בלי אהבה

הזדמנות אחרונה

שלושה זוגות שונים ישבו מסביב למדורה והתמזמזו, כמו במין איזה אורגיית נשיקות מאורגנת, וחצי ממני היה כזה, איכס, והחצי השני היה כזה, וואו, הלוואי שזאת הייתי אני.

אם להגיד את האמת, זה כנראה מה שהייתי צריכה לצפות שיקרה באפטר פארטי של הפרום. אני לא הולכת הרבה למסיבות. לא ידעתי שזה מה שקורה שם.

התרחקתי מהמדורה וחזרתי לכיוון הבית הכפרי הענק של האטי יורגנסן, כשאני מרימה את שולי שמלת הפרום שלי ביד אחת כדי לא ליפול, וכתבתי לפּיפּ.

ג'ורג'יה וור

לא יכולתי להתקרב למדורה ולחלץ את המרשמלו כי היו מסביב אנשים שהתנשקו

פליפה קינטאנה

איך יכולת לבגוד בי ולאכזב אותי ככה ג'ורג'יה

ג'ורג'יה וור

את עדיין אוהבת אותי או שהכול נגמר בינינו

כשנכנסתי למטבח ואיתרתי את פּיפּ, היא נשענה על ארון פינתי עם כוס פלסטיק מלאה ביין ביד אחת והטלפון שלה ביד השנייה. העניבה שלה הייתה חצי תקועה בכיס החולצה, הכפתורים של בלייזר הקטיפה הבורדו היו פתוחים והתלתלים הקצרים שלה היו נפוחים ולא מסודרים, מן הסתם בגלל כל הריקודים בפרום.

"את בסדר?" שאלתי.

"יש מצב שאני טיפה שיכורה," היא ענתה, ומשקפי שריון הצב שלה החליקו במורד אפה. "וחוץ מזה כן, אני פאקינג אוהבת אותך."

"יותר ממרשמלו?"

"איך את יכולה לבקש ממני לבחור?"

תליתי את הזרוע שלי סביב הכתפיים שלה ונשענו יחד על ארונות המטבח. השעה הייתה כמעט חצות, המוזיקה רעמה מהסלון של האטי, והקולות של החברים שלנו לכיתה מפטפטים וצוחקים וצועקים וצורחים הידהדו מכל פינה בבית.

"שלושה זוגות התמזמזו סביב המדורה," אמרתי. "כאילו, בו־זמנית."

"קינקי," אמרה פּיפּ.

"קצת התחשק לי להיות אחת מהם."

היא עשתה לי פרצוף. "איכס."

"אני רק רוצה לנשק מישהו," אמרתי, וזה היה מוזר, כי אפילו לא הייתי שיכורה. אני זאת שמסיעה את פּיפּ וג'ייסון הביתה אחר כך.

"אנחנו יכולות להתמזמז אם את רוצה."

"זה לא מה שהתכוונתי."

"אז ג'ייסון רווק כבר כמה חודשים. אני בטוחה שהוא יהיה בעניין."

"סתמי. אני רצינית."

באמת הייתי רצינית. ממש ממש רציתי לנשק מישהו. רציתי להרגיש קצת מהקסם הזה של ליל הפרום.

"אז טומי," אמרה פּיפּ, הרימה גבה וחייכה ברשעות. "אולי הגיע הזמן להתוודות."

כל החיים היה לי קראש רק על בנאדם אחד. קראו לו טומי. הוא היה "החתיך" של השכבה — זה שבאמת היה יכול להיות דוגמן אם הוא היה רוצה. הוא היה גבוה ורזה ומושך בצורה מיינסטרימית, בסגנון טימותי שאלאמה, למרות שלא ממש הבנתי למה כולם מאוהבים בטימותי שאלאמה. הייתה לי תיאוריה כזו, שהרבה אנשים משקרים לגבי מי "הקראש הסלב" שלהם, רק כדי להיות כמו כולם.

היה לי קראש על טומי מאז שהייתי בכיתה ו' וילדה אחת שאלה אותי, "מי לדעתך הילד הכי חתיך בטרוהאם?" היא הראתה לי תמונה בטלפון שלה של קבוצת הבנים הכי מקובלים בכיתה ו' בבית הספר היסודי לבנים שמעבר לכביש, וטומי עמד שם ממש באמצע. ראיתי מיד שהוא הכי מושך מביניהם — כלומר, הייתה לו תספורת כמו של כוכב של להקת בנים ובגדים די אופנתיים — אז הצבעתי עליו ואמרתי שהוא. וכנראה ככה זה נשאר.

עברו מאז כמעט שבע שנים, ולא באמת דיברתי עם טומי אף פעם. וגם אף פעם לא ממש רציתי, כנראה בגלל שאני ביישנית. הוא היה בשבילי יותר כמו מושג מופשט — הוא היה חתיך, והוא היה הקראש שלי, ושום דבר לא עמד לקרות בינינו, וזה היה בסדר גמור מצדי.

נחרתי בבוז לעבר פּיפּ. "ברור שלא טומי."

"למה לא? הוא מוצא חן בעינייך."

המחשבה שאני אצטרך ממש לעשות משהו איתו בגלל שאמרתי שיש לי קראש עליו הלחיצה אותי נורא.

אז רק משכתי בכתפיים, ופּיפּ עזבה את הנושא.

פּיפּ ואני יצאנו מהמטבח כשאנחנו עדיין מחובקות, והלכנו למסדרון של הבית הכפרי המפואר של האטי יורגנסן. אנשים היו שרועים על הרצפה במסדרון בשמלות ובחליפות הטוקסידו שלבשו לפרום, ומסביבם היו מפוזרים כוסות ואוכל. שני אנשים התנשקו על המדרגות ואני הסתכלתי עליהם לרגע, לא בטוחה אם זה מגעיל אותי או שזה הדבר הכי רומנטי שראיתי בחיים שלי. כנראה הראשון.

"את יודעת מה אני רוצה?" אמרה פּיפּ, כשיצאנו לחדר השמש של האטי וצנחנו על ספה.

"מה?" אמרתי.

"אני רוצה שמישהי תפצח בשירה ספונטנית כדי להכריז על אהבתה אלי."

"איזה שיר?"

היא חשבה על זה קצת.

"'Your Song' ממולאן רוז'." היא נאנחה. "אלוהים, אני עצובה, לסבית ולבד."

"בחירת שיר טובה, אבל זה פחות בר השגה מנשיקה."

פּיפּ גילגלה עיניים. "אם את כל כך רוצה לנשק מישהו, פשוט לכי ותדברי עם טומי. את בקטע שלו כבר שבע שנים. זאת ההזדמנות האחרונה שלך לפני שאנחנו הולכים לאוניברסיטה."

יכול להיות שהיה משהו בדבריה.

אם זה יהיה מישהו, זה יהיה טומי. אבל המחשבה מילאה אותי אימה.

שילבתי את הזרועות. "אולי אני אוכל לנשק מישהו זר במקום."

"די נו."

"אני רצינית."

"לא, את לא. את לא כזאת."

"את לא יודעת איך אני."

"אני כן," אמרה פּיפּ. "אני מכירה אותך הכי טוב בעולם."

היא צדקה. לגבי זה שהיא מכירה אותי ולגבי זה שאני לא כזאת ולגבי זה שהערב הוא ההזדמנות האחרונה שלי להתוודות על הקראש שהיה לי במשך שבע שנים, וההזדמנות האחרונה לנשק מישהו בזמן שאני עדיין בבית ספר, בזמן שיש לי הזדמנות לחוש את ההתרגשות של חלומות תיכוניסטיים ואת קסם הנעורים, שנדמה שכולם חוץ ממני טעמו קצת ממנו.

זו הייתה ההזדמנות האחרונה שלי להרגיש את זה.

אז אולי אני אצטרך להתגבר על הפחד ולנשק את טומי בכל זאת.