מעט מן האור

אחיי ואחיותיי: אנחנו במלחמה על הבית. ואנחנו ננצח! מדינתנו נאבקת משחר קיומה על עצם החיים, על עצם הזכות להיות עם חופשי בארצנו. ואל מול כל צר ואויב, פעם אחר פעם, אנחנו מגלים את חוסננו ואת רוחנו הבלתי־שבירה, מתגברים כארי, מוצאים תעצומות נפש, קמים מתוך תהומות האבל והיגון, ומסתערים. מכריעים את האויב ומכים בו עד חורמה.

מבהירים שאנחנו פה לתמיד. על אדמתנו. במדינתנו. מנצחים, ובונים עוד ועוד קומות, במקום אלה שחרבו.

מאורעות הימים האלה הם חלק ממלחמה רחבת היקף ופנים. מלחמה כזו לא נגמרת כהרף עין. למלחמה כזו יש גם מאפיינים פסיכולוגיים שאני מבקש להדגיש בפניכם. אויבינו עושים כעת מאמצים פסיכולוגיים כבירים, באמצעות מתקפות סייבר והפצת סרטים ודיווחים שקריים – כדי לטעת בלבנו בהלה וחרדה.

הם מעריכים שזה מה שיחליש אותנו. הם טועים! יש פה עובדה שלא ניתנת לערעור – גם הפעם מדינת ישראל תנצח. אין לנו שום ברירה אחרת.

אזרחי ישראל, אני יודע כמה קשה. אני יודע כמה כואב. אבל הרוח הישראלית ניצחה תמיד והיא תנצח גם הפעם.

ביקרתי לפני שעות אחדות פצועים ומשפחותיהם וראיתי שם גדלות נפש כלל ישראלית. ראיתי, והאמינו לי כשאני אומר זאת: אויבינו טעו מרה באומדן עוצמת הרוח הישראלית. כי גם בתוך הכאב המפלח – אפשר לראות את הכוח הישראלי במלוא עוצמתו.

בזכות ההירתמות והאחריות. בזכות רוח ההתנדבות והערבות ההדדית המפעימה שאנחנו רואים מכל עבר. בזכות תמיכת יהדות התפוצות וידידינו ברחבי העולם. בזכות האור הגנוז הישראלי שפרץ כאן באחת והוכיח איזה עם נפלא ומופלא יש לנו. בזכות כוחות הביטחון, החירום וההצלה, בסדיר ובמילואים כאחד.

אזרחים ולוחמים מופלאים, מכל החברה הישראלית, שביותר מ־100 אחוזי התייצבות – הניחו את כל המחלוקות בצד, ובפעולות גבורה דמיוניות תוך חירוף נפש ממש, קמו "בלי מתי ובלי אן וכמה", ויצאו להגנה על הבית.

אני מבקש – בואו נשמור על רוח הגבורה הזאת ועל היחד הזה. זה הנשק הכי עוצמתי שלנו. ננהג באחריות. נימנע מהפצת סרטונים ושמועות לא מבוססות שמשרתות את מלחמת התודעה של האויב; נמלא בקפידה אחר הוראות פיקוד העורף; ונזכור – המסע שלנו לניצחון עובר רק בנחישות, רק באמונה בצדקת הדרך, רק יחד, כאיש אחד בלב אחד.

בל נשגה באשליות – ימים קשים לפנינו. זה הזמן להתאחד מול האויב – להתאחד – ולפעול כאגרוף נחוש.

זה צו השעה, והוא צו חירום – אחדות ישראלית. הן בעם, והן בכנסת ובממשלת חירום.

אני מבקש, בשם העם כולו: לשלוח תנחומים למשפחות השכולות; לחזק את כוחותינו בשטח ואת המשפחות הדואגות; להתפלל לרפואת הפצועים בגוף ובנפש; לחזק, לחבק ולסייע לכל האוהבות והאוהבים שנמצאים עכשיו בחוסר וודאות בנוגע ליקיריהם ועוברים סבל בל יתואר. כולנו איתם, ונמשיך לפעול בכל הכוח להתרת הספקות, ולהשבת יקיריהן הביתה.

אסיים בתפילה זכה לביטחון ולשלום – עלינו ועל כל ישראל. "חזק את ידי מגני ארץ קודשנו, והנחילם אלוהינו ישועה ועטרת ניצחון תעטרם, ונתת שלום בארץ ושמחת עולם ליושביה".