צונאמי תזונמי

פרק 1: מחלת הסרטן היא צונאמי צונאמי – תופעה של נחשול (גל) אדיר המתפרץ בפתאומיות ובעוצמה רבה לחוף הים וגורם להרס רב לכל הסביבה. מחלת הסרטן היא צונאמי. היא נוחתת בפתאומיות כאשר הרופא מודיע: "יש לך סרטן", ואז מגיע נחשול אדיר, עוצר את השגרה ומשנה את מסלול החיים. הוא פוגע בחולה עצמו, במשפחתו ובסביבה הקרובה לו. זהו שוק, מעין פצצה מתקתקת. הלא ייאמן קרה. הצונאמי שהוא הסרטן, הוא מחלה שגורמת מכאובים פיזיים ונפשיים ושכרוכה בהתמודדות קשה ובטיפולים פולשניים ואכזריים, שלהם תופעות לוואי איומות. החולה סובל מקושי בתפקוד היום־יומי, ובני משפחתו הסועדים אותו סובלים אף הם. נוסף על המכאובים והטיפולים הקשים נדרש החולה להתמודדות נפשית, הקשורה באופן ישיר ליכולתו להתמודד עם המחלה ולהירפא. סרטן – זו מילה מבעיתה. וכשהצונאמי מגיע ונכנס לביתנו, בני הבית נכנסים לשיתוק. החולה וכל בני המשפחה נכנסים לסרטים. כן, סרט, כפי שהמילה סרטן מכילה בתוכה. סרט קשה, מפחיד, מזעזע, שמתחוללות בו מלחמות רבות שקשה לנצח בהן, אולם בכל מלחמה, כשיש אסטרטגיה טובה, אפשר לנצח אם רוצים מאוד ומתמידים בה. חלפו עשר שנים מאז אובחנתי בסרטן ריאות עם גרורה במוח, סרטן שלב 4 ללא סיכויים רבים להחלמה, אבל החלטתי שההלוויה שלי יכולה להמתין. נלחמתי ונלחמתי, עברתי ועברתי, והינה אני במיטבי כיום, מלאת אנרגיה ובריאה, ולא סובלת משום מחלה. אלה היו עשר שנים של חיים בצל הסרטן, אולם היום החוויה היא כמו להיוולד מחדש ולהעריך כל יום, כל אדם, כל משימה וכל בילוי. הכול נראה נפלא כל כך פתאום, ביחס למה שעברתי ולמה שהיה. ההיה זה חלום? או תפקיד בסרט? לא, זה קרה במציאות, וקשה להיזכר בזה. האם היה לי קשה? שכנעתי את עצמי שקשה יישאר תמיד בפרוסות הלחם. האם לא נוח לי? הצלחתי לשכנע את עצמי שנוח כבר מזמן בתיבה. יש להמשיך לחיות וכמה שפחות לקטר; לנסות להתגבר על תופעות הלוואי שהטיפולים גרמו להן, שהן המזכרת שהשאיר אחריו הצונאמי ושיישארו כנראה לעד. אולם מה שנשאר הופך לטפל. עם העיקר כבר התמודדתי יפה וניצחתי אותו. אין להתלונן על הטפל. אני מנסה ליהנות מכל דבר קטן או גדול, ובעיקר, והכי חשוב, מהמשפחה המדהימה שלי. אני ממשיכה לתרום לחברה ולהיות פעילה ויעילה, שהרי זהו חלק בלתי־נפרד מההצלחה במלחמה – הריפוי. בראשי המחשבה שאם נשארתי על פני האדמה, בורא עולם סימן לי להמשיך ולהעביר לאחרים את השיטה, הידע וכל מה שהציל אותי – וזוהי שיטת ד"ר מילי. הקמתי קבוצת תמיכה של חולי סרטן ומחלימים, קבוצת "הוורודות השמחות". היחד תמיד מנצח. מטרת הקבוצה היא ללמוד ולהעשיר בידע, גם מניסיוני שלי וגם מניסיונם של חברי הקבוצה. מלחמתי היא מלחמתם ולהפך. הספר שכתבתי בשנת 2015, "כך נתמודד עם מחלת הסרטן", אזל והמהדורה הסתיימה. הספר עזר לרבים בישראל ובעולם, וקיבלתי פניות רבות של קוראים וקוראות שהביעו דעתם והציגו שאלות. דרך הספר נפגשתי עם אנשים נפלאים שנתונים כמוני במלחמה המתמדת על בריאות. קבוצת החולים והמחלימים בהדרכתי נפגשת עד היום, ואנחנו נוסעים לטיולים ומנסים ליהנות, לצחוק ולשכוח. כן, לשכוח כדי להמשיך ליהנות, שכן בכל פינה אורב לנו הצונאמי. כשכואב הראש אולי זה הגיע למוח, כשכואב הגב המחשבות עפות לעצמות, כשמתחילים להשתעל אולי זה עבר לריאות, כשכאבי הבטן מגיעים כנראה הקיבה התעוררה או הכבד, כשמופיע נמש חדש רצים לבדוק שמא הגיעה המלנומה לפתחנו ועוד כהנה וכהנה. הראש מתפוצץ ממחשבות רעות, מחוסר ודאות ומחרדות. כל אלו הם מנת חלקו של מי שחי בצל הצונאמי. כשמגיע מועד הבדיקות התקופתיות והמעקבים השנתיים, הלב הולם בחוזקה כמה ימים לפני הבדיקה ושבועות אחריה, השינה בורחת והמתח בשיאו. שום דבר לא מעניין והדכדוך משתלט עד שמקבלים את תוצאות הבדיקות שעל פיהן הכול טוב, ואפשר להמשיך לחיות וליהנות מהחיים עד הבדיקה הבאה. כן, בצל הצונאמי חיים מבדיקה לבדיקה. מלחמה, אמרנו? יותר ממלחמה. כי מלחמה מסתיימת ביום מן הימים. היא אורכת ימים או חודשים אך לבסוף מסתיימת בניצחון או בהפסד. אולם המלחמה שלנו לעולם לא מסתיימת. היא נמשכת, עולה ויורדת, נעלמת וחוזרת ותמיד־תמיד נמצאת בראש. ישנן תקופות קשות יותר, בייחוד לפני הבדיקות התקופתיות, במהלך ובסיומן, כאשר מתקבלות תוצאות טובות ואז הבלון מתפוצץ והמתח יורד. שוב ממשיכים בשגרה ומנסים ליהנות ככל שאפשר. לתפיסתי ולשיטתי – היא שיטת ד"ר מילי – הסרטן מת מצחוק, כי ממשיכים לחייך ולצחוק כמה שיותר. בזמן הצחוק מופרש הורמון סרוטונין במוח, שאחראי למצב הרוח הכללי ותורם למיגור תאים סרטניים. גם כשלא מתחשק לצחוק יש לזייף צחוק, לצפות בסטנד־אפ ובקומדיות ולהתעקש לצחוק עד בלי די. באנגלית ישנה אמרה: "Fake it until you make it" ("תזייף עד שזה באמת יקרה"). בצורה זאת אנו משדרים לתת־מודע שאנחנו בריאים ושהכול טוב ויפה גם כשהמצב אינו כזה; ממלאים את התת־מודע במחשבות חיוביות ובשמחה. אני תמיד חוזרת על דבריה של חמותי זיכרונה לברכה, שכשסבלה ממכאוב או מפצע ושאלתי אותה איך היא מרגישה, הייתה עונה: "תחשבי טוב ויהיה טוב". המוח הוא שמנהל את חיינו. המוח הוא שמכתיב אם כואב או עצוב, אם שמח וכמה שמח. עלינו להיות בטוב, להיות חיוביים ולהימצא בסביבה שיש בה אנרגיה חיובית. אם יש משהו או מישהו בחיינו שגורם לאנרגיה שלילית, עלינו להתרחק ממנו בדרך יפה ונעימה ופשוט לנתק מגע, בין שמדובר בעבודה, במשפחה או בחברה. לפעמים יש חבר או חברה שבסביבתם ההרגשה אינה נעימה. הם "מזהמים" את האוויר ואת הסביבה באנרגיה שלילית. אני ממליצה לנסות להתרחק מהם ולחפש רק את האוהבים והחיוביים. האהבה היא זו שמרעיפה תחושה טובה ונעימה ורצון להמשיך. האהבה היא גם אכפתיות ועזרה מצד הזולת. לא רק בן זוג או בת זוג יכולים להרעיף אהבה, חום, חיבוק ומילה טובה וליצור אווירה חיובית עם אנרגיה טובה, אלא גם החברים שלנו והסביבה שבה אנו חיים. אם בני משפחה כועסים, מתלוננים ללא הרף, אנוכיים ורואים רק את עצמם, הרי שהם מרעילים את הסביבה וגורמים לאנרגיה שלילית. באותה המידה גם בני משפחה רחוקים יותר יכולים לאהוב ולעזור או להרוס ולקלקל. בידינו ההחלטה במי ובמה לבחור. חכם חושב טוב. חכ"ם הם ראשי תיבות: חצי כוס מלאה עלינו לשלוט ברגשות השליליים שלנו ולהעצים את הרגשות החיוביים; תמיד להיות בשמחה, להפוך את החיים ואת המציאות לשמחים, להיות כל הזמן עסוקים בטוב. כשהלב טוב, אז טוב על הלב. עלינו לעשות מעשים טובים; זה יקרב אותנו לגילוי הטוב שנמצא בכל אחד ואחד מאיתנו. הצונאמי שלנו הוא אירוע משמעותי שהוא נקודת מפנה בחיים. תפיסת העולם שהייתה לי לפני המחלה השתנתה. המחלה גרמה לי לעצור, לחשב מסלול מחדש – הוא מסלול החיים – ולהפסיק את המרוץ המטורף. תמיד שמתי את עצמי במקום האחרון, אחרי בן הזוג, הילדים, ההורים, הקריירה והחברים. הייתי עסוקה בלרוץ, לרוץ ולהספיק, לרוץ ולהשיג עוד ועוד. פתאום, בעקבות המחלה והטיפולים, גיליתי את עצמי. הורדתי הילוך והתחלתי להשקיע בבילויים איכותיים, בטיולים ובנסיעות. הדברים שנראו לי חשובים לפני המחלה נראו בטלים אחריה. שיניתי התנהגות, שיניתי תגובות וצמצמתי כעסים. אני מעריכה דברים קטנים שבשגרה כמו את הגדולים, מנהלת אורח חיים מתון ושפוי, מקדישה זמן לבן הזוג, לילדים ולנכדים, שומרת על קשר עם בני המשפחה הקרובה והרחוקה, כי זה העיקר והמהות בחיים, ומנסה לשמור על היחד ככל האפשר. "יחד" זאת מילת המפתח. החיים ניתנו לנו שוב במתנה. מלחמת הצונאמי מתקיימת בשלושה מישורים: במישור הפיזי – הכולל את הדאגה לגוף; במישור הדיאטטי – הכולל תזונה ותוספי התזונה; ובמישור הרוחני, הרגשי והנפשי – הכולל פעילות נפשית וגופנית. הרמב"ם תיאר והסביר את המילה "בריאות" כראשי תיבות של "בולם רוגזו, ימעיט אוכלו וירבה תנועתו". אלו טיפים לחיים ארוכים בריאים ומאושרים יותר. המילה "יותר" חשובה מאוד, כי תמיד צריך לשאוף ליותר בכל תחום בחיים, בעיקר כשמדובר באהבה וברגשות חיוביים ובכלל בנפש, שהרי מכבר הימים אנו אומרים "נפש בריאה בגוף בריא". חקרתי בספרות בנושא ומצאתי מחקר מעניין המסביר היטב את חשיבות הנפש הבריאה לבריאות הגוף. המחקר עסק בבריאות המנטלית ובאופן שבו יש לשמר אותה למען בריאות טובה. שמונים שנות מחקר של הבריאות המנטלית המחקר המקיף של אוניברסיטת הרווארד עקב אחרי יותר מ־700 איש במשך שנים והתבסס על ראיונות אישיים עם המשתתפים, על מידע רפואי שנאסף עליהם ועל שאלונים שבדקו את הבריאות המנטלית שלהם ואת אורח חייהם בעבודה ובבית. בשלב מסוים החלו החוקרים לראיין גם את בנות הזוג ואת הילדים הבוגרים של הנחקרים. המתכון לחיים מאושרים ובריאים: יחסים קרובים וטובים מניתוח של תוצאות המחקר התברר לחוקרים שיחסים קרובים, יותר מאשר כסף או תהילת עולם (נשיא ארצות הברית המנוח, ג'ון פ. קנדי, היה ממשתתפי המחקר עוד בתחילתו), היו הגורם העיקרי לאושר בחייהם של הנחקרים. יחסים כאלה עזרו לשמור על בריאות פיזית ומנטלית יותר מאשר מעמד חברתי, אייקיו ואפילו גנים טובים. ניתוח של הנתונים שנאספו במחקר העלה קשר חזק בין חיים מלאים ומאושרים ובין יחסים קרובים עם בני משפחה, חברים וקהילה. נמצא קשר הדוק בין חיי החברה של האדם ובין רמת האושר והבריאות שלו. המחקרים הראו שככל שהנחקרים דיווחו על קשרים חברתיים רבים יותר עם קרובי משפחה, חברים וקהילה, כך חייהם היו שמחים, בריאים וארוכים יותר. הבדידות פוגעת בבריאות נחקרים שהיו בודדים יותר מכפי שרצו היו מאושרים פחות, בריאותם הייתה טובה פחות ותוחלת החיים שלהם הייתה נמוכה יותר. כאשר היחסים החברתיים היו מלאים בקונפליקטים, איכות החיים הייתה טובה פחות. ההמלצות שלי בעקבות נתוני המחקר להמשיך בכל גיל להיות חיוני; במשפחה. בחברה ובקהילה. להשקיע בחיי חברה, לחזק קשרים קיימים ולא להתייחס לזה כאל מטלה. להתנדב. למלא זמן פנוי בתחביבים, בעשייה. ביצירה ובסקרנות. לנהל שגרת חיים מרתקת. להקשיב להרצאות. לטייל והרבה: טיולים בני יום בסביבה הקרובה וטיולים בעולם. להשתתף בסדנאות. לצפות בהצגות, וכמה שיותר. לנהל חיים מלאים בתוכן. לקיים חיי זוגיות טובים עם חוויות משותפות. אשר לחרדות ולמניעתן, אני ממליצה להיעזר בכל דבר שעשוי לצמצמן או למנוע אותן: שיחות עם פסיכולוג, עזרה וטיפול של פסיכיאטר ואף נטילת טיפול תרופתי כגון ציפרלקס, "המציל עולם ומלואו", כדי להפיג חרדות ולהיות במצב רוח טוב – הכול למען אגירת כוחות כדי לבצע את כל האמור לעיל. שחיינו יהיו, כפי שאומרים: החיים – עשר החיים – תותים החיים – דבש