קשר ללא תכלית

1

"עבור אלה מביניכם שזה עתה הצטרפו לשידור החי של תוכנית ערב שישי של ג'ק הנדלי מניו-יורק, יש לנו את מיז מלורי אליס המדהימה באולפן הערב."

התזמורת הקטנה ניגנה נעימה קלה והקהל מחא כפיים.

"אם יש לכם עיניים בראש, אנחנו נסלח לכם אם תחשבו שהיא דוגמנית-על או כוכבת קולנוע שוברת קופות, אבל זו תהיה טעות לחשוב כך. בגיל עשרים-ותשע, מיז אליס הנה אחת המנהלות הבכירות הצעירות ביותר שהופיעו בגאונים פיננסיים בוול-סטריט.

"כבוגרת בהצטיינות של הפקולטה למשפטים במגמה המסחרית של אוניברסיטת ייל, מיז אליס נחטפה על ידי וינדמיר קוסמטיקס, חברה בקשיים מלוס-אנג'לס. תוך שלוש שנים קצרות החברה, בהנחייתה של מיז אליס, קיבלה לא רק שם חדש, 'ליידי וינדמיר קוסמטיקס', אלא שהיא אף הפכה לחברה עולמית. עד כה הרווחים של החברה מטפסים מעלה-מעלה, ואלה חדשות טובות לעובדי החברה שמחזיקים עתה מניות בחברה.

"על פי המאמר במגזין, הגאונות המוכרת שלה נעוצה בכישוריה לאזן בין רווחים להפסדים, אבל הערב אנחנו מקווים שהיא תחשוף בפנינו כמה מסודות סיפור ההצלחה הפנומנלי שלה."

מרחוק, הקהל לא ידע שעיניו של המארח נוצצות בזמן שבחן אותה. "על פי מקור מקורב אלייך, את אשה שיודעת מה נשים רוצות, ואת ממנה לתפקידים בכירים נשים בעלות כישורים מתאימים. האם תמיד תכננת להיות אלת עסקים מצליחה כל-כך?"

בשאלתו היה עוקץ ולא סתם הקנטה. היא ראתה אותו בפעולה לפני כן. ג'ק הנדלי היה שוביניסט שהיו לו רעיונות מקובעים בנוגע למקומן של נשים בחיים. זה לא הטריד את מלורי. המון גברים חסרי ביטחון סבלו מבעיה דומה.

הופעה בתוכנית זו היתה הדבר האחרון שרצתה לעשות. אבל כאשר ליז גרפמן, האלמנה בת השבעים-ושתיים שהיתה בעלת החברה ליידי וינדמיר קוסמטיקס, קיבלה טלפון מרשת הטלוויזיה שביקשה שסגנית הנשיא שלה תטוס לניו-יורק כדי להתראיין לתוכניתו של ג'ק הנדלי, מלורי לא יכלה לסרב לתחינתה של ליז.

ליידי וינדמיר קוסמטיקס תקבל בתוכנית חשיפה שאי-אפשר לקנות בכסף.

במהלך שלושים-ושישה החודשים האחרונים נעשו יחסיה של מלורי עם ליז ליחסים שבין דודה לאחייניתה האהובה ביותר. מלורי חשבה שתוכל לשאת חצי שעה של התנשאות מצד אחד המארחים הידועים ביותר מבין תוכניות האירוח הליליות.

"המילה אלת עסקים מגדירה מישהי שיש בידיה חברה או כמה חברות. אני רק עובדת בחברה," תיקנה אותו בחיוך ידידותי. הוא לא חייך בחזרה, וזה לא היה מפתיע מפני שהוא חש בכך שהיא מסרבת להשתתף במשחק שלו.

"עם זאת, כדי לענות לשאלה שלך, כאשר הייתי מבוגרת מספיק לחשוב על העולם, רק דבר אחד הניע אותי: אהבתי העצומה לגלישת גלים."

עיניו הבזיקו מפני שהוא לא ציפה לתגובה הזו. "איפה גדלת?"

"בחוף הנטינגטון, קליפורניה."

"זה מסביר את זה. האם היית גולשת טובה?"

"זכיתי בכמה אליפויות מערביות אזוריות בחוף רדונדו ומליבו."

כמה שריקות זאב הדהדו באולפן לצד מחיאות כפיים.

"בשלב זה אני בטוח שכל זכר פנוי שצופה בתוכנית הזו ירצה לדעת אם יש גבר שממתין לך במקום כלשהו."

האיש היה כל-כך צפוי שהיא התקשתה לכבוש את אנחתה לפני שאמרה, "לא."

"האם פירוש הדבר – "

"פירוש הדבר לא," קטעה אותו בחיוך מקסים במכוון שהאיר את עיניה הכחולות והזוהרות. מלורי יצאה המון. היא אהבה גברים כמו כל אשה אחרת, אבל היא לא בלבלה בין חייה המקצועיים לחייה האישיים ולא התקרבה לאף גבר אחד במיוחד. למעשה, היא לא האמינה שזה יקרה בעתיד הנראה לעין. אולי באחד הימים.

"אז מה הפך אותך מגולשת לעורכת-דין מסחרית?"

היא גרמה לו אי-נוחות בתשובות הקצרות והבלתי חושפניות שלה. יופי. הגיע הזמן שישאל אותה שאלות רלוונטיות לסיבה לשמה הזמין אותה לתוכנית.

"כאשר לא גלשתי קראתי מתחת לשמשיה בחוף. בגיל צעיר למדי התמכרתי לספרי קומיקס. לאבי היה אוסף ענק משנות הארבעים ועד ההווה, אותו הוא נוצר עד היום. אני חושבת שקראתי כל אחד מהם ואהבתי בעיקר את הסיפורים על האמזונות מאיי פרדייז, עם הכוחות הכמוסים שלהן."

הוא פנה אל הקהל. "תלבישו אותה באחת התלבושות הסקסיות ההן, והיא תיראה בדיוק כמותן." ההערה שלו הביאה לעוד שריקות זאב ותרועות.

מלורי התעלמה מההערה שלו. כאשר השאון גווע היא אמרה, "במהלך שנות מלחמת העולם השניה, האיש שיצר את הסדרה אמר פעם שאם לנשים היה קצת יותר זמן לצד הכוח שפיתחו במהלך שנות המלחמה, הן היו מתחילות לשלוט בעניינים בצורה רצינית. כאשר הנשים ישלטו, הן לא ייצאו למלחמות מפני שבנות לא רוצות לבזבז את הזמן בהרג גברים."

עוד תשואות.

"אין צורך לומר שהערות אלה מצאו הד בלבי. מאותו רגע החלטתי שאני אהיה מאותן נשים שיתחילו להשתלט על העניינים בצורה רצינית."

עתה רוב הנשים עמדו כבר על רגליהן כשהן מריעות לה בזמן שהתזמורת ניגנה עוד נעימה. כאשר הרעש שכך לבסוף והנשים התיישבו, המארח אמר, "אז זה נכון שמאז לקחת לידייך את המוסרות, החברה הפכה לחברה המנוהלת על ידי נשים בלבד?"

מלורי הנהנה, ואז הטתה מעט את ראשה. המחווה הלא מודעת גרמה לשערה הארוך והנוצץ, שהיה בצבע מינק כהה, להחליק על כתפה.

"נכון. נשים רוצות להיות יפות למען גברים, אבל הן מתלבשות ומתאפרות כדי לזכות באישורן של נשים אחרות. אתה נשוי, מר הנדלי. כאשר אשתך שואלת אותך אם אתה אוהב אותה בשפתון ורוד או אדום, מה אתה אומר לה?"

"שאני אוהב אותה, ולא משנה לי איזה שפתון היא שמה על השפתיים."

"בדיוק. אתה נשמע כמו בעל טוב שיודע איך להימנע מצרות. אבל אתה לא עוזר מפני שאתה לא רוצה לפגוע בה באמצעות מתן התשובה הלא נכונה.

"המנהלות והעובדות בליידי וינדמיר לא צריכות להיזהר כמוך. הן יגידו ללקוחה את האמת וייצרו מגוון צבעים בשבילה כדי לגרום לה להרגיש יפה ובטוחה יותר. בסופו של דבר, היא תרכוש עוד מוצרים ותישאר נאמנה לחברה כל חייה."

"במילים אחרות, אני לא אוכל למצוא גבר שישרת אותי כאשר אכנס לאחת החנויות שלכן."

ההערות שלה חדרו מתחת לעורו. היא התרווחה בכסאה והשעינה את ידיה על המסעדים.

"לא."

"יהיו שיטענו שזו אפליה על רקע מיני מצדך."

מלורי חיכתה להערה הזו. היא הצליבה את רגליה הארוכות והאלגנטיות. "אחרי שבחנתי טוב את וינדמיר, ראיתי מה שחשבתי שצריך להיעשות כדי להפוך את החברה לעסק מצליח.

"אם הייתי מנהלת בחברה שאינה פונה לקהל נשי בלבד, מובן שהשאלה של העסקת גברים או נשים לא היתה עולה כלל."

גבותיו התרוממו. "כוונתך שלא היית מפטרת את כל הגברים וממנה תחתיהם נשים, נניח – אם היית עומדת בראש רשת חנויות של חלקי חילוף למכוניות שעומדת בפני פשיטת רגל?"

הגבר סירב להניח לנושא. אולי בגלל זה הרייטינג שלו בשמים. מלורי התחילה להבין למה הרשת מתכננת לצרף אליו מנחה ממין נקבה. הם זקוקים לגורם נשי שירכך מעט את השקפת העולם הסקסיסטית שלו.

"אם הייתי בעמדה המאפשרת לי לפטר ולשכור לעבודה, הייתי בודקת מי יעיל ומי לא. גברים ונשים היו מפוטרים כאחד אם לא היו פועלים לטובת החברה."

הוא התרווח בכסאו ובחן אותה בספקנות. "נותרה לנו דקה בלבד עד שנצטרך להיפרד. אני רואה המון ידיים מורמות בקהל." הוא סב אל האורחים. "מה השאלה שלכם?"

"מה עם פגישה אחרי התוכנית?" צעקו חצי תריסר בחורים.

מלורי ידעה שלא לצפות לשאלות על ליידי וינדמיר קוסמטיקס, לא אחרי האופן בו המארח ניהל את התוכנית שלו.

"תודה, אבל לוח העבודה העמוס שלי אינו מאפשר לי להיפגש עם גברים," ענתה בחיוך נוסף. "הייתם קהל נפלא, אני רוצה שתיקחו דוגמיות ממוצרי החברה שהבאתי אתי. הן יהיו בחוץ כאשר תצאו."

הקהל הריע ומחא כפיים והיא הוציאה מתוך תיקה חבילה בעטיפת מתנה.

"זה בשביל אשתך, מר הנדלי. באדיבות חברת וינדמיר." למעשה, זו היתה מתנה מליז, שהניחה בפנים פתק אישי.

"אני בטוח שהיא תהנה מהמוצרים שלכם. תודה." הוא הניח את החבילה מידו. "לפני שניפרד, האם תוכלי לומר לקהל מהן התוכניות שלך לאחר שתעזבי את ניו-יורק?"

"כן. אני נוסעת לאירופה לבקר את החנות החדשה שלנו בליסבון."

"אז העסקים כרגיל. האם עשית גם תואר בפורטוגזית בזמן שלמדת בייל?"

ההתנשאות שלו שעממה אותה.

"הלוואי. למרבה המזל, המנהלת החדשה מדברת אנגלית וספרדית נפלאות, ולא רק את שפת אמה."

הוא פנה אל התזמורת והחל לדבר ספרדית עם אחד מחבריה, ודאי מתוך רצון להרשים את הקהל, אבל מחשבותיה של מלורי כבר עסקו במנהלת החדשה שאצלה תבקר, ליאנור ד'אפונסו.

האשה הפורטוגזית גילמה את דמותה של המנהלת הבכירה של החברה בחו"ל, אשה נבונה, מתוחכמת, מלבבת, נשית ובעלת חוש עסקי ממשי.

במהלך סדנת הלימוד בת שלושת השבועות בלוס-אנג'לס, בה השתתפו שש מנהלות אירופיות, מלורי חשה חיבה מיוחדת כלפי ליאנור הרווקה בת העשרים-ותשע.

כאשר לא עבדו, מלורי לקחה אותה לאתרי תיירות שונים. הן גילו שהן חולקות תחומי עניין משותפים רבים ושהן מסכימות בנושאים רבים.

מלורי גדלה כבת יחידה, אבל אם היתה לה אחות, היא היתה רוצה מישהי מקסימה כליאנור.

חלפו כמעט ארבעה חודשים מאז סדנת הלימוד. מלורי הודתה שהיא מצפה בכליון עיניים לפגישה שלה עם ליאנור, שתקביל את פניה בנמל-התעופה מחר בערב.

"תם זמננו, חברים," הכריז ג'ק הנדלי, ועבר לאנגלית כדי לזכות בתשומת לבה של מלורי. "מיז אליס, זה היה עונג גדול לארח אותך בתוכנית."

מובן שלא הזמין אותה לחזור. היא לא היתה כיפית.

"מר הנדלי, תודה שהזמנת אותי." היא לחצה את ידו וקמה.

כאשר ירדה מהבמה לקול תשואות הקהל ושריקות זאב נוספות, היא שמעה אותו אומר במוחו, "למה שלא תחזרי הביתה ותמצאי לך גבר? זה מה שיהפוך אותך לאשה אמיתית, מותק."

מלורי שמעה את זה כל-כך הרבה פעמים בעבר.

בהקלה על שהתוכנית הסתיימה ושהיא יכולה לחזור לחיים, היא יצאה מהאולפן. מונית עצרה ולקחה אותה למלונה. היא עבדה בלי הפסקה במשך תקופה ארוכה וציפתה בכל מאודה לשינוי הקצב במהלך הנסיעה הקצרה לפורטוגל.

 

רפאל ד'אפונסו הקדיר פנים כאשר התחוור לו שהבוטיק החדש של ליידי וינדמיר קוסמטיקס ברחוב דה פלטה משגשג.

היה חודש יוני. עד עתה הוא קיווה שהחברה האמריקנית, בה עבדה אחותו כמנהלת החנות, תיאלץ לסגור את דלתותיה. לא תהיה לה ברירה אלא לחפש עבודה אחרת. אולי אז הוא יוכל לשכנע אותה לוותר על דירתה בליסבון ולחזור הביתה.

לרוע המזל, תקוותיו בעניין זה התנפצו אל סלע המציאות בשבוע שעבר בשל הערה אגבית שהשמיעה אודות רווחי הרבעון הראשון, שהיו גבוהים יותר מכל התחזיות של החברה-האם.

היא אהבה את עבודתה החדשה ולא התכוונה לוותר עליה.

מאז מות הוריהם לפני שתים-עשרה שנים, הוא שמר על אחותו העקשנית, שכבר דחתה כמה הצעות נישואים. אם היא תשקיע עוד מזמנה בעסק, היא תחמיץ את התפקיד החשוב ביותר בחייה – תפקיד הרעיה.

ליאנור היתה כבר בת עשרים-ותשע, צעירה ממנו בשש שנים. זמנה אוזל. יום אחד היא תתאבל על העובדה שאין לה בעל, שאין לה ילדים. הוא סירב להניח לצלקות העבר להרוס את שארית חייה.

למרות שרפאל חש כיצד הבשורות הרעות מכבידות עליו אף שעוד לא עיכל אותן כראוי, הוא החליט שזה הזמן המושלם להשתמש בזה כבמנוף כדי לאלץ אותה לחזור הביתה ולחיות את החיים לשמם נולדה. כל מה שרצה היה לחזות באושרה.

כאשר נכנס לבוטיק שהיה באזור צ'יאדו של ליסבון, עיניהם נפגשו. היא סייעה עדיין ללקוחה. שתי העובדות האחרות שלה היו עסוקות באותה מידה. הוא התנשם עמוקות כדי לכבוש את קוצר רוחו ופנה אל משרדה הפרטי. הוא ימתין לה שם, ואין זה משנה כמה זמן זה ייקח.

לרווחתו, היא הצטרפה אליו תוך דקתיים. הוא הניח מידו את הסלולרי שלו וחיבק אותה. אחרי שהתיישבה מאחורי שולחנה היא חייכה, נראית מאוד מרוצה מעצמה.

"שב, אחי היקר. אתה מהלך כמו זאב רעב. למה אתה נראה כל-כך רציני?"

הוא לא קיבל את הזמנתה. "אין דרך קלה להגיד את זה. כפי שאת יודעת, מריה סבלה לאחרונה מכאב בטן בלתי נסבל. היא ניגשה סוף-סוף לרופא והוא אבחן סרטן. היא בשלבים הסופיים ביותר. הוא אמר שהיא לא תצא כבר מבית-החולים."

"אוי, לא –" קראה ליאנור. בשניה הבאה היא זינקה מכסאה והשליכה את זרועותיה סביבו שוב, פורצת בבכי. "המסכנה. מה עם אפולוניה? האם היא יודעת כבר?"

"לא." הוא השאיר את בתו בת העשר אצל חברה. סוכנת הבית שלו, אינס, שמרה עליהן. "זה יהיה לה הלם רציני."

"אני לא מאמינה. מריה כל-כך צעירה. חשבתי שהיא תהיה אתנו לפחות עד שאפולוניה תגדל."

"גם אני," הפטיר.

"זה נורא," אמרה.

זה היה נורא. מאז מותה של אשתו איזבל מדלקת ריאות כמה שבועות לאחר הולדתה, מריה בת השישים-ושתיים, שעבדה בבית הוריה של איזבל, מילאה עבור אפולוניה את תפקיד הסבתא החלופית.

לאחרונה בתו נעשתה שקטה ונראתה כמי שנתונה למצבי רוח משתנים, שלא היו מטבעה. אין ספק שדאגתה למריה, שלא יכלה להסתיר את סבלה מבני המשפחה במהלך החודשים האחרונים, היה שורש התנהגותה הבלתי אופיינית.

הוא חשש שכאשר אפולוניה תשמע שדמות האם היחידה שהכירה מאז ומעולם נמצאת על סף מוות, הרי שהיא לא תוכל להתמודד עם זה בלי שליאנור תהיה שם, כדי למלא את מקומה.

"לכן באתי במקום להתקשר אלייך. אני רוצה שתחזרי אתי הביתה ויחד נספר לה על כך הערב."

היא השתחררה מזרועותיו וניגבה את עיניה. "אני מצטערת, רפאל, אבל אני לא יכולה."

הוא מצמץ בהלם. "למה? מה חשוב יותר?"

"סגנית הנשיא של החברה שלנו מגיעה מניו-יורק. אני צריכה לאסוף אותה מנמל-התעופה בעוד שעתיים."

"את מתכוונת לליידי וינדמיר הידועה לשמצה?"

אחותו נראתה פגועה. "אני מצטערת שהעובדה שהיא אשה מבריקה שזכתה לשבחים בוול-סטריט גורמת לך לראות אותה באור כל-כך שלילי, רפאל."

"איך אוכל להתייחס לאשה קשה כמו אבן?"

"לידיעתך, אתה טועה ביחס אליה. היא לא הבעלים, והיא לא ליידי וינדמיר. אם אתה רוצה לדעת, זה השם שהיא העניקה לחברה כדי לרענן אותה ולהוסיף לה דימוי רומנטי. הרווחים הנוספים הנם הוכחה לכישוריה העסקיים.

"שמה מלורי אליס. ואני מבקשת ממך לא לדבר עליה שוב במונחים כאלה."

זה לא היה בידיו.

מלורי. השם נשמע לו גברי מדי. לא היה שום-דבר רך באלילה החדשה של ליאנור. המחשבה שאחותו תבלה זמן נוסף בחברת אשה חזקה מהסוג הזה, אשה שנישואים ומשפחה מהווים בשבילה סדין אדום, היתה לרועץ בעיניו.

"כמה זמן היא מתכוונת לשהות כאן?" קולו חרק.

"הלילה עד מחר בערב. היא תחזור הביתה למחרת."

רפאל קילל חרש.

היא הניחה יד מרגיעה על זרועו. "תראה – אל תגיד שום-דבר לאפולוניה ביומיים הבאים. אני מבטיחה שאבוא הביתה ברגע שמלורי תטוס חזרה לארצות-הברית."

הוא נלחם בתסכולו. "נראה שאין לי ברירה בעניין. איפה המופת האמריקני הזה מתכוונת לשהות במהלך ביקורה כאן?"

"בדירה שלי."

"לא, ליאנור, את לא יכולה לעשות את זה."

"רפאל, היא נעשתה חברה שלי. בזמן שהייתי בקליפורניה היא עשתה מאמצים גדולים להנעים עלי את שהותי שם. היינו בבית הוריה והם היו מאוד חביבים אלי."

לרפאל לא היה מושג שכל זה התרחש בזמן שנסעה לחו"ל.

"אני לא אתן לה ללכת למלון מעוקר וזר. חוץ מזה, אתה תמיד מארח את החברים ועמיתיך לעסקים בביתך."

"במקרה, אני חי בבית המשפחה, דבר שמאפשר לי לארח אנשים."

אחותו בחנה אותו בעניין. "הייתי שמחה לקחת אותה הביתה, אבל ביודעי איך אתה מרגיש ביחס לעבודה שלי, חשבתי שעדיף להתרחק ממך."

"זה גם הבית שלך," אמר בעוז. לאחר שתיקה, "תביאי אותה הביתה הערב." הוא החליט שהוא רוצה לפגוש את הזרה המסוכנת הזו, שהתיידדה כל-כך מהר עם אחותו. "אני אדאג שיכינו לה חדר."

"רפאל, זה נורא חשוב לי. אתה מוכן לתת לה את סוויטת אלפמה?"

אלפמה? הנטיה הראשונה שלו היתה להזכיר לה שהוא שומר את הסוויטה הטובה ביותר בארמון לראשי מדינה ואצילים. אבל הוא עצר בעצמו בזמן.

"אני מוכן לעשות את זה כטובה לך... בתנאי שתעשי לי טובה מאוחר יותר."

"כמובן."

הוא בחן את אחותו בעיניים זהירות. לא היה לה מושג למה הסכימה זה עתה. "אני אודיע לוואז שהיא תתארח שם למשך שני לילות."

"תודה," לחשה לפני שנשקה לו על לחיו. "אני אוהבת אותך. אני יודעת שאתה נורא חושש לתגובה של אפולוניה. במהלך הימים הבאים אני אנסה לחשוב על מישהי שתוכל להחליף את מריה."

"כבר חשבתי על המחליפה המושלמת," מלמל, "אבל נדבר על זה כאשר אוכל לזכות במלוא תשומת לבך."

לאחר שחיבק אותה שוב, הוא יצא ממשרדה במצב רוח טוב בהרבה מזה בו הגיע. אפולוניה וליאנור העריצו זו את זו. אחותו לא תוכל לדחות אותו כאשר יבקש ממנה למלא את מקומה של מריה.

זה יחזיר את ליאנור אל עולם החברים והגברים שהכירו שניהם. כדי לוודא שתענה בחיוב, הוא יבקר את מריה בבית-החולים בליסבון ממש עכשיו ויגיד לה שליאנור הסכימה לטפל באפולוניה במשרה מלאה. זה ירגיע את חששותיה של מריה.

באשר לליאנור, כאשר היא תלך לבקר את מריה, האשה המבוגרת יותר תודה לה על שהיא ממלאת את חובתה כדודתה האוהבת של אפולוניה, כלומר אם תצליח עדיין ליצור קשר. ליאנור לא תוכל להתווכח עם אשה הנמצאת על ערש דווי.

אחותו עוד לא ידעה את זה, אבל היא זקוקה לבתו יותר מאשר בתו זקוקה לה.

 

במהלך הנסיעה מנמל-התעופה העירה מלורי חשבה שמעולם לא ראתה מקום כל-כך רומנטי כמו ליסבון על רקע השקיעה. יושבת על שבע גבעות כשהנהר טגוס זורם ביניהן, העיר הקסימה אותה. היא אמרה זאת לליאנור, שאספה אותה מחוץ למסוף ביגואר כסופה.

האשה האחרת הנהנה. "אם את חושבת שזה יפה, אז חכי עד שתראי את בית-המשפחה שלי הצופה אל האוקינוס האטלנטי. שם תתגוררי במהלך שהותך כאן. הוא נמצא מהלך חצי שעה בלבד מליסבון, ויש לו חוף פרטי."

"נשמע שמימי."

"רוצה לעצור כדי לאכול משהו קודם?"

"תודה שאת מציעה, אבל הגישו לנו ארוחה במטוס לפני הנחיתה. אני מלאה עדיין."

"אם את בטוחה."

"כן. ברגע זה אני רוצה לספוג הכל."

"ככה אני הרגשתי כאשר הגעתי ללוס-אנג'לס לסדנה. אחרי שהיא נגמרה ולקחת אותי לנמל-התעופה, לא יכולתי לעמוד בפיתוי לבלות כמה ימים בסן-פרנסיסקו. המטוס נחת באותה שעת ערב בדיוק. לרגע חשבתי שחזרתי לליסבון, מפני ששתי הערים הזכירו לי זו את זו."

"גם לי," מלמלה מלורי, "אבל ליסבון עתיקה. זה מה שהופך אותה למרתקת כל-כך. אם לשפוט לפי הצלחת הרבעון הראשון שלך, הרי שהיה חכם לקבוע את החנות ברובע העתיק של העיר."

"אני יודעת את זה. אנחנו כל-כך עסוקות, והמצב רק הולך ומשתפר."

"ליז תשמח לשמוע את זה. היא ואני דיברנו על המיקום של החנות עם מחלקות השיווק והמכירות של החברה באריכות רבה. אני שמחה שהחברה החליטה לקחת סיכון, ואני שמחה במיוחד על כך ששכרנו אותך."

"אני שמחה יותר."

חיבתה של מלורי אל ליאנור גברה מרגע לרגע. למעשה, כל סגל החברה התאהב בה. כמה מהנשים הטעימו אפילו שממרחק, היא ומלורי נראות כמו אחיות עם הגזרות הגבוהות והחטובות שלהן והשיער הכהה והארוך.

אבל בבחינה קרובה יותר, עורה השחום של ליאנור ועיניה החומות הדרמטיות היו ניגוד מוחלט לעור האפרסק שירשה מלורי מאמה. ובכל זאת, האמירה שימחה את שתיהן.

"ליאנור, זו ברכה לאהוב את העבודה. לא כולם מרגישים ככה. בלי המנהלת המתאימה, החנות לא היתה מצליחה ככה, ואין ספק שלא במהירות כזו. ליז דאגה שתקבלי בונוס במשכורת הבאה שלך על עבודתך המאומצת."

ליאנור זרחה לפני שלחשה דברי תודה. "כאשר אחי שמע שנשכרתי לנהל חנות לקוסמטיקה ברחוב דה פלטה, הוא הזהיר אותי שאאבד את העבודה תוך כמה חודשים מפני שהחנות לא תצליח ברובע העתיק. במקום, המקומיות והתיירות לא מפסיקות לבקר בה."

עיניה של מלורי פיזזו. "לפי מה שסיפרת לי, אחיך הוא אחד מאנשי העסקים המצליחים ביותר במדינה. אבל בגלל שהוא גבר, הוא לא מסוגל להבין שאשה תפסיק כל מה שהיא עושה כדי לנסות תכשיר קוסמטי חדש."

חברתה הנהנה. "אשתו של רפאל, איזבל, זו שסיפרתי לך שנפטרה לפני עשר שנים, היתה יפהפיה טבעית. היא לא התאפרה כמעט במחיצתו מפני שהוא לא אהב את זה. הוא אומר שכל הגברים מעדיפים נשים במראה הטבעי, כך שהוא רואה בזה עסק חסר חשיבות."

"אבל הוא לא יכול לבטל את הרווחים של החנות שלך עכשיו, נכון?"

חברתה חייכה שוב. "לא, וזה הורג אותו להודות בזה."

"במקרה זה, יהיה מעניין בשבילו לראות את תוצאות מחקרי מחלקת השיווק שלנו, שנערכו בקרב הגברים באירופה. הבאתי אתי את הטבלה. הסטטיסטיקות של פורטוגל, בעיקר, יאירו את עיניו, אם יסכים להציץ בהן."

"ספרי לי!" קראה ליאנור כקושרת קשר.

מלורי הסיטה את שערה מלחיה, נאחזת גם היא התרגשות. "רק עשרים-ואחד אחוזים מהגברים בפורטוגל מעדיפים את הנשים שלהם ללא שפתון."

"ידעתי!" קראה חברתה.

"שבעים-ותשעה האחוזים הנוספים חלוקים בדעתם; עשרים-ושמונה אחוזים אוהבים את הנשים שלהם בשפתון ורוד מזעזע, שבעה-עשר אחוזים אוהבים ליפ-גלוס. שישה-עשר אחוזים אוהבים ורוד חיוור וגוונים בהירים יותר. עשרה אחוזים מעדיפים אדום, ושבעה אחוזים אוהבים בז' או חום."

צחוק בקע מבין שפתיה של ליאנור. "חוזקו של רפאל בשיווק. כפי שהוא אומר, 'הכל במספרים'."

"הוא צודק. המספרים לא משקרים."

"אני מתה להראות לו את המספרים, אבל אני חוששת שזה רק יכעיס אותו יותר."

"למה? הרי הוא רוצה שתצליחי, לא?"

"זה לא זה. הוא אומלל מאז שמצאתי עבודה."

זו היתה הפעם הראשונה שמלורי שמעה על זה. "אני לא מבינה. אחרי הקולג' עבדת באגף השיווק של חנות כלבו גדולה במשך כמה שנים לפני שהצטרפת לחברה שלנו."

"זה נכון, אבל לא הייתי המנהלת."

"עם הכישורים והרקע שלך, היית צריכה להיות," אמרה מלורי ברגש. "מה בעמדת הניהול שלך מפריע לו כל-כך?"

"זו לא הבעיה. אם לומר זאת בפשטות, הוא רוצה שאתחתן, שאקים בית ומשפחה. את צריכה להיות אחות צעירה ופורטוגזית כדי להבין את זה. זה עניין גברי. הוא אחי הגדול והוא מגונן ו – "

"את לא צריכה להמשיך," שיסעה אותה מלורי. "כבר פגשתי טיפוסים כמוהו בעבר. הם חיים גם באמריקה. היית יודעת למה אני מתכוונת אם היית צופה בתוכנית האירוח בה התארחתי אמש." היא סיפרה לליאנור על ההתנכלות מצדו של ג'ק הנדלי.

ליאנור הנהנה. "נשמע לי כמו רפאל. הוא פוחד שלא אפגוש גבר כל עוד אני מנהלת חנות, שלא לדבר על כך שאני מוכרת מוצרים לנשים. מה שהוא לא מבין זה שאני יכולה לצאת כל ערב, ועדיין לא למצוא גבר שיעניין אותי באמת."

"גם אני מרגישה ככה." מלורי שלחה לעברה מבט. "כדי להרגיע את אחיך, כדאי שתזכירי לו שמסע הפרסום החדש שלנו פונה אל הקהל הגברי – לגבר שמחפש מתנה מיוחדת לאשתו, חברתו, אמו.

"ביודענו מה הגבר הפורטוגזי רוצה, החברה מוכנה להיענות לצרכים המיוחדים שלו. תבטיחי לו שתפגשי המון לקוחות ממין זכר בתקופה הקרובה."

"לרוע המזל, רפאל רוצה שהנס הזה יקרה עכשיו. הלילה!"

שתיהן פרצו בצחוק.

"נשמע לי שהוא נורא אוהב אותך," אמרה מלורי.

"זה נכון, וזה הדדי."

מלורי כבר ידעה את זה. יהיה נושא השיחה אשר יהיה, מאז פגשה את ליאנור, שמו של אחיה הצליח להיכנס לכל שיחה.

ליאנור שלחה לעברה מבט. "אביך היה כל-כך נחמד ונינוח. האם הוא לא לחוץ מזה שאת עדיין לא נשואה?"

"אולי," מלמלה מלורי בכנות, "אבל הוא ואמי לא מדברים על זה. קרוב לוודאי מפני שהם התחתנו רק כאשר הגיעו לשנות השלושים שלהם. הם לא רוצים להישמע צבועים."

"אמי היתה בת תשע-עשרה בלבד כאשר התחתנה עם אבי. רפאל הציע נישואים לאיזבל כאשר היא היתה בת עשרים בלבד."

שוב רפאל. "למה לדעתך הוא לא התחתן שוב?"

בת לווייתה נאנחה עמוקות. "לא בגלל מחסור בנשים! רוב הזמן הוא נחרד בשל הדברים שהן מוכנות לעשות כדי ללכוד את תשומת לבו. אבל האמת היא שהוא כל-כך אהב את איזבל עד שזה כמעט הרג אותו כאשר מתה. מאז הוא היה מסור לאפולוניה, וקבר את עצמו בעבודה."

אפולוניה. האחיינית עם השם היפהפה.

"אולי את צריכה להיכנס לעניין ולמצוא לו מישהי שאותה יוכל לאהוב. את מכירה אותו טוב מכל אחד אחר. אם הוא יתחתן שוב, אולי הוא לא ידאג כל-כך לך ולרווקותך."

"אל תסמכי על זה," מלמלה ליאנור. "עם זאת, נתת לי רעיון לפתור בעיה שלא נתנה לי מנוחה מאז שהוא ביקר בחנות מוקדם יותר, נושא בשורה מרה. היא זעזעה אותי בגלל כמה סיבות."

הרטט הרגשי הבלתי צפוי בקולה של ליאנור הבהיל את מלורי. "רוצה לדבר על זה?" אמרה בשקט.

"לא הייתי צריכה להעלות את הנושא, אבל את מאזינה טובה מדי."

"אני מרגישה כך לגבייך. למה את חושבת שבאתי לפורטוגל?"

ראשה של ליאנור הסתובב לעברה לרגע. "למה את מתכוונת?"

"את מנהלת את החנות כל-כך טוב, שלא הייתי צריכה באמת לבוא. אבל מאחר שכבר הייתי בניו-יורק, זו נראתה לי הזדמנות פז לקבל את ההזמנה שלך."

"מלורי, אני שמחה שבאת."

"גם אני."

"מחר יום ראשון והחנות תהיה סגורה. אני אקח אותך לסיור בעיר. תני לעצמך שבועיים כאן ונוכל לכסות את כל העיר ברגל, אם תרצי."

"הייתי רוצה," אמרה לה האשה האחרת. "הלוואי שהייתי יכולה לקחת שבועיים חופשה כדי להתבטל בליסבון ולספוג את האווירה. אבל מחר אני מקווה לישון עד מאוחר ולשכב על החוף. לא יצאתי לחופשה אמיתית מאז שהתחלתי לעבוד אצל ליז."

"זו תקופה ארוכה מדי ללא חופשה," נזפה ליאנור בדרך המקסימה ביותר האפשרית, כמובן.

פיה של מלורי התעקל. "עכשיו, אחרי שיישבנו את העניין הזה, ספרי לי מה היתה הבשורה המרה של אחיך."

תוך כמה דקות היא הכניסה את מלורי לתמונה.

"מריה בלתי ניתנת להחלפה, בעצם," אמרה ליאנור. "כולנו אוהבים אותה, ורפאל היה תלוי בה באופן מוחלט, לצערי. מובן שיש לו את אינס, סוכנת הבית שלו. הוא יכול לסמוך עליה, שתעזור לו עם אחייניתי, אבל זה רק פתרון זמני.

"אני צריכה להשלים עם העובדה שהידיעה שמריה עומדת למות שינתה את כל עולמו היום. באשר לאפולוניה, האובדן יהיה נורא כאשר היא תגלה שמריה איננה חוזרת."

מלורי יכלה רק להסכים.

"החברה הכי טובה שלי מהילדות עברה לאחרונה גירושים מכוערים מאוד מבעלה הספרדי. היא חזרה ממדריד והיא זקוקה למשהו שימלא את זמנה ברגע זה. רפאל מכיר את ג'ואנה ותמיד חיבב אותה. גם אפולוניה. אם הם ישכרו אותה כמטפלת, אני חושבת ששלושתם ייצאו נשכרים מכך."

"ייתכן שאת צודקת," אמרה מלורי. "עם הזמן, ייתכן אפילו שהם יתאהבו. זה יהיה נחמד. החברה הטובה ביותר שלך תהפוך לגיסתך."

"אל תחשבי שלא פנטזתי על זה. אבל זה היה לפני המון זמן, לפני שרפאל התאהב באיזבל והרס את החלומות של שתינו."

"כוונתך שלך ושל ג'ואנה."

"כן. היא היתה מטורפת על אחי."

איכשהו, האמירה הזו לא הפתיעה את מלורי, לא אם הוא באמת מדהים כמו ליאנור – במובנים החשובים באמת.

בשלב זה הן הגיעו אל החוף, נוף עוצר נשימה בשעה זו של הערב. ריח האוקינוס שיכר אותה. גלים התנפצו אל החוף, מקציפים מול החושך. היא יכלה לשמוע את הגלים, רחש מוכר אליו כמהה כמו שכמהה לאוויר לנשימה. היא לא ידעה עד כמה התגעגעה אליו עד עכשיו.

הם פנו בעיקול הדרך המתעקלת. לפתע השמיעה קריאה. ארמון בארוקי עמד על צוק במרחק, מואר כאילו הוא תלוי בשמים. "אני לא מאמינה למראה עיני," לחשה. "איך קוראים למקום הזה, ליאנור?"

"רפאל ואני קוראים לו בית, אבל התיירים מכירים את המקום כארמון ד'אפונסו."

המומה, מלורי סובבה את ראשה, לא מסוגלת אלא לבהות בחברתה.

"הוא היה אחד מכמה ארמונות קטנים שנבנו על ידי המלך פדרו השני מפורטוגל. כמה היסטוריונים טוענים שהוא בנה את הארמון וקרא לו על שם אחיו המלך אפונסו שהיה משותק ומת בגיל אחת-עשרה. אחרים גורסים שהוא בנה את הארמון מתוך אשמה אחרי שהדיח את אפונסו והגלה אותו לאיים האזוריים."

"וואו – זה לא נשמע טוב."

ליאנור צחקה. "כאשר אבי-סבי ירש אותו, עלות האחזקה שלו אילצה את המשפחה להפוך את הארמון למלון כדי שלא ייאלצו למכור אותו. ההיסטוריונים עדיין מתווכחים אם אילן היוחסין של המשפחה החל בעקבות אחד הרומנים הלא חוקיים של המלך פדרו עם אחת הפילגשים שלו. לעולם לא נדע לבטח.

"אחרי שההורים שלנו טבעו בים, רפאל היה זה שהפך את המלון לאתר הנופש המשגשג שהנו עכשיו. בגלל הגאונות שלו, המשפחה שלנו מחזיקה עכשיו בבעלותה חצי תריסר טירות וארמונות קטנים בחלקים שונים של המדינה, שכולם הפכו לאתרי נופש יוקרתיים."

לצופה מן הצד, משפחת ד'אפונסו תיראה כאילו היא חיה סיפור אגדה. אבל כמו כל בני האדם, גם להם היו טרגדיות פרטיות.

"האם שאלת פעם את אחיך אם תוכלי לנהל את אחד המלונות?" לא יכלה מלורי להתאפק.

"לא. תמיד רציתי לעשות משהו משלי."

"ליאנור, אין ספק שאנחנו נפשות תאומות."

"אני יודעת. זה מה שמדאיג את רפאל."

"עכשיו את מלחיצה אותי."

"אל תילחצי. אני רוצה שתדעי שהוא דאג שתתאכסני בסוויטה הטובה ביותר. בשבוע שעבר התגורר בה נשיא מכסיקו יחד עם אשתו."

מלורי נענעה בראשה. "אני לא רוצה ולא זקוקה ליחס מיוחד."

"אולי לא, אבל תקבלי אותו בכל זאת. אני יודעת כמה קשה עבדת מאז בית-הספר למשפטים. הגיע הזמן שמישהו יפנק אותך, שתתבטלי קצת."

צחוק בקע מגרונה של מלורי. "כשאת מנסחת את זה ככה..."

"תודה שאינך מתווכחת אתי. אנחנו נהיה שם עוד כמה דקות."