אגדות עם והעצמה אישית

בני האדם נולדים עם יכולת טבעית להסתגל ויכולת נוספת היא יכולת הלימוד המשמשת אותם, ככלי שאין לו תחליף, להתפתחות ולצמיחה. ניתן לפתח את כישורי הלימוד ולהרחיב אותם, ואופן השימוש בהם מבחין בין אדם לאדם. המודעות והיכולת הרטרוספקטיבית נובעות מכישורי הלימוד העצמי, והן מבדילות את בני האדם מבעלי החיים. יכולת האדם לעבור שינוי עצמי, באמצעות לימוד והדרכה, עדיפה על כל מניפולציה באמצעות התערבות פסיכולוגית, מילולית או התנהגותית.

במפגש בין סיפור, מספר ומאזין אפשר להיחשף לתבניות חשיבה ורגש, שמעוררים הנרטיבים שבסיפור. לשימוש בשפה תפקיד מרכזי, שכן במהלך ההאזנה לסיפור מתוודעים המאזינים לשינוי שעובר עליהם באמצעות סמלים, דימויים ומטפורות. לתבניות סיפוריות מקום מרכזי ביצירת תבניות חשיבה בעולם הדימויים של המאזין והשפעתן עשויה לבוא לידי ביטוי בחיי היום יום שלו.

יכולת הלימוד האנושית היא, למעשה, פעילות יצירתית. בדומה לכל מעשה אומנות, באמצעות שימוש בכלים יצירתיים ניתן לשפר יכולת זו ולשכללה, דבר המאפשר שינוי, התגברות על תבניות, שגורמות לתקיעות, והרחבת הרפרטואר הנרטיבי דרך שימוש בווריאנטים, וריאציות וטרנספורמציות, המאפשרים יצירת צירופים שונים המתאימים לקהל המאזינים.

אין צורך בידע מדעי או בידע תיאורטי על תורת הנפש, כדי שסיפור סיפורים יהיה אפקטיבי, כיוון שגם לאחר שנים רבות של מחקר ושל דיון, נותרה הנפש בגדר מטפורה עמומה לתהליך, שלא ניתן לצפייה או למחקר מדויק.

אנו יוצאים כאן מתוך הנחה שכל אחד מאיתנו הוא המחבר של סיפור חייו, ואנו יכולים לשנות את סיפורנו ולספר אותו מחדש. האדם הוא יצור נרטיבי ומספר סיפורים מלידה, ולכן כל אחד ניחן גם ביכולת הנרטיבית כחלק מהיכולת לרכוש שפה ולעשות בה שימוש.

באמצעות הסיפור אנו מפרשים את עולם התופעות, יוצרים קשר עם הזולת, מארגנים את מחשבותינו ומביימים את עלילת חיינו. הסיפור הוא, למעשה, התכונה שמפעילה אותנו ומאפשרת לנו לזהות את העולם ולפעול בתוכו. בלי כישורי הסיפור (זיכרון, זיהוי, ארגון, תפיסה וכד׳) אין לנו אפשרות לקיים חיים עצמאיים בעולם. היכולת לספר סיפורים היא תכונה מתפתחת, שמשתפרת עם הזמן ומתאימה את עצמה הזמן למציאות המשתנה.

אנו מספרים שוב ושוב את סיפור חיינו ומשנים אותו ללא הפסק. זהו התהליך של הסיפור מחדש. אם יכולת זו נפגמת, אנו מתמודדים עם סיפורים תקועים, שאינם מתאימים למציאות ומשבשים את מהלך חיינו. סיפורים תקועים הם עילה לפנייה לטיפול בדיבור. הדרך שיכולה להשיב לאדם את סיפורו היא זו המעודדת אותו לשוב ולספר את סיפור חייו והנפש מעבדת את הסיפור מחדש.

עם זאת, יש תבניות לזיהוי המציאות, המשותפות לכל בני האדם והן מקבלות את הגוון המיוחד של כל אחד ואחת או של ציבור מסוים. תבניות אלו מופשטות, והאופן, שבו אנו יוצקים לתוכן את התכנים האישיים שלנו, הוא שיוצר את המבנה הייחודי הנפשי שלנו.

החוש הנרטיבי יכול להיחשב כחוש השישי שלנו ובהיעדרו אנו מאבדים את יכולת ההתמצאות שלנו בעולם ולפעמים אף את הביוגרפיה שלנו.

הסיפורים המובאים בעבודה זו יכולים לשמש בידינו כמפתחות לאותם אזורים בנפש שנמנענו מלהתקרב אליהם, משום שהם עוררו בנו חרדות, ספקות, חרטות ותחושות אשמה. גיבורי האגדה מתחילים את מסע החניכה תמיד ממקום נמוך ובלתי נחשב — הם אבודים, מגורשים, נטושים, יתומים וחסרי הגנה. במהלך המסע הם מגלים את האוצר החבוי בתוך נשמתם, נעזרים ברוחות טובות ומגינות, אך הם גם מאותגרים על ידי כוחות המייחלים למפלתם. הסיפור של כל אחד מהגיבורים יכול לתת לנו השראה לספר לעצמנו את סיפור חיינו מחדש, כך שיאיר את דרכנו ויחשוף את הכוח הטמון בנו.