The_Volunteer-4
הקדמה
אין עוד בעולם כולו מדינה אהובה ושנואה כמו ישראל. ליהודים היא מולדת קדושה; למוסלמים, גידול ניאו־קולניאלי ממאיר. אבל העימות מתרחב הרבה מעבר לדת. בד בבד עם הבלחתם והיעלמותם של ה"איזמים" השונים של המאה ה־20, ההיסטוריה קשרה קשר להעמיד את המדינה היהודית בעין הסערה בכל סוגיה אידיאולוגית. הטרוריסטים של אש"ף (ארגון לשחרור פלסטין) של שנות השישים והשבעים עטו על מנשריהם ז'רגון מרקסיסטי. גאמל עבדל נאצר הטיף לפאן־ערביזם. אנשי הבעת' בסוריה ובעיראק מצאו את שורשיהם האינטלקטואליים בנאציזם. ב־1979 התחוללה המהפכה האיראנית, והאסלאם המיליטנטי פרח במלוא עוזו ברחבי העולם והאציל מרוחו על החמאס, אל־קאעידה, הג'יהאד האסלאמי וחיזבאללה. וישראל, היא נאלצה להילחם בכל אידיאולוגיה הדוגלת בטבח אקראי. עובדה זו מסבירה את המסירות העצומה שמפגינים מערביים רבים - יהודים ולא־יהודים כאחד - כלפי ישראל: אינסטינקטיבית, הם רואים במדינת ישראל מיקרוקוסמוס של מאבק העולם התרבותי נגד האידיאולוגיה הרצחנית והאנשים הדוגלים בה.
תחושת הסולידריות הזו רק התעצמה בעקבות הפיגוע במגדלי התאומים, שהבהיר לכול מעל לכל ספק שהג'יהאד העולמי מתעב את ה"כופרים" בניו יורק ובוושינגטון לא פחות מאשר את אלה בירושלים ובתל אביב. בעשור שהוביל ל־11 בספטמבר נתפסו אנשי הג'יהאד כמטרד בלבד, כתופעה זניחה בשולי העימות הגיאופוליטי החשוב. ואז גילה העולם כולו את מה שגיליתי אני עשרים שנה קודם לכן: מלחמתה של ישראל היא המלחמה של כולם.
החל מ־1988 ועד סוף 2001 נפלה בחלקי הזכות הגדולה לשרת בשירות החשאי הישראלי - המוסד. משימתי באותה תקופה היתה להגן על ישראל מפני רוצחים ניהיליסטים כמו אלה שתקפו את ארצות הברית ב־11 בספטמבר, בימי האחרונים במוסד. ספר זה הוא תיעוד הדרך שבה מילאתי את משימתי זו.
היתה לי קריירה מגוונת במוסד. במשך שבע שנים וחצי פעלתי כסוכן סמוי - מרגל קלאסי - בכמה וכמה יעדים עוינים. בהמשך, עבדתי במשך שנתיים וחצי במטה המוסד כקצין קישור לסי.איי.אי ולאף.בי.איי בחטיבת הפח"ע - היחידה ללוחמה בטרור. על אף שבתפקיד הזה לא היה הזוהר שמתלווה למשימה בחו"ל, הוא בוצע בתקופה שבה החלה מעורבותו של הסי.איי.אי בתהליך השלום במזרח התיכון, וישראל מצאה עצמה תחת מבול קטלני של פיגועי טרור. האירועים שהייתי עד להם באותה תקופה שופכים אור על שיתוף הפעולה בין ישראל לארצות הברית במלחמה בטרור.
סיפורי ממשיך בתיאור תפקידי שטח שמילאתי באפריקה ובדרום מזרח אסיה, במשימת גיוס מקורות ובמבצעים חשאיים שנועדו להחליש רשתות טרור ולסכל הפצת נשק לא קונוונציונלי. זו היתה תקופה של משימות מזדמנות שלא היו קשורות זו לזו. אבל רבות מהן היו חשובות ביותר, ולכן מצאו את מקומן בתיעוד זה של זיכרונותי.
הלוואי שהספר היה תיעוד של פיסת היסטוריה שעברה מן העולם - כמו זיכרונותיהם של מרגלים, ותיקי המלחמה הקרה. למרבה הצער אין זה כך. ישראל היא עדיין נוכחות לא רצויה במזרח התיכון. כשנשיא איראן מחמוד אחמדינג'אד הצהיר ב־26 באוקטובר 2005, כי "יש למחוק את ישראל מהמפה," הוא לא השמיע דעת יחיד של מחרחר שנאה מרושע; הוא ייצג בדבריו את ההשקפה הרווחת במזרח התיכון המוסלמי.
במהלך שירותי במוסד תרמתי את חלקי הצנוע בסיכול מאמציהם של האחמדינג'אדים, הסאדאמים והבן־לאדנים של העולם. בפרקים הבאים אפרט את תפקידי במשימות שנועדו לסכל את מאמציהן של סוריה, לוב ואיראן לרכוש טכנולוגיות ואמצעי לחימה מתקדמים. כמו כן אפרט את חלקי בלכידתם של שלושה בכירים באל־קאעידה באזרבייג'אן; במבצע חשאי משותף למוסד וליחידות המיוחדות שנועד לטרפד את הסיוע האיראני לתוכנית רצח־עם של ממשלת סודן נגד האוכלוסייה הלא־מוסלמית במדינה; במבצע משותף למוסד ולאף.בי.איי שחשף סוכן חיזבאללה בכיר שפעל בארצות הברית; במשימה בדרום אפריקה אשר במהלכה סיכלתי ניסיון של שני סוכנים איראנים שביקשו להגדיל את ארסנל הנשק של ארצם; ובמסע מריר־מתוק לזימבאבווה השכנה, שבה סייעתי בחילוץ קומץ היהודים שנותרו במדינה מציפורני משטרו האכזרי של רוברט מוגאבה.
כאשר עוברים על הרשימה שפירטתי, מדכא להיווכח שכל אותם ארגוני טרור ומדינות רשע שנגדם לחמתי - מלבד לוב שחריגתה מן הכלל הנ"ל עדיין שנויה במחלוקת - ממשיכים לראות במערב אויב. ובמקרה של איראן, צפון קוריאה ואל־קאעידה - האיום עוד התעצם.
ועכשיו, כשימי כמרגל מאחורי, מטרתי לספק לקוראים את כל התובנות האפשריות בכל הקשור למלחמה המתנהלת נגד הטרור וכוחות הרשע - מלחמה שאליה התגייסתי לפני עשרים שנה. בתוך כך אספר גם את סיפורי האישי ואתאר כמה מן המכשולים שהם חלק מהמקצוע. כמו בקרקס של ג'ון לה קארה, עולם המרגלים הוא זירה של דרמה אנושית גדולה המצריכה אומץ לב ודמיון. הוא גם יכול להיות מקום של כשלים אנושיים בנאליים. אף על פי שאני גאה במה שעשיתי ושיש לי מעט מאוד חרטות, אין עוררין על כך ששילמתי מחיר אנושי כבד: ילדים מנוכרים, גירושים, דיכאון, זעם, התנהגויות כפייתיות, תסמיני פוסט־טראומה ותחושת ניכור כללית. כל אלה הן תופעות נפוצות בקרב סוכנים חשאים.
מעטים המרגלים שפורשים לחיים של עושר ופרסום. כמרגל, מעולם לא זכיתי לכוס בירה חינם בשום מקום. מלבד אוסף המזכרות שלי - תמונות, תגים צבאיים וקטעי עיתונות פה ושם - מכל חוויותי נשארו לי בעיקר זיכרונות. אנסה להעביר לקוראי את הריח, הטעם והתחושה של המקומות והאנשים שראיתי ברחבי העולם ושל אותם חלולי לב שעשיתי כמיטב יכולתי לסכל את מזימותיהם.
הערת אזהרה: ספרים נוספים נכתבו על המוסד - כמה מהם מעלים לשם סנסציות בלבד טענות רחבות וכוללניות, על משימותיו ועל האמצעים שהוא נוקט לשם השגתן. במקרה הטוב, הספרים הללו הם אוסף של הבלים המתבססים על מידע מוטעה; במקרה הגרוע, מדובר בבדותות מכוונות שמטרתן להנציח את מיתוס הקנוניה היהודית הגלובלית. במוסד, כמו בכל סוכנות ביון, המידע נשמר בקפדנות רבה גם מפני סוכני שטח פעילים. כל מי שטוען שיש בידיו יותר מפיסת מידע קטנה על פעילות המוסד, כנראה משקר. לכן אני מדגיש שהמתנדב הוא סיפורי האישי ולא היסטוריה מקיפה של המוסד. מה שלא קרה לי אישית, לא מופיע בספר הזה.
הערת אזהרה שנייה: לא כל פרטי המשימות שביצעתי מתוארים בספר. אין לי כוונה לחשוף מידע רגיש ולסכן בכך את "המשרד". רוב הפרטים בספר אכן סודיים להלכה, אבל השמטתי כל דבר שעל פי שיקול דעתי עלול לסכן את עמיתי לשעבר או את בעלי בריתם בשירותי ביון אחרים.
לפני 11 בספטמבר, המחשבה לכתוב את זיכרונותי לא חלפה כלל במוחי. אבל עכשיו, כשהעימות המקומי שהשקעתי בו את כל כולי לפני עשרים שנה הפך למלחמה גלובלית, גישתי השתנתה. אנשים בכל רחבי העולם יודעים עכשיו שהם שרויים במלחמה גורלית, שבה הציוויליזציה ניצבת אל מול כת מוות פשיסטית. משראיתי את האויב מקרוב, אני רוצה לתאר לעולם את פניו המרובות.
אם אעורר עניין בקוראי ואחדיר בהם כמה פירורי חוכמה של מרגל בפנסיה, הרי שמשימתי הוכתרה בהצלחה. המוטו של המוסד, שפעמים כה רבות צוטט שלא כהלכה, אינו "בתחבולות תעשה לך מלחמה" כי אם דווקא הפסוק מספר משלי: "באין תחבולות ייפול עם ותשועה ברוב יועץ."
אמן.
קוראים כותבים
אין עדיין חוות דעת.