הפעוט המונטסורי

פעוטות הם בני אדם בלתי מובנים. אומרים עליהם שהם קשים. אין הרבה דוגמאות טובות שיראו לנו איך להיות עם פעוטות מתוך אהבה, סבלנות ותמיכה.

הם מתחילים ללכת, הם מתחילים לחקור את סביבתם, הם רק מתחילים ללמוד לתקשר באמצעות מילים, ואין להם יותר מדי שליטה בדחפים. קשה להם לשבת בשקט בבתי קפה ובמסעדות, הם רואים מרחב פתוח ומתחילים לרוץ, יש להם התפרצויות זעם (בדרך כלל ברגעים ובמקומות הכי פחות נוחים) והם נוגעים בכל מה שנראה להם מעניין.

הגיל שלהם מכונה "גיל שנתיים הנורא". הם לא מקשיבים. הם זורקים הכול. הם לא מוכנים לישון/לאכול/להשתמש בסיר.

כשילדיי היו קטנים הרגשתי שאיומים, שוחד ופסקי זמן אינם הדרך הנכונה להניע אותם לשתף פעולה, אבל התקשיתי למצוא חלופות.

כשבני היה קטן מאוד, שמעתי פעם ריאיון ברדיו, שבו האורח דיבר על ההשפעות השליליות של שימוש ב"פסק זמן" כעונש – הפעולה הזאת משרה על הילדים תחושת ניכור דווקא ברגע שהם זקוקים לתמיכה, ומעוררת בהם רוגז על המבוגרים במקום שתעזור להם להשלים איתם. חיכיתי בדריכות לשמוע מה המרואיין יציע להורים לעשות, אבל כאן הסתיים הריאיון. מאז שמתי לי למטרה למצוא תשובות משלי.

כאם טרייה נכנסתי לראשונה לגן מונטסורי, ופשוט התאהבתי. הסביבה הייתה מזמינה ובנויה במחשבה רבה. המדריכות היו נגישות ודיברו עם בננו (ואיתנו) בצורה מכבדת. הצטרפנו לרשימת ההמתנה לגן והתחלנו ללמוד שיעורי הורים־פעוטות.

באותם שיעורים למדתי הרבה מאוד על הגישה המונטסורית ועל פעוטות. הפעוטות פורחים בסביבה מאתגרת; חשוב להם להיות מובנים, והם שואבים אליהם כמו ספוג את העולם שסביבם. נוכחתי שאני מתייחסת לפעוטות בקלות רבה – שאני יכולה לראות את נקודת המבט שלהם ומרותקת מדרך הלמידה שלהם. שיחק לי המזל והתחלתי לעבוד באותה כיתה כסייעת לפֶרן וַן זיל.

ב־2004 הוכשרתי כמדריכה מונטסורית במסגרת הארגון המונטסורי הבינלאומי Association Montessori Internationale) AMI), וכשהחיים העבירו אותנו מסידני לאמסטרדם, הופתעתי לראות שבעירנו החדשה אין שיעורי הורים־ילדים בגישה המונטסורית. וכך הקמתי עד מהרה גן משלי בשם 'עץ הסיגלון של מונטסורי' (Jacaranda Tree Montessori), שבו אני מקיימת שיעורי הורים־ילדים ועוזרת למשפחות לראות את ילדיהן הפעוטים באור חדש ולאמץ בבית את הגישה המונטסורית.

אני ממשיכה ללמוד בשמחה מכמעט אלף הפעוטות וההורים שפגשתי במהלך השנים. השתתפתי בהכשרת מורים למשמעת חיובית ולמדתי תקשורת מקרבת. אני ממשיכה לקרוא אינספור ספרים ומאמרים, לשוחח עם מורים והורים, ולהאזין לתוכניות רדיו ולפודקאסטים. למדתי רבות גם מילדיי הפרטיים, שגדלו והיו מפעוטות למתבגרים.

אני רוצה לחלוק איתכם את מה שלמדתי. אני רוצה לתרגם את חוכמת מונטסורי לשפה פשוטה וקלה להבנה, שאותה תוכלו ליישם אצלכם בבית. ברגע שלקחתם את הספר הזה לידיכם עשיתם כבר את הצעד הראשון במסע לקראת דרך חדשה להיות לצד הפעוטות שלכם, אם הוא או היא ילמדו בגן מונטסורי ואם לאו.

כאן תקבלו את הכלים שיאפשרו לכם ולילדיכם לעבוד יחד, שיאפשרו לכם להוביל אותם ולתמוך בהם, בייחוד כשקשה להם. כאן תלמדו איך לארגן את הבית, להיפטר מאי סדר ולהשרות מידה של שלווה על חיי המשפחה, ליצור מרחב של "כן" שאותו יוכלו ילדיכם לחקור באין מפריע. וכאן גם תגלו כיצד ליצור בבית פעילויות מונטסוריות הנכונות בדיוק לפעוטות שלכם.

כל זה לא יקרה בן־לילה, והכוונה איננה לנסות להקים בבית מעין כיתה מונטסורית. התחילו בקטן – עבדו עם מה שכבר נמצא בבית, הרחיקו כמה מהצעצועים הקיימים כדי שתוכלו להחזירם לשימוש בזמן הנכון, התחילו באמת להתבונן בילדים כשהם עוסקים במה שמעניין אותם – ובהדרגה תגלו שאתם משלבים עוד ועוד רעיונות מונטסוריים בביתכם ובחיי היומיום שלכם.

אני מקווה שאצליח להראות לכם דרך שונה, רגועה יותר, להיות עם הפעוטות שלכם; לעזור לכם לטמון את הזרעים שמהם יצמחו בני אדם סקרנים ואחראים; לבנות עם הפעוטות שלכם מערכת יחסים שתמשיך להתפתח במשך השנים; ומדי יום להגשים את הרעיונות של ד"ר מונטסורי.

הגיעה השעה שנלמד לראות את העולם מבעד לעיני הפעוטות.