1
באז
סיימון סנואו שוכב על הספה.
סיימון סנואו בדרך כלל שוכב על הספה בימים אלה. עם כנפי העור האדומות שלו תחובות מאחוריו כמו כר, ופחית סיידר זול תלויה לו מהיד.
פעם הוא היה אוחז כך בְּחרב. כאילו הייתה מחוברת ליד שלו.
סוף־סוף קיץ בלונדון. למדתי כל היום — הבחינות בשבוע הבא. באנס ואני קבורים בספרים. שנינו מעמידים פנים כאילו גם סנואו לומד לבחינות שלו. הוא לא ביקר באוניברסיטה כבר שבועות, נראה לי. הוא קם מהספה רק כשהוא רוצה לרדת לקנות בפינה צ'יפס וסיידר. הוא קושר את הזנב שלו מסביב למותניים ומסתיר את הכנפיים בתוך מעיל גשם מפחיד מגומי בצבע חום — הוא נראה כמו קווזימודו. או כמו מישהו שמתכוון להתערטל. הוא נראה כמו שלושה ילדים יחד במעיל גשם, הזוי לגמרי.
הפעם האחרונה שראיתי את סנואו בלי כנפיים וזנב הייתה כשבאנס חזרה הביתה מהרצאה. היא הטילה לכיוונו לחש ביטול בלי לחשוב על זה אפילו, והוא רתח מזעם. "פאק, פֶּנִי, אני אגיד לך כשארצה את הקסם שלך!"
הקסם שלה.
הקסם שלי.
עד לא מזמן כל הקסם היה שלו.
הוא היה האחד, הנבחר, כן? ההכי־הכי. עם הכי הרבה קסם.
עכשיו באנס ואני לא משאירים אותו לבד, אם אנחנו יכולים. אנחנו הולכים להרצאות, אנחנו לומדים. (זה מה שבאנס ואני עושים. זה מי שאנחנו.) אבל כל הזמן מישהו מאיתנו בסביבה, מכין לסנואו תה שהוא לא מוכן לשתות, חולק איתו ירקות שהוא לא מוכן לאכול, שואל שאלות שהוא לא מוכן לענות עליהן...
אני חושב שרוב הזמן הוא שונא לראות אותנו.
אני חושב שהוא שונא לראות אותי. אולי אני צריך להבין את הרמז...
אבל סיימון סנואו תמיד שנא לראות אותי — עם כמה יוצאים מן הכלל מתוקים־מרירים בזמן האחרון. במובן מסוים, הפרצוף שהוא עושה כשאני נכנס לחדר (כאילו נזכר הרגע במשהו נורא) הוא הדבר היחיד שעדיין נראה לי מוכר.
אהבתי אותו ברע. אהבתי אותו בלי תקווה...
אז מה זה כבר משנה אם התקווה קלושה קצת יותר?
"אני מתכוון ללכת לקנות תבשיל קארי," אני אומר. "אתה רוצה משהו?"
הוא אפילו לא מזיז את המבט מהטלוויזיה.
אני מנסה שוב. "אתה רוצה משהו, סנואו?"
אם זה היה קורה לפני חודש, הייתי ניגש לספה ונוגע לו בכתף. אם זה היה קורה לפני שלושה חודשים, הייתי נותן לו נשיקה על הלחי. בספטמבר האחרון, כשהוא ובאנס רק עברו לדירה הזאת, הייתי צריך להרחיק את הפה שלי מהפה שלו כדי לשאול את השאלה, ולפעמים הוא לא היה נותן לי לסיים.
עכשיו הוא מניד את הראש. לא רוצה כלום.
קוראים כותבים
אין עדיין חוות דעת.