תיכון ריקסון 6: יעדים נצחיים

פרק 1

קיידן

“ברכות, בן." ג'ייסון משך אותי לחיבוק ביד אחת, וטפח על גבי. “אני ממש גאה בך, ילד."

“תודה." לקחתי צעד לאחור והעברתי את ידי על פניי.

“אתה בסדר?" הוא בחן אותי, ואני ניסיתי נואשות לשלוט בהבעה שלי.

“כ... כן. הכול בסדר, אדוני. אבל קיוויתי —"

“הנה אתה, מתוק שלי." אימא סחפה אותי אל בין זרועותיה. “אלוהים, אני כל כך גאה בך."

“תודה, אימא."

“איפה לילי? רציתי לצלם את שניכם."

“אני לא יודע." הדברים היו קצת מטורפים מאז שיצאנו מהאולם שבו נערך טקס הסיום אל קהל החברים והמשפחה. כולם רצו לחגוג איתנו, ואיבדתי אותה בתוך הבלגן.

“אתם רואים אותה?" שאלתי את ג'ייסון ואת פליסיטי, שסרקו את הקהל בחיפוש אחרי בתם.

“לא. אבל אני בטוחה שהיא איפשהו בסביבה... הו. הנה היא." הבעת פניה של פליסיטי התרככה כשהביטה בלילי המתקרבת עם פופי, ועם ארון בעקבותיהן.

“קיידן, גבר," ארון הושיט את ידו. “אתה נראה טוב, אדוני מלך ה־NFL1."

“בייב," נזפה פופי. “דיברנו על זה, זוכר?"

“בחייך, פופי סטאר. הוא נבחר בדראפט2 והוא ישחק באחת מהקבוצות הכי טובות ביותר במדינה. את לא יכולה לצפות ממני לא —"

“ארון." לילי הנידה בראשה והתמקמה לצידי. “היי." היא הרימה אליי את מבטה. ראיתי בעיניה הבהוב חסר ביטחון ושנאתי את זה.

החודשים האחרונים היו אמורים להיות הטובים ביותר בחיי, אחרי שנבחרתי בדראפט לאחת מהקבוצות המובילות ב־NFL, אבל הדברים ביני לבין לילי היו מתוחים. החוזה שלי עם הקנזס וויילד יחייב אותי לנסוע בשבוע הבא מרחק אלף וחמש מאות קילומטר למחנה אימונים לשחקנים החדשים. אחר כך תכננו לבלות בקנזס בחיפוש דירה ביחד, כדי שהיא תוכל להצטרף אליי בתחילת העונה.

אבל בן דודה אייברי עמד להתחתן בעוד מספר שבועות, ופייטון הייתה בחודש השביעי להריונה, אז לילי רצתה לבלות קצת בריקסון, איתם.

זה היה הגיוני שבהתחלה אעבור לקנזס לבד. היה עליי ללמוד להכיר את הקבוצה ולהיאבק על מקומי בהרכב. אבל לא אהבתי את הרעיון להיות רחוק מלילי. לא אחרי ארבע שניםבהן היא הייתה קרובה כל כך.

“היי," נשקתי לראשה, תהיתי איך אני אמור להיפרד ממנה בעוד פחות משבוע.

אמרתי לעצמי שזה זמני, שזה יהיה שווה את זה, אבל לא יכולתי להתעלם מזרע הספק שהכה שורש בחזי.

“אני לא מאמינה שזה נגמר," אמרה פופי ופוגגה מעט את המתיחות. “עשית את זה, קטנה."

“זהו זה. עכשיו יוצאים לעולם הגדול." ארון חייך. “לפחות לא תצטרכי לדאוג לגבי מציאת עבודה, בעיקר מכיוון שאת עם המלך הזה, פה."

“ברצינות?" זקפתי את הגבה לכיוונו של ארון. “אתה חמור."

“זמן לצילומים," קראה אימא והובילה את לילי ואותי אל עץ ענק. “תגידו טקס סיום שמח."

לילי החניקה את צחוקה ושוב חייכה אליי.

פאק, אני אתגעגע אליה.

בילינו זמן בנפרד במשך ארבע השנים שעברו. הפוטבול העסיק אותי לאורך כל השנה, אבל במיוחד בשיא העונה, אבל זה היה שונה. זו הייתה תחילת החיים המשותפים שלנו. העתיד שלנו. ובמשך רוב הקיץ אפילו לא נהיה באותה מדינה.

“תצטרפו אליהם, ג'ייסון, פליסיטי," פקדה אימא, ובני משפחת פורד הצטרפו אלינו.

“אני גאה בך, מותק," אמר ג'ייסון, ופליסיטי מחתה דמעה מעינה.

“אימא," נאנחה לילי. “הבטחת."

“מותר לי להזיל דמעה או שתיים, בייבי. אנחנו פשוט כל כך גאים. בשניכם."

החזה שלי התכווץ. ג'ייסון ופליסיטי לא היו רק ההורים של החברה שלי, הם היו בני משפחה. הם תמיד גרמו לי להרגיש כך, ולכן ממש רציתי לשוחח עם ג'ייסון לפני שאעזוב, אבל בכל פעם שהתכוונתי להעלות את הנושא, מישהו, או משהו, נתקע בדרכי.

הוא לחץ על כתפי ורכן כדי ללחוש, “זהו זה, בן. כל מה שעבדת בשבילו נמצא סוף־סוף בקצות אצבעותיך."

שלחתי את מבטי אל לילי וחזי התכווץ. תמיד היה מדובר בפוטבול ובה. מאז אותן שבע דקות בגן עדן בבית הסירות של משפחתה של לינדזי פילמר, לפני כמעט חמש שנים.

אבל לא הייתי מוכן ליום שבו הפוטבול ייקח אותי ממנה.

“אני אוהבת אותך," היא סימנה בשפתיה, עיניה נוצצות ברגש.

לילי עברה דרך ארוכה בחמש השנים האחרונות. היא פיתחה ביטחון, בעצמה וביחסים בינינו, וקיבלה את אהבתי האינסופית כלפיה.

“גם אני אוהב אותך," סימנתי בחזרה. לא היה אכפת לי אם יש לנו קהל.

היא הייתה האחת עבורי.

אהבת חיי.

האישה שהתכוונתי לבלות איתה את שארית חיי.

האישה שרציתי לקרוא לה אשתי.

אבל רציתי לוודא שהיא יודעת את זה.

בהקדם האפשרי.

לילי

“מה קורה?" שאלתי את אימא ואת פופי כשראיתי את חיוכיהן השובבים.

“ארוחת הסיום שלכם."

אימא לא הצליחה לעבוד על אף אחד. הן עמדו לעולל משהו, והייתי די בטוחה שהמשהו הזה היה מאחורי דלת המסעדה המקושטת בבלונים שהן שריינו למסיבה.

“אבא..."

“אל תסתכלי עליי," הוא רטן. “לא היה לי שום חלק בזה."

שלחתי את מבטי אל קיידן והוא צחק, נראה כל כך נאה במכנסיו השחורים כפחם ובחולצה הלבנה המכופתרת. “אין לי מושג, בדיוק כמוך."

“הממ." חלפתי על פני כולם ונכנסתי אל המסעדה כמו האישה החזקה והעצמאית שהייתי.

היה זמן, בתקופת התיכון, שחשבתי שלעולם לא אגיע לזה. שלא יכולתי לדמיין חיים כל כך מאושרים ומספקים. אבל הנה אני. עם תואר, חבר שאהב אותי בלי תנאים, ומשפחה שתמכה בי ויהי מה.

הייתי צריכה להיות ברקיע השביעי, אבל האושר שחשתי היה נגוע בחוסר ביטחון ובספק, בידיעה שקיידן עומד להתחיל את הפרק הבא בחייו... בלעדיי.

זה היה זמני, אבל כבר חשתי בליבי את ההמשך. הרעיון שלא אהיה איתו בקנזס, לא אלך לישון איתו בלילה, לא אתעורר איתו בבוקר.

ארבע שנים חיינו יחד, באוניברסיטת פן סטייט3, ועכשיו הגיע הסוף. הייתי כל כך גאה בו, בגבר שהוא הפך להיות, אבל לא יכולתי שלא להתאבל על סיום חיי הקולג'.

הקולג' היה בטוח. הייתה לנו שגרה. היו לנו בתי הקפה החביבים עלינו, הברים והמסעדות. הייתה לנו הדירה המקסימה שלנו.

הייתה.

המילה רעמה בתוכי וההכרה הכתה בי שוב.

חיינו בפן סטייט הסתיימו.

פופי נכנסה פנימה בעקבותיי, הדביקה אותי ושילבה את זרועה בזרועי. “ידעתי שאת לא רוצה מהומה, אבל אימא ואני חשבנו —"

“הפתעה," המילה הצטלצלה במסעדה שעכשיו קלטתי שהיא ריקה, פרט לקבוצה קטנה של חברים ובני המשפחה שלנו.

“תראי אותך, בייב." פייטון הייתה הראשונה שהתקרבה אליי, ומשכה אותי אל בין זרועותיה, כשבטנה הגדולה והתפוחה מפריעה בדרך.

“אבל איך —"

היא הביטה אל פופי שמשכה קלות בכתפיה. “חשבנו שיהיה נחמד לכנס את כל החבורה."

“בוא הנה, מר מלך הפוטבול," חברתי הטובה סימנה באצבעה אל קיידן, והוא התקרב אלינו.

“את נראית טוב, פייטון," הוא אמר. “מה שלומה?" עיניו ירדו אל הבטן שלה.

“היא?"

“זו בת," הוא ענה.

“אני לא כל כך בטוחה. הבטן שלי בולטת קדימה והעור שלי יבש לגמרי. שלא לדבר על כל הגבינה והסלמי שאני רוצה לאכול. כל הזמן."

“זה מכיוון שלבן שלי יש טעם טוב." זאנדר כרך את זרועותיו סביב מותניה והניח את סנטרו על כתפה. “ברכותיי."

“תודה רבה. לא ציפינו לראות כאן את כולכם," אמרתי.

“בעצם, אני ידעתי." קיידן מלמל.

החזרתי את מבטי אליו ובהיתי בו. “אבל אמרת שלא, לפני רגע."

“הן רצו שזו תהיה הפתעה," הוא משך בכתפיו.

זה לא היה צריך לשנות. זה היה חמוד מצידו, אבל לא יכולתי להתנער מהתחושה שקיידן הפר את אחד החוקים העיקריים שלנו בזה שהוא שמר מפניי על סוד.

את פשוט רגישה במיוחד, לילי. תצאי מזה.

בראיין וגאב הרימו את הבירות שלהם והתרחקו, כדי לאפשר למשפחות שלנו לזכות תחילה בתשומת הלב שלנו.

כולם היו פה. פייטון וזאנדר, אשלי ועזרא. ארון ופופי. סופיה וקול. בראיין, גאב והחברות שלהם, קארי־אן ופנלופי.

החברים הכי טובים שלי. האנשים שהכי אהבתי בעולם, כולם כאן כדי לחגוג איתנו.

איתי.

“ברכות, מותק." אימא הצליחה להשתחל ביני לבין פופי, וכרכה את זרועותיה הדקות סביבי. “אנחנו כל כך גאים בך, ליל."

“תודה רבה, אימא."

היא רכנה וסילקה שערות סוררות מפניי, ולחשה, “זה היום הראשון של שארית חייך, בייבי. ואני כבר לא יכולה לחכות לראות אותך מצליחה בגדול."

הרגש יצר גוש בגרוני, וניסיתי לבלוע אותו, לתת לעצמי רגע בזמן שהיא הלכה לחפש את אבא. אבל אז מישהו דחף כוס שמפניה לידי ואבא הקיש על כוסו, מוכן לשאת נאום.

קיידן כרך את זרועו סביב מותניי ומשך אותי קרוב אליו. הצצתי בו והוא חייך. “אני אוהב אותך, לילי פורד."

“גם אני אוהבת אותך."

ואכן אהבתי אותו, בכל ליבי.

אבל השבועות הבאים עמדו להיות קשים בצורה בלתי אפשרית. התחלתי כבר לחוש בציפורניה של החרדה מתהדקות סביב ליבי.

“לילי, אני —"

צחוק מילא את האוויר כשאבי אמר משהו שנון בלי ספק, אבל לא הצלחתי לשמוע את דבריו מעבר לדם שגעש בגופי וגרם לי לרחף בעולם מלא דאגות.

התחלתי להתחרפן.

זו הייתה תחילת שארית חיינו, ומעולם לא הייתי מבוהלת יותר.

קיידן נבחר בדראפט לקנזס וויילד. הוא עשה את זה — החלומות שלו התגשמו. כשיגיע הסתיו, מיליוני אמריקאים בכל המדינה יראו אותו משחק.

תמיד ידעתי שהוא מיוחד. שהכישרון והנחישות שלו ייקחו אותו כל הדרך להצלחה. הוא היה מוכן.

אבל האם אני הייתי מוכנה?

להיות החברה של כוכב NFL היה... ובכן, היה קשה מאוד לדמיין. עבדתי הרבה על עצמי בזמן הקולג'. טיפול נפשי, דחיקת הגבולות שלי, יציאה מאזור הנוחות. אבל הייתי עדיין אותה נערה שהייתי תמיד. ביישנית ומאוד לא נינוחה באור הזרקורים.

לא הייתי מוכנה.

ידעתי זאת ביום הדראפט, כשהתבוננתי בקיידן כשנבחר בסיבוב הבחירות הראשון על ידי הקנזס וויילד. וידעתי את זה עכשיו.

בילינו זמן רב בהתמקדות בעתיד, אבל עכשיו שהוא הגיע, כל מה שיכולתי לחשוב עליו הוא שלא היה לי מספיק זמן. עם קיידן. בקולג'. למצוא את עצמי. ללמוד איך להיות עצמאית.

“ולקיידן." קולו של אבא החזיר אותי אל קרקע המציאות. “עשית את זה, בן. הגשמת את החלומות שלך. עכשיו לך ותראה לוויילד שיש לך את מה שצריך ללבוש את החולצה שלהם בגאווה. כולנו תומכים בך, בן. ואני יודע שתעשה דברים גדולים בקנזס."

“תודה, ג'ייס." קיידן הרים את כוסו לאוויר. שני הגברים החשובים ביותר בחיי חלקו ביניהם רגע.

חיכיתי שאבי יוסיף משהו עלינו, על היחסים בינינו, אבל המילים מעולם לא הגיעו. כי קיידן היה על סף ההפיכה לכוכב.

אולי זה היה חשוב יותר מהרגע הזה.

National Football Leagueליגת הפוטבול הלאומית.

תהליך שבו קבוצות ספורט מקצועיות בוחרות ספורטאים.

אוניברסיטת פנסילבניה.