מגיע לך

אני חושבת שהוא עומד לנשק אותי הלילה.

אם הוא לא יעשה זאת, אני פשוט עלולה למות.

זה הדייט השני שלנו, ואנחנו מחנים בדרייב־אין ומעמידים פנים שאנחנו צופים בסרט בעודנו מגניבים מבטים זה לזה.

אורך הסרט הוא שעתיים וחמש דקות. בילינו שעה וחמישים וחמש דקות בלי להתנשק. אני לא רוצה להישמע נואשת, אבל לא הדגשתי שליש ממבנה הגוף שלי עם היילייטר כדי שהוא לא ימרח חלק ממנו על החולצה שלו. אם הכול ילך לפי התוכנית, הוא הולך לצלוע הביתה הלילה עם שיער הרוס ומספיק אבקה נוצצת על בגדיו כדי לגרום לו להחזיר אור למכוניות חולפות. הוא יריח כמו הפרומונים שלי במשך שבוע, ולא משנה כמה חזק הוא יקרצף.

לא התביישתי לזרוק רמזים, כשאני מושכת את תשומת הלב לשפתיי על ידי ליקוק, כרסום ונגיעות בהן בעצלתיים — עצה שלקחתי מקוסמופוליטן. השפתון המבריק שלי פותח במעבדה במטרה למגנט את פיותיהם של הגברים, יעיל כמו מניפה של נוצות טווס.

האינסטינקטים הפרימיטיביים של ניקולס לא יוכלו לעמוד בפניי. השפתון הזה הוא גם מגנט לשיער שלי, ולצערי אני כל הזמן טועמת את חריפות ספריי השיער החזק במיוחד שלי בפה, אבל לפעמים יופי דורש הקרבה.

נוסף לכל זה, יד שמאל שלי מונחת על המושב כשכף היד כלפי מעלה בשביל נגישות מרבית במקרה שהוא ירצה להרים אותה ולקחת אותה איתו הביתה.

תקוותיי מתחילות לדעוך כשהוא מסתכל עליי ומסיט במהירות את מבטו. אולי הוא מסוג האנשים שהולכים לדרייב־אין כדי לראות באמת את הסרט. עד כמה שאני שונאת לשקול את זה, אולי הוא פשוט לא מרגיש את מה שאני מרגישה. זו לא תהיה הפעם הראשונה שבחור שמקסים אותי בדיבור חלקלק נפרד ממני עם נשיקת לילה טוב ונעלם בדיוק כשאני חושבת שאנחנו מגיעים לחלק הטוב.

ואז אני רואה את זה — סימן לכך שאכילת השיער שלי כל הלילה לא הייתה לשווא. הוא מגיע בצורה של עטיפה ריקה של סוכריית מנטה שיושבת במחזיק הכוסות. אני מרחרחת בעדינות את האוויר ולעזאזל כן, זו בהחלט מנטה שאני מריחה. אני בודקת שוב את מחזיק הכוסות וזה אפילו יותר טוב ממה שחשבתי. שתי עטיפות ריקות! הוא מכפיל את זה! גבר לא לוקח מנה כפולה של מנטה אם הוא לא מתכנן איזשהם מהלכים.

אלוהים אדירים, הגבר הזה כל כך חתיך שאני חצי משוכנעת שאיכשהו הערמתי עליו להציע לי לצאת. אני אוהבת כל דבר קטן בניקולס. הוא לא חיכה שלושה ימים כדי להתקשר אחרי הדייט הראשון. כל ההודעות שלו נכונות מבחינה דקדוקית. עדיין לא קיבלתי תמונת זין לא מבוקשת. כבר עכשיו אני רוצה להזמין אולם נשפים לקבלת הפנים של החתונה שלנו.

"נעמי?" הוא אומר, ואני ממצמצת.

"הא?"

הוא מחייך. זה כל כך מקסים שגם אני מחייכת. "שמעת אותי?"

התשובה לכך היא לא, כי אני כאן, מתפעלת מהפרופיל שלו ויותר מדי מוקסמת מכך שזה כל כך מוקדם... שאני אפילו לא יכולה לקרוא לזה מערכת יחסים.

זה רק הדייט השני שלנו. תתאפסי על עצמך, נעמי.

"חולמת הרבה?" הוא מנחש.

אני מרגישה שאני מסמיקה. "כן. מצטערת. לפעמים אנשים מדברים איתי ואני אפילו לא קולטת את זה."

החיוך שלו מתרחב. "את חמודה."

הוא חושב שאני חמודה? הלב שלי מרפרף וזוהר. אני נושאת נאום תודה פנימי לריסים המלאכותיים שלי ולחולצה עם המחשוף הנמוך אך עדיין האלגנטית.

הוא מטה את ראשו, בוחן אותי. "אמרתי שהסרט נגמר."

אני מסובבת את ראשי בחדות כדי לפנות למסך. הוא צודק. אין לי מושג איך הסרט נגמר ואני לא יכולה לומר מה היו נקודות העלילה העיקריות. אני חושבת שזה היה רומן, אבל למי אכפת? אני מתעניינת הרבה יותר ברומנטיקה שמתרחשת כאן במכונית הזו. המגרש נטוש כעת ומעניק לנו מספיק פרטיות כדי לגרום לדמיוני להשתולל. הכול יכול לקרות. זה רק אני, ניקולס, ו —

הקרדיגן הוורוד שמקופל יפה על המושב האחורי שלו, ששייך כמובן לאישה, והאישה הזו היא לא אני.

הבטן שלי צונחת, וניקולס עוקב אחרי מבטי. "זה בשביל אימא שלי," הוא אומר במהירות. אני לא ממש משוכנעת עד שהוא מראה לי מתחתיו כרטיס יום הולדת שמח, עליו הוא חתם בתחתית של ברכה אישית. אוהב אותך, אימא! בתוכי, אני מתעלפת.

"זה כל כך נחמד," אני אומרת לו, מודעת היטב להרגשה המבודדת והאינטימית במכונית שלו. אני בלגן של פרפרים בבטן, ועטיפות המנטה המושלכות לא מפסיקות לתפוס את עיניי. הסרט נגמר, אז למה הוא מחכה? "תודה שהבאת אותי לכאן. לא נותרו דרייב־אין רבים בימים אלה. כנראה רק כמה בכל המערב התיכון." זה אפילו נדיר יותר למצוא אחד שפועל כל השנה. למרבה המזל, סיפקו לנו תנור חימום חשמלי כדי לפצות על הטירוף של לעשות משהו כזה בינואר. יש לנו כמה שמיכות שפרושות מעלינו, ובשביל דייט חורפי מחוץ לקופסה זה היה נעים באופן מפתיע.

"למעשה נשארו שמונה במדינה," הוא אומר.

העובדה שהוא יודע את פרט הטריוויה הזה בשליפה מהראש שלו מרשימה.

"את רעבה? יש דוכן פרוזן יוגורט קרוב לכאן עם הפרוזן הכי טוב שתאכלי בחייך."

אני לא חובבת פרוזן יוגורט (במיוחד כשקר בחוץ), אבל אין מצב שלא אסכים. אנחנו עדיין לא מכירים זה את זה כל כך טוב, ואם אני רוצה לזכות בדייט שלישי, אני צריכה לא להיראות כמישהי שמצריכה תחזוקה גבוהה. אני נעמי קלילה, אחת שכיף להסתובב איתה ובהחלט כיף להתמזמז איתה. אולי אחרי הפרוזן יוגורט הוא ינשק אותי. ואולי הוא יפתח את החולצה שלו.

"זה נשמע נהדר!"

במקום לחגור את חגורת הבטיחות ולנסוע, הוא מהסס, מתעסק עם חוגות הרדיו עד שרעש סטטי מתכוונן לשיר אינדי אופטימי בשם "You Say It Too". לפתע זה בולט שהוא השתתק משום שהוא כל כך לחוץ, לא בגלל חוסר עניין, וזה מפתיע אותי מאוד כי עד עכשיו הוא לא הפגין שום דבר מלבד ביטחון עצמי.

האוויר טעון והדופק שלי מואץ עם האינטואיציה של מה שעומד לבוא, קצב הדם שלי הוא מזמור. כן! כן! כן!

"את יפה," הוא אומר ברצינות ומפנה את גופו אליי. עיניו מהססות כשהוא נושך את הלחי שלו ואני המומה שהוא הלחוץ מבין שנינו. הלב שלי דופק כשהוא רוכן לעברי סנטימטר. ואז עוד אחד. השפתיים שלו נפרדות, מבטו נופל אל פי, ולפתע אני כבר לא יכולה לזכור אף גבר אחר שאי פעם יצאתי איתו, הוא האפיל על כולם לחלוטין. הוא אינטליגנטי, מקסים ומושלם, מושלם עבורי.

הלב שלי תקוע עכשיו חזק בגרון כשאצבעותיו מלטפות את שערי והוא מטה את ראשי כלפי מעלה כדי לפגוש את שלו. ניקולס רוכן קדימה את הסנטימטר האחרון ומאיר את עולמי כמו כוכב נופל. ציפייה, פליאה ותחושה עצומה של משהו נכון דוהרת בעורקיי. הוא מנשק אותי ואני אבודה, בדיוק כמו שידעתי שיקרה.

איזה לילה קסום ויוצא דופן.