שער השטן

הקדמה

נמל התעופה של סנטה מריה, שרשרת האיים האָזוֹריים, 1951

הדסון וואלאס עמד על הרציף מחוץ לבניין הטרמינל בלילה קר ולח. ז'קט העור שלו לא ממש הגן עליו מפני הצינה, כשתערובת של ערפל וגשם דק עטפה את נמל התעופה ואת כל האי סביבו.

מולו זהרו פנסים כחולים של מונית בדממה סטואית והועילו רק במעט לחמם את האווירה, בשעה שמלמעלה סרקה קרן אור לבנה את הערפל ואחריה נראה הבזק ירוק כשהמגדלור של נמל התעופה הסתובב לאט שוב ושוב.

הדסון הטיל ספק באפשרות שמישהו שם ער ורואה אותו מכיוון שהעננים היו כל כך נמוכים וכבדים. אם יש אדם כזה, חשב, שאלוהים יעזור לו. הרים הקיפו את נמל התעופה משלושה צדדים, והאי עצמו היה נקודה קטנה על המפה במרכזו של האוקיינוס האטלנטי האפל. גם בשנת 1951 לא היה קל למצוא מקום כזה, ואם הצליח מישהו למצוא את סנטה מריה מבעד למרק הזה, הדסון תיאר לעצמו שהוא נתקל בפסגות ההרים זמן רב לפני שראה את אורות המסלול דרך הגשם.

להגיע לאי היה דבר אחד. לעזוב אותו היה דבר אחר. למרות מזג האוויר, הדסון רצה להסתלק והשתוקק כבר לצאת לדרך. מסיבות הידועות לו היטב כבר לא היה בטוח להישאר במקום הזה. למרות זאת, ולמרות היותו הטייס ובעליו של ה'לוֹקְהיד קוֹנסְטֶלֵיישן' שחנה על הרציף, המילה האחרונה לא היתה שלו.

מכיוון שלא היה לו מה לעשות חוץ מלִצפות ולהמתין, הוציא הדסון קופסת כסף מכיס מעילו. הוא שלף ממנה סיגריית דנהיל ותקע אותה בין שפתיו, התעלם מן השלטים האוסרים לעשן שהוצבו מדי שבעה מטרים, קירב אל פניו מצית זיפו והצית את הדנהיל.

הוא היה במרחק מאה מטרים מן המטוס הקרוב ביותר או מצינור דלק, וכל נמל התעופה היה רטוב מגשם. הסיכויים לגרום לבעיה כלשהי נראו לו אפסיים, והסיכויים שמישהו בכלל יטרח לעזוב את בניין הטרמינל החמים והיבש כדי לצאת ולהתלונן היו לדעתו אפילו פחותים מזה.

אחרי ששאף לקרבו שאיפה ארוכה ומספקת, הדסון נשף, וענן העשן האפור נמוג כשדלת הטרמינל נפתחה מאחוריו.

גבר בבגדים שאינם הולמים את מידותיו יצא מן הבניין. את פניו העגולות הסתירה חלקית מגבעת חומה. מקטורנו ומכנסיו היו מצמר גס ונראו כמו עודפים מקטלוג החורף של הצבא האדום. כפפות דקות, בלי אצבעות, השלימו את המראה של איכר נוסע, אבל הדסון ידע שהוא לא כזה. האיש הזה, הנוסע שלו, עמד במהרה להיות עשיר. זאת בתנאי שיצליח לשרוד עד הגיעו לאמריקה.

"מזג האוויר עומד להתבהר?" שאל האיש.

עוד שאיפה מן הסיגריה. עוד נשיפת עשן מפיו של הדסון לפני שענה.

"לא," הוא אמר בקול נכאים. "לא היום. אולי גם לא בעוד שבוע."

הנוסע של הדסון היה רוסי בשם טָרָסוֹב, פליט מברית־המועצות. המטען שלו כלל שני ארגזי מסע מנירוסטה, כבדים כאילו מולאו אבנים. שניהם היו נעולים וקשורים בשרשרת לרצפת מטוסו של הדסון.

להדסון לא נאמר מה הוסתר בארגזים האלה, אבל סוכנות המודיעין המרכזית סי־איי־אי, שזה עתה נוצרה, שילמה לו סכום נאה כדי שיביא אותם ואת טרסוב לארצות־הברית. הוא תיאר לעצמו שהם שילמו לרוסי הרבה יותר כדי שיערוק ויביא את הארגזים איתו.

עד עכשיו הכול התנהל כשורה. סוכן אמריקאי הצליח להעביר את טרסוב ליוגוסלביה, ארץ קומוניסטית אחרת, אבל במשטרו של טיטו לא שררה כל אהבה לסטאלין. שוחד רציני הצליח להביא את מטוסו של הדסון לסרייבו ולהוציאו משם לפני שמישהו החל לשאול שאלות.

מאז הם נעו מערבה, אבל הידיעה נפוצה, ואחד הניסיונות לפגוע בחיי האיש השאיר את טרסוב צולע אחרי שקליע פגע ברגלו ונשאר שם.

ההוראה שקיבל הדסון היתה להביא אותו לארצות־הברית במהירות האפשרית ולשמור על השקט, אם כי המסלול לא נקבע מראש - דבר טוב כשלעצמו, מכיוון שהדסון ממילא לא היה בוחר בו.

עד כה הוא נמנע מכל הערים האירופאיות הידועות, ובמקומן טס לאיים האזוריים, שם ידע שיוכל לתדלק ולהמשיך ללא עצירות לארצות־הברית. התוכנית היתה טובה, אבל הוא לא הביא בחשבון את מזג האוויר או את אימת הטיסה של טרסוב.

"הם ימצאו אותנו כאן, במוקדם או במאוחר," אמר הדסון ופנה אל הנוסע שלו. "יש להם סוכנים בכל מקום, לפחות בכל נמל ושדה תעופה."

"אבל אמרת שזה מחוץ למסלול."

"נכון," אמר הדסון. "וכשהם לא ימצאו אותנו בשום מקום על המסלול, הם יתחילו לחפש במקומות אחרים. אולי כבר התחילו."

הדסון שאף שוב מן הסיגריה. הוא לא ידע אם הרוסים עומדים לבדוק את האיים האזוריים, אבל שני אמריקאים ואדם זר שנוחתים במטוס שעל פי מהותו השתייך לחברת תעופה בינלאומית - ואחר כך מחכים שלושה ימים בלי לדבר עם אף אחד - זה היה מסוג הדברים שעלולים למשוך תשומת לב.

"בשלב כלשהו אתה תצטרך להחליט ממה אתה פוחד יותר," הוא אמר והינהן בראשו לעבר המטוס שחנה לבדו בגשם. "מערבולת קטנה, או סכין בבטן."

טרסוב הביט אל השמיים האפלים, משך בכתפיו והושיט את ידיו כשכפותיהן כלפי מעלה, כמי שמנסה להראות לעולם שאין לו כסף. "אבל אנחנו לא יכולים לטוס ככה," הוא אמר.

"לנחות," הבהיר הדסון. "לנחות ככה אנחנו לא יכולים." ידו ציירה תנועה של מטוס היורד ומנסה לנחות. "אבל אנחנו בהחלט יכולים להמריא," הוא המשיך והרים שוב את ידו. "ואז נוכל לטוס מערבה. בכיוון ההוא אין הרים. שום דבר חוץ מאוקיינוס... וחופש."

טרסוב הניע את ראשו לצדדים, אבל הדסון ראה את היסוסו הנחוש.

"בדקתי את מזג האוויר בניו־יורק," הוא אמר ושוב שיקר. הוא לא בדק כי לא רצה שמישהו ינחש לאן פניו מועדות. "הוא בהיר בארבעים ושמונה השעות הבאות, אבל אחר כך..."

טרסוב נראה כאילו הבין.

"או שאנחנו זזים עכשיו, או שאנחנו נתקעים כאן לשבוע."

לא נראה שהאפשרויות מצאו חן בעיני הנוסע שלו. הוא הסתכל כלפי מטה, ואחר כך שוב לעבר ה'קונסטליישן' הכסוף הגדול על ארבעת מנועיו הגדולים וזנבותיו החלקים. הוא בהה לתוך הגשם ומעטפת הלילה מעבר לו.

"תוכל להוציא אותנו מפה?"

הדסון העיף את הסיגריה ארצה ומעך אותה בנעלו. האיש השתכנע. "אני יכול להוציא אותנו מפה," הוא אמר.

טרסוב הינהן בראשו בעל כורחו.

הדסון הסתכל על המטוס והורה בידו. המתנע השמיע קול צלצול חד, ועשן שחור נפלט ממנוע מספר שלוש. המצתים ניצתו, ומנוע הכוכב הגדול ניעור לחיים. תוך דקות הסתובב המדחף הענקי במהירות של אלף וחמש־מאות סיבובים לדקה והתיז מים אל אחורי המטוס. כעבור שניות קם לתחייה גם מנוע מספר אחת.

הדסון קיווה שיצליח לשכנע את הנוסע שלהם לטוס. הוא השאיר במטוס את צ'ארלי סימפקינס, טייס המשנה שלו, ואמר לו להשאיר אותו מוכן לתזוזה.

"קדימה," אמר הדסון.

טרסוב נשם עמוק, התרחק מן הדלת והחל לנוע לעבר המטוס הממתין. במחצית דרכם נשמעה ירייה שהידהדה על פני האספלט הרטוב. טרסוב נטה קדימה, הקשית את גבו והתפתל הצידה.

"לא!" צעק הדסון.

הוא זינק קדימה ותפס את טרסוב, ולאחר שהעמיד אותו על רגליו האיץ בו להתקדם אל המטוס. עוד ירייה נשמעה אבל החטיאה וניתזה מן הבטון ימינה.

טרסוב מעד.

"קדימה!" צעק הדסון וניסה להרימו.

הקליע הבא פגע בכתפו של הדסון ואילץ אותו להסתובב. הוא נפל ארצה והתגלגל. ההדף הפיל אותו ארצה כאילו היכה בו מישהו מלמעלה, והוא ניחש שהירייה הגיעה מגג הטרמינל.

הדסון התפתל מכאב ושלף אקדח קולט 45 מנרתיק הכתף שלו. הוא הסתובב, כיוון לעבר גג הבניין וירה לכיוון המשוער של הצלף.

אחרי ארבע יריות חשב הדסון שהוא רואה דמות מתכופפת מאחורי מעקה הגג. הוא ירה עוד ירייה לאותו כיוון ותפס שוב את טרסוב, משך אותו אחורה לעבר המטוס וגרר אותו על פני הקרקע כמו מזחלת, עד ששניהם הגיעו אל המדרגות בקדמת המטוס.

"עלה," צעק הדסון וניסה למשוך אותו כלפי מעלה.

"אני... לא יכול," אמר טרסוב.

"אני אעזור לך," הוא אמר והרים. "אתה צריך רק ל..."

כשהעמיד את טרסוב על רגליו נשמעה עוד ירייה, והאיש נפל על פניו ארצה.

הדסון הסתתר מאחורי המדרגות וצעק לעבר דלתותיו הפתוחות של המטוס.

"צ'ארלי!"

שום תשובה לא הגיעה.

"צ'ארלי? מה קורה?"

"מוכנים לתזוזה!" נשמע קול מבפנים.

הדסון שמע את אחרון המנועים נכנס לפעולה. הוא תפס את טרסוב וגילגל אותו. גופו של האיש היה רפוי כבובת סמרטוטים. הירייה האחרונה פגעה בצווארו. עיניו בהו ללא חיים למעלה ואחורה.

"לכל הרוחות," אמר הדסון.

מחצית משימתם נכשלה, אבל עדיין היו להם ארגזי הנירוסטה ומה שבתוכם. לסי־איי־אי, אף שהיה ארגון חשאי, היו משרדים וכתובת. במקרה הצורך, ידע הדסון, הוא ימצא אותם ויקיש על דלתם עד שמישהו יכניס אותו וישלם לו.

כשהסתובב וירה שוב לעבר הטרמינל, ראה את אורותיהן של שתי מכוניות שמיהרו לקראתו מן הקצה הרחוק של הרציף. הוא לא חשב שאלה פרשים רכובים על סוסים.

הוא מיהר לעלות במדרגות וצלל דרך הדלת כשקליע ניתז מעורו החלק של המטוס.

"סע!" הוא צעק.

"מה עם הנוסע שלנו?"

"מאוחר מדי בשבילו."

טייס המשנה הזיז קדימה את המצערות, והדסון טרק את הדלת וסובב את הידית כלפי מטה בדיוק כשהמטוס החל לנוע. מעבר לנהמת המנועים הוא שמע זכוכית מתנפצת.

הדסון הסתובב וראה את צ'ארלי סימפקינס נטוי מעל הקונסולה המרכזית, וחגורת הבטיחות שלו מחזיקה אותו.

"צ'ארלי?"

המטוס נע והדסון רץ קדימה. הוא צלל לתוך תא הטייס כשירייה נוספת נשמעה ואחריה עוד אחת.

הוא נשאר על הרצפה, שלח יד למעלה והזיז קדימה את המצערות. כשהמנועים שאגו הוא זחל מתחת למושב הטייס ודחף בכוח את ההגה הימני. המטוס הגדול החל לצבור תאוצה, נע בכבדות, אבל הגביר מהירות והסתובב.

עוד ירייה פגעה במתכת מאחוריו, ואחריה עוד שתיים. הדסון תיאר לעצמו שהסתובב במידה מספקת ושהמטוס מכוון עכשיו את אחוריו אל הטרמינל. הוא התיישב במושב שלו והפנה את המטוס אל המסלול.

בשלב הזה היה עליו לטוס. לא היה עוד מקום בטוח על הרציף הזה. המטוס היה מכוון לכיוון הנכון, והדסון לא המתין לשום אישור. הוא דחף את המצערות אל הקיר והמטוס הגדול החל לנוע.

לשנייה או שתיים הוא שמע קליעים מנקבים חורים בעורו של המטוס, אבל תוך זמן קצר יצא המטוס מטווח פגיעתם, והמשיך לשעוט על המסלול ולהתקרב למהירות הנחוצה להמראה.

בגלל הראות הגרועה והחלון המנופץ מצד שמאל התקשה הדסון לראות את האורות האדומים בקצה הרחוק של המסלול שהתקרבו לעומתו במהירות.

הוא הוריד את המדפים בחמש מעלות וחיכה עד שהיה במרחק מאה מטרים מקצה האספלט לפני שמשך אחורה את מוט ההיגוי. המטוס היטה את חרטומו כלפי מעלה, היסס לרגע ארוך ומעצבן, ואז זינק מעל קצה המסלול כשגלגליו מצליפים בעשב הגבוה מאחורי האספלט.

הדסון הפנה את המטוס מערבה, הרים את כַן־הנֶסע ורכן מעל טייס המשנה שלו.

"צ'ארלי?" הוא אמר וטילטל אותו. "צ'ארלי!"

סימפקינס לא הגיב. הדסון חיפש דופק אבל לא מצא.

"לעזאזל," הוא אמר לעצמו.

עוד אבדה. במלחמה, חמש שנים לפני כן, איבד הדסון חברים רבים מספור, אבל תמיד היתה סיבה. במקרה הזה, הוא לא היה בטוח. כדאי מאוד שתוכנם של הארגזים ההם יצדיק את מותם של שני אנשים.

הוא הרים את סימפקינס חזרה למושב שלו והתמקד בטיסה. הרוח הצדדית היתה גרועה והמערבולת רעה ממנה, ונעיצת מבט אל חומת הערפל האפור כהה בעת שעלה מבעד לעננים היתה מבלבלת ומסוכנת.

בלי אופק או כל דבר אחר שיסייע לכוון את המטוס באופן חזותי, לא היה אפשר לסמוך על תחושות הגוף. טייסים רבים הטיסו את מטוסיהם כלפי מטה בתנאים כאלה, מכיוון שחשבו שהם טסים בקו אופקי ישר.

רבים אחרים סיחררו מטוסים מאוזנים מכיוון שגופם אמר להם שהם מסתובבים ונופלים, כמו שיכור שחושב כי מיטתו מסתובבת - הוא יודע שזה לא קורה, אבל אינו יכול לשנות את התחושה.

כדי למנוע זאת, השפיל הדסון את עיניו, סרק את המכשירים ווידא שכנפי המטוס מאוזנות. הוא המשיך לעלות בזווית בטוחה של חמש מעלות.

בגובה של אלפיים רגל ובמרחק חמישה קילומטרים מנמל התעופה השתנה מזג האוויר לרעה. מערבולות טילטלו את המטוס למעלה ולמטה ואיימו לקורעו לגזרים. גשם הצליף על השמשה ועל המתכת סביבו, ורק מהירות הטיסה מנעה מרובו להיכנס פנימה מבעד לחלון הפינתי השבור. אבל חלק מן הלחות התפזרה בתא הטייס, והרעש התמידי נשמע כמו רכבת משא הנוסעת במהירות גבוהה.

בגלל חורי הקליעים והחלון השבור לא הצליח הדסון לשמור על לחץ קבוע במטוס, אבל עלה בידו להמריא לגובה ארבעה־עשר אלף רגל או יותר בלי שהקור יפריע לו לתפקד. הוא שלח יד אחורה ונגע בבקבוק הירוק המלא חמצן נקי וידע שיזדקק לו כשיגיע לגובה רב יותר.

עוד מערבולת טילטלה את המטוס, אבל אחרי שהורם כן־הנֶסע וכל המנועים פעלו, הבין הדסון שיש באפשרותו לעבור דרך הסערה ולצאת מצידה האחר.

ה'קונסטליישן' היה אחד המטוסים המתקדמים ביותר של התקופה. הוא עוצב ב'לוקהיד' בעזרת הטייס המפורסם הווארד יוז, והיה מסוגל לטוס במהירות של שלוש־מאות וחמישים קשר ולהמשיך למרחק חמשת אלפים קילומטרים בלי לתדלק. אילו אספו את טרסוב בנקודה קצת יותר מערבית, היה הדסון מצליח להגיע עד ניופאונדלנד או בוסטון בלי תחנת ביניים.

הוא פנה לבדוק את כיוון הטיסה וגילה שהוא נוסע צפונה יותר מכפי שהתכוון. כשניגש לתקן את הזווית נתקף סחרחורת, וכשהתייצב ראה אור אזהרה נדלק.

הגנרטור במנוע מספר אחת השתתק, והמנוע פעל במהירות מופרזת. כעבור רגע החל לגמגם מנוע מספר שתיים, ונורת האזהרה הכללית נדלקה.

הדסון ניסה להתרכז. הוא היה מסוחרר ומטושטש, כאילו סומם, ואחז בכתפו במקום שהקליע פגע בו. הפצע כאב, אבל הוא לא ידע לאמוד את כמות הדם שאיבד.

על לוח המכשירים שלפניו החל להתפרע האופק המלאכותי - מכשיר שהטייסים משתמשים בו כדי ליישר את הכנפיים כשהם אינם רואים את הנעשה בחוץ. הג'ירוסקופ הכיווני שלצידו השתולל גם הוא.

תפקודו של המטוס הידרדר במקביל לתפקודו הגופני של הדסון.

הדסון הסתכל על המצפן הישן, המכשיר העתיק שנועד לעזור לטייס בלית ברירה, במקרה שכל המכשירים המכאניים מתקלקלים. המצפן הראה לו שעליו לפנות שמאלה. הוא ניסה לפנות, אבל נטה רחוק מדי לכיוון האחר. התראת ההזדקרות השמיעה קולה כי מהירות הטיסה שלו הואטה, וכעבור רגע נדלקו האורות מעל לוח המכשירים. כמעט כל דבר שיכול להבהב היבהב. התראות כני־הנסע החרישו את אוזניו.

ברק קרוב סינוור אותו, והוא תהה בליבו אם פגע במטוס.

הדסון תפס את הרדיו, עבר לרצועת הגלים הקצרים שקיבל מהסי־איי־אי, והחל לשדר.

"הצילו, הצילו, הצילו, מדבר — "

המטוס זינק ימינה ואחר כך שמאלה. הברק הבזיק שוב, וניצוץ של מיליון וולט פקע לנגד עיניו. הוא חש הלם חשמלי דרך הרדיו וזרק את המיקרופון כאילו היה תפוח אדמה לוהט. המיקרופון התפתל מתחת ללוח המכשירים על הכבל שלו.

הדסון ניסה שוב לאחוז במיקרופון, אבל לא הצליח. הוא רכן קדימה וניסה שוב, התמתח, ואחר כך אחז בו בקצות אצבעותיו ומשך אותו אחורה, מוכן לשדר שוב.

ואז, כשהסתכל למעלה, ראה איך נעלמים העננים ומימיו השחורים של האוקיינוס האטלנטי ממלאים את האופק וממהרים לקראתו.