קוראים לי גרטה

שטוקהולם, שוודיה. קצת אחרי ארוחת הבוקר ב-20 באוגוסט 2018, גרטה קושרת שרוכים ומתכוננת לצאת מהבית, ממש כמו מיליוני צעירים אחרים. אבל היום שגרת יומה של גרטה עומדת להשתנות. היא לא הולכת לבית הספר, ומהיום, העולם שלה (ושלנו) כבר לא יהיה אותו דבר.

גרטה תוּנְבֶּרג נולדה ב-3 בינואר 2003. אימא שלה מָאלֵנָה היא זמרת אופרה (שייצגה את שוודיה בתחרות הזמר של האירוויזיון בשנת 2009), ידוענית ויוצרת, ואביה סְוָונְטֶה הוא שחקן. באילן היוחסין של משפחת תוּנְבֶּרג יש סוונטה מפורסם נוסף – סוונטה אַרְהֶנְיוּס, שזכה בפרס נובל לכימיה בשנת 1903 והיה המדען הראשון שבחן את הקשרים בין רמות עולות של פחמן דו־חמצני לבין עלייה בטמפרטורה של כדור הארץ. מחקרים על התחממות גלובלית, שהחלו בשנות ה-60 של המאה שעברה, התבססו על חישוביו בתחומי הפיזיקה והכימיה. בידור, תרבות, מדע – דומה שהרקע המשפחתי של גרטה הבטיח לה עתיד מזהיר ונטול דאגות. אבל אז הסיפור הסתבך.

גרטה הייתה ילדה סקרנית. בגיל שמונה התחילה לתהות מדוע אימא ואבא שלה מקפידים כל כך לכבות את האורות בבית, לחסוך במים בזמן צחצוח שיניים ולעולם לא לזרוק אוכל. היא החליטה לחקור את הנושא לעומק והתחילה לקרוא ספרים וללמוד עוד ועוד. היא גילתה מהם שינויי האקלים וכיצד הם משפיעים על בריאות כדור הארץ. היא דאגה. היא כנראה רצתה לחשוב על משהו אחר, אבל הייתה לה דרך מיוחדת משלה לראות את העולם והיא לא הצליחה להשתחרר מן המחשבה: "אם שריפה של דלקי מאובנים מזיקה כל כך עד שהיא מאיימת על עצם קיומנו, מדוע אנחנו ממשיכים באותה דרך?"

הנטייה המדעית המשפחתית והתמיכה שקיבלה מהוריה עזרו לגרטה ללמוד יותר ויותר. בהתחלה כל מה שלמדה השפיע עליה לרעה – גרטה קראה מכל הבא ליד והמידע נאסף במוחה וסָתם אותו, כמו עלי שלכת במרזב. בגיל אחת־עשרה שקעה בדיכאון, הפסיקה לאכול ואיבדה עשרה קילוגרם ממשקל גופה בחודשיים. היא הפסיקה לדבר. ההורים שלה לקחו אותה לרופאים שקבעו שיש לה תסמונת אספרגר ואילמות סלקטיבית. תסמונת אספרגר היא צורה קלה של אוטיזם שאינה פוגעת ביכולת הלמידה או השפה, אך לעיתים קרובות באה לידי ביטוי בהתמסרות מוחלטת למחקר של נושאים מסוימים ובהיעדר עכבות חברתיות בכל הנוגע לקידום הרעיונות של הפרט. אילמות סלקטיבית, לעומת זאת, היא חוסר יכולת לדבר עם אנשים שאינם קרובים מאוד או על נושאים שאינם מעוררים באותו אדם חיבור עמוק. הרגעים היחידים שבהם עיניה של גרטה אורו והמילים זרמו מפיה היו כאשר היא שיתפה אנשים אחרים בחששותיה לעתיד כדור הארץ: "מה אנחנו עושים כדי להציל את עצמנו, להציל את הילדים שלנו, את הנכדים שלי?" הוריה של גרטה הבינו שזהו המפתח לעזור לה וביקשו ממנה להסביר את הבעיה – קודם להם, ואחר כך לאחרים. הם הקשיבו. אימא שלה הפסיקה לטוס להופעות בבתי אופרה ברחבי העולם, אבא שלה עבר לנסוע במכונית חשמלית, וכולם הפסיקו לאכול בשר. גרטה הבינה בהדרגה שהיא יכולה לחולל שינוי, וכך הרגישה חזקה יותר ויותר.

"אי אפשר לפתור משבר בלי להתייחס אליו כמשבר... נגמרו לנו כל התירוצים והזמן שלנו אוזל." במקום ללכת לבית הספר באותו בוקר ב-20 באוגוסט, התיישבה גרטה על המדרכה מחוץ לבניין בית הנבחרים השוודי והניפה שלט ועליו כתוב בכתב ידה: "שביתת תלמידים למען האקלים." קיץ 2018 היה חם מאוד בשוודיה. הטמפרטורה הגיעה לשיא של 35 מעלות צלזיוס, ובמדינה התחוללו שריפות. כדי לכבותן הוזעקו כוחות כיבוי מכל מדינות אירופה, כולל מטוסים שהפילו פצצות מים. הבחירות היו בפתח ותוכננו ל-9 בספטמבר, וגרטה החליטה: "אם אף אחד אחר לא עושה שום דבר, אני אעשה." יום אחרי יום במשך עשרים ימים ישבה על מדרגות בית הנבחרים. היא התחילה למשוך תשומת לב מכל מיני כיוונים. המורים שלה היו הראשונים. חלקם חשבו שהתנהגותה בלתי הולמת ואילו אחרים הצטרפו אליה, ובעקבותיהם אינספור אזרחים ואקטיביסטים, צעירים יותר או פחות; ואז הגיעו העיתונאים הראשונים. הסיפור התפרסם בטוויטר ובפייסבוק והופץ ברחבי העולם הווירטואלי. בתוך כמה שבועות נהפך ההאשטג SchoolStrikeForClimate# ("שביתת בתי הספר למען האקלים") לתופעה עולמית.