מהמגרש למסך: סרטי הספורט הגדולים

ג’רי מגווייר - Jerry Maguire במאי: קמרון קרואו כוכבים: טום קרוז, קובה גודינג ג’וניור, רנה זלווגר, רג’ינה קינג שנה: 1996 מדינה: ארה”ב אורך: 139 דקות תקציב: 50 מיליון דולר הכנסות: 273.5 מיליון דולר אם בשלב הכתיבה היה הבמאי קמרון קרואו יודע מה ייצא מג’רי מגווייר, הוא בטח היה מסיים אותו עם סצנה בה סוכן השחקנים על שמו נקרא הסרט הולך לצד הלקוח שלו רוד טידוול לעבר האופק, ואומר לו: “רוד, אני חושב שזוהי תחילתה של ידידות מופלאה”. כי אם קזבלנקה הוא סרט הקולנוע המצוטט אי פעם, הרי שג’רי מגווייר הוא הקזבלנקה של סרטי הספורט. “עזור לי לעזור לך”, “את משלימה אותי”, “קוואן” (שילוב של אהבה, כבוד, קהילה וכן, גם הכסף. “החבילה המלאה”, כפי שטידוול מסביר לג’רי), ומעל כולם, שניים: “הייתי שלך עוד ב’שלום’” ו”תראה לי את הכסף” המופלאים, שני משפטים שהפכו מרגע יציאת הסרט לחלק בלתי נפרד מהתרבות. בזכות כל אלה ועוד, לא תמצאו הרבה סרטי ספורט/שילובים של דרמה וקומדיה רומנטית (Dramedy, כמו שהאמריקאים קוראים לזה) יותר מהנים לצפייה מג’רי מגווייר. הכל נולד מתמונה תמימה בעיתון, שצדה את עינו של ג’יימס ל. ברוקס. המפיק האגדי, שחתום על שלל סדרות מוכרות וסרטי ענק ומעל הכל על הסדרה משפחת סימפסון, הביט בתמונה בה סוכן השחקנים גארי וויצ’ארד ניצב לצד כוכב הפוטבול הצעיר בריאן בוסוורת’, באותם ימים אחד השמות המבטיחים ביותר בספורט האמריקאי. וויצ’ארד ובוסוורת’ נראו לברוקס כל כך שונים זה מזה, אבל גם כל כך מאוחדים. למפיק היה ברור שהתמונה הזו שידרה מסר של “זה אנחנו נגד העולם” והוא שלח אותה לקמרון קרואו. ברוקס היה זה שהפיק את הסרט הראשון שביים קרואו, אמרי לי כן המשובח מ-1989. השניים הכירו עוד מהימים בהם קרואו היה כתב מוזיקה במגזין “רולינג סטון”, ואחרי שפרץ לעולם הקולנוע כתסריטאי של סרט הקאלט נעורים בקצב מהיר, קרואו קיווה להמשיך להתפתח. לצערו, גם אמרי לי כן וגם סרטו השני כבמאי, סינגלס, היו חביבים על המבקרים, אך כשלו בקופות. קרואו בחן את התמונה שקיבל מברוקס, זו של וויצ’ארד ובוסוורת’, והחל להמציא סביבה סיפור ולפתח אותה לתסריט. במשך שלוש שנים וחצי הוא כתב וכתב, החליף כיוונים והגיש לברוקס לא פחות מ-20 גרסאות. בשלב מסוים הוא גם ליווה לאורך 18 חודשים את סוכן השחקנים לי סטיינברג, שחלקים גדולים מג’רי מגווייר מבוססים על חוויותיו (סטיינברג אף שימש כיועץ לסרט ומופיע בו לרגע קט לקראת הסיום, כסוכן של אגדת הפוטבול טרוי אייקמן). אחרי כל המאמץ הזה, ברוקס סוף כל סוף היה מרוצה ונתן לקרואו אור ירוק להמשיך הלאה עם הסרט. ואז הגיע הזמן להתחיל ללהק שחקנים. את ג’רי מגווייר כתב קרואו כאשר שחקן אחר בשם “טום” יושב לו בראש - הנקס. אלא שעד שהתסריט היה מוכן, התסריטאי/במאי חש שהנקס קצת זקן מדי לתפקיד וכך, טום קרוז, צעיר ממנו בשש שנים בערך, זכה מן ההפקר. כמה שנים קודם לכן קרוז התקשר לקרואו ואמר שהוא צפה באמרי לי כן, מאוד אהב אותו וישמח לעבוד יחד. כשהגיע הרגע, קרואו היה שמח להזכיר לקרוז את ההצעה ההיא ולגייס את השחקן המצליח בעולם. קרוז אמר “כן” כמעט מיד. עבור קרוז זוהי הופעה שנייה בספר, אחרי צבע הכסף. בסך הכל, זה היה סרט הספורט הרביעי והאחרון שעשה (כולם תוך 13 שנים). הריצה הקולנועית האדירה שלו, שהוזכרה בפרק על צבע הכסף, פחות או יותר הסתיימה עשור לאחר מכן בג’רי מגווייר. אחריה הוא המשיך להכניס מיליונים, אבל הקריירה שלו פנתה לכיוונים אחרים. בג’רי מגווייר קרוז אתגר את עצמו והחליט שהגיע הזמן להיכנס לנעליים חדשות. בשלב זה של הקריירה הוא כבר מאס בדמות נער הזהב של הוליווד וחיפש סרט אותו יכול להתחיל מעמדת הלוזר, זה שבקושי שורד. הוא רצה משהו שיוציא אותו מאזור הנוחות שלו וזה עבד. רבים רואים בג’רי מגווייר את ההופעה הטובה ביותר בקריירה של קרוז. הוא זכה בגלובוס הזהב והפסיד את האוסקר באופן שערורייתי לג’פרי ראש, שהוביל סרט אוסטרלי בשם ניצוצות. מי שכן זכה באוסקר (וסיפק נאום “אני אוהב אתכם” בלתי נשכח) על ג’רי מגווייר היה שותפו למסך, קובה גודינג ג’וניור. באודישן שלו לג’רי מגווייר, גודינג ג’וניור התבקש לבצע את סצנת המקלחת, בה רוד וג’רי מדברים על מצבם המקצועי ועל חייהם. לכן, בדיוק כפי שנכתב בתסריט שקיבל לידיו, גודינג ג’וניור התפשט לחלוטין ושיחק את האודישן כאילו שהוא באמת במקלחת. קרואו התאהב. גודינג ג’וניור כבר פרץ לתודעה חמש שנים קודם לכן, בסרט החבר’ה מהשכונה והמשיך לעוד כמה הופעות טובות, אך ג’רי מגווייר הקפיץ את הקריירה שלו למקום אחר. הוא עשה זאת גם לרג’ינה קינג, בתפקיד מרסי, אשתו הלוחמנית והאוהבת של רוד, ובעיקר לרנה זלווגר, שביום בו הודיעו לה שקיבלה את התפקיד הנשי הראשי, דורות’י בויד, גילתה גם שחשבון הבנק שלה ריק לחלוטין אחרי תקופה ארוכה בלי עבודה. לימים היא העידה שהצילומים של ג’רי מגווייר היו עבורה כמו “סיפור מהאגדות”. בזכות הקאסט המדויק שהרכיב קרואו והתסריט שהוא שכלל, שיפץ ושכתב באובססיביות, ג’רי מגווייר הפך לחוויית צפייה עבור כולם: גברים, נשים, צעירים, מבוגרים, חובבי ספורט וחובבי סרטים רומנטיים. כל אחד מוצא משהו להתחבר אליו. מבקר הקולנוע המוערך רוג’ר איברט כתב שהתלונה היחידה שלו על הסרט הייתה עומס סיפורי המשנה שבו, אבל זה גם מה שהופך אותו לטוב כל כך. המבקרים התלהבו והקהל התייצב באולמות בהמוניו, בעיקר אחרי שהסרט קיבל חמש מועמדויות לאוסקר. כל הטוב הזה של ג’רי מגווייר מתאפשר כי שלוש הדמויות הראשיות בו לא רק מדויקות, אלא גם לוקחות הימור על עצמן, Leap of Faith, כפי שמכנים זאת באנגלית - המהלך הכי מעניין שדמות קולנועית יכולה לעשות, כזה שמזיז אותה מנקודת ההתחלה של הסרט אל נקודת הסיום תוך שהיא עוברת תהליך. הדמויות לוקחות את הקפיצה המסוכנת מעל התהום מתוך אמונה מלאה כי יוכלו להגיע בשלום לצד השני, גם אם הדרך לשם מפחידה ולעיתים נראית בלתי אפשרית. ג’רי מהמר על עצמו ראשון, עם מכתב “הצהרת המשימה” (הוא מתעקש שוב ושוב שזה מה שזה, ולא “מזכר”) בן 25 העמודים, אותו הוא מניח בתאו של כל אחד מחבריו לעבודה. המכתב הזה, בהשראת משהו דומה שכתב ג’פרי קצנברג כאשר עזב בסערה את תפקידו כנשיא חברת דיסני בראשית הניינטיז, נולד אצל ג’רי במהלך לילה אחד, כתוצאה מהארה שהוא חווה במהלך מפגש עם ילד של אחד מהשחקנים שהוא מייצג. המפגש מטלטל אותו וג’רי בקושי מצליח לעמוד על הרגליים, עד שהוא מתחיל לכתוב ושופך אל הדף את כל מה שבוער בו ואת הרצון שלו לראות את העסק מתנהל אחרת. במקום כסף וביזנס, אהבה והקרבה. “הדברים שאנחנו חושבים, אבל לא אומרים”, הוא קורא ליצירה שלו. כצפוי, “הצהרת המשימה” מובילה במהרה לפיטוריו של ג’רי, מה שמציב אותו בנקודת השפל הראשונה. ממנה תתחיל קפיצת האמון שלו, אבל יש עוד דרך לעבור עד שהנחיתה בצד השני תוגדר כמוצלחת. בדרכו החוצה מהמשרד, אחרי שהוא לוקח את דגי הזהב שמלווים משום מה כמה מרגעי המפתח בסרט, היחידה שמוכנה להצטרף להרפתקה החדשה של ג’רי היא האם החד-הורית, האלמנה דורות’י. בגיל 26, דורות’י מוצאת עצמה חסרת השראה, תקועה בעבודה משרדית, יושבת כל היום בעמדה הקטנה שלה (התמונה האחרונה לפני שהיא וג’רי עוזבים יחד, מתקרת המשרד, מראה במדויק עד כמה העובדים קטנים בתוך העולם הזה ואיך הם מיד שוכחים מהדרמה וחוזרים לעבודה). עוד יותר מדורות’י, הילד שלה, ריי, הוא זה שכובש את לבו של ג’רי. אם את סטירת המציאות שלו מקבל בתחילת הסרט ג’רי מבנו של אותו לקוח, שחקן הוקי קרח שחוטף זעזוע מוח רביעי ולאף אחד לא אכפת ממנו כל עוד הוא ממשיך לייצר כסף לכולם, הרי שבמהלך המסע ריי הוא זה שמחבר את ג’רי פעם אחר פעם למציאות החדשה אותה הסוכן מנסה לבנות. במקום להיות סוכן השחקנים הקר והצבוע, הוא רוצה להפוך לאבא טוב לריי ולאיש משפחה. אבל כדי שזה אכן יקרה, הוא חייב קודם כל להשלים את השינוי האישי שלו. הרומן הנרקם ואז נסדק ושוב מסתדר בין ג’רי לדורות’י משמעותי לסרט, אך ג’רי מגווייר הוא עדיין סרט ספורט בעיניי לפני שהוא סרט רומנטי, שכן הספורט הוא זה שמוביל בו את העלילה. קרואו בכלל לא היה חייב לבחור בספורט וג’רי מגווייר היה יכול לעבוד כנראה אם אותו סיפור ממש היה נכתב סביב סוכן ושחקן קולנוע או משהו בסגנון, אבל הפנייה לכיוון הזה מקנה לספורט מעמד מיוחד בסרט. כי בזמן שהוא בונה את הקשר עם דורות’י וריי, ג’רי בונה מערכת יחסים דומה גם עם רוד, אחוות גברים קלאסית בין שניים שמשוכנעים שיש משהו מעבר לשטחיות, שניים שהעבודות שלהם מתנהלות בסביבה גברית דומיננטית, אך מוצאים את עצמם מאושרים רק כשהם אחד עם השני. לאף אחד משניהם אין חברים גבריים אחרים וה”ברומאנס” הזה הוא מה שנותן לג’רי מגווייר את הערך המוסף. את ההימור שלו לוקח רוד בכך שהוא מתכוון לשחק עד סוף חוזהו ולהפוך לשחקן חופשי, מתוך אמונה שמישהו יציע לו את הכסף הגדול. בגיל 35, ג’רי בונה לעצמו לאורך הסרט משפחה רחבה, עם אישה (דורות’י), ילד (ריי) ו”אח” (רוד), שמביא גם את המשפחה שלו (מרסי, אימא שלו, אחיו טי פי והילדים). מאדם בודד ששונא את עצמו (בתחילת הסרט הוא תוהה בקול: “למה הפכתי? בסך הכל לעוד כריש בחליפה?”), ג’רי יוצא מתוך המשבר האישי והנפשי למציאות חדשה של חיבוקים חמים, משפטים רומנטיים וטיולים בפארק. מי שעוזר לו להתגבר על המהמורות בדרך הוא המנטור שלו מהעבר, דיקי פוקס. דיקי הוא מורה הדרך של ג’רי ומדי פעם צץ על המסך עם עצה כזו או אחרת. למי הוא אומר את העצות הללו? לצופים? או שאולי מדובר בזיכרונות בראשו של ג’רי? לא ברור, אבל ג’רי מגיב בהתאם לכל משפט של דיקי. המנטור הוא גם המצפן המוסרי של הסרט ובסיומו הוא מודה שכמו שהוא הצליח, כך לפעמים הוא גם נכשל, אבל הוא אוהב את אשתו ואת חייו ומאחל גם לג’רי הצלחה כזו. בשלב זה כבר נראה שג’רי עלה על המסלול הנכון בעצמו ומעתה יידע איך להתנהל מול הספורטאים שהוא מייצג ואיך להיות בן זוג ואיש משפחה טוב יותר. קרואו קיווה שאת התפקיד הקטן הזה של דיקי יגלם בילי ווילדר, מגדולי הבמאים בכל הזמנים ומישהו שקרואו עצמו ראה בו מנטור. לצערו, ווילדר סירב שוב ושוב, עד שלבסוף ג’ארד ג’וסים, בכיר בחברת סוני תחתיה הופק הסרט, נבחר במקומו. כי ככה זה כנראה - המנטור שלך לא תמיד יוכל לעמוד לצידך, להיות זמין לעזור לך, להשיא עצה טובה או להחזיק לך את היד. לפעמים, עליך פשוט לעשות Leap of faith ולקוות לנחות בשלום בצד השני.