הנפט של פוטין

הקדמה

באוקטובר 2003 גלשה המלחמה בין שני האישים החזקים ברוסיה לאלימות. לנשיא ולדימיר פוטין נמאס. פלוגה חמושה של כוחות צבא נשלחה כדי לעצור את מטוסו של מיכאיל חוֹדוֹרְקוֹבְסְקִי - בכוח, אם יידרש הדבר - על מסלול ההמראה של שדה־תעופה בסיביר. תוך שעות אחדות נלקח האיש העשיר ברוסיה בחזרה למוסקבה, כשידיו אזוקות ועל ראשו ברדס שחור עשוי אריג גס. פוטין הפגין את עוצמתו הפוליטית, אך חודורקובסקי - ששלט על המאגרים העצומים של מקורות הנפט החיוניים של רוסיה - החזיק במפתח לכלכלתה של המדינה. פוטין רצה את הנפט שלו בחזרה; חודורקובסקי רצה להיות נשיא.

בחודשים שהובילו לעימות, מיכאיל חודורקובסקי הפך את החברה שבבעלותו, 'יוּקוֹס אוֹיל', לאחת החברות החזקות ביותר ברוסיה ולאחת השחקניות החשובות בעולם. לאחר מכן הוא הזמין את האמריקאים לחלוק איתו את הנפט והשיק קמפיין חצוף, שמטרתו היתה ליטול את השלטון מידיו של פוטין. חודורקובסקי ניצל את הונו האדיר כדי לממן כמה מפלגות בפרלמנט של רוסיה והודה בגלוי שהוא משתמש בהן כדי לפלס את דרכו לתוך הקרמלין. בעימות דרמטי שהתרחש במשרדיו של פוטין, הטיחו שני הגברים איש ברעהו עלבונות, מאשימים בכעס זה את זה בשחיתות.

ולדימיר פוטין היה מוכה אימה. הוא ידע שאם ימחץ את חודורקובסקי ויחרים את 'יוקוס' הדבר יהפוך אותו לאיש הרע בעיניהם של ליברלים ובעיני המערב; הוא ידע שהדבר ישווה לו דימוי של עריץ גחמני ויבריח משקיעים. אך הוא ידע שהנפט הוא המפתח לעתידה של רוסיה וכי בלעדיו אין לו קיום. מחירי הנפט המרקיעים שחקים והמאגרים העצומים של רוסיה הוכיחו שהוא צודק: תחת שלטונו של פוטין, הכלכלה הרוסית הפכה מכאוטית לפרה חולבת של מזומנים; מוסקבה יכלה להפעיל את כובד משקלה על הבמה הבינלאומית, לסחוט מדינות אחרות תוך הפעלת חרם נפט וגז, ולשוב למעמדה כאחת המדינות החשובות בעולם.

אך המחיר היה גבוה. המאבק על 'יוקוס' נוהל במיומנות על ידי הניצים בקרמלין: הם ניצלו אותו כדי למסד את ניצחונם על כוחות הליברליזם, וכך השתלטו על עתידה של רוסיה. מסירותם לעיקרון של עליונות המדינה קיצצה את זכויות הפרט. החופש והדמוקרטיה התערערו, ואילו האופוזיציה נרמסה.

בעוד תפקידו החדש של פוטין כראש הממשלה לאחר הבחירות של 2008 זירז את השתלטותו על המנגנון הפוליטי, יריבו הנקמני הוסיף לתכנן את נפילתו מתאו שבמחנה העבודה בסיביר. החברה שאותה הקים חודורקובסקי הציבה בפני הקרמלין אתגר משפטי חסר תקדים כשתבעה אותו בסכום של 50 מיליארד דולר, פיצוי על הנכסים שפוטין גנב ממנה לטענתה. הקרמלין, מצידו, הגיש נגד חודורקובסקי כתב אישום חדש, שבכוחו היה להחזיקו תחת סורג ובריח למשך שלושים שנה, ואילו הבריטי שנטל את מושכות הניהול כשהבוסים האחרים של 'יוקוס' נשלחו לגולאג, מצא את מותו בהתרסקות מסוק מיסתורית. מאז נטלה לידיה שלישיית בריטים מנומסים בגיל העמידה את המלחמה של החברה נגד הקרמלין, כשאחריהם דולקים צווי מעצר של האינטרפול וזעמו של הקרמלין.

הספר מתבסס על חומרים שנאספו במהלך מחקר בן שנתיים ברוסיה, בארצות־הברית, בבריטניה ובישראל. רוב המידע המופיע כאן הגיע ממקורות ראשוניים, לרבות ריאיונות עם רבים מהאנשים שמילאו תפקידים מרכזיים במאבק בין השלטון לבין האוליגרכים, ומסמכים ששני הצדדים עשו בעבר כל מאמץ לשמור בסוד. מרואיינים רבים הסכימו לשוחח איתי לציטוט, ושמותיהם ודבריהם מצוטטים כאן באופן ישיר; אך אחרים שוחחו עימי רק בתנאי שאשמור על עילום שמם, ושהמידע שסיפקו יישאר ללא ייחוס, וזאת לצורך ביטחונם האישי.

כדי להתיר את סבך הסיפורים והפרשנויות הסותרים ואת הטענות המטעות הסובבות את הסיפור יוצא הדופן הזה, השקעתי מאמצים להשתמש בניסיון שצברתי בכל הנוגע לרוסיה - במשך שלושה עשורים ביקרתי בה דרך קבע, ובמשך שש שנים הייתי תושב במקום, ראשית כסטודנט ולאחר מכן כעיתונאי. מה שהתגלה הוא דיוקן פסיכולוגי מטריד של שני אנשים חסרי רחמים, שמאבקם על נשמתה של רוסיה העלה את המדינה על מסלול פוליטי שמאיים על המערב יותר ויותר. בלב המאבק ניצב הנפט, הזהב השחור, שקבע את גורלותיהם של פוליטיקאים ושל אומות כאחד ומעורר אובססיה חסרת מעצורים, שמניעה אותם לרדוף אחר הפרס הגדול מכולם.

חלק ראשון הבריחה למזרח

יום שישי, 24 באוקטובר, 2003.

נִיזְ'נִי נוֹבְגוֹרוֹד, 400 קילומטר מזרחית למוסקבה

הטמפרטורה ירדה וסופת השלגים הלכה וקרבה, אך בקרת האקלים של המרצדס עמדה באתגר: מיכאיל חודורקובסקי שקע עמוק יותר לתוך העור החמים ועצם את עיניו. המיית הצמיגים על משטח האספלט של הכביש המהיר לשדה־התעופה עירסלה אותו לכדי נמנום. במהלך ששת החודשים האחרונים היה מוחו עסוק בעסקה ובהשלכות האדירות העשויות להיות לה; ימיו היו עמוסים פגישות, משאים ומתנים, כישלונות ופריצות דרך. ההצלחה היתה עתה כה קרובה, עד שהיה יכול לחוש בה כמו מלח על השפתיים.

חזונות של עושר לא הילכו עוד קסם על חודורקובסקי. לא כן חזונות של כוח, והעסקה הזאת היתה עתידה להעניק לו כוח עצום. בחומה המנחם של המכונית היה אפשר לסלוח לו על החלומות שחלם על האופן שבו ינצל את כוחו; על תוכניותיו לעתידו שלו ולעתידה של רוסיה. החזון היה מעורר השראה, אך האירועים עמדו להתנכל לו.

בכיסו היה המכתב - אפילו לא מכתב, פקס - שהיה יכול להכריע את גורלו. הוא התקבל אצל עורכי־דינו יום קודם - שני עמודים של הדפסת פקס מטושטשת החתומה בחותמת של משרד התובע הכללי: 'מיכאיל בּוֹריסוֹביץ' חודורקובסקי נקרא בזאת להתייצב במקום להלן בזמן הנקוב לצורך תשאול בחשד לאי סדרים בתשלומי המסים של חברת 'יוקוס אויל...'

המסמך נשא את חתימתו של ולדימיר וַסיליֶיביץ' אוּסְטינוֹב, התובע הכללי של הפדרציה הרוסית, אך חודורקובסקי ידע מי באמת עמד מאחוריו. הוא נקרא למוסקבה בהתראה של פחות מעשרים וארבע שעות. פוטין שיחק בו.

המכונית החלה להאט. חודורקובסקי הביט לתוך החשיכה וראה את האורות של שדה־התעופה ניז'ני בקצה הכביש המהיר. שעונו הורה שהשעה כמעט עשר בלילה... והיה עליו להופיע בפני חוקריו של הנשיא בשעה שתים־עשרה בצהריים. הפור נפל.

הדרמה שהתרחשה באותו ערב עמדה לגרום לעימות הרסני בין שני גברים רבי עוצמה בעלי תפיסות שונות לחלוטין לגבי עתיד מדינתם. האירועים הפכו לחלק מהפולקלור הפוליטי של רוסיה, אך הפרטים של מה שאירע בשלג של סיביר עדיין לוטים בערפל. הסיפור שלהלן מבוסס על עדויותיהם של אחדים מהאנשים שנטלו חלק באירועים הללו.

בשערי שדה־התעופה, עברה המרצדס של חודורקובסקי דרך עמדת הבדיקה הביטחונית והחליקה אל מסלול ההמראה. מטוס טוֹפּוֹלֶב מדגם 134, שלא היה צבוע בצבעיה של חברת תעופה כלשהי, עמד בפינת שדה־התעופה, הרחק מטרמינל הנוסעים. גבר נמוך ומוצק במעיל טייסים מיהר לרדת בכבש המטוס ועמד דום על המסלול: "ברוך השב, מיכאיל בוריסוביץ'". אני מצטער שאני צריך להאיץ בך, אדוני, אך יש לנו חלון הזדמנויות קטן לפני שהסערה מגיעה. כבר הפעלתי את המנועים."

חודורקובסקי הודה לאיש ואמר כי יעלה למטוס מייד. אך כשהיה על כבש המטוס הסתובב אחורה ושאל: "פּיוֹטְר... דיווחת על מסלול הטיסה?"

פיוטר הטיס את הבוס זה חודשים; הוא הבחין שמשהו אינו כשורה.

"כן, אדוני. אִירְקוּצְק, עם תדלוק בנוֹבוֹסִיבּירְסְק. כמו שאמרת." חודורקובסקי הניח יד על כתפו.

"אתה צודק. אבל תגיד לי: יש לנו מספיק דלק כדי להגיע עד פינלנד?" הטייס חשב לרגע.

"כן, אדוני. נוכל להגיע להלסינקי. אבל נצטרך לדווח על מסלול חדש, ואני לא בטוח ש..."

חודורקובסקי הניף בידו בביטול.

"אל תדאג. רק חשבתי בקול רם..."

על סיפון המטוס, הוא ביקש בירה ונטל אותה לטרקלין הפרטי שלו בחזית המטוס. מאז ומתמיד חשש לטוס. אך התא טבל באור רך ודיוֶורטימֶנטוֹ של מוצרט התנגן בשקט במערכת השמע.

חודורקובסקי נשם עמוקות וניסה להירגע. מושבים רחבים, מרופדים בעור בצבע בז', היו מקובצים סביב שולחן נמוך, שעליו היו מונחים פרטי מסלול הנסיעה הנוכחית. באותו ערב הוא סעד בניז'ני עם ראש הממשלה לשעבר. מחר, באירקוצק, הוא היה אמור לבקר במשרד האזורי של חברת 'יוקוס', לפתוח מכון חדש לסטודנטים צעירים הלומדים מדע המדינה וסוציולוגיה ולנאום נאום שכותרתו "כוחה של המדינה, עסקים וחברה", על הקשר בין הון לשלטון. לאחר מכן התכוון להגיע לעומקה של סיביר, לבקר את מושל מחוז יֶוֶֶונְקְיָה ולסייר בשדות הנפט החדשים שעמד לרכוש עם השלמת המיזוג עם חברת 'סִיבְּנֵפְט'.

עצם המחשבה העבירה בחודורקובסקי רעד של סיפוק: השדות של 'סיבנפט' היו החתיכה האחרונה בתצרף. הקונגלומראט החדש שלו היה עתיד להיות הגדול ביותר ברוסיה ומספר שתיים או שלוש בעולם. עם עוצמה שכזאת לא היה שום סיכוי שהאמריקאים יסרבו לו. הוא יגרום להם לחתום איתו על שותפות אסטרטגית, ושותפים מערביים בחברה יהפכו אותה לבטוחה מפני ציפורניו של הקרמלין, ואותו - למחוסן מפני הקרמלין. אבל הבעיה היתה כזאת: לפתע נראה היה כאילו הקרמלין רודף אותו...

הוא קרא לאלכס לבוא לטרקלין והציע לו משקה. אלכס סירב בנימוס והחליק על השולחן את עותק הפקס ששלח התובע ושהיה ברשותו. חודורקובסקי התבונן בו. "כן, אני יודע, אַלִיק. אבל מה אני יכול לעשות? זו מלכודת, לא?"

אלכס היה עורך־דין ולא מיהר להתחייב. "כן, יכול להיות. או שזה יכול להיות סתם איזה נוהל שהחבר'ה של התובע מנצלים כדי להרגיז אותנו. הם אוהבים לעשות קונצים כאלה."

חודורקובסקי לגם מהמשקה שלו והביט החוצה דרך החלון. המנועים הפכו רועשים יותר ויותר; אי־אפשר היה לדחות עוד את ההמראה. "כן, אולי. אבל אני חושב שייתכן שהם עושים לי את מה שהם עשו לפּלאטוֹן. הם מפחדים מאיתנו, אליק. הם מפחדים מאיתנו."

אלכס הינהן באיטיות. הוא היה אדם זהיר, והעיקשות של הבוס שלו הדאיגה אותו. פְּלַאטוֺן לֶבֶּדֶב היה במעצר, וסיכויו לצאת לחופשי היו קלושים. זה היה עסק ביש. אישומי העלמות המס היו חמורים, והניסיונות לשחרר את לבדב בערבות נדחו על הסף. כתב האישום נגד פּיצ'וּגִין עמד להיות חמור יותר: אנשיו של פוטין ניסו להדביק לו אישומים אחדים ברצח, שמשמעותם עשויה להיות מאסר עולם במחנות. וגרוע מכול, אלכס היה מודאג שהבוס עצמו מצוי בסכנה מיידית. הוא ידע שהמעצרים האחרים היו בבחינת אות אזהרה - הקרמלין רצה להפחיד את חודורקובסקי ולגרום לו ללכת בתלם - אך דומה היה שהאיומים והכפייה רק הגבירו את נחישותו לדבוק בדרכו. הוא היה גאוותן ועיקש: אלכס ידע שהתכונות הללו הן שהביאו להצלחתו העצומה בעסקים; אך הן גם היו התכונות שיביאו להתמוטטותו במהלומה קטלנית.

'אם יותר לי להביע את דעתי," העז ואמר, 'אני חושב שהם החליטו שאתה עשיר מדי וחזק מדי. הם לא אוהבים שאתה מרים עליהם את האף. הם כמו הסנדקים של המאפיה, ואתה לא נותן להם את הכבוד שהם חושבים שאתה צריך לתת להם."

בפעם הראשונה במהלך השיחה מיכאיל חודורקובסקי צחק, כאילו עצם המחשבה על זלזול בכבודו של נשיא רוסיה אינו אלא בדיחה משעשעת. כשהתמתח בכורסה המרופדת של המטוס הוא הזכיר לאלכס פנתר במנוחתו, נינוח לשעה קלה אך תמיד מוכן ומזומן להסתער: דמותו הנמוכה והצנומה מבעד לסוודר הקשמיר האפור ולמכנסי הג'ינס השחורים; עיניו הירוקות־חומות חסרות מנוחה ודרוכות מאחורי המשקפיים דקות המסגרת; שערו הקצוץ, אפור בטרם עת בגלל אלוהים יודע אילו תלאות ודאגות, שיווה לו מראה בטוח בעצמו של ספורטאי הנהנה מתהילה של קריירה מפוארת.

"אני לא צוחק עליך, אליק," כך אמר. "עצם המחשבה על האספסוף של פוטין כסנדקים... אתה יודע שאני לא טוב ב'לתת כבוד'. הם וידאו שאני מחוץ לעיר לפני ששלחו את הצו; הם ידעו שאצטרך לעזוב הכול כדי לחזור; אז מה הסיפור שלהם?"

אלכס חשב לרגע.

"אני לא בטוח. אבל אם להגיד את האמת, זה לא מוצא חן בעיניי. ברגע שקיבלנו את המכתב אמרנו לתובע שלא תוכל להגיע, אבל לא שמענו מהם דבר. אתה לא חושב שאולי כדאי שנחזור ונדבר איתם? נברר מה הם רוצים ונסביר את העמדה שלנו?"

חודורקובסקי דיבר כעת ברצינות.

"כן, חשבתי על זה. אבל תראה מה קרה לפלאטון המסכן. אפילו חשבתי לומר לפיוטר לשנות כיוון ולהטיס אותנו אל מחוץ למדינה. אבל זה יראה שאני מודה בכניעה, ואני לא אדם שנכנע. אם אחזור למוסקבה, זה כאילו שאני כורע ברך בפני פוטין..."

המטוס עלה על המסלול ורעש המנועים גבר.

מילותיו האחרונות של חודורקובסקי נבלעו בקולו של פיוטר, שנשמע במערכת הכריזה: 'אני מצטער, חבר'ה. מגדל הפיקוח סירב לבקשת ההמראה שלנו. יש איזו בעיה טכנית. אנחנו חייבים לחזור בחזרה."