התעוררות – חיי עם אושו

מבוא: מה הביא אותי לכתוב ספר זה?

"כל פרסום הוא פרסום טוב", אמר אושו כל פעם שסיפרנו לו על הכתבות השקריות ועל דברים שהוצאו מהקשרם, שנכתבו עלינו מדי פעם על ידי כתבי חוץ מהעולם. אושו נהג להיות פרובוקטיבי ולא פחד ליצור אויבים, "הם פוטנציאל להיהפך לאוהבים", אמר, "רק שלא יהיו אדישים".

יכולתי לצפות באומנות ההתמרה של אושו, כשכתבים ציניים מהעולם הגיעו לראיין אותו, כדרכם יורים לעברו שאלות שטחיות, סקפטיות ועוינות. הם חיפשו את הרע, את הסיפור הסנסציוני, אך הוא הצליח להעלות בהם חיוך, צחוק, תדהמה או התחברות לשקט בתוכם, שגרמו להם לפתוח את הלב ולהכיל תובנות חדשות לחיים. יש תיעוד של מפגשים אלו בסרטונים רבים ביוטיוב, שמרתק לצפות בהם, כי שם אפשר לקלוט ולהבין את המהות הספונטנית, הישירה, האוהבת והחומלת של אושו ואת גדולתו כמאסטר.

למרות זאת, אני חייבת להודות שלא קל לי לראות סביבי כתבות וספרים שנכתבו על חיינו עם אושו, המסלפים את האמת מסיבות שונות. היו כתבי חוץ שכתבו מתוך בורות, נטייה לשטחיות ורצון להפקת סיפורי דרמה שנועדו ליצור עניין בצופים, מאזינים או קוראים.

נוסף לאלה, היו מבין חברי הקומונה שלנו שכתבו עליה ועל חיינו בה, את חלקם הכרתי אישית. עם השנים יצאו מספר ספרים אותנטיים של חברים המספרים על מפגשים קסומים עם אושו ועל חיינו יחד בקומונה, אבל היו גם כאלו שכתבו מתוך התנגדות פנימית לשינוי ולהמשך גדילה, ממקום שעדיין לא בשל להמתין בסבלנות, שלא היה בוגר דיו לראות ולהבין את התהליך השלם והטרנספורמציה האישית והקולקטיבית שאנו עוברים. לעיתים קרובות היינו צריכים אומץ כדי להישאר בתהליך ולא לוותר ולברוח, בייחוד כשחטפנו מאושו מכות ישירות לבטן הרכה של האגו.

ישנה תופעה אנושית שהרבה מאיתנו נגועים בה, הפחד ממה שטוב ומיטיב לנו, חוסר היכולת להיפתח ולהכיל את כל הטוב והניסים שהיקום משפיע עלינו. לעומת זאת, משום מה קל לנו יותר להחזיק באמונות, הרגלים, דפוסים ומצבים מוכרים וידועים, שלכאורה נוחים לנו, אך יוצרים בחיינו סבל מתמשך. נוחות יתר היא מחסום רציני לגדילה והתפתחות רוחנית, אבל כמה מאיתנו מוכנים באמת להתעורר?

בנוסף, לצערי הכרתי אישית גם מספר חברים לדרך, אנשים יקרים לי שניסו לחזור לחייהם הקודמים, לישן, למוכר ולנורמטיבי, לדרך ידועה ומקובלת על החברה בה גדלו, אבל נתקעו בין שתי מדרגות. הם לא ממש יכלו לחזור לחייהם הקודמים ולמסגרות מוכרות אחרי שטעמו חיים של מודעות וחופש, אבל גם לא מצאו בתוכם את האומץ להמשיך להתבונן פנימה לתוך עצמם ולהתפתח בדרכם הייחודית. זה דרש מהם לנקות מחסומים וכאבים בתוכם, להסתכל לעצמם בעיניים, לראות את הפחדים שלהם, ולהתגבר על הרצון להשתמש בנורמות חברתיות ובמסגרות חיצוניות כמשענת. צריך כוחות פנימיים לעמוד עירום על רגליך ללא משענת ולחפש בנחישות את האני האותנטי שלך. להיפתח לאושר העילאי הנובע מגילויו, מצב המזמין אותנו לחיות את החיים במודעות, ללא סבל ובחגיגה מתמשכת.

אני מכירה רבים שטעמו ביקורים קצרים או ארוכים יותר בהודו ומספרים עד כמה הנחיתה בארץ בחזרה 'לחיים האמיתיים' כביכול לא הייתה פשוטה להם. גם אני נסעתי הלוך וחזור במשך שנים רבות מהודו למערב כמו רבים מידידיי בעולם. בסופו של דבר השתקעתי בהודו למשך שנים רבות עד שהושלמה עבודתי הפנימית הבסיסית, מה שאיפשר לי לחיות ממקום של חופש ושלווה פנימית בכל מקום בעולם.

רבים מחבריי לדרך בעולם כותבים בימים אלו את סיפורם האישי על חייהם עם אושו. הם כוללים עדויות מרתקות של מפגשים מיוחדים איתו, שיצרו פריצות דרך משמעותיות ביותר עבורם והתפתחות תודעתית מואצת בחייהם. ספריהם נכתבים בשפה האנגלית או בשפות אחרות. נכון לעכשיו, עדיין אין עדות מקורית ומהימנה בשפה העברית של מישהי שנולדה וגדלה בישראל.

אני שמחה לתרום את סיפורי, הנובע מחיי לצידו של אושו בעשר השנים האחרונות לחייו - בתקופה של האשראם בפונה בשנות ה-70, בזמן החווה באורגון, ארה"ב בשנות ה-80, ולאחר מכן שוב בפונה, בקומונה בה חייתי 12 שנה בשנות ה-90, שם עבדתי כתרפיסטית באושו מולטיברסיטי, חקרתי פרחים ויצרתי את תמציות פרחי התודעה - Buddhafield Flower Essences™ כתמיכה לריפוי ואיזון הנפש וגדילה רוחנית שלי ושל חבריי לדרך.

אני משתדלת לכתוב ולשתף את סיפורי באופן הכי אמיתי ואותנטי כפי שחוויתי אותו, בליווי תובנותיי. אני מודה על שני דברים שדרבנו אותי לכתוב ספר זה. הראשון קרה לפני כעשר שנים, כשיצאו לאור כתביו של א' ז"ל, תלמידו של אושו, ישראלי, שהיה גם איש תקשורת. בחווייתי האישית, כתביו עשו עוול רב בדרך שתיאר את המציאות בה חיינו באותה תקופה עם אושו. חוויתי אותו יורק לבאר ממנה שתה להנאתו במשך שנים רבות, כפי שאני יכולה להעיד. למרות שכתביו נשמעו מאוד מבולבלים לקוראים רבים, הם נתמכו באדיקות על ידי חבריו העיתונאים. העובדה שלא הסכימו לפרסם גם את זוויות הראייה שלי ושל חברים נוספים שחיו באותה תקופה, יצרה בי את הרצון לפעול בנידון, להציג את הזווית דרכה חוויתי אני וחוו רבים מחבריי מהעולם, את המציאות של חיינו בקומונה של אושו.

בתחושה שלי, הגישה הצינית של א' ז"ל, העיוות של העובדות והנטייה לראייה שלילית בכתביו, מסיחה ופוגעת באנשים המתעניינים באמת במהות המסר של אושו. זה הכאיב לי בייחוד בשל העובדה שעד כה הייתה למתעניינים רק אפשרות נוספת אחת והיא דרך קריאה בצהובונים, שאף הם כתבו בדרך שעיוותה את הדברים. מסתבר שאחרי כל השנים שלו עם אושו, א' נשאר עדיין עם ראש של עיתונאי. כחבר לדרך, אני חווה צער וחמלה כלפיו בליבי.

אני חשה מחויבות של הלב והנשמה לכתוב מתוך הודיה לאושו והמתנות לחיים שקיבלתי ממנו, כולל חוכמה שאולי אף אחרים ירצו להכיר, ליהנות ממנה ולגדול דרכה. לשמחתי, כיום כבר תורגמו לעברית הרבה מספריו של אושו, וישנה אפשרות לקרוא את הדברים מיד ראשונה.

הדבר השני שדרבן אותי לכתיבה הוא הסדרה הידועה של נטפליקס 'ארץ פראית מאוד', שהציגה לעולם סיפורים שהתבססו על חלקי עובדות. הסדרה עסקה בעיקר במזכירתו של אושו, שילה, ומעט על חיינו הפנימיים בקומונה ועל תרומתו של אושו לעולם.

'ארץ פראית מאוד' הציגה מין סיפור דרמטי סוער, כאילו חיינו כל הזמן במאבק ואלימות, שימוש בנשק, כמעט רציחות ומה לא, מה שהיה רחוק מהמציאות שחיינו וחווינו בשנים שלנו עם אושו בחווה באורגון. המהות ותורתו של אושו ואיך חיינו אותן באהבה ובחגיגה יומיומית, כמעט שלא מוזכרות.

אחרי הסדרה של נטפליקס התבקשתי להתראיין ולכתוב בחמישה ערוצי מדיה עיקריים בישראל, אבל לצערי נוכחתי לשמוע שהאנשים סביבי עדיין שואלים אותן שאלות שטחיות על סקס, כסף, משמעות מכוניות הרולס-רויס וכדומה. אשמח אחת ולתמיד להתייחס גם לנושאים אלו בספרי, בתקווה שזה יפתח באנשים גם סקרנות נוספת ורצון כן להיפתח למהות הדברים ולאמת שבה ביקש אושו לשתף אותנו על החיים.

ההתרשמות של היופי מגיעה מחוויית עיני המתבונן. הכיעור גם כן. יש הרואה סקס בכל מקום ואחר רואה יופי ואהבה. ישנו זה שרואה רק כסף, מאבק ורדיפת בצע. כל אלה מגיעים מהמצב התודעתי של האדם ומתבטאים דרך עיני המתבונן. לצערי אני רואה שרוב העולם עדיין חי מתוך סרט זה של החיים ולכן נכתבים שוב ושוב אותם כתבות, ספרים ותסריטים הצובעים הכול בסקס, מאבקי כוחות, נשק, מלחמות ורדיפה אחרי כסף וכבוד. אני שואלת את עצמי, עד מתי?

אם אני הייתי כותבת תסריט שעומד בפרופורציה לאמת, יוצרת סרט מבלי שיהיה לו קשר לאינטרס כלכלי רווחי, אז 95% ממנו היו על החיים הנפלאים של אנשים אמיצים, פורצי דרך, אנשים מדהימים שהגיעו מכל רחבי העולם, כדי לבנות באהבה חיים אחרים - מודעים ורגישים יותר. בחבל ארץ צחיח בלב מדבר הם יצרו קומונה אקולוגית שתומכת בהתפתחות ובגדילה רוחנית, אישית וקולקטיבית. סרט על קהילה, שיציג את החיים האוטופיים לדוגמה ולמופת שנוצרו באותה קהילה מופלאה.

רק בחמישה אחוזים מהסרט הייתי מספרת על הדרמה הכוחנית, הטרגדיה שהתרחשה בחודשים האחרונים מאחורי הקלעים, בביצועה של שילה ובסיוע חבורתה שנטלו חלק נכבד בהרס החזון. החלק האחר שגרם להרס התהווה בשל התערבות השלטונות האמריקאיים והסביבה השמרנית שעשו הכול כדי שהקהילה המתפתחת שלנו לא תשרוד. הייתי מדגישה את השיעור החשוב המראה לנו איך התנהגות כוחנית מביאה תמיד לאלימות והרס של כל דבר ובטח כאשר הוא נוצר ונבנה מתוך אהבה.

לרוב, מי שנמצא עמוק במאבקים יומיומיים, בתוך מה שנקרא בסנסקריט, 'סמסרה', לא פשוט לו לחיות גם באורח חיים שכולל מדיטציה, שלווה פנימית, מודעות ליופי ולמהות הפנימית שלו. לעיתים קרובות קורה שמתוך הזדהות עם חיינו, אפילו אם הם קשים, יש לנו נטייה להתכחש ואף לגנות אפשרויות אחרות ודרכים שונות לחיות את חיינו.

 

פעמים רבות שאלתי את עצמי מהו 'העולם האמיתי', האם זה מה שרוב האנשים בעולם חיים או החיים שיצרנו בקומונה עם אושו, והאם אפשר לחבר ביניהם?

 

תשובתי היא שיש אפשרות ליצירת אינטגרציה, מיזוג בין שני העולמות. אושו קרא לזה לחיות את "הזורבה והבודהה" - הגשמי והרוחני גם יחד. על זה ארחיב יותר בספר זה.

אני יודעת שיהיו אנשים שיהיה להם לא קל לקבל דברים מסוימים שאני כותבת בספר. חשוב לי לציין שאינני כותבת מתוך כוונה לשפוט או לפגוע באף אחד, אלא כדי לספר את האמת שלי כפי שאני רואה ומבינה, חווה או יודעת אותה בתוכי. ישנה תמיד האפשרות והזכות לכל אחד מאיתנו לקבל או לא לקבל את דבריי.

פעמים רבות לא פשוט לאגו שלנו להסתכל על האמת ולהודות בפני עצמנו או אחרים ששגינו, שלא הקשבנו לעצמנו. הרבה פעמים התגובה המיידית היא להגן, להתכחש, להילחם או לשבור את המראה ששמה את האמת מול פנינו. לעיתים עולות בנו מחשבות של "מה אם הייתי בוחר/ת אחרת?" ו"איך היו נראים חיי במקרה שכזה?" כנראה שלא יכולתי לבחור אז אחרת. חשוב להבין ולקבל שאכן עשיתי כמו כל אחד, את הכי טוב שיכולתי לעשות אז. אף שייתכן שלא הייתה לי כלל הבהירות התודעתית לבחור.

חלקנו עוברים את חיינו הבוגרים במסגרת של משפחה - בחברת בן/בת זוג וילדים. ישנם החיים בגפם, לבד עם עצמם, יש החיים בקומונה או בקהילה. זה אולי מדויק לנו ואולי לא, אך תמיד יש את האפשרות לדייק יותר ולבחור קצת אחרת, אם נרשה לעצמנו לחצות את קו הנוחות, נוחות שלעיתים מנוונת את חיינו.

בכל מקרה, החיים של כל אחד מאיתנו, בכל דרך שנבחר, מלאים בשיעורים ותובנות. כולנו פה כחלק מבית הספר לחיים. מתוך התבוננות בחיי שלי, ככל שנעשיתי יותר מדויקת בבחירותיי, התמעטו הדרמות והסבל שמלווה אותן. חיי נעשו יותר הרמוניים עם עצמי והסביבה.

אני מקווה שסיפורי האישי יעורר בקוראים השראה ותקווה. רצון להיפתח ולהתבונן על דרכי חיים שונות, על התייחסות לחיים בדרך שונה ממה שהורגלנו לה. אולי לקבל תובנות על איך אפשר לחיות את החיים מתוך ערות ושלווה גם יחד, כאשר אנו מאושרים ומסופקים יותר; איך לחיות את החיים כחגיגה אחת גדולה.

 

סמבביה, 2020

www.buddhafieldflowers.co.il

 

 

הערה 1: התרגום למילה Bliss הוא אושר עילאי. יצאתי לחפש בתוכי משהו משמעותי ועמוק יותר, מעבר למה שמייצגות המילים 'אושר' או 'שמחה'.

הערה 2: אושו נקרא בתחילת דרכו אצ'אריה רג'ניש Acharya Rajneesh (אצ'אריה בתרגום מסנסקריט: מורה) ולאחר מכן נקרא בהגואן שרי רג'ניש. אנחנו, תלמידיו כינינו אותו "בהגואן" (בתרגום חופשי, אלוהי; לעיתים ישנה בעיה של דיוק בתרגום לעברית מסנסקריט ומאנגלית). הוא נחשב כמאסטר, בהחלט לא אדון, מורה או מחנך, אלא מעין 'מאסטר קי' מפתח הפותח כול. יש האומרים שהיה מאסטר של מאסטרים. לקראת סוף ימיו הוא רצה לוותר על כל שמותיו, אבל תלמידיו ביקשו שישאיר להם שם כדי לפנות אליו. הוא שינה את שמו לאושו OSHO - המצטלצל כלשון Oceanic ומצביע על מצב הוויה של התמזגות עם האוקיינוס, וגם הושאל מכינויי החיבה שנהגו תלמידי זן לתת למוריהם. אני אשתמש בספר בכל שמותיו, כפי שיזרמו מתוכי במהלך הכתיבה.