נישואים בפקודה

1

אלישה ישבה בשקט המום כשעורך הדין סיים להקריא את צוואתו של אביה.

הפתעה ממש לא הייתה מילה מספיקה.

על מה חשב דימטרי קארוסלי כשמכר עשרים וחמישה אחוזים מתאגיד קארוסלי ללוקאס אנדראו?

וגרוע מזה... העניק ללוקאס עוד עשרים וחמישה אחוזים במתנה. שבשוק של היום ערכה כמה מאות מיליוני דולרים.

כפוף לחתונה.

הנשימה נעתקה מגרונה כשקלטה. אלוהים אדירים. אביה קנה לה בעל?

זה היה בלתי נתפס.

ובכל זאת היא ידעה איך המוח של אביה פעל; לא היה צריך להיות גאון כדי להבין את החישובים שלו.

לפני שנה הסתיימו הנישואים הקצרים והקטסטרופליים של אלישה בגט מגבר שהתחזה כאוהב אותה... אך התברר שהמטרה העיקרית של סת' ארמיטאג' הייתה לזכות בחלק מהונו של אביה, ולחיות על חשבונו. זה פגע בה והכעיס את אביה... יותר מכפי שידעה.

מתוך דאגה אבהית, דימטרי ניסה כנראה לארגן מה שהוא ראה כקשר שלא יוכל להיכשל, כשבתו תינשא לגבר שזכה לאישורו. אדם עם יושרה, גבר ראוי לאמון, בעל חוש עסקי, ושותף ראוי לחיים.

לוקאס אנדראו, המנהל הכול יכול והנחוש של סניף אתונה של תאגיד אנדראו, שהאינטרסים הכלכליים שלו כללו חברת ספנות ונכסים משניים בכל העולם.

לוקאס, שאביו קונסטנטין היה חבר ושותף לאורך כל חייו של דימטרי... גבר שדמותו רבת העוצמה עלתה בקלות במחשבתה של אלישה, כמעט כאילו נכח בחדר.

בשנות השלושים המאוחרות שלו, מושך, אם את אוהבת תווי פנים גבריים של לוחם, גבוה, רחב כתפיים, ומבנה עצמות האחראי לפנים העשויות ממישורים וזוויות. ללוקאס היו עיניים כהות ומבריקות ופה שהבטיח הרבה.

לבוש מתוחכם עשה מעט כדי לטשטש את האכזריות שמתחת לחזית השליטה העצמית שלו.

אלישה התקשתה לדמיין מה גרם לאביה לשנות את צוואתו כך שתכלול פסקה המתנה את הורשת חמישים האחוזים של מניות התאגיד שלו לידי בתו היחידה אלישה אלני קארוסלי. העיזבון הותנה בנישואיה עם לוקאס אנדראו תוך חודש מפטירתו של דימטרי, מה שיבטיח בעלות משפחתית משותפת של מאה אחוזים, ישמור על התאגיד וידאג לזה שימשיך להתקיים אל תוך הדור הבא.

"בית משפט יכול לקבוע שהתנאי אינו חוקי," אלישה ציינה בקול.

עורך הדין התבונן בה בהרהור. "בעוד שניתן לצפות לאהדה מסוימת לגבי התנאי הזה שאביך הציב, ההוראות של אביך היו מוגדרות היטב. ייעצתי לו לשקול מחדש, אבל הוא היה נחוש שהתנאי יישאר."

אלישה החניקה קללה מתחת לאפה.

דימטרי ידע עד כמה קארוסלי הייתה חשובה לה, שחייתה ונשמה את החברה מאז שיכלה לזכור את עצמה. היא ספגה כל היבט של העסק, למדה לתארים אקדמיים כדי לוודא שתרכוש את הידע הרלוונטי, את היתרון המיוחד... מודעת לזה שהמילה נפוטיזם לא הייתה קיימת באוצר המילים של אביה.

הוא גם הכיר את הגאווה שלה על כך שעשתה את דרכה מתחתית הסולם ועד לעמדה הבכירה העכשווית שלה.

זו הייתה מסקנה סבירה להניח שהשליטה בתאגיד תעבור לידי בתו היחידה עם פטירתו של דימטרי.

והוא אכן העניק לה את זה, אלישה הודתה... ביחד עם תנאים מסוימים. תנאים שמטרתם להגן על קארוסלי, ועליה. בעיקר עליה.

לנסות לכפות עליה נישואים שבהם לא רצתה היה מעשה מניפולטיבי להפליא, ובאותו רגע היא הייתה מסוגלת כמעט לשנוא אותו.

לפני יומיים היא עברה את טקס ההלוויה בכנסייה. הלכה מאחורי עגלת המתים אל אתר הקבורה. עמדה בשקט נואש והתאבלה כשהטקס התנהל.

היא הייתה מודעת לנוכחותו של לוקאס אנדראו... היא דמיינה שטס מאתונה כדי להשתתף בלוויה של דימטרי כמחוות כבוד. והייתה לחלוטין בלתי מודעת לתחבולות כלשהן.

היא יכלה להסתלק, להתעלם מהתנאי של החתונה, להתפטר מתאגיד קארוסלי ולחפש משרה בחברה מתחרה.

אלא שהיא הייתה בת קארוסלי, ככה היא גדלה וחונכה, ואל שם המשפחה הזה היא גם חזרה לאחר כישלון נישואיה. האם אביה לא הכשיר אותה לתפקידה הנוכחי? וגרם לה להאמין שזה לא משנה שהיא נקבה; נשים במאה העשרים ואחת החזיקו עמדות כוח, והוא לא נתן לה כל סיבה להניח משהו אחר.

דימטרי קארוסלי שלט בחייו ובעסקיו באגרוף פלדה הנתון בכפפת משי, ובנה תאגיד שהיה שווה עכשיו הון.

אביו לפניו בא מרקע צנוע באתונה, וטיפח רעיון שהוצע לאדם הנכון בזמן הנכון, וכך ייסד את המשרד הראשון של תאגיד קארוסלי באתונה. דימטרי, בנו היחיד, הלך בעקבותיו, חי ונשם את העסק, הזריק לתוכו רעיונות חדשים, והרחיב את הטווח שלו אל השוק העולמי.

דימטרי התחתן ועבר לסידני ורצה שבנו שלו ימשיך אחריו, אלא שנישואיו העניקו לו בת, שנולדה בנסיבות קשות שלא אפשרו לאשתו להוליד צאצא נוסף.

בת אהובה, אלישה, שהפכה לגאוותו ומשוש חייו של אביה, במיוחד כשהוכיחה שירשה את החוש העסקי והמוח החריף שלו.

אלישה שלמדה בבתי ספר פרטיים יקרים, סיימה בהצטיינות תואר במנהל עסקים והתחילה לעבוד בקארוסלי בעמדה נמוכה, והתקדמה בזכות עבודה קשה ומסירות.

הטעות היחידה שלה הייתה שהתחתנה במהירות וכנגד רצון אביה, עם גבר ששיחק את תפקידו בצורה מושלמת לאורך תקופת החיזור הקצרה שלהם, אך התגלה בצבעיו האמיתיים מיד אחרי שהסתיימה קבלת הפנים של החתונה.

זו הייתה תקופה מלאת כאב, כשגירושין ותשלום נדיב היו האפשרויות היחידות שלה להמשיך בחיים. ובמיוחד מכיוון שאמה נפטרה באותה תקופה מסרטן אלים.

הסירוב הנחרץ של אלישה לחשוב על נישואים נוספים בעתיד היה נושא החיכוך היחידי שבינה ובין אביה. עכשיו, על ידי התנאי שהוסיף בצוואתו, אביה היה נחוש לתמרן אותה אל נישואים עם גבר שמצא חן בעיניו. גבר ממוצא יווני, אדם שזכה לאמונו המלא... כדי שייקח את המושכות של התאגיד ויוביל את בתו אל מיטת הנישואים.

דימטרי בוודאי חייך בקברו, בטוח שאלישה לא תסכים לעולם לאבד את מה שאהבה במיוחד בחיים האלו... העסק המשפחתי.

בהקשר הזה היא ירשה את הגנים של אביה. השושלת שלו הייתה חזקה כל כך, ההישגיות, הצורך להצליח, להוכיח שהיא ראויה מעל ומעבר לכל ספק, ללא שום קשר למגדר.

"ה... מזימה הזו זכתה להסכמתו של לוקאס אנדראו?"

עורך הדין פרש את ידיו. "אני מבין שהוא הודיע על הסכמה."

"זה מזעזע," אלישה אמרה בלהט. "בלתי אפשרי," היא הוסיפה. "אני לא רוצה להתחתן עם איש."

לוקאס אנדראו היה אורח רצוי בבית הוריה בפעמים הבודדות שביקר בסידני. היא סעדה בחברתו, ופגשה אותו באתונה בנסיעות ליוון שעשתה לעתים עם הוריה. צירוף של עסקים והנאה... או שכך היא חשבה בזמנו.

עכשיו, היא לא הייתה בטוחה כל כך. האם דימטרי זרע כבר אז את הזרעים לנישואים העתידיים?

לוקאס אנדראו. האיש היה כוח שאי אפשר היה להתעלם ממנו בזירת העסקים... ובחדר המיטות, אם הרכילות מבוססת על עובדות.

כסף ישן. סבא רבא שלו עשה את הונו בספנות. הון שכל דור עוד הוסיף והגדיל.

תאגיד אנדראו היה הבעלים של שני איים יווניים, רכוש, בתים ברוב ערי אירופה, והייתה גם הספינה הפרטית, מטוס הסילון, המכוניות היקרות... הנשים.

התקשורת עקבה וסיקרה כל צעד של לוקאס, והוסיפה לכל עובדה הררי רכילות.

גבוה, בנוי היטב, שׂער כהה, תווי פנים נאים בצורה מחוספסת... הוא בלבל אותה. כמעט כאילו ראה הרבה יותר ממה שרצתה שמישהו יוכל לראות.

היו כמה סודות שהיא קברה כל כך עמוק שאיש לא יוכל לגלות אותם לעולם. לעולם.

"במשך כמה זמן לוקאס כבר מודע לתוכן של צוואת אבי?"

"זה משהו שתצטרכי לשאול אותו."

היא תעשה זאת... בהזדמנות הראשונה!

אלישה הבחינה שגבתו של עורך הדין מתרוממת קמעה.

"יש לך שתי אפשרויות ברורות," הוא התרה בשקט. "להסכים לנישואים... או לא להסכים. אני מייעץ לך מאוד לא להגיע להחלטה עד שתדברי עם לוקאס אנדראו."

היא עמדה לאות סיום של הפגישה. עורך הדין ליווה אותה אל הלובי ולחץ על הכפתור כדי לזמן את המעלית.

אלישה חרקה שיניים כדי לכבוש את הדחף לצרוח בזמן שהמעלית הובילה אותה למטה. למה עשה אביה את מה שעשה?

אלא שהיא ידעה בדיוק מדוע.

האם הנישואים בין דימטרי עצמו ואמה לא נחשבו כמיזוג משביע רצון של שתי משפחות?

אהבה? אם היא תגיע, יופי. אם לא אז חיבה ומשפחתיות יספיקו כדי לבנות חיים טובים.

למרבה ההפתעה, הוריה חלקו נישואים טובים, קצת סוערים לפעמים, היא חשבה, וזכרה את קולו של דימטרי מורם בריב שולי כלשהו עם אמה. אישה שעמדה על שלה והחזירה מלחמה. האם הם חלקו תשוקה גדולה? אולי. חיבה עמוקה, בוודאי.

אלישה רצתה את התשוקה הגדולה, את האהבה בין שתי נשמות מתואמות בצורה מושלמת. היא חשבה שמצאה את זה עם סת' ארמיטאג'... רק כדי לגלות שהוא שיחק משחק אכזרי וערמומי, ושנישואיה היו רק פרודיה עלובה. והיא מיהרה להתחמק מהם ברגע שהדיו יבשה על רישיון הנישואים.

דימטרי, היא חייבת לפרגן לו, לא ייסר אותה עם אמרתי לך. הוא היה אכפתי, תומך.

ובכל זאת, זה הכאיב בצורה איומה לדעת שמאחורי הקלעים הוא חרש מזימות כדי לכוון את העתיד שלה והעתיד של החברה. גרוע עוד יותר, איכשהו, הוא שיתוף הפעולה של לוקאס אנדראו.

לחשוב שהיא קיבלה את השתתפותו בצערה, עמדה בחברתו בטקס הלוויה, סבלה את המבטים הדוממים שלו... והוא ידע.

אלוהים שבשמים!

האם היא היחידה שלא ידעה דבר?

האם ברגע זה ממש לוקאס אנדראו כבר מתחיל לגלגל את תוכניותיו לגבי העמדה המרכזית שתהיה לו בתאגיד קארוסלי?

או שהוא כבר עשה זאת, וכבר טיפל בכול כדי לוודא שאם יהיו מכשולים הם יהיו שוליים בלבד? ואם אכן עשה זאת, איך ייתכן שהחמיצה את המתרחש? בוודאי היה אמור להיות משהו, ולו מרומז בלבד, שהיה אמור לעורר את תשומת לבה.

אבל גם במחשבה לאחור היא לא הצליחה לאתר דבר.

קו הרקיע של סידני היה מעורפל כהקדמה לחשכת הערב, הנמל הפך חשוך יותר בזמן שהמעבורות חרשו במים תלמים בהירים כשהעבירו חלק מן העובדים בעיר אל הפרבר הצפוני של מנלי. הדירה שלה הייתה חלק מבניין ישן בן שתי קומות בפרבר דאבל ביי האופנתי, ששופץ וחולק לארבע דירות של שלושה חדרים. מכשירי חשמל משוכללים התמזגו בצורה יפה עם סגנון המאה הקודמת.

אלישה חשה עונג גדול כשהוסיפה רהיטים שנועדו לבטא את התקופה... ספות גדולות ונוחות, רהיטים עתיקים, מנורות מעודנות, ושטיחים יפהפים מהמזרח על רצפות העץ.

ביתה במשך השנתיים האחרונות. שלה, לבד.

משהו שונה לחלוטין מהדירה המודרנית שקיבלה במתנה ביום חתונתה. בית שעליו התקוטטה חוקית עם סת', ביחד עם התביעה שלו לחצי מהמניות וחצי מן הרכוש שהיא הביאה אל הנישואים.

צמרמורת קלה עברה בגווה כשהחנתה את מכוניתה במוסך.

סת', שובה הלבבות הנאה שהפיל אותה בכזה כישרון במלכודת החיזור שלו... ושברגע ששבועות הנישואים חיברו אותם באורח חוקי, כשהטבעת שלו הייתה כבר על אצבעה, סיים את העמדת הפנים שעליה הקפיד כל כך קודם.

אפילו עכשיו, בראייה לאחור, היא התקשתה לשייך את הבחור המקסים שחיזר אחריה עם המפלצת המחושבת והמנצלת שהפך להיות.

זה היה ונגמר, אלישה אמרה לעצמה כשנכנסה אל הלובי המרווח ועלתה במדרגות אל הדירה שלה.

היא הייתה שוב שלמה, נפשית וגופנית. יחסים עם גברים לא היו על סדר היום שלה... ולא היו שם מאז שעזבה את נישואיה. היו לה חברים... קומץ אנשים שבהם בטחה ושאת חברתם העריכה.

החיים, עד מותו של אביה לפני שבוע, הפכו מאורגנים, צפויים, נוחים.

עכשיו הם עמדו להשתנות שוב לכיוון חוסר הודאות, והאינסטינקט שלה הזהיר אותה שהיא תצטרך לשמור על הראש כדי להתמודד עם מה שעמד בפניה.

נישואים ללוקאס אנדראו?

אם זה יקרה, זה יהיה לפי התנאים שלה.

היא נכנסה אל הדירה, השליכה את התיק שלה, המחשב הנייד שלה, הורידה את הנעליים עם עקבי הסטילטו, ואז הוציאה מים קרים מהמקרר.

מקלחת איטית, ואז היא תכין ארוחת ערב... ותתכנן את האסטרטגיה שלה.

תנאים, היא חשבה כשפשטה את החליפה המחויטת שלה, קלפה את כל שאר מלבושיה ונכנסה עירומה אל חדר האמבטיה הצמוד לחדר השינה.

נישואים על הנייר: חדרי שינה נפרדים, חיים פרטיים נפרדים. הם יעבדו ביחד בהרמוניה; יתייעצו ויתאמו את היומנים שלהם כדי שיוכלו לארח ולהתארח באירועים החברתיים ההכרחיים.

אלישה התקינה את לוח הפיקוד של המקלחת ונכנסה לעמוד מתחת לזרם החזק, לקחה סבון בריח גרדיניה מעודן וניסתה להתאים את אסטרטגיית הנישואים שלה לאדם שדימטרי בחר בתור בעלה השני.

"לכל הרוחות," היא מלמלה בזעם לא אופייני. היא לא רצתה בעל.

במקרים שבהם הייתה בחברתו של לוקאס, הוא היה קשוב, איש שיחה מעניין, מלא ידע, אינטליגנטי, ממוקד.

סקסי, שדון שקט הוסיף, בסגנון מאופק אבל כמעט פרימיטיבי, שרמז על הרבה והבטיח יותר.

אלישה עצמה את עיניה, ואז פקחה אותן שוב לאט.

מאיפה זה הגיע?

אוף, למען השם, תודי בזה. הייתה תקופה שבה שאלה את עצמה איך זה יהיה כשפיו יהיה קרוב אל פיה, כשיטעם, ישדל... להישען כנגד גופו ולספוג את כוחו, ולגלות... מה? משיכה, או יותר מזה?

היא חשה בזה, רותקה אליו, אפילו הסתקרנה... הייתה מודעת לכך שזכה להסכמת המשפחה שלה. גבר עם עושר משמעותי משלו. קשוב, מתבונן, כמעט מחכה, היא חשבה. למה? שהיא תעשה את הצעד הראשון?

אלא שהיא לא עשתה זאת. אינסטינקטיבית, היא הייתה מודעת לכך שאם תעשה צעד, לא תוכל לסגת בחזרה.

אולי, היא הרהרה בדיעבד, דימטרי התחיל לקוות, לתכנן... כבר אז.

אלא שסת' כבר היה בזירה, סחף אותה מעל רגליה עם מילים חלקלקות והבטחות שווא. מילים והבטחות שהיא האמינה בכנותן, על אף ההזהרות של הוריה.

מכלה יפהפייה לכלה מוכה תוך פעימת לב... בסדר, תוך שבועות מספר, אלישה תיקנה את עצמה כשסגרה את הברז, וכרכה מגבת סביב חמוקיה הדקים.

מה שהוביל, היא הודתה, לחודשים המכאיבים ביותר בחייה עד שזכתה בחזרה בכבוד העצמי שלה ובזהותה.

ביחד עם ההחלטה לעולם לא לתת למישהו להתקרב מספיק כדי לזכות באמונה שוב. עובדה שהיא חקקה בסלע, עם לב קפוא ומוח קריר ונחוש.

הערב נמתח לפניה, והיא בחרה למלא אותו, אחרי שתאכל ארוחה קלה, עם כמה שעות עבודה על המחשב הנייד שלה, ואז חדשות חצות בטלוויזיה... ואז מיטה.

זו הייתה תוכנית מוכרת למדי, והיא אספה את שערה ברישול, ולבשה מכנסי ג'ינס נוחים וחולצת גופיה.

כשנכנסה למטבח ראתה שנורית ההודעות של המזכירה האלקטרונית שלה הבהבה. היא לקחה עט ובלוק ולחצה על הכפתור.

"אלישה. לוקאס אנדראו." קולו היה עמוק, צרוד עם מבטא קל שעשה לה משהו. היא לא רצתה להרגיש תחושות כאלו כך שלקחה נשימה ארוכה ורשמה את מספר הטלפון שהכתיב. "התקשרי אלי."

קללה שקטה נפלטה מפיה, והיא גלגלה עיניים בהלקאה עצמית דוממת. הוא לא מבזבז זמן.

אז תעשי את השיחה. ככל שתתמודד איתו מוקדם יותר, כך ייטב.

הוא ענה בצלצול השלישי. "אנדראו."

"אלישה," היא הודיעה לו בענייניות.

"אכלת?"

"אני עומדת לאכול." זה ייקח לה דקות להכין סלט וליהנות מארוחת היחיד שלה. "למה?"

"אני אאסוף אותך תוך עשר דקות."

מי הוא חושב שהוא? אל תלכי לכיוון הזה.

"אם אתה מחלק הזמנה," היא הצליחה לומר, "נימוסי לבקש ולא לתבוע."

"אני ארשום את זה לפני."

האם היה שעשוע קל בקולו?

"עשר דקות." הוא ניתק, והשאיר אותה רותחת בשקט ועל סיפה של שיחה חוזרת שבה תתעקש להגיע בכוחות עצמה אל מקום הפגישה.

אלא שזה יראה קטנוני ולא מעשה של אישה בשליטה. או של מי שהחליטה להתייחס אל הפגישה בהיגיון פרוזאי.

היא הייתה צריכה להחליף בגדים. ג'ינס נוחים ובלויים, גופיה, שׂער האסוף בקליפ גדול, רגליים יחפות, ושום מייק-אפ – לא התאימו לסעודה בחוץ.

היה בה חלק שרצה לנעול נעלי ספורט, לאסוף את מפתחות המכונית, את הארנק, ולעזוב.

אלא שהעדרה לא ישיג דבר.

אז תתגברי על זה, היא כיהתה בעצמה בשקט, כשהחליפה בגדים למכנסיים מחויטים וחולצה מכופתרת. היא הוסיפה מעט צבע על שפתיה, סידרה את שערה ואז בחרה ז'קט אופנתי ונעליים עם עקבים קטלניים.

האינטרקום שלה זמזם כשהרימה את תיק הערב שלה, והיא ענתה, זיהתה את לוקאס אנדראו על מסך הטלוויזיה במעגל סגור, ואז השמיעה, "אני בדרכי למטה," קצר.

גובהו וכתפיו הרחבות נראו לה מאיימים מעט, ופניו המחוטבים היו מושכים באור הערב המוקדם. מכנסיים מחויטים שחורים, חולצת כפתורים לבנה פתוחה בצוואר, וז'קט עור שחור יצרו מראה מתוחכם ויומיומי... והיא ידעה שהמראה הזה מסתיר את העוצמה שהפגין בעולם העסקים.

"לוקאס," היא ברכה אותו בנימוס, ברשמיות כמעט, בזמן שעיניו נקבו את עיניה, ולרגע נדמה היה לה שהזמן עומד מלכת. ואז זה עבר.

"האם נלך להיפטר מהעניין?"

האם ניצוץ ההומור הקל באמת היה שם, או שזו הייתה תחבולה של האור? היא לא יכלה להיות בטוחה ברגע הקצר שאחריו זז הצידה והצביע על מכונית האוסטין מרטין השחורה שחנתה בחצר הקדמית.

היא הלכה לצידו אל המכונית, מודעת לקרבתו כשפתח את מושב הנוסע ודאג להושיב אותה לפני שהקיף את המכונית והתיישב מאחורי ההגה.

הייתה תחושה לא רצויה של עצבנות שהיא התאמצה מאוד להסתיר כשהוא הדליק את המנוע והעלה את המכונית החזקה על הכביש.

ארוחה משותפת, שבמהלכה היא תצהיר על הכיוון שלה, ותדון על תנאים... בתקווה שיתאימו לתנאים של הצוואה של דימטרי לשביעות רצונם ההדדית.

תוך זמן קצר לוקאס עצר את המכונית בכניסה למלון ריץ'-קרלטון ומסר את המפתחות לדייל שיחנה אותה.

בחירה נעימה, אלישה אישרה, מכיוון שסעדה במסעדה מספר פעמים.

אלא שברגע שנכנסו אל הלובי לוקאס הוביל אל המעליות.

"הסוויטה שלי תאפשר לנו פרטיות."

עצביה מחו בכאב כשחשבה על השהות לבדה איתו. "אני מעדיפה את המסעדה."

"ולהסתכן בחשיפה ציבורית?" הוא הרחיב בשקט. "ואולי ישמעו או יצלמו אותנו כשנדון בנושא פרטי?"

העובדה שצדק לא עזרה הרבה. הספקולציות יתפשטו ממילא בהקדם, ברגע שיבחינו ששהותו של לוקאס בסידני מתארכת. ובמיוחד כשהציבור ישמע על המניות הנרחבות שלו בתאגיד קארוסלי.

היא לא יכלה לעשות הרבה מלבד להיכנע, אם כי באי רצון מסוים, שלוקאס הבחין בו, כפי שקלטה ממבטו המופנם בזמן שעלו במעלית.

את יכולה לעשות את זה, קול שקט אמר לה, בזמן שהתבוננה בלוקאס מחדיר את הכרטיס אל הדלת ומכניס אותה אל תוך הסוויטה. לוקאס זכה לאמונו של אביה ז"ל. אחרת דימטרי מעולם לא היה כותב צוואה כזו.

נכון?

אלוהים אדירים, איך היא יכולה לדעת... בוודאות?

עכשיו ששני הוריה נפטרו, היא הפכה מאוד בררנית לגבי אנשי סודה. אפילו לייסי, חברת ילדות יקרה שלה, לא ידעה הכול על נישואיה הראשונים. חלק מהפרטים היו אישיים מדי... מכאיבים מדי כדי שתחלוק אותם.

"תירגעי," לוקאס אמר. "אני לא מתכוון להתחיל איתך."

אלישה שלחה אליו מבט יציב. "אם היית עושה זאת, הייתי מתמודדת." האם היא לא התאמנה קשה כדי לעשות זאת?

הוא פשט את הז'קט שלו, זרק אותו על המיטה הגדולה, ואז הסיר את החפתים שלו וקיפל את שרווליו, חושף זרועות שריריות ומכוסות בשׂער שחור.

"האם אני יכול לקחת את הז'קט שלך?"

"אני בסדר, תודה."

"למה שלא תשבי?" הוא הצביע על כיסא נוח. "את רוצה משהו לשתות?"

"אנחנו יכולים לעקוף את הגינונים ולהגיע ישר לנושא?"

הוא התבונן בה בזהירות למשך כמה שניות ארוכות, והיא ראתה שריר מתכווץ בלסתו.

"בסדר גמור," הוא הסכים בעצלתיים. "ואז נאכל."

אלישה הרגישה פיתוי לפרוק זעם. הכעס נבנה אצלה עד לרמה כזו שהתפרצות הייתה לפחות מקלה על חלק מהמצוקה שלה. אם כי כנראה שלהפך, זה דווקא מה שצופה ממנה.

"התנאים של הצוואה של אבי הם בלתי סבירים."

הוא לא העמיד פנים שאינו מבין. "את מתייחסת לתנאי של הנישואים?"

"אתה מסכים איתו?" עיניה התרחבו מעט. "איזה מין גבר אתה?"

"מי שמעדיף להיכנס לנישואים על בסיס של יושר."

המבט שהעניקה לו היה אמור להצמית אותו במקום. אלא שלא הייתה לו כל השפעה.

"נו... בבקשה. בוא לא נשכח את הנושא העיקרי."

"קארוסלי?"

אלישה הרשתה לעצמה לחייך חיוך מריר. "קלף הניצחון של דימטרי."

לוקאס נראה מהורהר. "אולי."

היא קפאה, זהירה לפתע. "מה אתה אומר?"

"דימטרי עשה כמה טעויות בשיפוט הכלכלי שלו בחודשים האחרונים."

ההלם שלה היה אמיתי והיא לא הסתירה אותו. "אני לא מאמינה לך."

"האקלים הכלכלי בעולם עבד נגדו, וכך גם בריאותו המידרדרת."

בריאות מדרדרת? "הוא נהרג בתאונת דרכים."

מבטו של לוקאס לא נרתע. "אביך הסתכן באי ספיקת לב אלא אם כן יסכים לעבור ניתוח מעקפים. הוא סירב, ועשה איתי עסקה כדי לשמור על קארוסלי." הוא חיכה רגע. "ועליך."

לא. המילה הדהדה בצעקה דוממת, והדם קפא בעורקיה.

אלוהים אדירים.

"קארוסלי הייתה זקוקה להזרקת מזומנים גדולה כדי לא לפשוט רגל."

"כמה?" השאלה כמעט החניקה אותה.

"חצי מיליארד דולרים."

כל כך הרבה?

המכירה של עשרים וחמשה אחוזי המניות ייצגה את המזומנים. המתנה בצוואה של דימטרי, שהותנתה בקיום הנישואים, הייתה פיתוי מושך מספיק.

קארוסלי תשרוד ותשגשג תחת המנהיגות המיומנת של לוקאס אנדראו.

והיא תהיה שותפה למניות ולניהול. היה רק מכשול עיקרי אחד... כדי להשיג את שני הדברים היא חייבת להסכים להתחתן עם לוקאס אנדראו.

שני פלוסים מול מינוס אחד.

אלישה נשמה נשימה עמוקה ומרגיעה... לא שהייתה לה השפעה כלשהי. "אני אצטרך לוודא את האמיתות של העובדות."

"כמובן. יש לי העתקים של מסמכים רלוונטיים לעיונך."

איכשהו היא לא ציפתה ממנו לפחות. אפילו בהתחשב בהצלחה של אביו, לוקאס היה משיגן הנחוש לעצב את גורלו, מבחינה אישית ומקצועית כאחת.

היא קיבלה את הניירת, והקדישה זמן לקרוא ולעכל את המידע, מודעת לכך שליבה נעשה יותר ויותר כבד עליה עם כל דף שקראה.

התקווה הקלושה שהייתה כאן טעות נמוגה, והיא נאלצה לקבל את הבלתי נמנע.

היא הניחה את הניירות בחזרה על השולחן, ואז פגשה במבטו המסתורי. "מדוע הסכמת לתנאים של דימטרי?"

גבה אחת התרוממה. "האמת? הבקשה שלו הצטלבה עם הבטחה שנתתי לאבא שלי להתחתן ולספק יורש."

"כמה נאצל," אלישה הסכימה במתיקות. "להקריב את עצמך על מזבח החובה והנאמנות למשפחה." והיא הוסיפה בעוקצנות, "האם אף אחת מהנשים הרבות שאיתן יצאת לא הייתה חומר מתאים לרעיה?"

פניו היו ציניות. "לא."

"ומה אם אחליט להתנגד לתנאי שבצוואה?"

עיניו שיפדו את עיניה, אפלות ומסוכנות, ובניגוד לתכליתיות השקטה שבקולו.

"אם תסרבי הרכישה תיכשל. אני אמכור את עשרים וחמישה אחוזי המניות שדימטרי הוריש לי ואת תמצאי את עצמך בעמדה כלכלית גרועה."

היא תהיה חייבת לקחת שותף ואולי לעמוד בפני השתלטות. וכך תאבד כל מה שאביה השיג. וכל מה שהיא נשמה וחייתה.

כעס, טינה, ולעזאזל – אבל, גאו בתוכה... פולשים, מאכלים וכרגע בלתי נשלטים.

היא נעמדה והלכה אל הדלת. "לך לעזאזל!"