שלוש נשים

שנקה - פרק א הייתי תינוקת יפהפייה, כך אמרה לי סבתא נורה שוב ושוב. בלונדינית עם שיער זהוב מתולתל, עיניים בוערות, חייכניות וסקרניות, נסיכת המלון. הילדות שלי במלון בתל אביב, המלון שניהלו סבתא וסבא שלך לפני שהתגיס, הייתה ילדות כמו בחלומות – טיולים רגליים בשדות, גיחות לים וארוחות מפנקות בחדר האוכל. סבתא אוהבת לספר שהייתי רצה לפנים, מריחה כל פרח וכל עץ ומחייכת אליהם. אבי הצליח כאיש עסקים. הוא הגדיל את ההון שהביא מעיראק לארץ, קנה מלון נוסף בירושלים ובית קולנוע בתל אביב. כשבגרתי, הוא נקרא להתנדב לחיל המודיעין. פחדתי מכך שילך, אך הוא הרגיע אותי ואמר שאימא וסבתא תמיד נשארות לצידי. הוא דיבר ערבית, צרפתית ואנגלית, והבנתי שזקוקים לו בצבא, לכן לא הייתה לי ברירה אלא לחייך אל אבי, לעודד אותו ולומר לו שאסתדר. תמיד היו בי סקרנות ורצון לגלות וללמוד. מגיל שמונה הסתובבנו עם עבודתו של אבי בעולם, בכל שנתיים עברנו למדינה אחרת. הטיולים עם אימי, כשאבי עבד, היו עבורי חוויה נהדרת. אהבתי להכיר מקומות חדשים, אהבתי את לימוד השפה, אהבתי לדבר בשפות חדשות והיה לי תמיד קל ללמוד. יצרתי חברויות בכל מקום בעולם, ושמרתי תמיד על קשר עם חבריי. התחלנו במגורים באנגליה. לאבא היה דרכון אנגלי, לאימא דרכון גרמני ולי דרכון אנגלי גם כן. באנגליה אבא הקים את מטה המוסד, במסווה של סוכנות למכירת מכוניות, ומשם המשכנו לצרפת, גרמניה ושוודיה. לאחר מכן עברנו להתגורר בארצות ערב, תחילה בעיראק, ומשם למצרים, לסוריה ולירדן, שם הקים אבא תשתית לעבודת המוסד. בכל המדינות האלה הוא הקים סוכנויות למכירת מכוניות. אבא, כאיש עסקים, פיתח את החברה ונכנס כשותף עם חברות המייצרות כלי רכב, והכול תחת מסווה אנגלי. קלוד, חברו, שהגיע לשבעה שלו לפני עשרים שנה, סיפר לי על אבא, על עבודתו ועל היכולת המדהימה בבניית תשתיות, הקמת חברות ובעיקר בגיוס סוכנים והפעלתם. חברות אמיצה של שנים הייתה לו עם אבא. קליטתי המהירה לשפות העניקה לי ארבע שפות, כולן כמעט ברמת שפת אם. כשמלאו לי שבע-עשרה שנים חזרתי לארץ, להכין עצמי לבחינות הבגרות. ספרי הלימוד ומתכונת בחינות הבגרות נשלחו אליי לשוודיה, ובארץ הצלחתי להשלים תוך שנה את החסר לבחינות הישראליות. הוריי נשארו בשוודיה באותה תקופה, ולאחר סיום הבחינות התגייסתי לצבא ונשלחתי למוסד. במוסד הייתי בתחילה פקידה של יחידת מבצעים קטנה, והייתי מאוהבת בעבודה. הייתי מעורבת בכל פרט, נשארת במשרד עד השעות הקטנות של הלילה וממתינה ללוחמים שיחזרו ממבצעיהם. הפכתי לחיילת הבודדה של המוסד, אימא של היחידה. בלילה סוער וגשום אחד ישבתי במשרד והמתנתי לשני לוחמים. אחד מהם היה פצוע. חשבתי בתחילה שחיים, הבוס שלי, הוא הפצוע. כשראיתי את חיים בריא ושלם, קפצתי עליו לנשקו. הופתעתי מהתגובה הזו שלי. פתאום הבנתי כמה אני שמחה על כך שהוא בריא ושלם וגיליתי את אהבתי אליו. חיים ביקש ממני את הוויסקי ששמרתי עבורו במגירה. כשסיים את הכוס השנייה, קם ונישק אותי שוב. בדיעבד גיליתי שחיים ידע שאני מאוהבת בו, אפילו אני לא הבנתי זאת עד לאותו הרגע. למרות שהכול ידעו שיש לי חבר, חיים התמסר אליי לנשיקה סוחפת וללילה רווי אהבה. האושר הגנוב שהקרינו עינינו הפך לעצבות כשהתעוררנו בבוקר. אמרנו זה לזה שזו רק אהבה חד-פעמית גנובה. חיים חזר במהרה לאשתו ולשני ילדיו, ואני לחברי גיל. אך הגורל רצה אחרת, וזרעו של חיים נקלט ברחמי. כשהתעכב המחזור החודשי שלי, החלטתי בשמחה לשמור על הילד של חיים, שאותו מאוד אהבתי. טעות, ואולי לא, כך או כך – מאותו הרגע חיי ישתנו. הבדיקה החיובית גרמה לי לצאת עם גיל לחופשה רומנטית, בת שבוע. חיכיתי לרגילה הזו הרבה זמן, מאוד התגעגעתי. רק לאחר שלושה שבועות סיפרתי לגיל על העיכוב במחזור. גיל שמח מאוד והציע להתחתן. הוא היה בטוח שמדובר בבנו שנמצא ברחמי. קיימנו טקס חתונה צנוע במלון, וכעבור שבעה חודשים נולדה יונית.