להציל את המשפחה

סמוך לתחילת ספרו הדמוקרטיה באמריקה, שכתב לקראת אמצע המאה ה־19, אלקסיס דה־טוקוויל מכיר בעלייתה של הדמוקרטיה כ"עובדה שמקורה בכוח עליון", אוניברסלית כמעט (במיוחד בעולם המערבי המודרני), יציבה, ונראית כעמידה בפני ניסיונות בלימה אנושיים. טוקוויל מדבר בשבחם של האמריקנים אשר שמרו על גבולותיה של המהפכה הדמוקרטית, כך שהשוויון שהדמוקרטיה מביאה עימה אינו עומד בסתירה לשגשוג אנושי אמיתי. הוא משבח במיוחד את המשפחה האמריקנית, אשר נתמכת בדעת קהל המבטאת עקרונות מוסריים וכבוד בריא להבדלים בין גברים לנשים; דעת קהל המקדמת חיי קהילה מספקים עולם המבוסס בעיקרו על נטיות אינדיבידואליסטיות.

המהפכה המינית, המתרחשת מאז שנות החמישים של המאה ה־20, מצביעה על האפשרות שטוקוויל היה אופטימי מדי לגבי כושר השיפוט של האמריקנים. דעת הקהל ביחס למשפחה ולנישואין אינה חיובית כשהייתה. כבוד בריא להבדלים בין המינים הוא עניין שהס מלהזכיר בשיחת נימוסין באליטה החברתית בארצות הברית. המנהגים והמוסכמות הנוגעים להתנהלות סבירה בחיי הנישואים נדחקו הצידה כחלק ממאמץ מרוכז לקדם, בין השאר, מידה רבה יותר של אינדיבידואליזם וחופש. ודווקא המהפכה המינית הזאת נראית כשיאה של אותה מהפכה דמוקרטית שמילאה את ליבו של טוקוויל במעין יראה דתית. נראה כאילו המהפכה המינית, כמו המהפכה הדמוקרטית, היא אוניברסלית וכמעט מוכתבת בידי כוח עליון, שכן היא מתקדמת עוד ועוד. אנחנו נמצאים רק בתחילתה. אנחנו מתנהלים ללא מסגרת התייחסות או ידיעה מספקת לגבי טיבה, ולעיתים קרובות אנחנו מקוננים על הישגיה, או משבחים אותם, בלי שנפנה את מבטנו אל מה שעתיד להיעשות בשמה.

ספר זה הוא ניסיון להראות לאן מועדות פניה של המהפכה המינית — דהיינו, קדימה לעבר ביטול הנישואים והמשפחה. זו אמירה קיצונית ואך מעטים מתבטאים כך היום. אך אני מקווה להראות שהרפורמות המצטברות של המהפכנים מכוונות לעבר ביטול הנישואים והמשפחה — ושהמהפכנים אינם מחזיקים בשום עיקרון שיש בו כדי לסייג ביטול זה. עקרונותיהם והנחותיהם מכוונים לעבר מהפכה מתמדת בחיי הנישואים והמשפחה; אני מכנה זאת מהפכה מתגלגלת. מהפכה זאת, שנראית בלתי נמנעת, ממשיכה להתקדם בין ההריסות שהיא חוללה.

ספר זה גם מנסה להראות היכן קצרה ידה של מהפכה זאת מהבין את מצבו של האדם, ומתוך כך, מהכר את גבולות התקדמותה. בכל מקרה, דין וחשבון כלשהו של מהפכה זאת מתוך נקודת מבט חיצונית לדוֹגמות שלה, הוא הכרחי להבנת תקופתנו. ייתכן שדווקא בתקופתנו נפגשים האינטרסים המניעים את החשיבה הפילוסופית ואת הפוליטיקה: שדווקא בה הניסיון לצאת מן המערה שאנו חיים בה ולחתור להשגת האמת לגבי המצב האנושי הוא גם הכרח פוליטי. דברי מיועדים לאלה הנכונים להבין את מצבו של האדם, יותר מאשר לאלה שכל מעייניהם נתונים לצו ה"קדמה" ולצורכי המהפכה. ועם זאת אני מקווה שמהפכנים אשר שכחו את עקרונותיהם, או מעולם לא הכירו אותם, או שוללים את מטרתה של המהפכה הרדיקלית, ימצאו בדברים חומר למחשבה. ייתכן שהרפורמטורים הפושרים של ימינו לא יזהו את המהפכה כשייכת להם: הניתוח שלי אמור לעודד אותם לתהות לגבי הסיבות למה שנראה כמתינותם.

אינני יכול להבטיח שהבנתי מתוך גישה אוהדת את כל היבטיה של המהפכה המינית. מתעוררות שאלות אמיתיות לגבי הראיות בעניין זה. בדרך כלל, עדותם של הוגים מאוחרים אינה מעמיקה וחודרת כמו זו של מייסדי תנועות אלה. אולי ייראה הדבר כאילו השמצתי את התומכים המתונים של המהפכה המינית בני זמננו באמצעות העקרונות והטיעונים הבלתי־נאותים של ההוגים הרדיקליים מהעבר. כוונתי רחוקה מכך. גישתי מסתמכת על תובנות אחדות. דוברים מתונים לכאורה מעוניינים שלא לחשוף את כל ההשלכות של קווי המדיניות והמחשבות שלהם, פן יסגירו את חלקיו הפופולריים־פחות, והרחבים־יותר, של המיזם שלהם. לאנשי המהפכה המינית יש אינטרס מובהק לייצר אי־הבנה ולסלף דרכים ורעיונות שאינם מתיישבים עם מטרותיהם. אני משתדל ככל יכולתי להציג את ההוגים של מה שאני מכנה המהפכה המתגלגלת כפי שהם מבינים את עצמם, ולזהות גרעין של אמת ואף יותר מכך בדרכי החשיבה שלהם. המאמץ הכרוך בניסיון להבין את "החוכמה הישנה" שהמהפכה המתגלגלת מבקשת להחליף היה כאוב. ניסיתי להבין את החוכמה הישנה הזאת באותה מידה של אהדה שבה ניגשתי אל החדשה.

לא יהיה דבר קל יותר מלבקר ספר זה. הוא נוגע במגוון רב של נושאים. ייתכן שקוראים עתידיים יוכלו לבודד עובדות שסותרות טיעונים מסוימים. הם יוכלו להצביע על השמטות או על עיסוק לא מקיף דיו במדעי החברה. הם יוכלו להאשים אותי בחוסר נדיבות בניסיוני לנסח נקודת מבט מסוימת. נקודות מבט עשויות להיות שונות. אני מנסה לשמור על נקודת מבט "תרבותית", ואילו אחרים עסוקים יותר במכשולים ובהישגים האחרונים. אני מקווה שהקוראים ישפטו את הרעיון הכללי של חיבור זה ואת לוז טענתו, ויגלו נכונות לסלוח על כשלים נקודתיים.

שום עבודה בהיקף כזה אינה יכולה להגיע לכלל השלמה ללא שיחות רבות וויכוחים — לרוב עם ידידים ותומכים, אבל גם עם יריבים. זכיתי לסיועם של מוסדות אחדים. אוניברסיטת בויזי, וראש החוג שלי דאז, בראיין וואמפלר, אפשרו לי שנת שבתון בשנה האקדמית 2016-2015. ביליתי אותה בקרן הריטג', שם דייוויד אזראד וארתור מיליק, הממונים עליי במרכז סיימון לעקרונות ולפוליטיקה, דחקו בי לחדד את חשיבתי ולכתוב בבהירות רבה יותר בנושא המשפחה. כמה מהפרקים בספר זה התגבשו מתוך רעיונות שראשיתם במאמרים שכתבתי לטובת הריטג'. חשוב מכך, הזמן שביליתי בקרן הריטג' אפשר לי לגבש את המסגרת התיאורטית של ספר זה. מאז התקופה שביליתי שם, ידידים אלה דחפו אותי להתקדם הלאה. הוצאת הספרים של אוניברסיטת ביילור, תחילה בניהולו של קרי ניומן וכעת בהנהגתו של דייוויד אייקוק, והעורך שלי, קייד ג'ארל, סיפקו ביקורות קוראים מפורטות ואפשרו לי את המרחב שנזקקתי לו כדי לפתח את טיעוניי. הרצאות שנתתי בכמה אוניברסיטאות ובמקומות אחרים סייעו לי בחידוד אופני החשיבה שלי.

רבים אחרים דרבנו אותי לשקול שוב את הטיעון שלי ואת יישומו למצבנו הנוכחי, או סייעו לי בהשלמת כתב היד הזה. אני מהסס להזכיר מי מהם בשמו, הן מתוך חשש שאשמיט מישהו, הן כדי להגן על שמם של חפים מפשע. האחריות לניתוח המוצע בספר היא שלי בלבד. לידידיי, למוריי, לתלמידיי ולשותפיי לשיח — המשיכו ליהנות ממתנת החיים, להשתמש בחירות היקרה שלה זכינו, ואנא דעו כי אני אסיר תודה.

יותר מכול אני אסיר תודה למשפחתי. כאשר השלמתי את כתיבת ספרי הראשון, בתי הצעירה שרה החלימה ממחלת הסרטן. בעת שאני מפרסם ספר זה, היא מתקרבת לגיל עשרים. ארבעה מילדיי — ג'קסון, טראוויס, שרה ופול — זכו להגיע לבגרות מכובדת, וג'קסון נישא לצעירה נהדרת, לאה. ילד נוסף — מארק — ייכנס בקרוב לגיל הנעורים. הבאת חמשת הילדים האלה לעולם וגידולם עם איימי, אשתי זה יותר מעשרים וחמש שנים, היו חוויה מעשירה במיוחד והרפתקה גדולה. מחלתה של שרה הייתה המבחן של חיינו (עד כה!). שנינו למדנו שבני אדם לעולם אינם חופשיים ממבחנים, ושאין בחיים האלה מקום שהוא גן של שלום ושביעות רצון מושלמים. המסע המשותף הוא מרהיב ביופיו, אבל היעד נמצא מעבר לו. ראי ספר זה, איימי, כאות לאהבתי אלייך, וליקרים לנו, וכאות לשבועתי לכבד ולהוקיר אותך עד שהמוות יפריד בינינו.