והיה ברכה

על פי ספר הזוהר, חטא אדם הראשון לא היה במה שאכל מעץ הדעת, אלא במה שלא אכל קודם מעץ החיים. קריאה זו של הסיפור המכונן היא הזמנה אחרת לגמרי לשאלת מהות החיים, ייחוד היהדות והתיקון המתבקש מאיתנו.

ספר זה נחתם בין גלי מגפת הקורונה. בתקופה זו היינו עדים לאסון מירון, להתערערות היחסים בין יהודים לערבים ולהייטק פורח, לצד התחדשות פוליטית טרייה ומאתגרת. אירועים אלו, כמו אחרים, נוגעים בשאלות תשתית של חזרת עם ישראל לארצו אחרי שנות גלות ארוכות. בזירה העולמית המלחמה הקשה בין רוסיה לאוקראינה נוגעת בסדר העולם שלנו ומערערת הנחות יסוד של העידן הנוכחי. החיים האנושיים בכלל והישראליים בפרט הם קריאה מתמדת לערנות. הזמנה קיומית לזהות ולהבין את המקום שלנו כיחידים וכחברה במציאות חיים דינמית. החיים האנושיים בכלל והישראליים בפרט הם קריאה מתמדת לערנות. הזמנה קיומית לזהות ולהבין את המקום שלנו כיחידים וכחברה במציאות חיים דינמית.

מגפת הקורונה, אירוע עולמי ייחודי, מצאה אותי בצומת חשוב בחיי. היא הוסיפה לתחושת ההליכה אל הלא-נודע, המלווה אותי מאז פרישתי מבית המדרש "קולות" שהקמתי לפני למעלה משני עשורים, ב-1997. חוויית האי-ידיעה חדשה לעולמי, לאחר שנים רבות של יצירה, ביטחון ועשייה, ולא מעט אשליה של שליטה. הפרישה והדרך החדשה פתחו לפני מסע תודעתי מיוחד.

המגפה התאימה למצב נפשי. לא רק אני מתכנס. כולם נדרשים לתנועה זו. הטכנולוגיה, ובראשה ה"זום", שאפשרה את המשך החיים, לא שינתה את הבנתי בדבר הצורך ב"כינוס". ביקשתי לראות מה יעלה תוך כדי הליכה פנימה והקשבה אחרת לעולה מתוכי. מצאתי, כי ניתן לראות במצב החדש שנכפה עלינו משום הזמנה לאיכות חיים אחרים מהמוכר לנו. בתוך תהליך ההתכנסות, שלא היה קל, פגשתי באזור תודעתי הקשור בשאלות על מהות החיים: לשם מה אנו קמים בבוקר, כיחידים וכעם? מה נותן לנו באמת ובתמים תחושה של חיוניות? וכך התפתחה לה לאיטה שפת הספר וההצעה שבמרכזה: לגעת מחדש ולאכול מפרי עץ החיים, כפי שאדם וחוה היו אמורים לעשות, ולהיות "ברכה" כפי שהובטח לאברהם אבינו. שאלתי: מהו המודל החברתי הטמון בהמשך מילות השליחות של אברהם: "וְנִבְרְכוּ בְךָ כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה" (בראשית יב, ג)?

ואכן, בעבור רבים, אנו חיים בתקופה מיוחדת. עידן המחפש טעם לקיום, זה שמעבר להישרדות.

המגפה חידדה ואולי ניפצה אשליות רבות: לפניה נדמה היה כי אנו חיים בעולם חדש, שבו חלק ניכר מהאנושות נהנה מביטחון אישי ולאומי, משפע כלכלי, נוחות ופנאי, בלא שמאבק הישרדות יומיומי יתיש ויקצר את חיינו. היתה תחושת זרימה באוויר, שבמרכזה הבנה כי המאה ה-21 שונה במהותה מהמאה הקודמת.

המגפה עצרה את כולנו והותירה אצל חלקנו שאלות. לצד החזרה לחיים, הולכת ומתבררת לרבים הבקשה לגעת בשאלות היסוד הגורמות לנו לחוש את היותנו בחיים: לחוות משמעות וחיוניות. אנשים הרואים במגפה משום "קריאה אישית" - מעבר לתקווה לחזרה לשגרת החיים.

נוסף על כך, הכניסה המסיבית של הטכנולוגיה לעולמנו גורמת לשינויים אדירים בכל מהלך החיים שלנו, ואולם נדמה כי טרם עיכלנו את גודל התמורה שחלה בנו, בשל נוכחות הטכנולוגיה בחיינו. לצד היעילות הרבה שהיא מביאה לנו, טרם קלטנו את מחיריה.

בזמן שהטכנולוגיה התפתחה בקצב אדיר, צמיחתו הנפשית והרוחנית של האדם נותרה מאחור. אנו רואים כי "יעילות" אינה מבטיחה "שמחה ונחת", וּודאי שאינה מענה לשאלת המשמעות. וכך, רבים סובלים מתחושה עמוקה של בדידות, היעדר אינטימיות ושייכות, חוסר ביחסים מלאים ומספקים, וקושי להביא לידי ביטוי את עצמם במלואם. מעל לכול - רבים חשים חוסר במשהו עמוק יותר: הרגשה כי לחיים יש משמעות וכיוון, וכדאי ממש לחיותם.

מגפת הקורונה היא אבן דרך והזדמנות ייחודית לגעת בשאלות תשתית של הקיום האנושי; לעסוק מחדש בבקשת הפרנסה והכלכלה, התקשורת הבינאישית, היחס לאחר ולחלש, איכותה של האינטימיות בחיינו, האיזון בין הנתינה והקבלה בחיינו. בפשטות, השאלה היא: מה באמת גורם לנו לחוש ב"חיים"?

מעניין, כי בניגוד למחלות ולמגפות העבר, מגפת הקורונה לא השפיעה על צמצום השפע בשווקים ובחנויות. עולם ההייטק הישראלי הואץ, בזמן שענפי משק שונים נפגעו, חלקם בצורה קשה. המגפה העלתה את הטכנולוגיה לדרגה נוספת של הזדקקות, ואפשרה תקשורת, בתקופה ש"פני האדם" הלכו והתכסו כפשוטו וכמדרשו. פערים אלו שבין היות "יש" של מוצרים ויעילות טכנולוגית לבין צמצום המפגש האנושי, הם מסימני השעה. בדומה לרומא העתיקה, פיתוח טכנולוגי מדהים איננו מבטיח צמיחה והתעלות אנושית. מגמת ההתכנסות שפגשנו בימי המגפה, למול מרחבי החופש שהורגלנו אליהם, עשויה להיות הזדמנות ייחודית לבירור מטרות חיינו האישיים והציבוריים.

העם היהודי נמצא אף הוא בצומת חשוב של חיפוש משמעות קיומו בעידן זה. הוא עבר במאה הקודמת טלטלה עזה. בתוך פרק זמן קצר חווה כמה אירועים היסטוריים יוצאי דופן: שואה איומה, הקמתה של מדינת ישראל, קיבוץ גלויות ייחודי, ועוד אירועים מכוננים. ועדיין, לקראת 75 שנות עצמאות, אזרחי מדינת ישראל נדרשים להתגייס לצבא, ולחלקם נדרשת נכונות להיפצע פיזית ונפשית ואף למות בעד ארצנו. נכונות זו פותחת צוהר לשאלות יסוד על משמעות החיים כאן. המשבר ביחסי יהודים וערבים, כפי שהשתקף במאי 2021, מזמין חשיבה חדשה על מטרת המפעל הציוני בימינו, על תפקידנו כיהודים, ומשם לברר את זיקתנו לַלא יהודים שבתוכנו. פתרונות ישנים של "דו קיום" אינם נוגעים בשאלות שורש. אנו זקוקים לפרדיגמה חדשה.

בספר שלפנינו אציע תמונה חדשה-ישנה לייעוד ולחזון היהודי בדורנו. לתמונת עתיד זו יש חיבור לכמיהת האדם למשמעות, לתקוות האהבה והזוגיות, תפקיד המשפחה, כוחה של השפה ביצירת המציאות ועוד. ההצעה שבספר נוגעת אף בשאלות של מדיניות ציבורית, יחס לכסף וכלכלה, תקשורת ומדיה, מנהיגות בריאה, חיבורנו לארץ, ובכלל - ברית הייעוד שלנו.

במקביל לכתיבת הספר אני שותף לחבורה המציעה תוכניות שונות לציבור, העוסקות בשאלות תשתית אלו. אני מוצא צורך גובר והולך, בעיקר אצל בני הדור שנולד וגדל בעידן זה, בחיבור מאחד של בקשת ההצלחה במישור המקצועי, בקשת האהבה והזוגיות במישור האישי, ותקוות ריפוי במישור החברתי. כל התחומים האלה באים מאותו אזור בנפש, ללא הפיצול שהדור שלי גדל בתוכו. עולה צורך בבניית "תודעה" חדשה, שבעזרתה ניתן "להחיות" את עצמנו, תוך חיבור בין חלקי חיינו: עבר הווה ועתיד.

לצד התודעה, עולה הצורך ביצירת חזון, "תמונת עתיד" מעניינת ומאתגרת, שממנה נוכל לשאוב כוח ותקווה לחיינו. בסיפורי התשתית של התורה, ובמרכזם סיפור גן עדן, ישנה תמונת חיים הנוגעת בשאלות יסוד של הקיום האנושי. חלק ניכר מהתרבות היהודית מבוסס, במודע ושלא במודע, על הניסיון להרחיבן ולפתחן.

הספר ינוע בין שבילי הצמיחה האישית שלנו ובין תמונת חברה מבורכת, ויחזק את הקשר ביניהן. בין "והיה ברכה" האישי-החברתי, ל"ונברכו בך" הלאומי והאנושי.