זה אמנם לא ספר מתח, אבל ידידותם של אנדרס לארסן וטינה הופגוד מתחילה בעקבות מציאת גופה של אדם מת בביצות. לא גופה חדשה חו”ח; מדובר בגופה מהמאה הרביעית לספירה, אשר נמצאה בביצות הכבול בצפון אירופה וזכתה לשם “האיש מטולון”.
אותו האיש מטולון הצית במשך שנים את דמיונה של טינה הופגוד ומנע ממחשבותיה להירדם כליל בתוך שגרה של אשת איכר קשת יום, עם מטלות סיזיפיות למלא, ילדים לגדל ובעל לדאוג לצרכיו יום אחרי יום, שנה אחר שנה.
מכתבה הראשון של טינה ממוען אל פרופסור גלוב, חוקר העוסק ב”אנשי הביצות”, בני העת העתיקה שגופותיהם נמצאו בביצות. מאחר ופרופסור גלוב כבר לא בחיים, המכתב מגיע אל אנדרס לארסן, אוצר במוזיאון סילקבורג שבו מוצגת גופתו של האיש מטולון. מאחר והוא עונה על שאלותיה בידענות ובנימוס ההתכתבות שלהם נמשכת וההיכרות ביניהם הולכת ומעמיקה ככל שהם מרבים לכתוב זה לזו.
לאט, בגישוש זהיר של אנשים שנכוו בעבר, פותח כל אחד מהם צוהר אל חייו של האחר. המכתבים יוצרים קשר עמוק בין שתי נפשות סקרניות, רגישות, בעלות נטייה אמנותית, למודות סבל וצמאות לקרבה. שניהם ידעו אובדן וכאב בעבר, נחושים לשקם את העתיד ובלי לשים לב שהם עושים זאת, הם מתחילים לסייע זה לזו לחיות את ההווה.
הספר הקטן והקסום הזה כישף אותי מהמשפט הראשון באופן כזה שהתחלתי וסיימתי לקרוא אותו באותו יום. הוא לימד אותי שלא תמיד צריך ללכת אל חצרות המלוכה, אל מסדרונות שירותי הביון, אל חדרי הישיבות הממשלתיים או אל תוככי וילות היוקרה כדי למצוא דרמה. החיים הפשוטים, כמסתבר, מסוגלים בהחלט לספק אותה בשפע, והמהפכות המתחוללות בנפש האדם יכולות בעזרת כתיבה נהדרת כמו של אן יאנגסון להיות מרתקות ממש כמו המהפכות ההיסטוריות ששינו את העולם. טינה ואנדרס אוספים במכתביהם רגעים קטנים ויפים ופורשים אותם באיטיות כדי ליצור תמונה יפהפייה, עצובה ומרגשת של חיים שלמים.
דרך ההתכתבות בין שני אנשים ייחודיים שנקלעו בעל כרחם למציאות אפורה ושגרתית, עוסק הספר באמנות, בחיפוש אחר משמעות, בהתבוננות בטבע ובעולם שסביבנו, בחיים ומוות, במושג המשפחה, בגורל ובבחירה. הדמויות המיוחדות של לארסן והופגוד מזכירות את הדמויות מ”מועדון גרנזי” בעומק ההבנה, הרוך והרגישות שהם מגלים כלפי סביבתם וזה כלפי זו.
תרגום של רומן מכתבים נשמע לי כמו עניין מאתגר למדי, הדורש מידה לא מבוטלת של כשרון משחק, מכיוון שהמתרגם נדרש “לגלם” כל הזמן שתיים או יותר דמויות שונות בשפה שאליה הוא מתרגם. הספר הזה הציע אתגר כפול כי בשלב מסויים אחת הדמויות מושכת את תשומת הלב של הקוראים אל ההבדלים בשפה של הדמויות; טינה ואנדרס אמנם מתכתבים באנגלית, אבל אנגלית היא לא שפת האם של אנדרס. מבחינתי התרגום העביר בצורה מאוד חלקה את הניואנסים ותפס היטב את הקול והמשלב של הדמויות. אני מחבבת במיוחד את התרגומים של שי סנדיק, קשה לי לדמיין אדם מתאים ממנו לתרגם טקסט כזה שמתמצת להפליא את הנפש האנושית.
בשורה התחתונה, אן יאנגסון מגישה לנו בספר slice of life מתוקה במיוחד, עם נגיעות קלילות של חמוץ ומריר לשם איזון הטעם. מומלץ מאוד מאוד!
בונוס קטן לפוטריסטים בקהל: אחת מדמויות המשנה ממש הזכירה לי את דורולרס אמברידג’! תרגישו חופשי לכתוב לי כשתזהו אותה.
הוצאה: תמיר הוצאה לאור
תרגום: שי סנדיק
