מסע פיננסי

פרק 1 איך הגעתי לכאן?

חשבו רגע על השאלה: “מה אני יודע על כסף?״ אילו משפטים עוברים לכם בראש? כשאני שואל אנשים בסדנאות שאני מעביר את השאלה הזו אני מקבל וריאציות של המדגם הבא:

אין הברכה מצויה אלא בדבר הסמוי מן העין1

לא כל מה שנוצץ זהב2

כסף לא גדל על עצים

אי אפשר לקנות אהבה

כסף מסובב את העולם3

פַּת בַּמֶּלַח תֹּאכֵל וּמַיִם בַּמְּשׂוּרָה תִּשְׁתֶּה וְעַל הָאָרֶץ תִּישָׁן… אַשְׁרֶיךָ וְטוֹב לָךְ4

איזה הוא העשיר? השמח בחלקו5

כסף הוא שורש כל רע6

מרבה נכסים — מרבה דאגה7

עני חשוב כמת8

אני מניח שאתם יכולים להוסיף לרשימה עוד כמה משפטי מחץ שאתם מכירים על התנהלות פיננסית נכונה ועל כסף בכלל. עכשיו, כשהרשימה לפניכם, עיינו באוסף התובנות האלו ונסו לבנות מתוכן תכנית פיננסית עבורכם ועבור המשפחה שלכם. אחרי כמה דקות של בלבול ומבוכה כולנו מבינים שמהסיסמאות האלו אי אפשר לענות על שאלות מעשיות של חיים פיננסיים. לא ברור אם אני צריך לשכור דירה או אולי מוטב לרכוש אותה. לא מתקבלת תשובה לבעיית יוקר המחיה, וכמובן אין לנו מושג מה מצב הפנסיה שלנו. כל האמירות האלו אינן מסתכמות לכלל אמירה לוגית בת ביצוע.

יתרה מזאת, חזרו לרגע לסיסמאות שציינו, ושימו לב למוטיב חוזר ברבים מהן:

אין הברכה מצויה אלא בדבר הסמוי מן העין

לא כל מה שנוצץ זהב

כסף לא גדל על עצים

אי אפשר לקנות אהבה

כסף מסובב את העולם

פַּת בַּמֶּלַח תֹּאכֵל וּמַיִם בַּמְּשׂוּרָה תִּשְׁתֶּה וְעַל הָאָרֶץ תִּישָׁן… אַשְׁרֶיךָ וְטוֹב לָךְ

איזה הוא העשיר? השמח בחלקו

כסף הוא שורש כל רע

מרבה נכסים — מרבה דאגה

עני חשוב כמת

מתברר שחלק הארי של סיסמאות הכסף שאנחנו מדקלמים לעצמנו עוסק בצד השלילה. אנחנו יודעים בעיקר מה לא לעשות בכסף אבל לא יודעים מה כן לעשות בו. יתרה מזאת, מבט נוסף על הרשימה החלקית הזו מצביע על בעיה נוספת, והיא — שהרשימה כוללת הנחיות סותרות. מצד אחד, כתוב שמי שאוכל לחם ושותה מים ושוכב על הארץ — הוא מאושר. מצד שני, עני חשוב כמת. מצד אחד, הכסף מניע את העולם ובאותו זמן הוא שורש הרע. אז מה בעצם אני אמור לעשות בכסף? לזרוק אותו לפח כדי להיות מאושר או לצבור אותו כדי לא להיות כמת?

המצב הזה, שבו אנחנו יודעים כל כך מעט על כסף, לא קרה במקרה, אלא שמספר גורמים חברו יחד והביאו את רוב אוכלוסיית העולם המערבי בכלל ואת החברה הישראלית בפרט למצב של בורות פיננסית מסוכנת. בהמשך ננתח כמה מהגורמים האלו כדי שנדע על מי לכעוס, את מי אנחנו יכולים להאשים, ובעיקר איך אפשר לשנות את המצב.

את מי אפשר להאשים?

בפרפרזה על השיר של רודיארד קיפלינג אומרים כי: “אם אתה יכול לשמור על קור רוח כשמסביבך תוהו ובוהו — סימן שמצאת את מי להאשים".9 אם אי פעם ניסיתם לנתח את המקורות שמהם אספתם את הידע שלכם על העולם, ודאי זיהיתם את המקורות הבאים כתורמים משמעותיים:

מערכת החינוך

הורים ומשפחה

תרבות ודת

מערכת תקשורת ההמונים

יועצים מקצועיים

נתעכב מעט על אחד ממקורות הידע האלו כדי לנסות להבין מה השתבש בתהליך והביא אותנו למבוכה הפיננסית שאנחנו נמצאים בה היום. אל דאגה, כשנסיים להאשים את כולם על המצב הפיננסי שלנו, נעבור הלאה לפעילויות מועילות יותר, כגון למידה ובניית תכנית פיננסית מעשית.

חינוך פיננסי במערכת החינוך

אם אתם תוצר של מערכת החינוך בישראל, אני מניח שהספקתם להיחשף לאלפי שעות שיעור בתחומים חשובים ומגוונים. לדוגמה, ישבתם בכיתה במשך עשרות שעות כדי ללמוד איך פותרים משוואה ריבועית. אולי אתם זוכרים את זה ואולי לא, אבל אני יודע שראיתם על הלוח באיזשהו שלב בחיים את המשוואה הבאה:

אל דאגה, אני לא הולך להביך אתכם עם תרגילים מעשיים מכיוון שזה בכלל לא הנושא. מה שרציתי לשאול אתכם הוא השאלה הבאה: כמה פעמים יצא לכם להשתמש במשוואה הזו בחיים האמתיים? במילים אחרות, אחרי שהשקעתם עשרות אם לא מאות שעות בלימוד הכלי הזה, מה יצא לכם מזה בתכלס? אם אתם כמוני, אני מניח שהתשובה שלכם היא פחות או יותר אפס. מעולם לא השתמשתי בכלי הזה. מעולם לא היה לי צורך בזה. וגם אם היה לי צורך, לא זכרתי איך עושים את זה בכל מקרה. כך שבפועל — מעולם לא ניצלתי את המשוואה הזו מחוץ לכותלי בית הספר. משוואות ריבועיות הן כאמור רק דוגמה אחת מרשימה ארוכה של נושאים שעסקנו בהם בהכשרה האקדמית שלנו ומעולם לא השתמשנו בהם בחיים האמתיים. עכשיו הרשו לי לשאול אתכם שאלה אחרת: כמה שעות הוקדשו בבית ספר ובתיכון שלכם ללמידת הכלים הבסיסיים של התנהלות פיננסית בעולם המודרני? כדי לעזור לכם לרענן את הזיכרון, נסו לזכור מי לימד אתכם את הנושאים הבאים:

איך רושמים שק בצורה נכונה?

איך יודעים מה העלות של הלוואה?

איך מנהלים משא ומתן עם ספקים?

איך בודקים מה המצב הפיננסי שלי ושל המשפחה שלי?

אני שוב מרשה לעצמי לנחש את התשובה שלכם: “אף אחד לא לימד אותי את הדברים האלה". אצל חלק מכם המשפט הבא יהיה: “ועד היום אני לא יודע". ואילו אצל אחרים משפט ההמשך הוא “למדתי על בשרי" או “למדתי באוניברסיטה של החיים״. והרי לנו השאלה המהותית: איך זה שבתיכון היה זמן לכל כך הרבה נושאים אקלקטיים ולפעמים בנאליים, ולנושא המהותי של התנהלות בסיסית בתוך עולם קפיטליסטי המונע על ידי כסף, לא היה זמן?

במשך השנים שמעתי מגוון תשובות, ובהן: “אין מספיק זמן״, “זה לא לבגרות״, “אין תקציב", והתשובה החביבה עלי מכולן: “זה לא התפקיד של בית הספר להכין את התלמידים לחיים". לפני כמה שנים הגיע לידי מחקר ובו תשובה אחרת, ששינתה את דעתי בנושא. המחקר בדק את רמת הידע הפיננסי של מורים אמריקאים שמלמדים בכיתות א׳ עד י״ב, וגילה שרמת הידע שלהם נמוכה מאוד. בהמשך,10 המחקר מצא שיש קשר מובהק בין רמת הידע הפיננסי של המורים לבין הסיכוי שהם ידברו על הנושא עם התלמידים שלהם.11 במבט ראשון, מציאת הקשר בין רמת הידע של המורים לבין התכנים שהם מעלים בכיתה נראית טריוויאלית עד מטופשת. הרי ברור שמורים לא ילמדו את מה שהם לא יודעים. אך במבט שני, ייתכן שיש כאן תובנה משמעותית יותר. קחו לדוגמה מורים לפיזיקה. במסגרת ההכשרה שלהם להוראת המקצוע, הם קודם כול צריכים לעשות תואר בתחום הדעת שלהם ורק לאחר מכן הם עוברים הכשרה בתחום ההוראה. בעצם כל מורה מקצועי לומד שני מקצועות, הראשון הוא הידע המקצועי הספציפי שאותו בחר ללמד ואילו השני הוא מקצוע ההוראה. מאחר שבמדינת ישראל נכון להיום אין מסגרת שבה אפשר ללמוד את מקצוע הניהול הפיננסי של התא המשפחתי כתואר, הרי שאין כמעט סיכוי למצוא מורים שזה תחום הידע שלהם. בהמשך ישיר ל״תגלית״ שמורים לא מלמדים את מה שהם לא יודעים, לא מפתיע לגלות שעברנו את מערכת החינוך בלי שאף אחד תרם לנו ידע חיוני זה.

הורים ומשפחה

אחרי שטיפלנו בבתי הספר כגורמים לכך שאנחנו לא מבינים בכסף, בואו ניגש לדון במשפחה בכלל ובהורים בפרט. מחקרים עדכניים בתחום ההתנהגות הפיננסית מצאו שההורים בכלל, והסביבה שבה ילדים גדלים בפרט, משפיעים באופן מובהק על ההתנהגות הפיננסית של ילדים כאשר הם מתבגרים.12 על פי מחקרים אלו, השילוב של מה שראינו את ההורים שלנו עושים בכסף, יחד עם הדברים שהם לימדו אותנו באופן ישיר — יגרום לעיצוב חלק משמעותי מאוד של ההתנהגות שלנו בכל מה שקשור לכסף. על כן, חשוב לבחון את המידה שבה ההורים שלנו באמת לימדו אותנו את הנושאים האלו. למי מכם שהתשובה לשאלה הזו היא: “הם לא לימדו אותי״, אתם לא לבד.13 כאשר שאלו הורים בארצות הברית על הנושאים שלא נוח להם לדבר עליהם עם ילדיהם, ניהול פיננסי היה במקום גבוה יותר ברשימה מסמים, ממיניות ומאלימות.14 מה כל כך מפחיד את ההורים, אתם שואלים? התשובה מתחילה בכך שבדומה למורים, גם ההורים של רובנו הרגישו אי נוחות לדבר על נושא שהם בעצמם לא למדו באופן מסודר או שלא למדו בכלל.

דוגמה משעשעת לחוסר הידע הפיננסי של ההורים אפשר למצוא בטקס “הנאום". כמעט כולם שמעו אותו, ואם אתם מספיק מבוגרים, מן הסתם גם אתם מסרתם אותו לילדים. אם אתם עדיין לא יודעים למה אני מתכוון, אזכיר לכם.

 

הדלת הראשית של הבית נפתחת בתנועה חדה ודרכה נכנס הילד שלא ראיתם מאז שיצא לבית הספר לפני כמה שעות. התיק נזרק לזווית החדר ובפעולה מסונכרנת הילד מפטיר לעבר האמא שנמצאת איפשהו בבית “ביי אמא, אני הולך לחברים!״ כמו במופע קסמים, האמא מופיעה בין הדלת לבין הילד ובפיה השאלה הקבועה: “ומה עם שיעורי בית?״ הילד לא מתבלבל. הם הרי עשו את הטקס הזה אין ספור פעמים וגם הוא יודע את התפקיד שלו היטב. “לא היו שיעורים. חוץ מזה עשיתי אותם בכיתה. המורה גם לא בודקת אותם אף פעם. השיעורים בכלל לשבוע הבא והם לא חובה, וחוץ מזה, הציון של הקורס הזה הוא לא לבגרות אז זה לא ממש משנה״.

בשלב זה האמא מישירה מבט אל עבר בנה, והנאום מגיע:

“יוסי, חשוב מאוד שתכין שיעורי בית כדי שתקבל ציונים טובים במבחנים. אם תקבל ציונים טובים במבחנים, תקבל ציונים טובים בתעודת סוף השנה. על סמך התעודות בסוף השנה תוכל להתקבל לתיכון איכותי. שם, בתיכון האיכותי, תלמד ותשקיע כדי לקבל תעודת בגרות מעולה. הציונים בתעודת הבגרות יעזרו לך להתקבל למסלול אקדמי נחשק ואיכותי ששם תוכל ללמוד ולהשקיע עד שתסיים את הלימודים האקדמיים בציונים גבוהים. בעזרת התואר תתקבל לעבודה טובה ומכובדת, שם תעבוד קשה במשך ארבעים שנה. עם הזמן תתקדם במעלה הארגון עד שבסוף, בעוד 50 שנה, תוכל לצאת לפנסיה ולא תצטרך לדאוג לעתיד שלך. זו הסיבה שאתה חייב להכין שיעורי בית לפני שאתה הולך לשחק עם החברים״.

 

אם הנאום נשמע לכם מוכר, זה מכיוון שהוא מתנהל במתכונת כזו או אחרת במיליוני בתים ברחבי העולם זה כמה דורות. הבעיה העיקרית בנאום הזה נעוצה בעובדה שהוא ברובו צ׳יזבט, או סיפור מדע בדיוני. נתחיל דווקא בסוף הנאום. המחשבה הרומנטית שלפיה אם נעבוד קשה ארבעים שנה, בהכרח נהיה מסודרים מבחינת הפנסיה היא פשוט נאיבית ומסוכנת. רבים חשבו כך עד שהגיעו לשעת מבחן וגילו שהם יוצאים לגיל השלישי עם פנסיות הגובלות בסף קו העוני (נדבר על כך בהמשך). גם הרעיון שלפיו אדם יישאר באותו מקום עבודה במשך כל הקריירה שלו לא מתואם עם המציאות בת זמננו. מחקרים רבים שנערכו בישראל, כמו בשאר העולם, מצביעים על כך שבדור שלנו אנשים מחליפים עבודה בכל שלוש שנים וחצי. המעברים האלו נובעים בין היתר מקצב הולך וגובר בהתפתחות המקצועות הקיימים היום בשוק העבודה. כך או אחרת, גם עובדים נאמנים וחרוצים מאוד יכולים למצוא את עצמם עוזבים מקום עבודה ומצטרפים שוב ושוב לשורות מחפשי העבודה.

עוד היבט של הצ׳יזבט הוא האמירה שלפיה התואר הנכסף יבטיח כי תמצאו מקום עבודה טוב. אמנם מחקרים מאשרים כי שיעור האבטלה היחסי של בעלי תארים הוא נמוך משיעורה בקרב אנשים נטולי השכלה גבוהה,15 אך בעשור האחרון התברר כי התמונה מורכבת בהרבה. יש עדות מחקרית למקרים שבהם דווקא בעלי ההשכלה הגבוהה סובלים מגלי פיטורים ומירידה חדה בביקוש למקצועות שאותם רכשו בעמל רב.16 כך לדוגמה, בשנת 2001, מאות אלפי מומחי הייטק מצאו את עצמם ללא כל סיכוי למצוא עבודה בתחומם אחרי שמשבר הדוט-קום הוביל לסגירת אלפי חברות בתחום ספציפי זה. דבר דומה התרחש בשנת 2008 כאשר ענף הבנקאות עבר טלטלה קשה ואנשי המקצוע הפיננסי נשלחו הביתה בהמוניהם. גם החלקים האחרים של הנאום, כגון שבגרות טובה היא ערובה לתואר טוב, או שהכנת שיעורי בית אכן מבטיחה תיכון טוב — לא בהכרח נכונים. אז מאיפה הנאום הזה הגיע אם הוא כל כך לא נכון? ככל הנראה מקורותיו בתקופת קום המדינה, שבה ההנחות האלו אכן היו נכונות והמערכות המוזכרות בנאום עדיין עבדו על פי הכללים. אבל מאז אותם ימים עברו הרבה מים בירדן, הרבה מובטלים בלשכת התעסוקה והרבה סטודנטים באוניברסיטאות. המציאות השתנתה ללא היכר, ורק ההרצאה לא עודכנה, מכיוון שהורים לא מקבלים חינוך פיננסי עדכני, רלבנטי ושימושי.

הבעיה של הורים לא נגמרת בסוגיית חוסר הידע. הורים רבים פוחדים לספר לילדים על המצב הפיננסי של המשפחה מכיוון שהם מרגישים שהמידע הזה יכביד על הילדים. ההורים טוענים שהתפקיד שלהם הוא להגן על הילדים מפני הקשיים והמורכבות של העולם הגדול, ועל כן מוטב שהילדים לא יטרידו את עצמם כל עוד הם לא חייבים. חשיבה זו של הורים נעוצה בתפיסת הורות מקובלת, הרואה בהורים מערכת הגנה על הילד מפני העולם האלים שבחוץ. אני מניח שלא תופתעו לשמוע שגם בתפיסה זו אנחנו מנהלים את הקרב שכבר מזמן נגמר במקום את הקרב שמתרחש מסביבנו היום.

במאמרו המרתק מתאר ניל פוסטמן17 את תהליך ההתפתחות של מושג הילדות מראשית האנושות ועד היום. המאמר מתאר תהליך שבו בתחילת האנושות לא הייתה אבחנה מהותית בין מבוגרים לילדים. הילד היה מבוגר קטן, שותף מלא בזכויות ובחובות, ומבחינת ידע, לא היה הבדל בין מבוגרים לילדים. ילדים נחשפו לאותם תכנים שמבוגרים חוו, לרבות אלימות, מיניות ומוות. השלב השני התרחש לפני כ-500 שנה, כאשר הוחלט שיש לאפשר לילדים להתפתח באופן מדורג ומפוקח. בבסיס התפיסה הזו עמד רעיון שלפיו ילדים צריכים לפתח את הכלים להתמודד נכון עם תכנים מסוימים בטרם הם נחשפים אליהם. תכנים אלו כללו קשת רחבה של נושאים, ובהם כמעט כל נושא שהיה עלול לגרום לילד להרגיש חוסר ביטחון בסביבה שלו. תהליך הבידוד של ילדים הגיע לשיאו בשנות החמישים של המאה העשרים. ברוב העולם המערבי, גיל חינוך חובה הגיע לשש-עשרה, והשילוב לתוך עולם ההורים נעשה באופן מבוקר והדרגתי על פי יכולות הילד. ואז אירע המהפך. עם התפתחות תקשורת ההמונים, בצורת הטלוויזיה ובהמשך האינטרנט, נפרצו החומות שהפרידו בין עולם המבוגרים לזה של הילדים. כיום ילדים שיש להם גישה לאינטרנט נחשפים לכל תוכן שאפשר להעלות על הדעת וגם לכמה תכנים שמוטב לא להעלות על הדעת. כל קונספציית הילדות מתערערת ויחד עמה תחושת הביטחון שניסינו להקנות לילדים.

איכשהו, אף על פי שהילדים של היום רואים וחווים מוות, מיניות, אלימות ורוע מגיל ינקות, הורים עדיין מספרים לעצמם שאם ילדיהם ייחשפו לתחום הכספים, זה יהיה סוף הילדות שלהם. אם ילדים יידעו שלהורים שלהם יש חובות, זה יגרום להם זעזוע כה עמוק שהם לא יוכלו להתפתח באופן בריא. במילים אחרות, לדעתי, כל הדיון הזה הוא במקרים רבים רק תירוץ.

הסיבה האמתית שבגינה הורים לא משתפים את הילדים שלהם במצב הפיננסי שלהם קשורה לבושה ולפחד. הבושה נעוצה בחשיפת ההתנהלות הפיננסית הלא אחראית של ההורה, והפחד הוא שהילד יפתח את היכולת לבקר את ההתנהלות הזו. כאשר הורה מלמד את הילד שלו לדחות סיפוקים ולחיות רק ממה שכבר הרוויח, ומיד לאחר מכן רוכש טלוויזיה 50 אינטש ב-5,000 ₪ ב-18 תשלומים, בעוד המשפחה באוברדרפט, הילד המלומד ודאי יזהה את הפער בין מה שההורה אומר למה שהוא עושה. בהתבסס על הפער בין מה שההורים שלו אומרים למה שהם עושים בפועל, הילד עשוי להתעמת עם ההורים ולעמת אותם עם ההתנהגות הלא עקבית שלהם. כל הסיבות האלו ורבות נוספות מובילות את רוב ההורים לברוח מכל דיון ובוודאי מדיון מסודר ומעמיק בכל מה שקשור לחינוך פיננסי של ילדיהם.

כסף ודת

לאחר שנואשנו מללמוד על ניהול פיננסי מההורים וממערכת החינוך, בואו נדון בקצרה על הירושה שקיבלנו מהמערכת הדתית. את הסקירה הקצרה שלנו נתחיל דווקא בכמה מהדתות האחרות ובהמשך נחזור לדת שלנו. הדת הנוצרית מתחלקת באופן גס לשתי קבוצות: קתולים ופרוטסטנטים. היחס של כל אחת מהקבוצות האלה לכסף הוא שונה מאוד. בתפיסה הקתולית הכסף הוא מקור הרע בעולם. מכיוון שכך, צבירת הון על ידי האדם הפשוט אינה מומלצת. כדי לתת מענה למצב שבו אדם צובר יותר מדי הון הכנסייה ממליצה להעביר אליה את הכספים. לא בכדי נעשתה הכנסייה הקתולית לאחד הגופים העשירים בתבל.18 בתור אדם העומד מהצד, היחס הדואלי הזה נראה בעייתי. מצד אחד, טוב לצבור הרבה כסף כל עוד אתה הנציג של הכנסייה. מצד שני, אדם פרטי יכול לצבור כסף רק כדי מחייתו.

לפרוטסטנטים יש גישה אחרת. הם רואים את תהליך צבירת ההון של האדם כאינדיקציה לכך שהאל מרוצה ממנו. בהפשטה הלוגיקה עובדת כך: האל מברך את האנשים הראויים בהצלחה פיננסית. אם אני מצליח פיננסית, זו הוכחה שהאל מרוצה ממני. מאחר שכולנו רוצים להרגיש רצויים בפני האל, צבירת הון היא כמעט מלאכה דתית. לתפיסה זו קוראים “האתיקה הפרוטסטנטית״ והיא עזרה למדינות הפרוטסטנטיות להיהפך לעשירות בעולם.19

אסטרטגיה אחרת לניהול פיננסי מוצעת על ידי דתות המזרח הרחוק. בדתות אלו הרכוש נתפס כמנוגד להתפתחות רוחנית ועל כן מהווה מטרד. הנזיר הבודהיסטי מונחה לוותר על כל משאבי העולם הזה כדי להתמסר לגדילה רוחנית. רשימת הנכסים המותרת היא: בגד בסיסי, מחצלת וקערת אורז. אני מניח שבמקרים כאלו התכנון הפיננסי אכן נעשה הרבה יותר פשוט אף על פי שרוב האנשים לא יראו באפיק הזה פתרון מעשי למצב הפיננסי שלהם.

ומה באשר ליהדות? מתברר שלמקורות שלנו יש הרבה מה לומר בענייני כסף. חלק מהדעות האלו קיבלו ביטוי ברשימת הסיסמאות שהוזכרה בתחילת הפרק. וכמו שכבר אמרנו, ההצהרות מבלבלות, בלשון המעטה. מצד אחד, רבים מהמקורות מזהירים אותנו מהסכנות שבצבירת נכסים, כגון, “מרבה נכסים — מרבה דאגה״. מצד שני, יש הלכה האומרת שלחלק מהתפקידים המרכזיים בחברה היהודית אי אפשר אפילו לנסות להתקבל ללא משאבים פיננסיים משמעותיים. בין התפקידים שמצריכים עושר תמצאו: שופט20 וגם נביא.21

אם כן, הנה לנו דילמה — מצד אחד, היהדות אומרת שכסף זה בעייתי, ומהצד האחר, בד בבד דורשת צבירה של כסף כדי להתמנות לתפקידי מפתח. אז היהדות בעד צבירת כסף או לא? גם אם לא תסכימו עם האמירה שלפיה המקורות שלנו פורסים בפנינו המלצות סותרות, אתם חייבים להודות שבמבחן התוצאה, אף שעם ישראל הצליח לפתח תודעה מוסרית גבוהה, בנושא ניהול פיננסי של התא המשפחתי לא רואים כיום את יתרונו ביחס לעמים אחרים.

מערכת תקשורת ההמונים

אין עוררין כי חלק משמעותי מהדעות שלנו מעוצב בעזרת המידע שאנו מקבלים מאמצעי תקשורת ההמונים. כיום הערוצים השולטים הם טלוויזיה, רדיו ואינטרנט. קצרה היריעה מלדון בבעייתיות של הידע המשודר באמצעי התקשורת. רק נזכיר מעט מהבעיות כדי להבין עד כמה המקור הזה בעייתי.

כולם יודעים שהתפקיד של כל עסק מסחרי הוא ליצור הכנסה לבעלי העסק. ככל שההכנסה גבוהה יותר, כך העסק מוצלח יותר. עכשיו בואו נחשוב על עיתון כלכלי. כאשר העיתון מחפש תכנים למהדורה הבאה, המניע המרכזי שלו הוא יצירת תוכן שיעודד אנשים לרכוש את העיתון ולייצר הכנסות. עבור העיתון, השיקול הזה חוזר על עצמו מדי יום ובכל סנטימטר של העיתון. גם כאשר העיתון מדפיס מידע חשוב ואמין, בסופו של דבר, המטרה היא למצב את העיתון כחשוב ואמין כדי שאנשים ירכשו אותו. עכשיו תארו לעצמכם שאתם עורכים עיתון כלכלי. התגלה לכם שיש דרך אמינה, פשוטה ועקבית להתעשר. אפשר להסביר אותה בכתבה של 500 מילה, ולאחריה כל לקוחות העיתון לא יצטרכו עוד עצות בתחום הפיננסי מכיוון שהם כבר יֵדעו את הסוד. האם תפרסמו את הסוד? התשובה היא — ודאי שלא! הרי התפקיד שלכם הוא לא לדאוג למצב הפיננסי של הלקוחות שלכם אלא למכור עיתונים כדי לדאוג למצב הפיננסי של העיתון ושל בעליו. תופעה זו מתגלה שוב ושוב כאשר מנתחים את הדיונים, הנבואות וההמלצות של עיתונים פיננסיים בעלי שם מול המציאות. על פי שורה ארוכה של מחקרים מסתבר כי לרוב, כושר הניבוי של עיתונים, יועצים ומומחים פיננסיים זהה לכושר הניבוי של קוף שזורק חצים על לוח עם מניות כדי לבחור באיזו מניה כדאי לכם להשקיע.22

הרשו לי לתת לכם עוד דוגמה שתצביע על הפער בין המידע הפיננסי בתקשורת לבין הכמיהה שלכם להבין מה קורה עם הכסף שלכם. לפניכם טבלה שהתפרסמה לאחרונה בעיתון פיננסי באינטרנט. טבלאות כאלו שכיחות בעיתונים כלכליים יומיים. מאחר שעוד לא למדנו בספר זה מה הן מניות, אסייע לכם לזהות מה כתוב כאן.

הטבלה בצד ימין מרכזת את חמש המניות שמחירן עלה במידה הרבה ביותר ביום הקודם של המסחר בבורסה לניירות ערך. לעומתה, הטבלה בצד שמאל מרכזת את חמש המניות שמחירן ירד במידה הרבה ביותר באותו יום. כעת, בואו ננסה להבין מדוע הטבלאות האלו מקבלות מקום של כבוד ברבים מהעיתונים.

העיתון מודיע שהמניה שעלתה הכי הרבה אתמול הייתה “סינרג׳י כב״ שזהו קיצור של השם “סינרג׳י כבלים״. באופן מדויק יותר, העיתון מיידע אתכם, הקוראים, שאילו רכשתם את המניה של חברה זו שלשום בסוף היום ומוכרים אותה אתמול בסוף היום, הייתם מגדילים את ההשקעה שלכם ב-24.42% בתוך יממה אחת! ללא ספק, חדשות אלו היו מרגשות לולא בעיה אחת טכנית קטנה והיא שקוראי העיתון לא רכשו את המניה שלשום בסוף היום וגם לא מכרו אותה אתמול בערב. לו באמת ביצעתם מסחר במניה הזו אתמול, הייתם בודקים את מחירה בזמן אמת ועל כן לא הייתם צריכים לבדוק למחרת מה היו המחירים אתמול. במילים אחרות, מי שהיה צריך את המידע הזה כבר קיבל אותו אתמול, ומי שקורא את המידע הזה היום כבר לא יכול להשתמש בו מכיוון שהמחירים של היום השתנו וצריך לבדוק אותם שוב בזמן אמת. אם כך, למה המידע הזה מופיע בעיתון? אם נחזור לדיון על התפקיד של עורך העיתון, ודאי תזכרו שהמשימה שלו היא למכור כמה שיותר עיתונים.

לא נעים להגיד, אך אין דבר שמוכר עיתונים יותר מאשר מיניות בכלל ופורנוגרפיה בפרט. הטבלה של המניות שעלו הכי הרבה אתמול היא לצורך העניין פורנוגרפיה פיננסית. הקורא יכול לדמיין מה הייתה הרגשתו לוּ השקיע באופן הזה, אך מכיוון שלא עשה זאת (וסביר להניח שבעצם אף אחד לא עשה זאת, כפי שנראה בהמשך הספר), הקורא נשאר לבסוף עם תחושה של ריקנות ופספוס. אז הנה לנו דוגמה למידע שהתקשורת מעבירה לנו במנה יומית ואינה עוזרת לנו בשום צורה להגיע ליעדים הפיננסיים שלנו. מצד שני, היא בהחלט מצליחה בעזרת המידע הזה להגיע ליעדים הפיננסיים שלה.

בשלב זה של הדיון כבר ברור שהכלים והידע הפיננסי שרובנו רוכשים עד לגיל בגרות אינם אמינים, לא שימושיים ובמקרים רבים פשוט לא קיימים. מכיוון שכך, מומלץ להתחיל את מסע הלמידה שאנחנו בפתחו עם החלטה עקרונית לשים בצד את כל מה שלמדנו, כדי לפנות מקום לתהליך למידה מסודר ומעוגן במציאות הפיננסית שבה אנו חיים. זה אולי יישמע מוזר, אך אחרי שנפנה את העמדות הלא נכונות שרובנו מחזיקים בהן, יהיה צורך במעט מידע ולמידה, יחסית, כדי להשלים את החסר. הידע הנחוץ להצלחה פיננסית אינו מצריך תואר ובוודאי לא הסבת מקצוע. כל מה שצריך הוא ספר טוב וקצת זמן לקרוא אותו. במקרה שלכם נראה שחלק מהמשימה כבר בוצע. נשאר רק להמשיך לקרוא.

יועצים פיננסיים

אחרי שנואשנו מכל מקורות הידע הזמינים שלנו נשארנו עם עוד כתובת אחת שתוכל אולי להציל אותנו, והיא מומחי ההשקעות למיניהם. כאשר אני כותב על קבוצה זו אני חייב להיות זהיר, ולו מכיוון שרבים מכם לא יתלהבו ממה שאני עומד לספר. כדי להקל על עצמי את העניין פשוט אצטט כמה מודעות שאספתי מאתרי חדשות. נתחיל עם ציטטות מעיתון הארץ:23

 

לפני שבוע פורסמה ב-TheMarker ידיעה על הפרסים שבהם זוכים סוכני הביטוח של חברת מגדל בתמורה לשיווק של הקרנות והקופות של החברה. הפרס הגדול שהציעו במגדל לסוכנים שלהם במבצע סוף השנה היה סוף שבוע בפריז — שיוענק לסוכן שימכור מוצרים פיננסיים של החברה בשווי של יותר מ-5 מיליון שקל.

מתברר כי גם חברת כלל פיננסים בטוחה (שבבעלות כלל ביטוח) דואגת לסוכניה, ואף יותר ממגדל, כשמדובר בגיוס לקוחות לניהול התיקים. אם במגדל זוכה הסוכן בסוף שבוע בלבד בתמורה לגיוס של 5 מיליון שקל, המבצע החדש של בטוחה Club מבטיח לסוכן שיגייס 2 מיליון שקל בלבד למחלקת ניהול התיקים של החברה — חופשת סקי בת שבוע שלם במועדון קלאב מד באלפים הצרפתיים.

 

אם לשפוט על פי הכתבה הזו, כאשר אתם ניגשים ליועץ בתחום הפיננסי, אתם רואים לפניכם איש מקצוע שלכאורה טובתכם לנגד עיניו. אתם מדמיינים שהמומחה שמדבר אתכם באמת מרוכז בתהליך הבנת הצרכים שלכם, שהוא חסר פניות — והמלצותיו בהתאם. בפועל, בזמן שאתם רואים מולכם את היועץ, הוא רואה מולו את הרי האלפים. תוך כדי שאתם מסבירים לו על ההתלבטות שלכם אם מוטב לבצע פירעון מוקדם של המשכנתא או לחלופין להפקיד את הכספים בקופת גמל, היועץ בדיוק מתלבט אם מוטב לארוז מעיל בארץ או אולי להמתין ולקנות משהו חדש בדיוטי פרי.

שלא תבינו לא נכון. חברת מגדל וחברת כלל ביטוח אינן חריגות בנושא. להפך, זוהי הנורמה. לפי הנהלים המפורסמים באתר של הרשות לניירות ערך,24 יש שלוש קבוצות של אנשי “כסף״ שאתם עשויים לפגוש בישראל. לכל קבוצה החסרונות שלה:

משווקי השקעות ומשווקים פנסיוניים

״משווק השקעות הנו מי שנותן ייעוץ לאחרים בנוגע לכדאיותה של השקעה, החזקה, קנייה או מכירה של ניירות ערך או נכסים פיננסיים, כאשר יש לו זיקה לנכס פיננסי כלשהו. החוק מחייב את המשווק לספר ללקוח כי אינו יועץ השקעות אלא משווק השקעות״.25 בקצרה אפשר להגדיר את הקבוצה הזו: כל האנשים שמבינים במוצרים פיננסיים, אבל האינטרס שלהם הוא בהגדרה להיטיב עם עצמם ועם החברה שלמענה הם עובדים ולא בהכרח עם האינטרס שלכם. הם מתפרנסים ממכירת מוצרים מסוימים מאוד, ועל כן, באופן טבעי, ימליצו לכם לרכוש את אותם מוצרים התואמים את האינטרס הזה.

 

דמיינו שזוג נכנס לסוכנות רכבי מזדה ומתייעץ עם המוכר לגבי איזה רכב כדאי להם לרכוש. המוכר חושב על הצרכים לכמה רגעים ואז ממליץ לקונים הפוטנציאליים לפנות לסוכנות טויוטה שמעבר לכביש כי להם יש רכב שמותאם הרבה יותר טוב לצרכים של הזוג הנחמד.

 

אתם מבינים שמצב כזה מעולם לא קרה ולעולם לא יקרה. התפקיד של מוכר בסוכנות מזדה הוא למכור כמה שיותר רכבים מסוג מזדה. הצרכים של הצרכן הם משניים. כך גם במוצרים פיננסיים. איש שיווק לעולם אחראי על מכירת המוצר הפיננסי שלו לפני מתן פתרון מהותי ומושלם ללקוח.

יועצי השקעות ויועצים פנסיוניים

על פי חוק ייעוץ ההשקעות בישראל: “יועץ ההשקעות מחויב לפעול על פי כללי רגולציה אשר יאפשרו מתן ייעוץ מקצועי ואובייקטיבי ללקוחותיו״.26 יועצי ההשקעות אמורים להיות נקיים מכל פנייה אישית. הייעוץ שהם נותנים והבחירה של הלקוח אינם משפיעים באופן ישיר על ההכנסות של היועץ. עם זאת, בפועל, קיימים כשלים קשים ביישום התאוריה הזו. את רוב היועצים הפיננסיים תמצאו בבנקים. מכיוון שכך, היועץ מכיר בעיקר את המוצרים בסביבתו. כך נוצר מצב שבו היועצים בבנק מנותבים באופן טבעי לחלק מוגבל של מוצרים. בעיה נוספת היא שבחוק העוסק בחובות של היועץ כלפי הלקוח אין התייחסות לייעול עמלות. לא נדיר לראות מצבים שבהם הבנק ימליץ על מסלול השקעות מסוג המותאם ללקוח, אך במחיר שהוא לאין ערוך יקר יותר מחלופות חוץ-בנקאיות. ההבדלים בצבירה בין המסלולים עשויים להגיע לעשרות אלפי שקלים, ואף על פי שהפקיד יודע זאת, הוא לא חייב לדווח על כך ולרוב גם לא יעשה זאת.

הבעיה השלישית של יועצי ההשקעות בבנק היא רמת הידע המקצועי שלהם. בעבר ניגשתי ועברתי את המבחנים של הרשות לניירות ערך רק כדי להבין מהי ההכשרה שהם עוברים. אני יכול להגיד לכם במידה גבוהה של ודאות שהידע הפורמלי שיועצי ההשקעות נדרשים לו כדי לקבל את ההסמכה אינו מועיל לבניית מענה לצרכים של רוב הלקוחות. הם אמנם לומדים הרבה מאוד חומר, אך רובו אינו עוסק בתחום המקצועי של יצירת מענה כולל לצרכים הפיננסיים של אדם או משפחה הניצבים מולו.

אם לא די בכך, הרי מבנה כוח האדם בבנקים הוא כזה שהיועצים שתפגשו בסניף הם על פי רוב “בתחתית שרשרת המזון״. אלו היועצים הצעירים שרמת הידע והניסיון שלהם מוגבלת, בלשון המעטה. חלומם של רוב יועצי ההשקעות הנפגשים עם לקוחות בבנקים הוא לברוח למה שקרוי בשפה המקצועית של הבנק: “Back office״. שם, מאחורי הקלעים, לא יצטרכו להיפגש עם לקוחות נודניקים ויהיו פנויים לשחק בכסף של אחרים ללא הפרעות מיותרות.

יועצים פיננסיים עצמאיים

בשנים האחרונות יש תופעה מבורכת של יועצים פיננסיים ופנסיוניים עצמאיים שהתעריף שלהם הוא לפי שעות. דגם עבודה זה מקובל מאוד באירופה ובארצות הברית ומכונה Family Office. למרות ההתפתחות בתחום רבים מיועצים אלו פונים לפלח שוק של העשירון העליון, ואינם נגישים עבור רוב האוכלוסייה הרגילה. בנוסף לכך, גם ב-Family Office אין ערבות לכך שהמוצר שתקבלו אכן יענה באופן מיטבי ומלא על הצרכים שלכם.27 עדיין ייתכן שתשלמו הרבה מאוד כסף ותפלו בידיים של אדם שאינו מקצועי, או לא מחובר לצרכים שלכם. כך או אחרת, הסיכוי שתמצאו יועץ השקעות שישקיע בכם לא רק את הזמן שצריך כדי לתפור לכם מענה פיננסי אלא גם את הזמן הדרוש כדי שתבינו בעצמכם מהם הצרכים האלו ואיך להגשים אותם, הוא קטן למדי. אם כבר הזדמן לכם לבקר אצל יועץ כזה, אתם אולי מכירים את התחושה שהוא אמר המון מילים שלא הבנתם ובסופו של דבר אתם צריכים להחליט אם אתם מאמינים לו בעיניים עצומות או שאתם כל כך מבולבלים שאתם משאירים את הנושא להזדמנות אחרת, שבמקרים רבים לא מגיעה לעולם.

באופן כללי, כל היועצים הפיננסיים למיניהם סובלים מבעיה מובנת, והיא שבעוד שהמבנה הפיננסי של משפחה מורכב מכמה חלקים (נדבר על כולם בהמשך), הם עצמם תמיד יהיו מומחים לחלק אחד של אותו מבנה. לדוגמה:

 

תארו לעצמכם שיש לכם 10,000 ₪ שקיבלתם באופן מפתיע ביום ההולדת. אתם מתלבטים מה לעשות בכסף הזה ולכן פונים ליועץ פיננסי. אם פניתם ליועץ שיושב בבנק, הוא כמעט תמיד ימליץ להשקיע את הכסף בבנק, או במקרה הקיצוני ימליץ להפקיד את הכסף בעובר ושב כדי לצמצם אוברדרפט. אם, לעומת זאת, פניתם ליועץ שיושב בבית השקעות, הוא לעולם לא ייעץ לכם לכסות את האוברדרפט מכיוון שזה לא בתחום המומחיות או המודעות שלו. גם היועץ של הבנק וגם של בית ההשקעות לא ימליצו לכם להשקיע את הכסף ברכישת דירה להשקעה, וכן הלאה.

 

אומרים שמומחה הוא אדם שיודע יותר ויותר על פחות ופחות עד שהוא יודע הכול על כלום. המומחים שתפגשו בתחום הפיננסי אולי לא יודעים עדיין הכול על כלום, אבל הם בהחלט הגיעו לשלב שבו הם לא יכולים וגם לא מעוניינים לראות את מכלול השיקולים המשפיעים על ההחלטה הנכונה לגבי עשרת אלפים השקלים החדשים שלכם. במילים אחרות, כאשר יש לאדם פטיש ביד, הכול נראה כמו מסמר. כאשר הולכים ליועץ השקעות הכול נראה כמו השקעה וכאשר הולכים ליועץ למשכנתאות הכול נראה כמו חובות. בסיכומו של דבר, היחידים שיוכלו לראות את התמונה הכוללת של המבנה הפיננסי שלכם הם אתם. אם התובנה הזו מפחידה אתכם, זה רק מכיוון שעוד לא קראתם את הספר שבידיכם עד תומו. אני מבטיח לכם שבתוך כמה פרקים תהיה רמת הידע הפיננסי שלכם כזאת שבלאו הכי לא תצטרכו יותר מדי יועצים.

סיכום הפרק

בפרק הזה עסקנו בגורמים שהביאו אותנו כחברה, כמדינה וכפרטים למצב שבו אנחנו לא מבינים כמעט דבר בתחום הפיננסים המשפחתיים.

מקורות הידע הרגילים שלנו — הורים, בית ספר, דת, תקשורת ומומחים פיננסיים — לא הצליחו לעזור לנו. כל אחד מסיבותיו הוא.

כדי להתחיל את מסע הלמידה שלכם בעולם הכסף מומלץ למחוק כמעט את כל מה שאתם חושבים שאתם יודעים על הנושא.

גם אם זה נשמע לכם מופרך בשלב זה של הקריאה בספר, הניסיון שלי לימד אותי שלא צריך לדעת יותר מדי על כסף כדי להצליח לעבוד איתו נכון. מצד שני, יש כמה אמיתות שאם לא תלמדו אותן, כמעט אין לכם סיכוי לשרוד בעולם הפיננסי שבו אתם חיים.

הספר הזה יעזור לכם להגיע ליעדים הפיננסיים שלכם יותר מכל היועצים המומחים שתפגשו בהמשך החיים, פשוט מכיוון שאף אחד לא יכול להיות מומחה לצרכים שלכם כמוכם.