הקדמה
רוּקְבַּאט, שבמגזר קשת בגלגל המזלות, היה כוכב זהוב מטיפוס G. היו לו חמישה כוכבי לכת, שתי חגורות אסטרואידים ועוד כוכב אחד תועה שמשך אליו והחזיק בו במשך אלפי השנים האחרונות. כאשר בני האדם התיישבו בכוכב הלכת השלישי של רוּקְבַּאט וכינו אותו פֶּרן, הם הקדישו תשומת לב מועטה לכוכב הלכת הזר, אשר חג סביב הכוכב המרכזי במסלול אליפטי תועה ופרוע. במשך שני דורות כמעט לא השגיחו המתיישבים בכוכב האדום הבוהק – עד שנתיבו הנואש קירבו לאחיו החורג בנקודה הקרובה לשמש.
כשמערך הכוכבים היה הרמוני ובלתי מעוות מקרבתם של כוכבי לכת אחרים במערכת, החלו החיים הילידיים בכוכב התועה לגשר על פער החלל ולפלוש לפֶּרן, כוכב הלכת בעל האקלים הנוח והמתון יותר.
האבדות הראשוניות שהמתיישבים ספגו היו מחרידות, ובמשך המאבק הארוך לשרוד ולהיאבק באיום הצונח משמי פֶּרן בצורת קוּרי כסף, ניתק הקשר הקלוש של פֶּרן עם כוכב האם שלו.
כדי להתמודד עם פשיטת הקוּרים המבעיתים (שכן בני פֶּרן החדשים חיסלו את ספינות החלל שלהם בשלב מוקדם מאוד, ואחר כך אף זנחו כל טכנולוגיה שהייתה בלתי רלוונטית לכוכב הלכת השָלֵו שלהם), הגו האנשים רבי התושייה תוכנית ארוכת טווח. בשלב הראשון הם פיתחו זן בעל תכונות מיוחדות על-ידי הרבעת בעל חיים ילידי מפֶּרן. ל"דרקונים" (שנקראו כך על שם החיה הארצית שלה דמו) היו שתי תכונות שימושיות מאוד: הם היו מסוגלים להגיע ממקום למקום כהרף עין, ולפלוט גז בוער לאחר שלעסו סלע המכיל פוֹסְפין. בזכות יכולת ה"תעופה" של הדרקונים, הם הצליחו לחרוך את הקוּרים בעודם באוויר, ועם זאת להימלט מהנזקים הנוראיים שהקוּר גורם. גברים ונשים בעלי הזדהות רבה ויכולות טלפתיות מסוימות אומנו להשתמש בבעלי החיים יוצאי הדופן האלו ולטפל בהם.
דורות חלפו עד שהִבשיל השימוש בתוצרי השלב הראשון. השלב השני בתוכנית ההגנה כנגד פשיטת הקוּרים היה עתיד להימשך זמן רב הרבה יותר. הסיבה לכך הייתה שקוּר, נבג מיקורוֹזוֹאִידי1 עמיד בשהות בחלל, טרף חומר אורגני ברעבתנות חסרת דעת, ולאחר שנָחַת, התחפר והתרבה במהירות מבעיתה.
יוזמי תוכנית ההגנה הדוּ-שְלבית לא נקטו אמצעים מספיקים כנגד יד הגורל וכנגד ההשפעה הפסיכולוגית של ההשמדה למראית עין של האויב הבלתי נלאה. שכן מבחינה נפשית, שאבו בני פֶּרן המאוימים ביטחון וסיפוק עמוק מצפייה בחריכתו של היריב עד אובדנו בשמים. נוסף על כך התברר כי היבשת הדרומית, שבה החל השלב השני, אינה ניתנת להגנה בשלב זה, והמושבה כולה הועברה ליבשת הצפונית ומצאה מקלט מהקוּרים במערות הטבעיות שברכסי ההרים הצפוניים. חשיבות חצי הכדור הדרומי נשכחה במאבק המיידי לייסד יישובים חדשים בצפון, וזיכרונות מכדור הארץ הלכו אף הם והתמעטו בכל דור בהיסטוריה הפֶּרְנית, עד שזכר מוצאם נמוג, ולא נותר עוד אפילו כאגדה וכמיתוס.
פוֹרְט, המאחז המקורי שהוקם במדרון המזרחי של רכס ההרים המערבי הענק, היה צר מלהכיל את כל המתיישבים כבר לאחר זמן קצר. יישוב נוסף הוקם מעט צפונה ממנו, ליד אגם גדול, שלמרבה הנוחות, השתרע לצד צוק מרובה מערות. בתוך דורות ספורים לא היה גם במאחז רוּאָתָ'ה די להכיל את יושביו.
מכיוון שהכוכב האדום עלה במזרח, הוחלט להקים מאחז בהרי המזרח, בתנאי שיימצאו מגורים מתאימים. באותה עת רק מערות נחשבו "מגורים מתאימים", כי רק סלע מוצק ומתכת (שהייתה מועטה עד מצוקה בפֶּרן) עמדו בפני צריבת הקוּרים.
דורות נוספים של הרבעה הגדילו את ממדי הדרקונים המכונפים יורקי האש ובעלי הזנב, עד שהמאחזים הצוקיים לא יכלו עוד להכילם. החרוטים הגעשיים העתיקים, המחוררים כִכְברה במערות גדולות – האחד גבוה מעל מאחז פוֹרְט, המאחז הראשון, והשני בהרי בֶּנדֶן – נתגלו כפתרון הולם, והכשרתם למגורים דרשה שינויים מועטים בלבד. אך המיזמים האלו כילו את כוחן של המכונות החוצבות הגדולות (שתוכננו למבצעי חפירה צנועים, ולא לחציבת סלעים בהיקף גדול), והמאחזים המאוחרים יותר נחצבו ביד.
הדרקונים והרוכבים במשכניהם הגבוהים והאנשים במערותיהם המשיכו בעיסוקיהם הנפרדים ופיתחו הרגלים, שהיו למנהגים והתגבשו לכדי מסורות בלתי מעורערות כחוק.
אז באה הפסקה – של מאתיים מחזורים, מאתיים הקפות של פֶּרן את כוכבו – שבמהלכה היה הכוכב האדום בקצה האחר של מסלולו התועה כשבוי קפוא ובודד. על אדמת פֶּרן לא צנחו קוּרים. המתיישבים החלו ליהנות מהחיים כפי שדמיינו אותם כשנחתו בראשונה על כוכב הלכת המזמין. הם מחו את סימני החורבן שהקוּרים השאירו וגידלו יבולים, נטעו פרדסים ושקלו לייער מחדש את המדרונות, שנותרו חרבים לאחר מתקפת הקוּרים. הם כמעט שכחו שאי-פעם היו בסכנת הכחדה. אז שבו הקוּרים להקפה נוספת סביב כוכב הלכת השופע – חמישים שנות סכנה משמים – ובני פֶּרן שבו והודו לאבות אבותיהם, שנחו על משכבם זה דורות רבים, על שיצרו את הדרקונים שחרכו בנשיפת האש שלהם את הקוּרים הצונחים משמים.
גם הדרקונים ורוכביהם פרחו בזמן ההפסקה. הם התיישבו בארבעה מקומות נוספים, על-פי תוכנית האב להגנה, ואף שכחו כליל שבעבר היה בנמצא אמצעי הגנה נוסף נגד הקוּרים.
עד הפעם השלישית שבה עבר הכוכב האדום מעל פֶּרן, הספיק להתפתח בה מבנה חברתי-פוליטי-כלכלי מורכב, שנועד להתמודד עם האיום המחזורי. ששת הוויירים, כך נקראו מגוריהם של אנשי הדרקונים בהרי הגעש, נשבעו להגן על כל פֶּרן. לכל וֵוייר הוקצה אזור גאוגרפי של היבשת הצפונית שהיה תחת כנפיו, פשוטו כמשמעו. שאר האוכלוסייה העלתה מַעֲשֵׂרות לקיום הוויירים מכיוון שללוחמים, אנשי הדרקונים, לא הייתה אדמה ראויה לעיבוד בקרבת הרי הגעש שהיו להם לבית. כמו כן לא היה באפשרותם להתפנות מהטיפול בדרקוניהם בזמן שלום או מההגנה על הכוכב בזמן מעברי הכוכב האדום כדי ללמוד מלאכות אחרות.
מקומות היישוב, שנקראו מאחזים, התפתחו בכל מקום שבו נמצאו מערות טבעיות. באופן טבעי היו מקצתם רחבי ידיים או ממוקמים מבחינה אסטרטגית טוב יותר מאחרים. רק אדם חזק היה מסוגל להשתלט על אנשים מבועתים ואחוזי תזזית במהלך מתקפת קוּרים; היה צורך במִנְהל חכם כדי לאגור מצרכים, שכן לא היה ניתן לגדל דבר בבטחה, ובאמצעים יוצאי דופן כדי לשלוט באוכלוסייה ולשמור על בריאותה ועל יעילותה עד חלוף האיוּם. אנשים בעלי כישורים מיוחדים, כמו נפּחוּת, הרבעת בעלי חיים, חקלאות, דַיִג, כרייה (של מעט המחצבים הקיימים) ואריגה, הקימו אולמות אומנות בכל מאחז גדול ושעו לתכתיביו של אולם רב-האומנים, שבו נלמדו עקרונות המקצוע ונשמרו סודותיו כדי להעבירם מדור אחד למשנהו.
כדי שלורד מאחז אחד לא יוכל למנוע משאר תושבי כוכב הלכת את מוצרי אולם האומנות הנמצא בשטח מאחזו, קיבלו אולמות האומנות מעמד עצמאי מהשתייכות למאחז, וכל האומנים המומחים בהם חבו את נאמנותם לרב-אומן של אותה האומנות (נציג שנבחר על סמך מיומנותו ויכולתו המנהלית). הרב-אומן היה אחראי לתפוקת אולמותיו ולהפצת כל תוצרי אומנותו באופן הגון ובלתי משוחד, על בסיס עולמי ולא קהילתי.
זכויות יֶתר מסוימות הוקצו ללורדי המאחז ולרבי-האומנים, וכמובן גם לרוכבי הדרקונים, שעיני כל פֶּרן היו נשואות אליהם להגנה בעת נפול קוּרים.
הכוכב האדום שב והתקרב עד אימה לפֶּרן מדי תקופה, אבל משהשלים את המעבר מעליה, היו שבים החיים למסלול רגוע יותר. מערך חמשת לווייניו של רוּקְבַּאט היה מונֵע מדי פעם מהכוכב האדום לעבור בקרבה מספקת לפֶּרן כדי להצניח את קוּריו המבעיתים, אך לעתים, כמעשה אחים, היו כוכבי הלכת האחים לפֶּרן מושכים את הכוכב האדום קרוב יותר לפֶּרן והקוּרים היו ניתכים על הקורבן המסכן ללא רחם. פחד מצמיח קנאים בכל מקום, גם בפֶּרן. וכך, כשרק רוכבי הדרקונים יכולים להציל את פֶּרן, הלך והתקדש מעמדם במבנה החברתי.
עם זאת ההיסטוריה של המין האנושי רצופה שִכחַת הבלתי נעים, הבלתי רצוי. מקור אימת העבר ייעלם – אם מתעלמים מקיומו. והכוכב האדום עבר רחוק מפֶּרן מכדי להצניח את קוּריו. האנשים שגשגו והתרבו, והתפשטו בכל רחבי האדמה העשירה, חוצבים עוד מאחזים בסלע המוצק, עסוקים כל-כך בענייניהם, עד שלא הבחינו כי דרקונים ספורים עפים בשמים, שרק וֵוייר רוכבי-דרקונים אחד נותר בפֶּרן. הכוכב האדום לא יחזור במשך זמן רב מאוד; מדוע לדאוג בנוגע לעתיד רחוק ובלתי ידוע? בתוך חמישה דורות בערך סַר חנם של אנשי הדרקונים הגיבורים. אגדות גבורת העבר ועצם סיבת קיומם איבדו את שמם הטוב.
החלק הראשון של דרקונאי פֶּרן, "מעוף הדרקון": כאשר הכוכב האדום החל להתקרב שוב לפֶּרן, על-פי מהלכם של כוחות הטבע, לוטש עין אדומה ונוטרת לעבר קורבנו הוותיק, האמין אדם אחד, פְ’לַאר, רוכבו של דרקון הארד מְנֶמֶנְת', כי יש אמת בסיפורים העתיקים. אחיו למחצה פְ’נוֹר, רוכבו של החוּם קַאנְת', האזין לטיעוניו וגילה כי האמונה בהם מרתקת יותר מדרכיו המשעממות של הווייר הבודד של פֶּרן. בעוד בֵּיצת הזהב האחרונה שהטילה מלכת דרקון גוועת מתקשה לאטה בחלקת הדגירה של ווייר בֶּנדֶן, ניצלו פְ’לַאר ופְ’נוֹר את ההזדמנות לתפוס את השליטה בווייר.
במהלך חיפושם במאחז רוּאָתָ'ה אחר אישה חזקה, שתרכב על המלכה הצעירה העתידה לבקוע, גילו פְ’לַאר ופְ’נוֹר את לֶסָה, הניצולה היחידה לשושלת מאחז רוּאָתָ'ה הגאה. היא הטביעה את ראמוֹת' הצעירה, המלכה החדשה, ונהפכה אשת הווייר של ווייר בֶּנדֶן. מְנֶמֶנְת' הארוד השיג את המלכה הצעירה בעת מעוף הזיווג הראשון שלה, ורוכבו פְ’לַאר הפך לראש הווייר של אנשי הדרקון הנותרים. שלושת הרוכבים, פְ’לַאר, לֶסָה ופְ’נוֹר, אילצו את לורדי המאחזים ואת רבי-האומנים להכיר בסכנה הממשמשת ובאה ולהכין למתקפת הקוּרים את העולם, שעמד אז חסר הגנה כמעט.
אבל היה ברור עד כאב כי קבוצת הדרקונים הזעומה של ווייר בֶּנדֶן, מאתיים דרקונים בסך הכול, לא תהיה מסוגלת להגן על ההתיישבות רחבת הידיים. אפילו בזמן קֶדם, כשהשטח המיושב היה קטן הרבה יותר, היו נחוצים שישה וויירים מלאים. וכך, בעודה לומדת כיצד דרקונים עוברים בביניים ממקום למקום, גילתה לֶסָה כי דרקונים יכולים לעבור בביניים גם מזמן לזמן. בסכְּנה את חייה שלה ואת חיי מלכת הדרקון היחידה בפֶּרן, חזרה לֶסָה עם ראמוֹת' ארבע מאות מחזורים לאחור, לתקופה שלפני היעלמותם המסתורית של חמשת הוויירים האחרים, זמן קצר לאחר שנשלם המעבר האחרון של הכוכב האדום.
חמשת הוויירים, חוששים לשקיעת מעמדם ומשועממים מחוסר פעילות לאחר חיים של קרבות מרגשים, הסכימו לסייע לווייר של לֶסָה ולעבור קדימה בזמן.
שבעה מחזורים חלפו מאז מסעם המוצלח קדימה, והוקרת התודה הראשונית של המאחזים ושל מאחזי האומנים כלפי הוויירים הוותיקים שהצילו אותם נמוגה והתחלפה במרירות. הוותיקים לא אוהבים גם הם את פֶּרן הנוכחית. במהלך ארבע מאות מחזורים אירעו שינויים רבים מדי, והמחלוקות הולכות ומִתְרבות.
החלק השני של דרקונאי פֶּרן, "מסע הדרקון", ממשיך את הסיפור שבעה מחזורים לאחר מכן, כשהכרת התודה הראשונית וההקלה שחשו המאחזים ואולמות האומנים, נמוגו והתחלפו במרירות. הוותיקים עצמם לא אהבו את פֶּרן העתידית, זו שבה חיו עתה. במהלך ארבע מאות מחזורים אירעו שינויים קטנים רבים מדי, והוותיקים, שהורגלו לאוכלוסייה כנועה ואסירת תודה יותר, מצאו את עצמם מסוכסכים עם לורדי המאחזים ועם אולמות האומנות – ובעיקר עם ווייר בֶּנדֶן על מנהיגיו הליברליים.
המתחים בין שני הפלגים התפרצו במריבה קטנונית בין פְ’נוֹר לדרקונאי ותיק מפוֹרְט. פְ’נוֹר נשלח אז אל היבשת הדרומית, שיושבה מחדש לא מכבר, כדי להחלים מפציעתו. על רקע זה התעמת פְ’לַאר עם הוותיק טְ’רוֹן מווייר פוֹרְט בפגישה של כל ראשי הוויירים. בפגישה התקבלו החלטות מעטות בלבד, אך התברר בה כי הוותיקים אינם ממלאים את חובותיהם כפי שהיו צריכים. טיעוניו של פְ’לַאר גרמו לדְ’ראם, ראש ווייר איסְטה, ולגְ’נַאריש מווייר איגֶן, שניהם ותיקים, להתחיל לבחון בדקדקנות את בני זמנם.
קוּרים החלו ליפול במועדים בלתי צפויים, והתרשימים שפְ’לַאר הכין בקפדנות, בהסתמך על הרשומות העתיקות, איבדו את תקפותם. בשלב זה הצטרפו הרב-נבלאי של פֶּרן, רוֹבּינְטוֹן, והרב-חָרָש, פַאנְדָרֶל, לראשי ווייר בֶּנדֶן, כדי לנסות להתמודד עם מצב החירום החדש. כדי לקדם את מהלך העניינים, פיתח פַאנְדָרֶל מתקן, שקיווה כי יאפשר תקשורת בין המאחזים הראשיים לאולמות האומנויות.
בווייר הדרומי טיפלה בפְ’נוֹר רוכבת מלכה צעירה בשם בְּרֶקֶה, והוא גילה במקרה כי הלְטַאֵשים, שבעבר נחשבו לאגדות או ליצירי דמיון בלבד, אכן קיימות, וכי ניתן להטביען בעת בקיעתן מן הביצה, ממש כמו את בני דודם הרחוקים, הדרקונים. קִילָארָה, אשת ווייר מלאת תשוקה וממורמרת מן הווייר הדרומי, מצאה קן ביצי לְטַאֵשים ולקחה אותן אל לורד מֶרוֹן מנָאבּוֹל, אחד מלורדי המאחזים מעוררי המדון.
פְ’לַאר נענה לקריאתו של פְ’נוֹר בעניין הלְטַאֵשים, יצא אל הווייר הדרומי ושם הבחין כי טְ’בּוֹר, המנהיג הצעיר, מתקשה להתמודד עם אשת הווייר שלו, קילארה החושנית. כשקוּרים החלו ליפול בווייר הדרומי, הצטרף פְ’לַאר ללחימה, וכך גילה חרק משונה ופעיל מאוד באדמה והביא דוגמאות חזרה לרב-נוקד סוֹגרָאנִי, אדם עיקש, שמבחינתו היו הזחלים האלו דבר תועבה. פְ’לַאר, שזכר את שראה, התעמת עמו והמשיך בחקירת הזחלים בעזרת פְ’נוֹר, ששב בינתיים לווייר בֶּנדֶן, ובעזרת נְ’טוֹן, בן אולם אומנות ורוכבו הצעיר של דרקון הארד לִיוֹת'.
לורד לִיטוֹל, אפוטרופסו של גָ'אקְסוֹם הצעיר, הנער שלמענו ויתרה לסה על זכות שושלת הדם שלה במאחז רוּאָת'ה, הגיע לווייר בֶּנדֶן כדי לדון במצב המתוח עם פְ’לַאר, לסה, רוֹבּינְטוֹן ופַאנְדָרֶל. הוא הביא עמו את ג'אקְסוֹם, מכיוון שבן חסותו היה מיודד עם פֶלֶסָאן, בנם היחיד של פְ’לַאר ולסה. בזמן שהמבוגרים דיברו, התגנבו שני הנערים אל המעברים הנטושים של ווייר בֶּנדֶן, כדי להציץ במִדְגָר הביצים של ראמוֹת', המתקשות בחלקת הדגירה. הנערים, שנבהלו מחזרתה הלא צפויה של המלכה, איבדו את דרכם במסדרונות החשוכים, וכך גילו בשגגה חדרים שנשכחו זה מכבר. משלחת חיפוש מצאה אותם מחוסרי הכרה בפתח החדרים המעופשים שבהם מגוון חפצים משונים, ובכלל זה מכשיר שבאמצעותו אפשר לראות בהגדלה דברים קטנים, אשר נהפך במהרה אוצרו המיוחד של הרב-חָרָש. פְ’לַאר הציע לערוך חיפוש חשאי במאחזים ובוויירים העתיקים יחסית, כדי לראות אם יהיה ניתן למצוא משהו שימלא את הפערים בידע שאבד.
זמן קצר לאחר מכן הופיעו קילארה ולורד מֶרוֹן בחתונת לורד אַסְגֶנַאר עם אחותו של לורד טֶלְגאר במאחז טֶלְגאר, כשלְטַאֵשים על זרועותיהם, וגרמו מהומה ניכרת. פתאום הופיע דרקונאי וקטע את חגיגות הנישואים, כשהודיע כי קוּרים נופלים באיגֶן. פְ’לַאר ביקש את עזרת ראשי הוויירים האחרים, וטְ’רוֹן מצא בכך תירוץ לזמן את ראש ווייר בֶּנדֶן לדו-קרב, שממנו יצא פְ’לַאר פצוע, אך מנצח, והגלה לווייר הדרומי את טְ’רוֹן ועמו כל דרקונאי ותיק אחר שסירב לקבלו כראש כל הוויירים. לורדי המאחזים ורבי-האומנים תמכו בפְ’לַאר כאיש אחד. ראשי הוויירים הוותיקים, דְ’רַאם מאיסְטה, גְ’נַארִיש מאיגֶן ורְ’מַארְט מטֶלְגאר, עמדו גם הם לצדו. טְ’קוּל מן הרכסים הגבוהים הצטרף אל טְ’רוֹן בגלות עם שבעים ותיקים אחרים ובני ביתם. למרות פציעתו התעקש פְ’לַאר להילחם בקוּרים באיגֶן, במעבר בְּביניים הזמן אל מועד ראשית נפילת הקוּרים.
דרקונאי הווייר הדרומי לשעבר, שסולקו על-ידי טְ’רוֹן, התיישבו בווייר הרכסים הגבוהים, שנעזב במצב רע מאוד. בְּרֶקֶה, שלא הייתה מודעת לכך שמלכתה וִוירֵנְתְ' עומדת להמריא למעוף הזיווג הראשון שלה, החלה להשיב את הסדר אל הווייר, בזמן שקילארה התענגה עם לורד מֶרוֹן. לרוע המזל, הייתה מלכתה של קילארה, פְּרִידֶת', קרובה גם היא לעת הזיווג, וכאשר וִוירֵנְתְ' המריאה, המריאה גם פְּרִידֶת'. קרב פרץ בין שתי המלכות, ובמהלכו ניסו כל המלכות האחרות להפריד בין היריבות. גם קַאנְת' ניסה נואשות להציל את וִוירֵנְתְ', אבל שתי המלכות נפצעו אנושות ועברו לביניים, כך שבינתה של קילארה אבדה לה, ואילו בְּרֶקֶה היטלטלה על סף השפיות. רק אהבתו של פְ’נוֹר ומסירותו של קַאנְת', וחברתן התמידית של הלְטַאֵשים הקטנות, החזיקו אותה בחיים.
בינתיים נמצא בווייר פוֹרְט העתיק מכשיר רב-עוצמה לראיית עצמים מרוחקים, שדרכו אפשר לראות הן את פניו מכוסות מערבולת העננים של הכוכב האדום, והן משהו מכוכבי הלכת האחרים במערכת. לסה, רוֹבּינְטוֹן ולורד מֶרוֹן, בין השאר, הגיעו לווייר פוֹרְט כדי לבחון את הרואה-רחוק החדש. מֶרוֹן התעקש שעכשיו, מכיוון שניתן לראות את פני הכוכב האדום, הדרקונאים מסוגלים להגיע לשם, וכדי להוכיח זאת ניסה לשלוח את הלְטַאֵש הקטנה שלו למסע. היצור הקטן לא רק נעלם באימה, אלא גם הצליח להפחיד את כל הלְטַאֵשים האחרות.
כשהיו ביציה של ראמוֹת' מוכנות לבקוע סוף-סוף, בין האורחים הרבים הופיעו גם לורד ליטול וג'אקְסוֹם הצעיר. ניסיון לחלץ את בְּרֶקֶה מקהות החושים ששלטה בה על-ידי הצגתה כמועמדת למלכה החדשה נכשל, אבל לְטַאֵש הארד שלה, בֶּרְד, הצליח לעורר אותה בגערותיו מהאבל שבו שקעה. לפתע הבחין ג'אקְסוֹם כי הביצה הקטנה ביותר – אותה הביצה שאליה נמשך במהלך ההצצה הגורלית במדגר – מתנודדת אך אינה נבקעת, והוא ניגש לעזור ליצור, וכך הטביע את הדרקון הלבן הקטן שהציל. ג'אקְסוֹם, שהיה חייב להישאר לורד המאחז של רוּאָת'ה, הפך גם הוא לרוכב דרקון. לכן הוחלט להרשות לו לקחת את רוּת' למאחז שלו, מכיוון שהייתה אפשרות שהדרקון הזעיר לא ישרוד ולוּ מחזור אחד. פְ’לַאר, שהחלים עד אז מפציעותיו, ניצל את ההזדמנות בטקס הבקיעה כדי להוכיח לרבי-אומנים ולאנשי מאחזים שונים, כי הזחלים אכן מתקיפים וזוללים את הקוּרים. נראה שהם גם משקמים צמחייה שבה פוגעים קוּרים ומגוננים עליה. ואז נזכר הרב-חקלאי אַנְדֶמוֹן באזהרה עתיקה: שימו לב לזחלים, והבין כי האִמרה פורשה באופן שגוי, וכי הזחלים נשרפו מן הקרקע באופן שיטתי במקום לעודדם להתרבות.
ולפיכך לאחר מאות מחזורים סוף-סוף זוהה כהלכה שלב ההגנה השני שהמתיישבים יזמו. מכיוון שכך, יזם פְ’לַאר שני מבצעים בעזרתם של פְ’נוֹר ונְ’טוֹן: הראשון, למלא את אדמת היבשת הצפונית בזחלים; השני, להפיץ ידע ייחודי בקרב האוכלוסייה כולה, כדי לוודא שמידע חשוב נוסף לא יאבד עוד או ישובש.
אבל לורדי המאחזים, בעידודו של מֶרוֹן, המשיכו לעורר תסיסה כדי לדחוק בדרקונאים לצאת אל הכוכב האדום ולהשמיד את איום הקוּרים במקורם. כדי למנוע ניסיון מסוכן שכזה על-ידי פְ’לַאר, כיוון פְ’נוֹר את קַאנְת' אל תצורת עננים על פני הכוכב האדום. הם יצאו לקפיצת הביניים האדירה וכמעט מתו באטמוספרה הסוערת של הכוכב האדום, אבל באופן כלשהו נקראו חזרה ממוות בטוח הודות לצורך של בְּרֶקֶה בהם. ניסיונו של פְ’נוֹר הבהיר לכל דרקונאי ולכל בעל לְטַאֵש, שאין אפשרות להתקיף ישירות את הכוכב האדום.
משהשלים עם המצב הקיים, כיוון פְ’לַאר את מרצו להפצת הזחלים ולפיקוח חשאי על הווייר הדרומי, אשר לעת עתה יהיה חייב להישאר בשליטתם של הוותיקים המתנגדים. מצבם של אלה, בלא מלכות צעירות דיין למעוף זיווג, החמיר במהירות. גם לחצים אחרים ניכרו, כאלה שרוֹבּינְטוֹן האמין כי חשיבותם אינה פחותה.
ועכשיו מתחיל הדרקון הלבן – החלק השלישי של הדרקונאים של פֶּרן...
מיקורוזואיד – קשר סימביוטי בין המיצֶליוּם, חלק בגוף הפטרייה, בין תאי השורש של צמחים מסוימים, כגון מיני סחלב מסוימים (המתרגמת).
קוראים כותבים
אין עדיין חוות דעת.