קלף היַלדה
אפילוג
דרך המים
בסופו של דבר מצאנו את טוֹלְבוֹי וקוֹאַדְלוֹפּוֹ מחוץ לעיירה בשם קץ יישוב. הם הסתבכו שם בצרות חמורות אפילו יותר ממה שדוראל צפה. בהשתלשלות נסיבות בלתי מובנת הם נאלצו לשלב כוחות שוב עם החתולה־סנאית, והיא הובילה אותם לארמון כפרי של אציל עשיר, שבו שלושתם כמעט... אתם יודעים מה? זה סיפור אחר. נאמר רק שעד שהצלנו אותם, טוֹלְבוֹי וקוֹאַדְלוֹפּוֹ כבר היו בדרך לקַצָּב, והחתולה־סנאית ברחה עם אבני חן בשווי הון.
יש כאן לקח, איפשהו.
ומה איתי? טוב, זה קצת יותר מסובך.
דוּרָאל לקח אותי איתו דרומה, לעיירה בגודל של גרגיר אבק על הגבול שבין דָארוֹם לגִיטַבְּרִיָה, ושם הציג אותי בפני אשתו, אֶנָה, בתערובת הרגילה אצלו של דיפלומטיה וטקט.
״סליחה שאיחרתי, מותק. זאתי פֶריוּס. נראה לי שאולי נרצה לאמץ אותה.״
אֶנָה, שלא הייתה דומה כלל לתיאורים של דוּרָאל בסיפוריו, ולמרות זאת הייתה יפה עוד יותר, בחנה אותי בשבע עיניים, בדקדקנות רבה יותר מכל האַרְטָה פְּרֶצִיס שלו.
״חשבתי שהכלב הוא פֶריוּס,״ היא אמרה בסופו של דבר.
דוּרָאל משך בכתפיו והלך לסדר את קוֹאַדְלוֹפּוֹ באורווה. הוא השאיר אותי עם האישה הזרה והמפחידה הזאת, שלא החלפתי איתה אפילו שתי מילים. בסוף היא שאלה, ״את בטוחה שאת רוצה להישאר איתנו, ילדה? את יודעת מה אומרים: אַרְגוֹסִי אחד זה צרה, שניים זה ראיות חותכות לכך שקץ העולם מתקרב.״
העברתי מבט על חדר הכניסה של ביתם הדו־קומתי הדל. הוא לא היה מרשים במיוחד, ולא נראה שמישהו גר שם לאורך זמן. אחרי האחוזה של סר גֶ׳רְבַייס וסר רוֹזָרִיט – לעזאזל, אפילו אחרי ההוד העבש והחָרב של המפרשית השחורה – הבית לא נראה מיוחד כלל וכלל. אז אני לא יכולה להסביר מדוע הייתי פתאום מתוחה כל כך, למה פחדתי נורא שהיא לא תרצה אותי. למה שתרצה?
כל גופי רעד כשעניתי, ״בבקשה, גברתי, אם תיתני לי להישאר, אני מבטיחה ש... אני אהיה ילדה טובה.״
אֶנָה הביטה בי שוב במבטה החודר, ואז, כאילו במבט היחיד הזה שאבה ממני מאה סודות, היא הושיטה יד וחפנה את הלחי שלי. ״לא,״ היא אמרה.
הרגשתי איך כל תקוותיי מתרסקות באחת. ברור שהיא לא רוצה אותי כאן. דוּרָאל הטיפש מופיע לו פתאום אחרי היעדרות של חודשים, גורר איתו ילדה פראית מורעבת לביתה של אֶנָה ואומר שהוא רוצה שהם יאמצו אותה? איך היא אמורה להגיב?
״אני מצטערת,״ אמרתי.
״בצדק.״
היא אחזה את שתי ידיי בידיה ונישקה כל אחת מהן, ואז זוויות פיה התרוממו, אחת קצת יותר מהאחרת, וראיתי מאיפה דוּרָאל גנב את החיוך האופייני לו. בן רגע היא משכה אותי לתוך חיבוק שאני מרגישה עד עצם היום הזה. ״בבית הזה לא צריכים ילדות טובות,״ היא אמרה.
כן, באמת אפשר להתאהב בצ׳יק־צ׳ק.
אבל ששת החודשים שחלפו מאז לא היו רק טובים. לפעמים אני עדיין מתבלבלת. אני שוכחת דברים. אני מביטה בעצמי במראה הרבה, וזה כנראה לא בריא, אבל אם אני לא עושה את זה, קשה לי לזכור איך אני נראית.
לפעמים אני פוקחת עיניים באמצע הלילה ומגלה את דוּרָאל או אֶנָה עומדים מולי בפיג׳מה כי צרחתי מתוך שינה. לפעמים אני שומעת קולות. מֶט׳אַסְטִיס אומר לי שהניסוי נמשך. אריסה מזהירה אותי להסתלק. דוּרָאל מתעקש שאני זאת שצריכה להחליט אם אני מרשה לחזיונות כאלה להטריד אותי. אֶנָה מזכירה לי שדוּרָאל, למרות כל חוכמתו בדרכי האַרְגוֹסִים, יכול להיות עיוור לא פחות מכל אחד אחר מדי פעם.
אבל הקול שאני שומעת יותר מכול הוא שלך.
החותמים שטבעת סביב צווארי עדיין שם, אבל הם נמוגים מעט מדי יום. נסיך השבט אמר לדוּרָאל שרוב הכישופים נשחקו או נשברו מעצמם. הכישוף הזה, שמאפשר לך לראות דרך עיניי ולמלא את הראש שלי במחשבות שלך, הוא האחרון. מתברר שנסיך השבט הציע לשבור אותו בשבילי באואזיס, אבל אפילו מתוך הטראנס סירבתי. אני מניחה שהוא ייגמר עוד מעט, ולך ולי יש עדיין איזה עניין קטן לסגור לפני שניפרד.
כל אנשי חֶבֶר המכַשפים נכבלו בשלשלת נפשית שתמנע מהם לזכור את הניסויים ומה שהם גילו דרכם. נסיך השבט הבטיח לדוּרָאל שהוא יעשה אותו דבר איתך ועם כמה אחרים שלא היו ביום ההוא באואזיס. הוא אמר שאף אחד מכם לא יזכור את שמי או מה שעשיתם לי.
זה משהו, לא?
יום אחד, בַּז, אולי אני אגיע לבית שלך. אולי תתהה מה פתאום אַרְגוֹסִית מידפּקת על דלתך. מתוך סקרנות תזמין אותי להיכנס, אפילו לא תדע שכבר נפגשנו.
אבל עכשיו, כשאני חושבת על זה, אני די מקווה שאני תמיד אהיה לך בתוך הראש, רק טיפ־טיפה. דוּרָאל אומר שכולם צריכים מזכרת, משהו שיזכיר לנו את האפלה השוכנת בליבנו, כמו מצפן הפוך, שמראה את הדרך שבה אל לנו ללכת שוב לעולם. זה מה שאתה תהיה בשבילי מעכשיו. לשם כך, ותו לא, בַּז הַצֵּל – אני לא יודעת מה שמך האמיתי – אני מציעה לך את דרך המים. אם יצטלבו שוב דרכינו ביום מן הימים, מי ייתן וישכון בינינו שלום. כי אם לא... טוב, תמיד הייתה לי נטייה קלה לצעוד בדרך הרעם.
אז אתה יודע מה אומרים...
תהיה ילד טוב.
קוראים כותבים
There are no reviews yet.