מנהרת הזמן 78 – היהודים הנסתרים

גַּם הַסִּפּוּר הַזֶּה, כְּמוֹ כַּמָּה סִפּוּרִים קוֹדְמִים, מַתְחִיל בְּבֵית הַסֵּפֶר. בְּעֶצֶם זֶה דֵּי הֶגְיוֹנִי. הֲרֵי בִּשְׁנַת הַלִּמּוּדִים, חוּץ מֵהַחֻפְשׁוֹת, אֲנַחְנוּ הוֹלְכִים יוֹם יוֹם לְבֵית הַסֵּפֶר. וְאִם בְּכָל זֹאת אוֹתוֹ יוֹם הָיָה קְצָת יוֹצֵא דֹּפֶן וְלָכֵן מַתְאִים לְהַתְחִיל בּוֹ אֶת הַסִּפּוּר, זֶה בִּזְכוּת הַהַכְרָזָה עַל תַּחֲרוּת אַרְצִית: הַפַּעַם לֹא בִּסְפּוֹרְט, אֶלָּא בְּהִיסְטוֹרְיָה - פִּתְרוֹן כְּתַב חִידָה. כָּל בֵּית סֵפֶר הִתְבַּקֵּשׁ לִבְחוֹר שְׁנֵי נְצִיגִים שֶׁיִּתְמוֹדְדוּ עַל הַתֹּאַר ״אַלּוּף הַהִיסְטוֹרְיָה״ שֶׁל בָּתֵּי הַסֵּפֶר הַיְּסוֹדִיִּים וִינַסּוּ לִפְתּוֹר אֶת כְּתַב הַחִידָה. בַּכִּתָּה שֶׁלָּנוּ הֻחְלַט פֶּה אֶחָד שֶׁשָּׁרוֹן וַאֲנִי נִהְיֶה הַנְּצִיגִים.

מוּבָן שֶׁיֵּשׁ בְּבֵית הַסֵּפֶר כִּתּוֹת נוֹסָפוֹת, וְלָכֵן נֶעֱרַךְ חִידוֹן מֻקְדָּם לִנְצִיגִים מִכָּל הַכִּתּוֹת. אֲפִלּוּ הַמּוֹרִים לֹא יָדְעוּ לְאֵיזוֹ תְּקוּפָה יִתְיַחֵס כְּתַב הַחִידָה הָאַרְצִי, וְלָכֵן לֹא יָכְלוּ לְכַוֵן אֵלֶיהָ אֶת הַשְּׁאֵלוֹת. הֵם הִתְמַקְּדוּ בְּעִקָּר בִּתְקוּפַת הַצִּיּוֹנוּת וְשָׁאֲלוּ שְׁאֵלוֹת דֵּי כְּלָלִיּוֹת. עַל שְׁאֵלוֹת כְּמוֹ: "מִיהוּ דְרַיְפוּס וּבְמָה הוּא הֻאֲשַׁם?״ אוֹ: "מָה קָרָה בַּשַּׁבָּת הַשְּׁחוֹרָה?״ כִּמְעַט כָּל הַנְּצִיגִים יָדְעוּ לַעֲנוֹת. רַק כְּשֶׁעָלִינוּ לִשְׁלַב הַגְּמָר וְהַשְּׁאֵלוֹת הָיוּ קָשׁוֹת יוֹתֵר, כְּמוֹ: "מִי הָיָה הַשּׁוֹמֵר הָרִאשׁוֹן?״ אוֹ: "מַהוּ הַמַּאֲבָק עַל הַסֵּמֶל וּבְאֵיזֶה סֵמֶל מְדֻבָּר?״ שָׁרוֹן וַאֲנִי הָיִינוּ הַיְּחִידִים שֶׁהֵשַׁבְנוּ נָכוֹן, וְנִצַּחְנוּ.

"תּוֹתָחִים! הֵם גְּדוֹ־לִים! הֵם גְּדוֹ־לִים, הֵם גְּדוֹ־לִייים!״ אֵלֶּה הָיוּ הַצְּעָקוֹת שֶׁהִשְׁמִיעוּ תַּלְמִידֵי הַכִּתָּה שֶׁלָּנוּ. הַבָּנוֹת רָקְדוּ סְבִיב שָׁרוֹן וְהַבָּנִים הֵרִימוּ אוֹתִי כְּאִלּוּ אֲנִי גָּבִיעַ. זוֹ הָיְתָה מַמָּשׁ חֲגִיגָה, כֵּיף אֲמִתִּי.

יַחַד עִם הַכֵּיף הָיָה גַּם מֶתַח. כְּשֶׁבּוֹחֲרִים בְּךָ לְיַצֵּג אֶת בֵּית הַסֵּפֶר שֶׁלְּךָ בְּתַחֲרוּת אַרְצִית, טִבְעִי שֶׁתִּלָּחֵץ. אַתָּה אוֹמֵר לְעַצְמְךָ: מָה יִקְרֶה אִם לֹא אֲנַצֵּחַ? הֲרֵי מִכָּל הָאָרֶץ, רַק בֵּית סֵפֶר אֶחָד יְנַצֵּחַ, וְלָכֵן הַסִּכּוּיִים מַמָּשׁ קְלוּשִׁים.

שָׁרוֹן נִלְחֲצָה לֹא פָּחוֹת מִמֶּנִּי.

"בָּרוּר שֶׁמִּיָּד כְּשֶׁנְּקַבֵּל אֶת כְּתַב הַחִידָה, נָרוּץ אֶל מִנְהֶרֶת־הַזְּמַן,״ הִיא אָמְרָה לִי כְּשֶׁנִּפְגַּשְׁנוּ אַחֲרֵי הַצָּהֳרַיִם, בַּיּוֹם שֶׁבּוֹ נִבְחַרְנוּ, "אֲבָל מָה יִקְרֶה אִם הַמִּנְהָרָה בְּעַצְמָהּ לֹא תּוּכַל לְפַעְנֵחַ אֶת הַחִידָה?״

מָה יִקְרֶה? הָאֱמֶת, לֹא הָיָה לִי מֻשָּׂג מָה יִקְרֶה. בֶּעָבָר, אַף פַּעַם לֹא הֵבֵאנוּ כְּתַב חִידָה לְמִנְהֶרֶת־הַזְּמַן. בֶּעָבָר בִּקַּשְׁנוּ מִמֶּנָּה לָקַחַת אוֹתָנוּ לִתְקוּפָה מְסֻיֶּמֶת, וְלֹא תָּמִיד הִיא נֶעֶנְתָה לָנוּ. בְּמִקְרִים שֶׁבָּהֶם הִיא נֶעֶנְתָה, הַתְּקוּפָה שֶׁרָצִינוּ לְהַגִּיעַ אֵלֶיהָ הָיְתָה מֻגְדֶּרֶת. אָמַרְנוּ לָהּ: ״אֲנַחְנוּ רוֹצִים לְהַגִּיעַ לְאֵרוּעַ מְסֻיָּם, בְּבַקָּשָׁה, קְחִי אוֹתָנוּ אֵלָיו.״ אֲבָל הַפַּעַם הֲרֵי לֹא נֵדַע מֵרֹאשׁ לְאֵיזֶה אֵרוּעַ אֲנַחְנוּ רוֹצִים לְהַגִּיעַ וְגַם לֹא לְאֵיזוֹ תְּקוּפָה. זוֹ הַמַּשְׁמָעוּת שֶׁל כְּתַב חִידָה. עַל הַמִּתְמוֹדְדִים לְנַסּוֹת לְפַעְנֵחַ אוֹתוֹ. הַאִם מִנְהֶרֶת־הַזְּמַן תֵּדַע לְפַעְנֵחַ אוֹתוֹ?

"אֲנִי לֹא חוֹשֵׁב שֶׁנּוּכַל לִפְנוֹת לְמִנְהֶרֶת־הַזְּמַן,״ עָנִיתִי לְשָׁרוֹן. "לְדַעְתִּי, קֹדֶם כֹּל נִצְטָרֵךְ לְחַפֵּשׂ בָּאִינְטֶרְנֶט.״

"אִינְטֶרְנֶט יֵשׁ לְכֻלָּם,״ שָׁרוֹן נִשְׁמְעָה מֻדְאֶגֶת.

"נָכוֹן,״ הִסְכַּמְתִּי אִתָּהּ, "וְזֶה לְגַמְרֵי הוֹגֵן שֶׁלְּכֻלָּם יִהְיוּ אוֹתָם כֵּלִים.״ וְלָכֶם אֲנִי יָכוֹל לְסַפֵּר, שֶׁבֶּאֱמֶת הִרְגַּשְׁתִּי כָּכָה. חָשַׁבְתִּי שֶׁאִם יִהְיֶה לָנוּ יִתְרוֹן עַל הַמִּתְמוֹדְדִים הָאֲחֵרִים, זֶה לֹא צוֹדֵק. וְאִם מִנְהֶרֶת־הַזְּמַן תִּפְתֹּר אֶת הַחִידָה בִּשְׁבִילֵנוּ, זֶה עוֹד יוֹתֵר לֹא צוֹדֵק. בְּמִקְרֶה כָּזֶה נִצְטָרֵךְ לְהוֹדוֹת שֶׁהִיא אַלּוּפַת הַהִיסְטוֹרְיָה וְלֹא אֲנַחְנוּ.

בַּלַּיְלָה הָיָה לִי קָשֶׁה לְהֵרָדֵם. הָיְתָה לִי תְּחוּשָׁה חֲזָקָה שֶׁשָּׁרוֹן וַאֲנִי לֹא נַצְלִיחַ. לְמָחֳרָת בַּבֹּקֶר, כְּשֶׁפָּגַשְׁתִּי אֶת שָׁרוֹן, הִיא סִפְּרָה לִי שֶׁגַּם הִיא לֹא נִרְדְּמָה.

"אֲנִי מִתְחָרֶטֶת שֶׁהִסְכַּמְתִּי לִהְיוֹת נְצִיגַת בֵּית הַסֵּפֶר,״ הִיא אָמְרָה לִי. "אַחֲרֵי הַדְּבָרִים שֶׁאָמַרְתָּ עַל מָה שֶׁלֹּא הוֹגֵן, הֵבַנְתִּי שֶׁהָיִיתִי לֹא בְּסֵדֶר. כִּי זֶה בֶּאֱמֶת לֹא הוֹגֵן שֶׁלָּנוּ תִּהְיֶה מִנְהֶרֶת־זְמַן וְלָאֲחֵרִים לֹא. וּמִצַּד שֵׁנִי, אֵיךְ נְנַצֵּחַ בְּלִי הַמִּנְהָרָה?״

"אוּלַי כָּל מָה שֶׁלָּמַדְנוּ מֵהַמִּנְהָרָה יַעֲזֹר לָנוּ?״ נִסִּיתִי לְעוֹדֵד אוֹתָהּ.

"וְאִם כְּתַב הַחִידָה בִּכְלָל לֹא יִהְיֶה קָשׁוּר לְכָל הָאֵרוּעִים שֶׁהָיִינוּ בָּהֶם?״ הִיא שָׁאֲלָה.

"גַּם אִם הוּא לֹא יִהְיֶה קָשׁוּר, לָמַדְנוּ קְצָת אֵיךְ לְהָבִין תְּקוּפוֹת,״ לֹא וִתַּרְתִּי. "אֲנִי מַצִּיעַ לָךְ לֹא לְהִתְיָאֵשׁ כָּל כָּךְ מַהֵר.״

"מָה זְ'תֹומֶרֶת 'אֵיךְ לְהָבִין תְּקוּפוֹת'?״ שָׁרוֹן הִבִּיטָה בִּי בְּעֵינַיִם פְּעוּרוֹת.

"אַתְּ יוֹדַעַת,״ אָמַרְתִּי, "לְכָל תְּקוּפָה יֵשׁ סִימָנִים שֶׁמַּתְאִימִים לָהּ.״

שָׁרוֹן שָׁתְקָה. אֲנִי לֹא בָּטוּחַ שֶׁהִיא הִשְׁתַּכְנְעָה, אֲבָל הָיָה מְאֻחָר מִדַּי לְהִתְחָרֵט. הֲרֵי נִבְחַרְנוּ, וַאֲנַחְנוּ אֲמוּרִים לְיַצֵּג אֶת בֵּית הַסֵּפֶר שֶׁלָּנוּ, וְזֶהוּ.

הַשִּׁעוּר הָרִאשׁוֹן הָיָה שִׁעוּר סְפּוֹרְט, וְעוֹד לִפְנֵי שֶׁהוּא הִתְחִיל הַמּוֹרֶה לִסְפּוֹרְט אָמַר:

"שָׁרוֹן וְדָן, אַתֶּם מִתְבַּקְּשִׁים לָגֶשֶׁת לַחֲדַר הַמּוֹרִים.״

"הֵם גְּדוֹ־לִים, הֵם גְּדוֹ־לִים, הֵם גְּדוֹ־לִייים!!!״ קָרְאוּ שׁוּב כָּל הַחֲבֵרִים שֶׁלָּנוּ וּמָחֲאוּ לָנוּ כַּפַּיִם וְהֵבִיאוּ צַ'אפְּחוֹת וְאִחֲלוּ לָנוּ בְּהַצְלָחָה.