איפה הראש

"הראש ממשלה שלכם לא מפסיק לעצבן אותי", נהם ראובן גליק כשתמרן למצוא לעצמו תנוחה נוחה במושב האחורי של האאודי המשוריינת.

חיים, שהוזעק להסיעו מביתו שבכוכב מיכאל, הביט בגליק במראה והניד בראשו בהסכמה. הלה מיהר להתנצל בפני הנהג הוותיק והמאבטח השתקן שישב דרוך במושב הקדמי. "תסלחו לי שזה הבוקר טוב שלי, אבל מעצבן שמטרטרים אותי לישיבת קבינט בירושלים בלי להגיד למה. ראש הממשלה לא סומך על שר הביטחון שלו שישמור סוד. אתם מבינים לאן הגענו?"

מבעד לזכוכית החלון הכבדה חלפו מול עיניו של גליק שדות חיטה ישנוניים ומעט כפרים שתושביהם נמו עדיין את שנת הלילה. באור ראשון התמונה השלווה נראתה בעיניו כמשיכת מכחול של קוסם ערמומי. מי כמוהו יודע את חומרת האיומים, את עוצמת ההרס של הטילים המכוונים אל הארץ השאננה. בתוך רגע יכול לפרוץ כאן גיהינום. חייהם של אנשים ישתנו בתוך שנייה, והשלווה תתנפץ — אלמנות, יתומים הורים שכולים — והאחריות כולה על הראש שלו.

"תגיד חיימון, לא הייתה עדיפה לנו אוגנדה או איזה אי יווני נחמד?"

חיים, ששימש נהגו האישי של גליק עוד מימיו כרמטכ"ל, שלף את תשובתו הקבועה, "אם יש באוגנדות האלה סניף של חומוס אבו שוקרי, אז בטח שעדיף".

עיניו העייפות של גליק אורו לשנייה, והוא התענג על תחושת היעלמותו הזמנית של כאב הגב שמלווה אותו מאז ימי מלחמת "שלום הגליל". פלוגת הצנחנים שהוביל נקלעה לזירת מטענים בפאתי ביירות, וגליק פונה פצוע קשה במסוק אל בית החולים רמב"ם בחיפה. כאשר שבה אליו הכרתו, לא שיער שהכאב החד שחש בגבו יהפוך לו בן לוויה קבוע לשארית חייו. "תגיד, חיימון, משהו דפוק אצלי שלפעמים אני שוכח את הכאב כשהוא כואב ונזכר בו דווקא כשהוא נעלם?"

חיים צחקק. "ברור שמשהו דפוק אצלך. אבל זה לא קשור לכאב הגב, זה בגלל שנולדת אשכנזי".

גליק התאווה להמשיך את חילופי ההלצות עם נהגו, אך רעידות מכשיר הסלולר האישי שלו קטעו את שיחתם. מספרו של מכשיר זה היה ידוע למעטים, ונטע סדן הכתבת הצבאית של "האמת שלנו" הייתה אחת מהם. בהודעת הטקסט ששיגרה אליו נאמר, "בוקר. מניחה שאתה דוהר לישיבת הקבינט. צריכה לשוחח כשתסיימו".

גליק התפתה להתקשר אל נטע. זו לא הפעם הראשונה שהיא מפתיעה במידע שבידה, ואולי בבוקר זה יתהפכו היוצרות והיא תהיה המקור שישפוך אור על סיבת זימונו הדחוף לירושלים. הוא היה משוכנע שלא מדובר בנושא ביטחוני. אם היה כזה, הרי הוא היה ראשון המעודכנים. בינו לבין עצמו הימר כי לקראת הבחירות שבפתח מכנס ראש הממשלה עמירם מירון את הקבינט כתפאורה שתאפשר לדובריו להלל את מנהיגותו.

בתי האבן של אבו־גוש שנשקפו מן החלון העידו שנותרה דרך קצרה עד ירושלים. גליק החליט להתגבר על סקרנותו. הוא לא רצה להצטייר בעיניה של נטע כמי שזקוק לסיועה, והוא ידע שאם יזום עתה שיחה עימה, תבחין מייד שהוא מגשש באפלה. גליק סימס בתגובה, "נוהל שקדי אחרי הקבינט". נטע לא הייתה זקוקה להסברים נוספים. בניין המשרדים שבנווה אילן, בבעלות ידידו מנוער מיכה שקדי, שימש את גליק למפגשים סודיים. בהתרעה קצרה, היה אחד החדרים מפונה עבורו, ובן שיחו הובל למקום מכניסה צדדית. ביומנו הרשמי של השר נרשם: "מפגש חברי עם שקדי".