חומת אש

 THREAT_VECTOR-6 1

במשך שעות הסתתרו חמשת האמריקאים בחדר המלון העלוב והמתינו לרדת הלילה. טיפות גדולות וחמימות של גשם הקישו על החלון ויצרו את מרבית הקולות שנשמעו בחדר החשוך, שכן האנשים שבו לא הִרבו לדבר ביניהם. החדר הזה שימש כמרכז המבצעים של הצוות, אם כי ארבעה מתוך חמשת חבריו היו מפוזרים בשבוע האחרון במלונות אחרים ברחבי העיר. כעת, משהסתיימו הכנותיהם, עזבו הארבעה את מלונותיהם והתרכזו על ציודם כאן, עם החבר החמישי בקבוצה.

אף שעכשיו היו כולם שקטים כמו אבן, בשבוע החולף הם היו אחוזי תזזית. הם עקבו אחרי היעדים שלהם; הכינו דרכי פעולה אפשריות, ביססו את סיפורי הכיסוי שלהם; שיננו דרכי מילוט ראשוניות, משניות, ואפילו שלישוניות, ותיכננו את הלוגיסטיקה של המבצע שעל הפרק.

אבל עכשיו נשלמו כל ההכנות, ולא נותר להם אלא לשבת ולחכות לרדת החשכה.

רעם חזק התגלגל מכיוון מערב, והברק שהבזיק הרחק מעל ים מרמרה האיר לרגע את חמשת האנשים שישבו כמו פסלים, ואחר כך שבה החשכה וכיסתה את הכול.

המלון היה ממוקם ברובע סולטאן אחמט באיסטנבול, ונבחר לשמש כבית־המבטחים של הצוות בזכות החצר שלו, ששימשה כמגרש חניה לכלי הרכב של הצוות, ובזכות מיקומו במרחק שווה פחות או יותר מהמקומות שאליהם ייצאו אנשי הצוות מאוחר יותר. הוא בהחלט לא נבחר בגלל כיסוי המיטה העשוי פלסטיק או המסדרונות העגמומיים, אנשי הצוות הזעפניים או צחנת החשיש שהיתמרה מאכסניית הצעירים שבקומת הקרקע.

אבל האמריקאים לא התלוננו על תנאי המגורים שלהם; כל מעייניהם היו נתונים למשימה הממשמשת ובאה.

בשבע בערב הביט מפקד הצוות בשעון שעל פרק כף ידו; השעון היה כרוך מעל התחבושת שכיסתה את כל כף היד וחלק מהזרוע. האיש קם מכיסא העץ ואמר, "נצא אחד־אחד בהפרש של חמש דקות זה מזה."

האחרים – השניים שישבו על מיטה מנוקדת בכתמי צואת עכברים, האחד שנשען על הקיר ליד הדלת והרביעי שעמד ליד החלון – הינהנו לאישור.

המפקד המשיך. "אני מאוד לא מרוצה שבמבצע כמו זה אנחנו נאלצים להתפצל. זו לא הדרך שבה אנחנו פועלים. אבל למען האמת... הנסיבות מכתיבות לנו את דרך הפעולה. אם לא נחסל את הנבלות האלה במכה אחת, השמועה תתפשט והג'וקים יתפזרו."

האחרים הקשיבו בלי להגיב. בשבוע האחרון הם כבר חזרו על זה תריסר פעמים. הם הכירו את הקשיים, הם ידעו את הסיכונים והבינו את הסתייגויותיו של מפקדם.

שמו של המפקד היה ג'ון קלארק; הוא עשה את הדברים האלה הרבה לפני שצעיר אנשיו אפילו נולד. ולכן, לדברים שאמר היה משקל.

"כבר אמרתי את זה בעבר, רבותיי, אבל תסלחו לי אם אומר זאת שוב. כאן לא זוכים לנקודות בזכות ביצוע מסוגנן." הוא השתתק לרגע. "נכנסים ויוצאים. חד וחלק. ללא היסוס. ללא רחמים."

הכול הינהנו שוב.

קלארק סיים את נאומו ולבש מעיל גשם כחול מעל לחליפת שלושת החלקים המפוספסת שלו. הוא ניגש לחלון, הושיט את ידו השמאלית ולחץ את ידו המושטת של דומינגו "דינג" שאבז. דינג היה לבוש במעיל עור באורך שלושה רבעים וכובע צמר גדול. לרגליו היה תרמיל עשוי בד קנבס.

דינג הבחין באגלי זיעה על פניו של המורה הרוחני שלו. הוא ידע כי קלארק סובל מכאבים, אבל כל השבוע הוא לא התלונן. שאבז שאל, "תעמוד בזה?"

קלארק הינהן. "יהיה בסדר."

אחר כך הושיט ג'ון את ידו אל סם דריסקול שקם מהמיטה. סם היה לבוש בז'קט ומכנסי ג'ינס אבל גם במגיני ברכיים ומרפקים. על המיטה, ליד המקום שבו ישב קודם לכן, היתה קסדת אופנוע שחורה מוטלת על צידה.

"מיסטר ק'," אמר סם.

ג'ון שאל, "מוכן לחיסול הזבובים?"

"מוכן ומזומן."

"הכול עניין של זווית. מצא את הזווית הנכונה, תתמקד, ותן לכוח ההתמדה לעשות את השאר."

סם רק הינהן, והבזק נוסף של ברק הציף את החדר באור.

ג'ון ניגש אל ג'ק ראיין ג'וניור. ג'ק היה לבוש שחורים מכף רגל ועד ראש; מכנסי כותנה, סוודר עשוי צמר וכובע צמר שהיה מגולגל מעל פניו ודמה לכובע שחבש שאבז. הוא נעל נעליים רכות שנראו כמו נעלי בית שחורות. קלארק לחץ את ידו ואמר לראיין הצעיר בן העשרים ושבע, "בהצלחה, ג'וניור."

"אני אהיה בסדר."

"אני בטוח שתהיה בסדר."

לבסוף ניגש ג'ון אל המיטה ולחץ את ידו השמאלית של דומיניק קארוזו. דום לבש חולצת ספורט בצבעי אדום־זהב וצעיף זהב מבריק ששמה של קבוצת הכדורגל 'גלאטסראיי' היה רקום עליו באותיות אדומות. התלבושת שלו בלטה על רקע הצבעים העמומים שבחדר, אבל ארשת פניו היתה פחות זוהרת מלבושו.

כשמבט חמור על פניו אמר דום, "בריאן היה אח שלי, ג'ון. אני לא צריך–"

קלארק קטע אותו. "כבר דיברנו על זה, לא?"

"כן, אבל–"

"חביבי, יהיו אשר יהיו הדברים שחמשת היעדים שלנו זוממים כאן בטורקיה, המבצע הזה חורג הרבה מעבר לנקמה על אחיך. בכל זאת... היום כולנו אחים של בריאן. כולנו נמצאים יחד בתוך זה."

"נכון, אבל–"

"אני רוצה שתתמקד במשימה שלך ולא בשום דבר אחר. כל אחד מאיתנו יודע מה הוא אמור לעשות. הנבלות האלה ביצעו פשעים נוספים נגד בני עמם ונגד ארצות־הברית. ועל פי התנועות הנוכחיות שלהם ברור שאין להם כוונות טובות. אם לא אנחנו, אין מי שיעצור בעדם. המשימה לבלום אותם מוטלת רק על כתפינו."

דום הינהן בהיסח הדעת.

קלארק הוסיף, "הבני־זונות האלה ראויים למה שיקרה להם."

"אני יודע."

"אתה בסדר?"

כעת הזדקף סנטרו של האיש המזוקן. הוא הביט לתוך עיניו של קלארק ואמר בנימה נחושה, "בהחלט."

ובזאת הרים ג'ון קלארק בידו הלא־חבושה את התיק שלו ועזב את החדר ללא אומר.

ארבעת האמריקאים שנשארו הביטו בשעוניהם ועמדו או ישבו בשקט כשהם מקשיבים לגשם המתופף על החלון.