רק מה שחשוב

פרק 1 המתמקדים במה שחשוב

המפתח לחיים טובים טמון בוויתור

על כל מה שאינו עיקר העיקרים

— לין יוטאנג, סופר יליד סין

סם אליוט1 הוא מנהל מוכשר בעמק הסיליקון, אשר מצא את עצמו בלחץ עבודה מטורף לאחר שהחברה שעבד בה נרכשה על ידי ארגון גדול, בירוקרטי במיוחד.

סם היה נחוש לעשות הכול כדי להצליח בתפקידו החדש, ולכן הסכים לבצע עוד ועוד משימות, מבלי להקדיש יותר מדי מחשבה לעומס שבו היה שרוי. עד מהרה הוא מצא את עצמו מתרוצץ כל היום בין ישיבות ושיחות ועידה, בניסיון לרצות את כולם, ולהספיק לבצע את כל מה שקיבל על עצמו. אך ככל שהלחץ שלו עלה, כך ירדה איכות עבודתו. נראָה שהוא עוסק בעיקר במטלות שוליות. כתוצאה מכך, הוא איבד את תחושת הסיפוק בעבודתו. והאחרים, שאותם כה ניסה לרצות, מצאו עצמם מתוסכלים מתוצאותיו הירודות.

בעיצומו של המשבר שחווה סם פנתה אליו הנהלת החברה והציעה לו לצאת לפרישה מוקדמת. אך סם היה בשנות החמישים המוקדמות לחייו ולא היה לו כל עניין בפרישה מלאה. הוא שקל להקים חברת ייעוץ, שבמסגרתה יעשה מה שממילא עשה עד כה. הוא אפילו חשב להציע את שירותיו למעסיקו הנוכחי כיועץ חיצוני. אך אף אחת מן האפשרויות הללו לא קרצה לו במיוחד. ולכן, הוא החליט להתייעץ עם מאמן אישי, שהעניק לו עצה מפתיעה: "הישאר במקום עבודתך, אך עשה שם אך ורק את מה שהיית עושה כיועץ חיצוני. שום דבר מעבר לכך. ואל תספר על כך דבר לאף אחד." במילים אחרות, המאמן המליץ לו לבצע אך ורק את הפעולות שנראות בעיניו חיוניות, ולהתעלם מכל שאר הבקשות שמופנות אליו.

סם עשה בדיוק כפי שהוצע לו! יום־יום הוא הקפיד להתמקד אך ורק במה שנראה לו חשוב. הוא התחיל להגיד "לא".

בהתחלה הוא עשה זאת בזהירות. הוא היה שואל את עצמו: "האם אני מסוגל למלא את הבקשה הזו ביעילות בהתחשב בזמן ובמשאבים שעומדים לרשותי?" אם התשובה לשאלה זו היתה לא, הוא היה מסרב לבקשה. הוא הופתע לגלות שעל אף שבתחילה הקולגות שלו נראו מאוכזבים מעט מסירובו לסייע, נראָה שהם מכבדים את כנותו.

מעודד מהצלחותיו הראשונות, החליט סם לקחת את האסטרטגיה שלו צעד נוסף קדימה. כעת, בכל פעם שהתבקש לבצע משימה מסוימת, הוא החל לשאול את עצמו: "האם זה הדבר החשוב ביותר שבו אני אמור להשקיע את זמני ומשאבי כרגע?"

אם התשובה לא היתה כן חד־משמעי, הוא היה מסרב לבקשה. וגם עתה, למרבה שמחתו, אם כי הקולגות שלו נראו מאוכזבים לנוכח סירובו, עד מהרה הם החלו לכבדו אף יותר בשל סירובו, ולא פחות.

סם התמלא תחושת עוצמה, והחל ליישם את האסטרטגיה החדשה שלו בכל תחומי עבודתו, ולא רק ביחס לבקשות סיוע ישירות שהופנו לעברו. בעבר הוא נהג להתנדב להעביר מצגות או לבצע משימות שהיה צורך לבצען ברגע האחרון, בהיעדר מישהו אחר שיעשה אותן. כעת, הוא מצא דרך לא לקבל פעילויות כאלו על עצמו. הוא נהג להיות הראשון שעונה לכל הודעת מייל קבוצתית, אך כעת הפסיק לעשות זאת והניח לאחרים לענות לפניו. הוא הפסיק להצטרף לשיחות ועידה שנגעו לו רק באופן חלקי ביותר, הוא הפסיק להשתתף בשיחת העדכון השבועית משום שהוא לא נזקק לעדכונים שסופקו בה. הוא הפסיק לקחת חלק בישיבות ששובץ אליהן אלא אם כן היה לו משהו חשוב לתרום להן. "עצם העובדה שהוזמנתי לפגישה לא נראתה לי כמו סיבה מספיק טובה להשתתף בה," הסביר לי סם.

בהתחלה הוא הרגיש שהוא עושה לעצמו חיים קלים. אך בכך שלא הסכים לקבל על עצמו כל משימה מזדמנת, הוא הצליח לקנות לעצמו זמן שאותו ניצל כרצונו. כעת הוא היה מסוגל למקד את מאמציו במשימה אחת בלבד בזמן נתון. הוא יכול היה לתכנן את משימותיו ביסודיות. הוא למד לצפות מכשולים ולהסיר אותם מדרכו מראש. במקום לרדוף אחרי הזנב של עצמו בניסיון להספיק את ים המשימות שלו, עכשיו היתה לו אפשרות להתמקד במשימות החשובות באמת ולהשלים אותן בהצלחה. המחויבות החדשה שלו לבצע אך ורק את המשימות שהצדיקו את זמנו — ולהוריד מסדר יומו כל פעילות אחרת — הובילה לכך שאיכות עבודתו עלתה פלאים. במקום להתקדם במידה מזערית באלף כיוונים שונים במקביל, הוא החל להפגין שיפורים דרמטיים במספר מצומצם של תחומים אשר היו באמת חיוניים לעבודתו.

כך פעל סם במשך חודשים אחדים. הוא החל להבחין בכך שלא רק שיום העבודה שלו הפך למאוורר הרבה יותר, אלא שגם משך הזמן שבילה עם המשפחה בערב עלה משמעותית. "זכיתי במשפחתי בחזרה!" הוא סיפר לי. "סוף־סוף אני יכול לחזור הביתה בשעה סבירה." כעת, במקום שיהיה עבד של מכשיר הטלפון הנייד שלו, הוא מכבה אותו כשהוא יוצא מהעבודה. הוא הולך לחדר הכושר. הוא יוצא לארוחות ערב עם אשתו.

להפתעתו הרבה, לא היו השלכות שליליות לניסוי שערך. המנהל שלו לא העניש ולא ביקר אותו. הקולגות שלו לא נטרו לו טינה. להפך — כיוון שהוא הקפיד לעבוד אך ורק על פרויקטים שהיו משמעותיים עבורו וגם חשובים מאוד לחברה, כולם החלו לכבד את עבודתו ולהעריך אותה יותר ויותר. עבודתו חזרה להיות מספקת ומהנה עבורו. מדדי התפקוד שלו עלו מאוד, והוא מצא את עצמו מקבל את אחד הבונוסים הגבוהים ביותר בקריירה שלו!

מקרה זה משקף היטב את הערך המרכזי של ההתמקדות במה שחשוב: ברגע שאתם מרשים לעצמכם להפסיק לנסות לעשות מיליון דברים בו־זמנית, להפסיק להגיד "כן" לכל בקשה — רק אז אתם יכולים להגיע להישגים הגבוהים ביותר בתחומים שחשובים לכם באמת.

ומה לגביכם? כמה פעמים נעניתם לבקשה בלי ששקלתם אותה ברצינות? כמה פעמים לא נהניתם לעשות משהו, ואמרתם לעצמכם, "למה בכלל הסכמתי לעשות את הדבר הזה?" כמה פעמים אמרתם "כן" רק כדי לרצות את מי שביקש מכם? או כדי לא להסתבך איתו? או משום ש"כן" הפכה להיות התשובה האוטומטית שלכם לכל בקשה?

כעת הרשו לי לשאול אתכם: האם אי־פעם מצאתם את עצמכם מוצפים במשימות? האם יצא לכם להרגיש גם עמוסים וגם לא יעילים, בו־זמנית? או שהרגשתם שאתם משקיעים את מרב זמנכם במשימות שוליות, לא חשובות? שאתם עסוקים, אבל לא מניבים תפוקה כלשהי? שאתם כל הזמן בתנועה, אבל בעצם לא מגיעים לשום מקום?

אם עניתם "כן" אפילו לאחת מן השאלות הללו, דרך ההתמקדות במה שחשוב היא הדרך הנכונה עבורכם.

דרך ההתמקדות

דיטר ראמְס היה המעצב הראשי של יצרנית מוצרי הצריכה הגרמנית "בראון" במשך שנים רבות. אחת האמונות המרכזיות בחייו היא שכמעט כל דבר הוא "רעש רקע״. הוא מאמין שמעט מאוד דברים הם חיוניים באמת. מטרת העבודה שלו היא לסנן את כל הרעש, ולהגיע לעיקר. לדוגמה, כשהיה עובד צעיר, בן עשרים וארבע, התבקש דיטר לשתף פעולה בעיצוב פטיפון. באותה תקופה היה מקובל לצייד את המכשיר במכסה מסיבי מעץ, ואף לשלב את הפטיפון כולו בתוך אחד מרהיטי הסלון של הלקוח. במקום זאת, דיטר וצוותו ויתרו על העיצוב המיותר ותכננו פטיפון פשוט, עם מכסה פלסטיק שקוף, וזהו זה. זו היתה הפעם הראשונה שיצרנית זו בחרה ללכת על עיצוב פשוט של פטיפון, והוא היה כה מהפכני וחדשני שאנשים חששו שהחברה תפשוט את הרגל, משום שאף אחד לא יהיה מוכן לרכוש מכשיר כזה. זו היתה החלטה שהצריכה אומץ רב, כמו כל החלטה להיפטר מן המיותר. בשנות השישים של המאה הקודמת הפך עיצוב זה לפופולרי מאוד, ועם השנים כל יצרני הפטיפונים החלו לחקות אותו.

את קריטריון העיצוב של דיטר ניתן לאפיין באמצעות ארבע מילים בלבד: פחות, אך טוב יותר. זו אחת ההגדרות המדויקות ביותר של ההתמקדות במה שחשוב.

דרכם של המתמקדים היא מרדף חסר פשרות אחר עיקרון זה: פחות, אך טוב יותר. משמעות הדבר אינה שמדי פעם בפעם הם משתדלים לדבוק בו, אלא שהם פועלים באופן שיטתי ומחויב כדי לחיות כך את חייהם בכל רגע נתון. רק מה שחשוב.

דרך ההתמקדות במה שחשוב אינה מתמצה בהחלטה חד־פעמית לרגל השנה החדשה להגיד יותר "לא״, או בניסיון לצמצם את כמות המיילים בתיבת הדואר הנכנס, או בטקטיקה חדשנית לניהול זמן. בחירה בדרך של התמקדות במה שחשוב משמעה לעצור כל הזמן ולשאול את עצמכם: האם אנו משקיעים את זמננו כעת בפעילות הנכונה? אין לנו מספיק זמן ומשאבים להוציא לפועל את כל הפעילויות שהעולם מציע לנו. ואף שרבות מן הפעילויות הללו הן טובות, וחלקן אפילו טובות מאוד — האמת היא שרובן מיותרות, ורק מיעוטן הקטן חיוניות. ההתמקדות במה שחשוב משמעה לזהות את הפעילויות החיוניות באמת, ולבצע רק אותן.

ההתמקדות הזו, אין משמעה לעשות יותר דברים בפחות זמן, אלא לעשות רק את הדברים הנכונים. היא גם אינה עוסקת בעשיית פחות למען הגשמת הערך המכונה "פחות״. התמקדות במה שחשוב היא השקעת הזמן והאנרגיה שלכם בתבונה, בשביל שתצליחו לנצלם באופן מיטבי בכך שתעשו רק את מה שחיוני עבורכם.

1. שם בדוי