דרום אמריקה – יומן מסע

סיפור הדרך

 

יום חמישי, 30.6.1994

כל ההכנות הושלמו, ההתרגשות איננה רבה – יש הרגשה של עוד שלב בהכנות. עדיין לא מעכל את מלוא המשמעות של הטיסה. יציאה מהבית בשעת 4:15. אין הרהורי חרטה, לא מביט על הבית בפעם האחרונה. שלב בדיקת הציוד בנתב"ג עובר כמעט ללא תקלות. לדעת הבודקות, התרמילים שלנו מעט גדולים מדי בשביל המסוף. לא נורא, מסוף אפס הרחב פותר את הבעיה הזאת.

פרֵדה נרגשת ומעט עצובה, אמירה עוצרת אך בקושי את הדמעות. זהו זה, מעכשיו זה שלושת המוסקטרים נגד נבחרת שאר העולם. so far so good, ואני מהמר על ניצחון שלנו. טיסה חלקה ללא כל בעיות ונחיתה רכה בהיתרו שבלונדון. בניגוד לתוכנית החלטנו להסתובב בלונדון. החלפנו לכסף מקומי, קנינו כרטיס יומי לרכבת התחתית הלונדונית ויצאנו לעיר. בחלקים שבהם היינו על פני הקרקע נגלה לנו נוף של פרבר לונדוני טיפוסי: בתים לבנים-אדומים עם רעפים תואמים וארובה להשלמת התמונה.

כל הבתים הם חד קומתיים ובעלי חצר פרטית אחורית, בדרך כלל מוזנחת ובעלת צמחייה הנוטה לפרא. ככל שאנחנו מתקדמים לעבר מרכז העיר, הנוף משתנה ומקבל אפיון של כרך. התחנה הראשונה היא פיקדילי ומשם לסניף מקדונלד – לא בדיוק מקום אנגלי טיפוסי, אבל בהחלט טעים ומשביע. התחנה הבאה היא חנות הקמפינג הגדולה בעולם. דטנר מחליט לקנות תיק קטן, ובינתיים ליפא ואני פוגשים את הישראלי הראשון שלנו בחו"ל: תרמילאי בדרך מארצות הברית לתאילנד. בחור נחמד מפלס"ר גולני העונה באופן מפתיע לשם גפן – הקוריוז הראשון שלנו בטיול.

אם נמצאים בלונדון, הרי צריך לבדוק מה קורה בפאבים בשעות הצהריים. הפאב שאליו הגענו לא היה עמוס והייתה בו מוזיקה טובה. הבירה המקומית עברה את הבחינה. התחנה האחרונה בטיול הייתה בחזרה לכיכר פיקדילי, לטאוור-רקורדז. דבר אחד בטוח: לא חסרים שם דיסקים. כרגע אנחנו בהיתרו, ממתינים לטיסה שאמורה לצאת ב-22:15. מצב הצבירה שפוך, ללא נעליים ועם ווקמן על האוזניים. מחמאה לעצמי: הקסטות מוצלחות וממלאות את תפקידן באמונה שלמה. הטיסה עצמה עברה ללא אירועים מיוחדים. אני לא זוכר את ההמראה. דטנר וליפא נרדמו קצת אחריה. במשך הטיסה היו סרטים די טובים, לפחות זה מה שליפא טוען אף שהוא ראה רק שקופיות. נא לא לזלזל, אלו היו השקופיות של הקטעים הנבחרים.

מספר שעות מועט לפני הנחיתה החלטנו להתעורר ולהתחיל לבדוק היכן נתאכסן. במטוס פגשנו בחור רוסי בשם אנדרי. הוא שולט במספר רב של שפות ועתיד להיות לנו למתורגמן, נוסף לליפא. נחיתה מוצלחת, ואנו על אדמת ברזיל.

בריטיש איירווייז – סיכום: אוכל טוב מאוד, דיילות קצת מבוגרות, לא יפות במיוחד וקצת כבדות. טייס שמזיין בשכל בקטעים הכי מותחים בסרט, ויש לו מבטא שכל מתרומם מתחיל היה גומר ממנו.