סיגנל אדום

שלג מזוין, חושב אַנְדֶרְס אוּלְסוֹן כשהוא סוגר את רוכסן האוברול ויוצא אל החניון שבו חונות כארבעים מכוניות תחזוקה, כולן מכוסות שלג. הוא פותח אחת מהן, מוצא מברשת בכיס הדלת ומסיר בעזרתה את רוב השלג המכסה את השמשות לפני שהוא מתיישב במושב הנהג. במראה האחורית הוא רואה את שאר חברי הצוות נכנסים. הוא מסובב את מפתח ההתנעה, יוצא מאזור התעשייה ופונה אל התחנה המרכזית של גוטנבורג.

הם ארבעה במשמרת הלילה. וילי, המבוגר בטכנאים, דאג, בגילו של אנדרס עם רקע בתחום התעופה, ואלכסנדר, הצעיר ביותר, מתמחה. הוא עצמו מנהל הצוות בגוֹטָה־רֵיילס והאחראי על תחזוקת המסילות במקטע באורך חמישים קילומטרים מהעיר צפונה.

הוא נהנה מעבודתו, למרות שעות העבודה הלא שגרתיות. השכר טוב. עם התוספות עבור משמרות הלילה והכוננות, הוא יכול להגיע לחמשת אלפים מעבר לשכר הבסיס, והוא אוהב את הז׳רגון העוקצני אך לבבי בין ״המאותת״, ״המחשמל״ ו״הרתך״. אבל כרגע עומד באוויר שקט מתוח כשאנדרס מנסה לראות מבעד לחושך ולשלג הסמיך היורד על השמשה הקדמית. הוא קרא שלסָאמים יש יותר ממאתיים מילים לשלג, ואף שלא זורמת בעורקיו ולו טיפת דם סאמי אחת, העבודה הפכה אותו למעין מומחה למזג אוויר. השלג הזה שניתך לפניו, יש שיקראו לו שלג אגדות, אבל עבורו זה שלג אבקתי, שנטייתו לכסות את המסילות ואת המָסוֹטים1 בשמיכות עבות, מסבכת מאוד את עבודתם.

תודה לאל, זאת המשמרת האחרונה שלו לפני החופשה הנחוצה לו כל כך. הרבה זמן חיכה לחג הזה, לקצת זמן עם הילד.

כעבור עשרים דקות הם ניצבים לפני לֵרוּם הלבנה השרויה בדממת לילה. אנדרס פונה אל תחנת הרכבת הקטנה ויוצא מהמכונית במהירות, הוא מודע לזמן המוגבל העומד לרשותם לתיקון רשימת התקלות הארוכה; בסך הכל קצת יותר מארבע שעות מצאת הרכבת האחרונה עד בואה של הרכבת הראשונה בבוקר.

אנדרס פותח את השער ונכנס אל שטח המסילות. בלוח הנסיעות שבטלפון שלו הוא רואה שהרכבת האחרונה לכיוון צפון אמורה לעבור בעוד כמה דקות. הוא רואה את מחזירי האור באוברול של אלכסנדר מתקרבים אל המסילה, וצועק לו שישמור מרחק. אנדרס היה מעין מנטור עבור הרכש החדש, בין היתר ממניעים אנוכיים, כי הוא לא סומך על כשירותם של הצעירים שחברות כוח האדם שולחות אליהם. פעמים רבות הם מגיעים מיד בתום הלימודים בבית הספר ואין להם מושג עד כמה העבודה הזאת עלולה להיות מסוכנת. בעבר היה איש צוות שתפקידו לעמוד על המשמר ולהתריע על בוא הרכבת, אבל היום, אחרי כמה תאונות טרגיות, הם חייבים לנתק את החשמל במקטע המסילה שהם עובדים עליו.

אנדרס שומע את קרקוש המסילות לפני שהוא רואה את הרכבת, האחרונה מגוטנבורג, מתקרבת אליהם במהירות בחושך. קול חריקה נשמע כשהגלגלים מתחככים בקרום הקרח שהתקשה על מסילת הברזל, ואנדרס עומד במקומו בנחת ומגביה את ידו כדי לסמן שהם שם. הוא מספיק להביט בנהג הקטר שמנופף בחזרה, והרכבת ממשיכה לדהור הלאה לכיוון צפון.

הוא מתקשר למרכז התפעול ומודיע שהם במקום, וברגע שהם מקבלים סימן שהשטח פנוי וילי מתרחק כמה מטרים קדימה, ומחבר למסילה מלחציים כדי לנתק את החשמל בעוד אנדרס מחבר את המלחציים שלו במרחק דומה בכיוון השני.

קרני האור הבוקעות מפנסי הראש של שאר חברי הצוות מרצדות על פני המסילה כשהם מתפזרים וניגשים לטפל בתקלות הדחופות ביותר. רכבת אחת יכולה לשאת עד עשרים טון שלג, והקרח והשלג הנופלים בין להב המסוט למסילה הקבועה גורמים לשחיקה מואצת של המסוטים. הקור חודר את הכפפות של אנדרס כשהוא מסיר את השלג מעל המסוט במברשת.

הוא שומע את וילי צועק מרחוק ומתיישר, וכשהוא מתקרב אליו, אנדרס רואה שעמיתו מצביע על סדק העובר דרך אחת המסילות. הסדק התגלה יום קודם לכן וגרם לכמה שעות עיכוב, ״בעיית איתות״, כפי שזה נקרא בתחום. צוות איתור התקלות הספיק לחבר את המסילה זמנית, כדי שתעמוד בעומס במשך היום, ועכשיו הצוות של אנדרס צריך לתקן את המסילה ולמנוע שימוט.

אם אנשים היו יודעים עד כמה מצב המסילות גרוע הם לא היו מעזים לנסוע ברכבת, חושב אנדרס כשהוא ווילי מורידים את התֶרמיט הכבד מהרציף. גילוי של תקלות חמורות יותר תלוי במערכת האיתות, שמתריעה ברגע שמתנתק הקשר בין רכיב כלשהו במסילה לשאר. אבל תקלות כמו סדקים במסילות הם מגלים בבדיקות השגרתיות שהם עצמם מבצעים בקרוניות התחזוקה.

אנדרס חובש את קסדת המגן, והלהבה ניתזת ומפזרת חום נעים כשהוא מפעיל את הרתֶכֶת. כבר זמן רב הוא מתוסכל מכך שהעבודה שלהם הפכה להטלאה תמידית, אף פעם אין להם זמן לטפל בתקלות ביסודיות. תקציב החברה דל והם צריכים לעבוד מהר, הם לא יכולים להתעכב על כל תקלה ברשימה. הם עושים את מה שנקוב בחוזה, לא פחות ולא יותר — זאת רוח התקופה, ה־just in time הקפיטליסטי — והמצב לא השתפר אחרי שהחברה נאלצה לפטר עשרה עובדים בשנה שעברה. אלה שעוד נותרה בהם מעט גאווה מקצועית מתקשים להשלים עם עבודת ההטלאה, כי הנוסעים הם שנפגעים ממנה. במקרה הטוב נוצרים עיכובים. במקרה הרע, תאונות רכבת.

כאב קל אוחז בבטנו. בשנה האחרונה היו לו בעיות חוזרות ונשנות בבטן והוא אפילו היה בחופשת מחלה, וברור לו שבין היתר, הבעיות קשורות בדאגה מתמדת. לעיתים קרובות אלה מחשבות על בנו, שנמצא בשטוקהולם במהלך השבוע. אבל זו גם הדאגה שהוא נושא בקרבו בענייני העבודה. הוא מרגיש שזאת רק שאלה של זמן עד שתתרחש תאונת רכבת רצינית.

אבל הוא יוודא שזה לא יקרה במשמרת שלו.

החום הנפלט מהרתכת נלחץ אל קסדת המגן שלו ואנדרס עוצר לרגע ומביט מעלה. במרחק של כחמישים מטרים ממנו הוא רואה שאלכסנדר ודאג סיימו לנקות את המסוט השני וממשיכים הלאה בחושך. מבעד לפתיתי השלג הוא מבחין בקווי מתאר של משהו כמה מטרים לפניהם.

צרור כלשהו המונח על המסילה.

ובצד המסילה מוטל צרור נוסף. העצמים נראים כמו שתי שקיות זבל.

אסור להשאיר אותן שם, חושב אנדרס, והוא צועק לאלכסנדר ומצביע על הצרורות. אלכסנדר מתקדם לשם כדי לסלק אותם מהמסילה, אבל עוד לפני שהשלים את מחצית הדרך הוא נעצר. ואז הוא מסתובב ומתחיל לנופף לאנדרס בתנועות חדות. פניו לבנות.

אנדרס שולח מבט תמה אל וילי ומתחיל להתקדם אל אלכסנדר. כעבור רגע הוא מחיש את צעדיו כי אלכסנדר נופל על ברכיו, כאילו כל כוחותיו נשמטו ממנו. הוא תופס את בטנו ומתחיל להקיא.

כשאנדרס מתקרב הוא רואה מה הוא הצרור.

אדם. או למעשה, חצי אדם.

חציו השני של הגוף מונח כעשרה מטרים משם.

1 מסוט — התקן במסילת רכבת המשמש לניתוב הרכבת ממסילה אחת לאחרת. [כל הערות השוליים הן מטעם המתרגמת.]