ידוע שכדי לנצח במונופול כדאי לקנות כמה שיותר ערים. מה שפחות ידוע הוא שבמאה השש־עשרה היתה אשת עסקים פיקחית וממולחת שרכשה לעצמה לא פחות מאשר את העיר טבריה. אולי במונופול זו לא הרכישה הכי משתלמת, אך מתברר שבשנת 1561 זה היה רעיון לא רע בכלל.
דונה גרציה נשיא היתה אחת מנשות העסקים המצליחות הידועות בהיסטוריה. היא נולדה בפורטוגל בשם בּיאָטְרִיס דֶה לוּנה מִיקָס, ועד לערב בת המצווה שלה כלל לא ידעה שהיא יהודייה. את הסוד חשפו בפניה בליל יום הולדתה השנים־עשר, וכך גילתה שהיא בת למשפחת אנוסים מכובדת ומפורסמת. האנוסים היו יהודים שאולצו להמיר את דתם ולקבל על עצמם את דת המדינה השולטת, שבדרך כלל היתה דת הנצרות. רבים מהיהודים האנוסים המשיכו לשמור על היהדות בסתר תוך סיכון רב.
לימים ניהלה דונה גרציה אימפריה כלכלית משגשגת שאפשרה לה להציל יהודים רבים מהאינקוויזיציה, שלטון הדת האכזרי של אותם ימים. בהיותה בת שמונה־עשרה נישאה ליהודי פרנסיסקו מנדס, גדול סוחרי התבלינים באירופה, שעיקר פרנסתו היה מסחר בפלפל השחור. באותם ימים ערכו של הפלפל היה כה גבוה עד כי נעשה בו גם שימוש כמטבע של ממש. פאונד אחד של פלפל הספיק כדי לפדות ולשחרר עבד.
למעשה עושרה המופלג של דונה גרציה נשיא, שנחשבה במאה השש־עשרה לגבירה העשירה בעולם, הגיע ממסחר בתבלינים. משפחתה של דונה גרציה היתה בעלת חשיבות כה גדולה בפורטוגל עד שלא אחת ניצלו יהודים רבים מאימת האינקוויזיציה הפורטוגזית הודות לה.
כנדבנית היא הקימה הרבה מפעלי צדקה, בתי כנסת ומוסדות חברתיים למען הקהילה. כדי להקים יישוב יהודי בארץ ישראל עבור האנוסים שברחו מאירופה וכדי לנצל את עושרה לטובה, היא החליטה לקנות את העיר טבריה מהסולטן הטורקי. היא עצמה התכוננה להתיישב בטבריה, אך בשנת 1569 נפטרה בטרם הגשימה את חלומה לעלות לארץ ישראל.
מעמדה הרם, שכלה החריף ורעיונותיה היצירתיים קידמו את אימפריית הבנקים והמסחר של המשפחה, ובאמצעות כוחה השפיעה על גורל היהודים באותן שנים קשות.
אחד מבתי הכנסת שבנתה עדיין קיים ונקרא על שמה "לה סניורה". העובדה שבית הכנסת נקרא רק "הגברת", ללא צורך באזכור שמה המפורש, הוא סימן למעמדה המיוחד.
בשנת 1991 יצא בול רשמי של מדינת ישראל לזכרה של דונה גרציה. על הבול מופיע דיוקנה של דונה גרציה, ולצדו נוף העיר טבריה שאותה רכשה ועליה חלמה כל ימיה.
בשנת 2010, במלאת חמש מאות שנים להולדתה של דונה גרציה, הוצבה אבן זיכרון כאנדרטה לזכרה בתצפית נוף שהוקמה על שמה בעיר טבריה. מצפה ההנצחה "דונה גרציה" משקיף אל הכנרת.
1565, קושטא
תנאית ברזאני, ידידתי שמעבר לים, שלום לך,
אני בקושטא כעת, המוכרת לך אולי כאיסטנבול, אבל הלוואי שיכולתי לכתוב לך מטבריה, העיר שרכשתי. אני מדמיינת בעיני רוחי את הכנרת נשקפת מחלוני, מסנוורת אותי בבוהק תכלת מסמא, מזכירה לי את פורטוגל של ילדותי. מזג האוויר הים תיכוני מזכיר לי את עיר הולדתי ליסבון, שהיתה חביבה עלי במיוחד בימי הקיץ, ומעורר בי הבזקי געגועים.
אבותי ברחו מקסטיליה בשנת 1492 עקב גירוש ספרד. חמש שנים לאחר מכן אולצנו להתנצר בעקבות הגזירה להמיר את דתנו. לא אשכח את ערב בת המצווה שלי. אבי, ד"ר אוגוסטינו מיקס, ואמי החכמה שתמיד היתה לי לסמל, הזמינו אותי אל הטרקלין, כשאני לבושה בשמלת קטיפה ושערי קלוע צמות עבות. תהיתי מדוע עלי להתגנדר כך פתאום. אבא ואמא גילו לי אז את הסוד השמור ביותר — סוד יהדותנו.
כך התברר לי בגיל שתים־עשרה שאני, ביאטריס דה לונה מִיקָס, קרויה בעצם חנה נשיא.
כנערה יפה בת שמונה־עשרה נישאתי בסתר כדת משה וישראל לבעלי פרנציסקו מנדס. שמו העברי הוא צמח בנבנשתי. את הטקס היהודי ערכנו בחשאי במרתף הבית בנוכחות מניין, שני עדים, בני המשפחה והרב האמיץ שחיתן אותנו. לבשתי שמלה לבנה רקומה והינומת תחרה ארוכה שעברה מדור לדור במשפחתי. בשערי נקלעו פרחי לבנדר שהפיצו את ריחם המשכר לכל עבר. למחרת ערכנו טקס חלופי, חסר משמעות עבורנו אך חיוני מבחינת הממשל והרשויות, בכנסייה המקומית. היה זה טקס נוצרי פומבי ומכובד שנועד להגן עלינו באמצעות הצגה רבת־משתתפים, כאילו היינו נוצרים של ממש.
צמח, מפולפל וממולח כיאה לעיסוקו, היה בן למשפחת סוחרים. משפחתו עשתה את הונה ממסחר בתבלינים ובמיוחד בפלפל השחור היקר כזהב. ככל ששגשגה האימפריה הפורטוגזית, שגשג גם הון המשפחה עד שנהפכנו לאחת המשפחות העשירות והמכובדות בפורטוגל.
גם אני, כמוך, התאלמנתי בגיל צעיר. בהיותי בת עשרים ושש נפטר בעלי האהוב ונותרתי עם בתנו היחידה והאהובה אנה ריינה. אני, דונה גרציה, ירשתי את רכושו והמשכתי לנהל את עושרנו המופלג בתבונה ובחריפות תוך דאגה תמידית לאחינו היהודים.
באותה שנה הוחמרה האינקוויזיציה בפורטוגל, הגזירות נעשו קשות יותר והחיים תחת זהות כפולה נהפכו למעמסה גדולה. נדודינו ברחבי אירופה החלו ועברנו לבלגיה.
מבלגיה נאלצתי לברוח עם בתי אל ונציה היפה, עטורת התעלות, שבאיטליה — אך גם שם גילו את יהדותנו. נאסרתי בשל כך, ולאחר שחרורי מן הכלא הנורא עברנו לעיר פֵרָרָה שבאיטליה, שם התאפשר לנו סוף־סוף להפסיק את חיינו הכפולים כאנוסות, וחזרנו אל היהדות בגלוי וברווחה. דוכס העיר נתן לנו מחסה, וחזרנו אל שם המשפחה היהודי "נשיא".
כעת אני חנה מנדס נשיא. שבתי אל פעילות מסחרית ענפה ולפדיון שבויים באמצעות כספי הרב. ביתנו נעשה נקודת מפגש לחכמים ומכובדים ומרכז לפליטים יהודים. בוודאי תשמחי לשמוע כי במימוני יצאו ספרי קודש כמו סידור תפילה בספרדית וכן תרגום התנ"ך ללדינו, הקרוי היום תנ"ך פררה. שמי הטוב יצא למרחוק ופעילותי בקהילה גם כן. כשהגיע מכתב קלף חתום בחותמת שעווה ארגמנית מלכותית של הסולטן התלבטתי יום שלם מתי והיכן לפתוח אותו. זו היתה הזמנה מאת הסולטן סולימאן הראשון לעבור לקושטא, גאוות האימפריה העות'מנית, ולנהל את עסקי שם.
בשלב זה כללו הסחורות שלי נוסף לתבלינים גם צמר, תבואה, בדי משי וטקסטיל. נכנסתי אל האימפריה העות'מאנית כאשת מלוכה חופשית, מלווה בארבעים פרשים חמושים ובארבע מרכבות מפוארות. הסולטן ופמלייתו קיבלו אותי בברכה. השילוב של הון עתק לצד היותי בת ברית טבעית אל מול הנצרות אפשר לי מרחב פעולה.
בתי היקרה אנה ריינה נישאה כאן לאחייני המכובד דון יוסף נשיא, שהוא ידידו של בן הסולטן. בקושטא הצלחתי לבנות בתי כנסת, ישיבות ובתי חולים. חזון עמד לנגד עיני — שגשוגו של העם היהודי. בשלב זה פנינו, דון יוסף ואנוכי, אל הסולטן בבקשת חכירה של ערים בארץ ישראל. מובן שבראש ובראשונה ביקשתי את ירושלים אך נעניתי בשלילה. לבסוף חכרנו את טבריה, ותמורת אלף דוקטים לשנה התחלנו לבנות את העיר וליישב בה יהודים, רובם מאירופה.
אני חולמת להתיישב בעצמי בטבריה ולסיים את חיי בארץ ישראל. מי ייתן ואגשים את חלומי זה.
שלך בידידות,
דונה (חנה) גרציה נשיא
קוראים כותבים
אין עדיין חוות דעת.