שידוך

המורה ורד

כל הדרך בקו האוטובוס 34 הנוסע מבני ברק לרמת חן הסתיר ר' קלמן את פניו בכובעו שלא יתקל מבטו בשאסור לו להראות. עד שהכריז הרמקול כי הגיעו לרחוב האלוף דוד ושם ירד והסתובב שעה קלה ליד פתח בית הספר היסודי, תוהה היכן נמצא אגף הבנים בתלמוד התורה המשונה הזה והיכן אגף הבנות.

'אולי אדוני יודע היכן אפשר למצוא את המורה של מיקה?' שאל ר' קלמן את השומר שניגש אליו.

- 'היא תלמידה כאן?'

'הייתה פעם, לפני כעשר שנים', השיב השדכן.

'שאלה מוזרה' ענה השומר. 'עשר שנים זה המון זמן בשביל הצעירים הללו. בטח הספיקה לסיים תיכון, להתגייס ולנסוע לטיול בדרום אמריקה'.

'בדיוק' אישר ר' קלמן. 'גם אני חשבתי לעצמי שבודאי כבר התחתנה והקימה בית כשר משל עצמה וכל הענין מתיתר וכי מוטב שאבדוק מה קורה עם בתו של הגבאי ודי'.

'מה הוא מבקש ממך, נדבה?' שאלה את השומר בחשדנות מורה שיצאה מביה"ס.

'מחפש ילדה בשם מיקה'.

'תקרא למשטרה אם הוא לא ילך מכאן', הורתה המורה. 'רק זה חסר לנו להתחיל לעזור לכאלו למצוא ילדות בבי"ס'.

'אני לא מחפש את הילדה מיקה' , התערב השדכן. 'אני מחפש את מחנכת הכתה שלה'.

'מיקה מה?' שאלה המורה בקוצר רוח.

ר' קלמן נזכר בבעתה כי כלל אינו יודע מה שם משפחתה של מיקה. אח"כ התעשת וענה: 'היא למדה כאן לפני כעשר שנים. הייתה בערך בת גילו של שיינה עציוני'.

'מיקה דהן, חברה של שון עציוני?!' התפלצה המורה.

השדכן הנהן בראשו למעין אישור.

- 'מה היא כבר עוללה הפעם? בעצם עזוב, אני לא מעונינת לשמוע. היה לי מספיק ממנה אז. הנה ורד שהייתה מחנכת שלה יוצאת הביתה, שאל אותה אולי היא תוכל לעזור לך.'

מורה הלכה ומורה באה ור' קלמן תהה כיצד עוברות המורות בחצר מלאה בבנים. מה גרם לכך שנשים משכילות אלו אף שנראו מהוגנות ומקפידות בלבושן לא נישאו. שהרי אם היו נישאות הייתה בודאי מתנוססת על ראשן פאה או לפחות מטפחת.

'מה רצית לשאול על מיקה דהן?' תהתה ורד המחנכת שהתעדכנה במתרחש בעוברה בשער.

'אני ר' קלמן השדכן', הציג עצמו בנימוס האורח. 'אני כאן בעסקי שידוכים ואצלנו מקובל לבדוק עם המורות של המיועדת פרטים אודותיה'.

- המיועדת? מה, מיקה דהן סוף סוף חזרה בתשובה? תכף גם תספר לי שהתחילה להכין שעורי בית במתמטיקה.

'עדיין לא' ענה ר' קלמן. 'אבל אם תואילי נשב כאן על הספסל ונשוחח מעט אודותיה. בד"כ אשתי עושה את החלק של לדבר עם מורות אבל היא לא מוכנה בשום פנים לצאת מבני ברק'.

המורה ורד שהייתה משועשעת מהסיטואציה התיישבה על הספסל הסמוך ורבי קלמן התישב בקצהו השני, פתח את פנקסו וחיכה למוצא פיה.

- מה רצית לשאול?

'כל מה שחשוב לזיווג', הסביר ר' קלמן. 'איך הייתה כנערה וכתלמידה? האם היא בעלת מידות טובות? איך המשפחה שלה?'

'הייתה פרא אדם', נאנחה ורד. 'איך הייתה כתלמידה אין לי מושג כי מעולם לא למדה'.

- התקשתה בשעורים?

'התנמנמה בשעורים', אמרה ורד. 'גאומטריה ואלגברה לא ענינו אותה. הדבר היחיד שדיבר אליה היה שון עציוני ואו-הו איך שהוא דיבר אליה והיא דיברה אליו. הוא מהוילות של רמת חן והיא מהחושות של גבעת גאולה'.

- גבעת גאולה?

'כן, האיזור של התימנים והעניים תכף אחרי רחוב גבעתי.'

- תימנים ועניים?

'כן, אבל אל תדאג. איזה קיבוץ גלויות וצמצום פערים שהם עשו בשעורים שלי'.

- עד כדי כך?

'הרבה יותר גרוע', ענתה המורה. 'כמובן שאסור לך לשפוט אותה רק לפי מה שאני מספרת לך. כדאי שתשאל עוד אנשים. נאמר את סגנית המנהלת שנקעה קרסול כשמיקה שפכה בקבוק שמן זית בפתח חדרה במסגרת מיצג על שבעת המינים בכתה גימל. או את היועצת שמיקה ריססה את מכוניתה בספריי ורוד בכתה ו' אחרי שהמסכנה ניסתה להסביר לה שהחיים אינם נצבעים רק בשחור ולבן. תוכל כמובן לברר עליה גם בתיכון בליך אליו עברה כשנשמנו כולנו לרווחה. שמעתי ששם בכלל עשתה חיל'.

- ומידותיה?

'מידות טובות אם אתה מבין אותי', אמרה ורד וסימנה על גופה את האיזורים הרלוונטים.

ר' קלמן החוויר, השתעל וכמעט ושמט את פנקסו.

- התכוונתי ל'איך הייתה בין אדם לחברו'. האם היית משדכת לה את בנך?

'הבנתי, הבנתי..' חייכה ורד. 'הייתה לי הרגשה שזה לא ישעשע אותך'.

- ובכל זאת?

'תראה' , אמרה המורה ורד, 'מיקה הייתה ילדה מורכבת. לא הייתי רוצה אותה בתור כלה ולא הייתי רוצה אותה בתור תלמידה ולא בתור בת. ובכל זאת היה בה משהו שמונע ממני לומר עליה מילה רעה אחת'.

- בגלל זה אמרת עליה הרבה מילים רעות?

המורה ורד קמה מהספסל, סידרה את מכנסיה ונופפה לשלום לר' קלמן. 'מצטערת אבל אני חייבת לטוס', היא התנצלה והחלה להתרחק.

'רק רגע' קרא ר' קלמן לעבר המורה המתרחקת. 'והמשפחה שלה, איך היא?'

'יש דברים שאפילו אני לא מדברת עליהם', השיבה ורד. ניתקה מן הספסל ונופפה לו לשלום.

מר ברנר

ר' קלמן נותר על הספסל חופן ראשו בין ידיו ומבכה את ח"י רבבות השקלים ההולכים ומתרחקים ממנו. כך נותר ישוב דקות ארוכות עד שהתעשת ופנה לחפש את בית הספר התיכון.

גם שם ניצב שומר בשער וגם הוא לא ממש הבין מה רוצה ממנו החרדי התמהוני.

מורה חבוש כיפה שחורה יצא משער בית הספר והתעכב ליד השומר בכדי להפנות שימת ליבו לזר היושב על הספסל בפתח ביה"ס.

'הוא שדכן', הסביר השומר. 'שואל על תלמידה מפעם. מיקה דיין או משהו כזה'.

'שדכן שואל על מיקה דהן?' שרק המורה בהתפעלות.

כן, ענה השומר. דהן, זה השם שאמר.

המורה בעל הכיפה השחורה ניגש אל ר' קלמן וכחכח בגרונו.

'כן?' אמר ר' קלמן והרים ראשו.

'אני מר ברנר, המורה לתנ"ך. הבנתי שאתה מחפש אנשים שהכירו את מיקה דהן'.

- אכן כן.

'אני לימדתי אותה'.

- אבל.. אבל יש לך.. ואתה.. אתה לימדת בנות? איך זה.. אתה מבין את השאלה שלי?

מר ברנר צחק והטיב את הכיפה השחורה על ראשו. 'החיים מורכבים, אתה יודע. אני מלמד תנ"ך בבית הספר הזה כבר שלושים שנים ולאף אחד הכיפה הזאת אף פעם לא הפריעה'.

- ואתה חרדי?

'בהחלט', ענה מר ברנר. 'התורה פנים רבות לה וחלק מהן הביאו אותי לכאן. ומה הביא אותך למקום הזה?'

הרים ר' קלמן את ראשו וסיפר באריכות למר ברנר על מלאכתו, על קהילתו ועל שולחו. ולא הסתיר עד כמה חצוי ליבו במעשה שהוא עושה ועד כמה קשה לו להסתובב בשדות זרים ולראות מחזות אסורים. סיפר על חסידות גוביינא ועל נכדו שהסתבך ועל רֵיב דוביק הנגיד ועל אחת ששמה מיקה. ומר ברנר הקשיב בסבלנות עד שסיים.

'לימדתי אותה תנ"ך במשך שלוש שנים', אמר מר ברנר.

- וזכור לך איך היתה?

'מיקה דהן היא לא אחת שקל לשכוח', ענה מר ברנר. 'רוב המורים יאמרו כמובן שהייתה מפלצת בלתי נסבלת אבל אני חושב אחרת'.

- מדוע?

'כי לא אחת אחרי שהיתה שואלת שאלות מתריסות ומעוררת גלי צחוק בכִּתה הייתי מוצא עצמי מתלבט בשורש שאלתה ומתקשה להשיב אפילו לעצמי.'

- אז היא היתה מן ליצנית כזאת שמצחיקה את הילדות ומפריעה לבנות להקשיב בשעורים?

'לילדות ולילדים. לבנות ולבנים. זה די מעורב כאן, כמו הבגדים שהגברת דהן נהגה ללבוש. קצת תלבושת אחידה קצת תלבושת לא אחידה וקצת לא תלבושת בכלל'.

- הייתה הולכת עם חצאית קצרה מדי?

'הסתכלת מסביבך?' שאל מר ברנר המשועשע מהשאלה והצביע לעבר החצר.

'מעדיף שלא', ענה ר' קלמן והנמיך עוד קצת את שולי כובעו כך שיסוככו טוב יותר על עיניו ויסתירו את המורָה להתעמלות המרביצה תורה בתלמידותיה הלבושות טריקו קצר, את התלמידים המטפסים על גזע עץ וקופצים אל מעבר לגדר בדרכם אל החופש ואת המסחר הער המתנהל בין ילדי התיכון לבין קיוסק אשר ספק אם נושא הכשר בד"צ הצמוד לחצרו.

- תסתכל. זה העולם בין תרצה ובין אם לאו.

'ומה זה שם?' שאל ר' קלמן שביקש להחליף נושא והורה באצבעו לעבר מבנה אסבסט צבעוני.

- זה שבט הצופים שלהם.

'שבט?'

- כן, תנועת נוער. כמו 'בתיה' אצלנו.

'יוצאות לקאמפים ועושות חסדים?'

'יוצאות ויוצאים' תיקן שוב מר ברנר. 'ועושים 'סוג של חסדים' אני מניח, אבל גם משתוללים לא מעט. מיקה דהן בילתה שם יותר מאשר בבית הספר. אולי כדאי שתברר עליה גם בצופים. המקום פתוח בדרך כלל אחר הצהרים למרות שמיקה נהגה להיות בו גם בשעות הלימודים'.

ר' קלמן גלגל עיניו לשמיים ביאוש.

'אבל אספר לך עוד משהו', הוסיף מר ברנר. 'בכתה ט' של הגברת, רגע אחרי שהענקתי לה ציון בלתי מספיק וכמעט גרמתי לסילוקה מבית הספר, נפלתי למשכב ואושפזתי למשך שבוע בבית החולים מעיני הישועה. מכל מיני סיבות באתי בעת מחלתי בהרהורים אודות המרחק הגדול שבין מקום עבודתי לדרך חיי. כמעט וגמרתי אומר להתפטר מבית הספר מיד לאחר שאחלים. ואז היא הופיעה'.

- מי?

'מיקה דהן. באה לבקרני בבית החולים. ביום שבת היא הגיעה. נסעה על אופניים בתוך בני ברק במסירות נפש ותוך סכנת נפשות כדי לבקרני. והבריחה פנימה עוגה שאפתה במו ידיה ופרחים שקטפה בדרך'.

'ישמור השם!' קרא ר' קלמן וספק כפיו.

'ישמור השם מפני תלמידים שאינם מבקרים מורה חולה וכאלה היו הרבה', ענה מר ברנר.

- אבל השבת, והכשרות מה עליהם?

'השבת והכשרות היו לפני מיקה ויהיו אחריה'.

- ולא נזפת בה?

'היא ישבה לידי במשך שלוש שעות, פיטפטה, הנעימה את זמני, שרה ושאלה שאלות חכמות ללא הפסק. איך יכולתי להשחיל בתוך כל אלה מילת נזיפה? רק בזכותה חזרתי ללמד בבית הספר'.

- והיא הפכה לתלמידה טובה?

'היהפוך כו-שי עורו ונמר חברברותיו? הייתה ונשארה פרא אדם. בסוף השנה הגישה לי במבחן על פרשת בראשית טופס כמעט וריק. דף לבן שבמרכזו כתבה: 'ויהי אור'.

- והכשלת אותה?

'נתתי לה ציון 'מספיק' כי בסך הכל זה נראה לי מספיק'.

'ואת בנך היית משיא לה?' העלה ר' קלמן את שאלתו המסכמת הקבועה.

'ואת בתך אתה, היית משיא לבני?' ענה מר ברנר בשאלה משלו.