השואה בראי המציאות

עם חלוף השנים השואה שעברה על עם ישראל תהפוך לפצע שהגליד. מרגע שאחרון השורדים אותה ילך לעולמו, היא תהפוך לזיכרון ערטילאי שיועלה מנבכי העבר רק פעם בשנה, ואילו בשאר הימים יידחק לקרן זווית מפני טרדות החול של כל אחד מאיתנו. הכאב יחלוף ויותיר רק צלקת אותה נישא על גופנו לעד. זו מציאות שלא נוכל לשנותה, כי זה טבעו של אדם והעולם הסובב אותו.

הוריי, שהציונות הייתה נר לרגליהם, מימשו את חזונה ועלו ארצה מפולין כחלוצים בשנות ה־20 של המאה הקודמת. בכך הם ניצלו מאימת הגיהינום הנורא. הודות לכך גם שפר עליי גורלי וזכיתי לצאת לאוויר העולם בארץ ישראל, לגדול ולהתבגר בה. לא כן חלק ניכר ממשפחתי, שנספו בשואה ומעולם לא נודע לנו מה עלה בגורלם. עובדות חיים אלו ליוו אותי כל השנים, ניקרו ללא הרף במוחי ולא נתנו לי מנוח. עד שיום אחד יד עלומה הנחתה אותי להשתתף במכירה פומבית בה הוצגו, בין היתר, מסמכים מהשואה. ללא מחשבה יתרה רכשתי את אחד המסמכים — ומאז אני אוסף כל מה שידי משגת בנושא.

היום יש לי אוסף גדול של מסמכים, מכתבים, תמונות, אביזרים ומוצגים מתקופת מלחמת העולם השנייה והשואה. כולם מקוריים וחלק גדול מהם ייחודיים המוצגים כאן לראשונה ואינם נמצאים בשום מוזיאון בעולם. האוסף כולל חומר אנטישמי, פריטים מראשית עליית הנאצים לשלטון, מרדיפות היהודים, ממלחמת העולם השנייה, מהגטאות, ממחנות הריכוז וההשמדה, פרק שלם על המאמצים להצלת היהודים מציפורני הנאצים, ועוד. החומר מאוחסן בארכיב ציבורי ועומד לרשות הציבור בכל עת. כל רצוני הוא לשתף כמה שיותר אנשים בפלח ההיסטורי שברשותי, ואני עושה זאת באמצעות הרצאות שאני נותן בהתנדבות לכל המבקש. אני מרצה בפני ילדים, מבוגרים וקשישים כאחד ונהנה לראות את ההתעניינות שהם מגלים בחומר המוצג בפניהם. הופתעתי להיווכח עד כמה ילדים, אפילו בכיתות ה׳־ו׳, מוכנים להקשיב ולחזות בכל הקשור לשואה. ייתכן שהדבר נובע גם מצורת הצגת הדברים, כי אינני מרצה בפני השומעים הרצאה שוטפת על השואה, אלא מציג בפניהם את החומר המקורי שבידי הקשור לנושא, ומספר ומבהיר את הרקע של כל פריט, לפי הרצף ההיסטורי שלו. בכך אני יוצר אצלם הזדהות עם האירועים ותחושה שהם חווים אותם במציאות. כפי שביטא זאת אחד התלמידים שניגש אליי בסיום הרצאתי בפני כיתתו, וכשהוא נועץ מבט תוהה באחד המוצגים ביקש ממני בדחילו ורחימו בתמימות אופיינית ״רק לגעת בשואה״.

בעקבות תגובות ההזדהות מצד המשתתפים בהרצאות הללו וכל אותם רבים שראו ושמעו את מה שיש לי לספר בנושא, גמלה בי ההחלטה להוציא לאור ספר ובו מקבץ של חלק מהחומר שברשותי. החלטה זו נבעה גם מהעידוד והדחיפה לעשות זאת שקיבלתי מחבריי, ידידיי ובני משפחתי. והתוצאה לפניכם.

אינני מתיימר לשכתב בספר את ההיסטוריה של השואה — אני רק מציג בו כרונולוגית, פחות או יותר, חומר שיש ברשותי בנושא, מלווה בהסברים לפריטים השונים.

אני מקווה שתמצאו עניין בספר ושתוכנו יקצה בליבכם פינת זיכרון לאותם אימהות ואבות, בנות ובנים, אחיות ואחים, סבתות וסבים, וכל אותם בני עמנו שנספו בשואה וציוו לנו את החיים.

אברהם לינהרט