פסיכולוגיה ומהפכת התעסוקתיות

אחת השאלות הראשונות שאנו נשאלים בראיונות עבודה היא: מה חשוב לך בעבודה? דרך שאלה זו מנסים המגייסים לאפיין את המועמד שעומד מולם. מה אופיו? מהם סדרי העדיפויות שלו בחיים?

אם כן, מה לדעתכם המרכיב החשוב ביותר בעבודה? מהו המרכיב המשמעותי ביותר עבורכם? לו יצויר שהייתם עומדים כעת בפני חיפוש עבודה והייתם נאלצים לעשות רשימת תנאים הכרחיים, כאלה שבלעדיהם לא הייתם מסוגלים להתחיל לעבוד במקום עבודה חדש, מה הייתם ממקמים בראש הרשימה? משכורת גבוהה? סביבה חברתית טובה? מנהל הגון ונוח? תנאי העסקה נאותים, כמו חופשות, פיצויים, השתלמויות וכדומה? או אולי סביבה פיזית משביעת רצון, כמו משרד גדול, פרטיות, פינת קפה מטופחת או חדרי שירותים נקיים?

במהלך הספר כולו ננסה לעשות קצת סדר בדברים, כך שיבהירו לכל אחד מאיתנו מה חשוב לו יותר ומה פחות, וכיצד יוכל להגיע למימוש הדברים שחשובים לו במקום העבודה. מהן ה’אבנים הגדולות’ שכל אחד מאיתנו היה מעוניין לשים תחילה ב’צנצנת’ מקום עבודתו? נפתח ברקע היסטורי.

הייתה זו שעת התה המסורתית באחוזת רנפרושייר בפרוורי גרינוק שבצפון סקוטלנד. ג’יימס1 היה מכונס בעצמו ולא היה מוכן לשמוע דבר.

“מדוע אתה כל כך כועס?” שאלה אותו אשתו, אך הוא לא השיב. “שמא הצלי של יום ראשון שצליתי אינו לטעמך?” הוא בסרבנותו אינו מגיב.

“אם לא תענה לי תכף ומיד אקום ואשוב אל הוריי!” אמרה בתוקף.

לשמע האיום, משהו נע בליבו העיקש של בעלה. הוא נד באי־נוחות בכיסאו והחל ממלמל: “השנה היא 1774... השנה היא 1774...”

“השנה היא 1774? ודאי שאנו בשנת 1774, מה רצונך לומר בכך?” היא נשמעה מודאגת.

“השנה היא 1774, ואני נאלץ לעבוד כמו חמור יומם וליל כדי לשאוב את המים מהבאר שבקצה השדה”, אמר.

“וכי מה רע בכך? הלא מים אלה מחיים אותנו, מה לך להתלונן?” גערה בו.

“מה לי להתלונן?” הזדקף לפתע. “מה לי להתלונן?!” הגביר קולו. “אני אומר לך בדיוק על מה אני מתלונן. על כך שרוחות חדשות נושבות בשדותינו. על כך שבקונוול שבדרום־מערב אנגליה אנשים שואבים את המים עם מכונה. כן, עם מכונה!”

“מה זה קרה לך, בעלי האהוב?” נחרדה אשתו, “אילו מן דיבורים הם אלה?”

אך הוא בשלו, ממשיך למלמל לעצמו: “כן, כן, תומאס ניוקומן2 הזקן איננו נאלץ לשבור את גבו בכל בוקר על מנת לשאוב לו מים. תומאס ניוקומן הישיש חי כמו הלורד של אנגליה, והמכונה שהמציא שואבת את המים במקומו. רק אני נאלץ לשבור בכל בוקר את גבי על מנת לשאוב בכוחותיי הדלים מעט מים מהבאר הצחיחה שבקצה אחוזתנו! על כך אני מתלונן!” אמר בזעף.

אשתו המבוהלת הגישה לו את כוס התה ורצה להזעיק רופא.

סיפור משעשע זה הוא פרי הדמיון, אך האישים והתאריכים המתוארים בו, והמצאותיהם שבישרו על תחילתה של המהפכה התעשייתית — אמיתיים לחלוטין.

אחת המהפכות ששינו את פני האנושות היא ללא ספק המהפכה התעשייתית. עד תחילתה של המהפכה התעשייתית, בשנת 1760,3 הכלכלה העולמית הייתה מבוססת על עבודת אדמה ועבודת כפיים, ויכולת הייצור הייתה מוגבלת. המהפכה התעשייתית הייתה תהליך איטי והדרגתי של מעבר משיטת ייצור ידנית לשיטת ייצור ממוכנת. היא החלה בסוף המאה ה־18 באנגליה, ובמהלך המאה ה־19 התפשטה למדינות נוספות. היא החלה בתהליך תיעוש ובשימוש בקיטור כמקור אנרגיה להנעת מנועים בתעשייה ובתחבורה. עד מהרה השפעתה חוללה שינויים מהפכניים בכל תחומי החיים — לא רק בתעשייה ובתחבורה, אלא גם בחקלאות, בכלכלה, במדע ובתרבות.

בעקבות התיעוש החלה הכלכלה להתבסס על ייצור תעשייתי בכמויות גדולות בעזרת מכונות ופסי ייצור. הבמאי והשחקן הקומי האנגלי, צ’ארלי צ’אפלין, היטיב לתאר את השינוי שחוללה המהפכה התעשייתית באופי העבודה של האדם הפשוט. בסרטו האילם האחרון, ‘זמנים מודרניים’ (1936), מציג צ’אפלין בגאונותו נווד עני שנאלץ לעבוד כפועל בפס ייצור במפעל מכונות ענק. הסרט, שנעשה בתקופת ‘השפל הגדול’ בארצות הברית, הצביע על התוצאה של המהפכה התעשייתית ועל תחילתם של פסי הייצור התעשייתיים. הסרט קוֹבֵל על כך שמאדם עצמאי ויוצר הפך האדם להיות חלק מפס ייצור, בורג קטן בטור נע ואינסופי של מוצרים להרכבה במכונת ייצור ענקית. צ’פלין, היוצר והשחקן, מתמודד עם המכונה הדורסנית ומציב לפני הצופים את השאלה: האם המכונה עובדת עבור האדם, או שמא האדם הוא זה שעובד עבור המכונה? בסצנת השיא נבלע צ’אפלין על ידי המכונה, והופך בעצמו לחלק מפס הייצור של המפעל.

במשך שנים רבות עסקו בעלי ההון והיצרנים בשאלה כיצד לייעל את תפוקת האדם העובד במפעלם. כגופים כלכליים עסקו היצרנים בשכלול וניצול משאב הזמן שבו העובד נמצא בעבודה. השיקול המרכזי שעמד לנגד עיניהם היה: “זמן שווה כסף”. לפיכך, ככל שניצלו יותר את זמנו של העובד לצורכי ייצור, כך תפוקתו של המפעל גדלה.

ואולם, במהלך השנים חלו שינויים היסטוריים על האנושות, ובמרכזם הופעת הזרם ההומניסטי4 בפסיכולוגיה. אלה השפיעו גם על ההתייחסות לרווחתו המנטלית של האדם העובד ולהגשמת שאיפותיו, כחלק ממיטוב תפוקתו ויעילותו בעבודה.

לאור הגישה החדשה, מרכיב התגמול הכספי בעבודה, שעד אז היה המרכיב היחידי בשיקולי המפעל לתגמל את העובד, הפך להיות אחד מסך מרכיבים נוספים שאחראים לתפוקתו של העובד. מרכיבים כמו הגשמה עצמית, משמעות, סיפוק ומימוש הפכו להיות יותר ויותר רלוונטיים במשוואה.