אופי חזק

שבוע ימים לאחר פרוץ מלחמת יום כיפור, בשעות הבוקר של יום שבת 14 באוקטובר 1973, סברתי שזה עומד להיות הקרב האחרון של חיי. נמצאתי בלב הארמייה השלישית המצרית, מפקד כוח צנחנים קטן, קצין צעיר בן 22 בדרגת סגן, במשימת מודיעין, מוסווה בין שלוש דיונות חול צהובות, כשלעברי דוהרים כ-100 טנקים מצריים. קצין בכיר עלה לרשת הקשר והציע לסגת.

"כאן גולומב, איננו נסוגים. אנחנו כאן כדי להילחם" הודעתי ברשת הקשר. תדרכתי את מעט הלוחמים שהיו איתי, להתכונן לקרב בטווחים קצרים כנגד הטנקים המצריים, השועטים לעברנו. במקביל ביקשתי סיוע אוויר קרוב, סיוע ארטילרי וסיוע כוחות טנקים ותול"רים שלנו שנמצאו רחוקים ממני קילומטרים רבים.

שעתיים אחר כך כ-25 טנקים מצריים עלו באש והכוח המצרי החל בנסיגה מהירה לעבר תעלת סואץ.

כשתמונת הניצחון התבהרה, סא"ל דורון רובין, מפקד הגדוד שלי שנמצא כעשרה קילומטרים מדרום לי, עלה לרשת הקשר וביקש משניים מהקצינים שהיו איתי לסמן על כתפי באמצעות עט נובע, דרגת סרן, ככה בעיצומה של המלחמה שאיש אינו רואה את סופה. לא היתה שום ודאות שנישאר בחיים. החלטתו לקדם אותי בדרגה כשאנו תחת אש, היתה ביטוי מרגש של הוקרה והערכה לאומץ לב, קור רוח וכושר מנהיגות.

שבועיים אחר כך הוכרזה הפסקת אש. התקשרתי הביתה. קולה של אמא מהצד השני של הקו בישר לי שאחי ערן נהרג. "אין לנו ערן יותר" אמרה בקול שקט, כאילו התכוננה לרגע הזה כל חייה.

מנהיגים מתגלים בשטח. הם צומחים ברגעי משבר ומלחמה. הם בהחלט נדרשים לאופי חזק ולתעצומות נפש.

במבט לאחור, ממעוף של 34 שנות שירות בצה"ל ועוד כ-22 שנים של הובלה וניהול משימות אזרחיות, נראה לי ששני אירועים דרמטיים השפיעו ועיצבו את דפוס מנהיגותי.

הראשון, העובדה שאחי ערן שפיקד על מחלקת טנקים במלחמת יום כיפור, קצין צעיר בן 20, נשאר מדמם בשטח במשך שבוע ימים. תחושת הנטישה, יחד עם העלבון, התסכול והזעם שנלוו אליה, היו הגורמים המעצבים בשבועה שנשבעתי לאחי ערן ליד הטנק השרוף שלו - "לעולם לא להשאיר פצועים בשטח."

השני, בננו ערן שנולד 11 שנים לאחר נפילת אחי ערן ונקרא על שמו, אובחן בגיל 8 חודשים עם אוטיזם ופיגור. ערן בננו, הילד שמעולם לא דיבר ותמיד נמצא בתלות בחסדי אחרים, הילד שהוקף בסטריאוטיפים ודעות קדומות, עיצב את תפיסת עולמי החברתית ואת מהות המושגים "תיקון עולם" ו"צדק חברתי" שהתגבשו בתוכי.

חוויית ההתמודדות עם השבר הגדול שנלווה לשכול ולהתרסקות החלום ההורי, על הילד המוצלח שיהיה גאוות המשפחה, העניקו לי תעצומות נפש אדירות בהובלת אנשים ומשימות.

ערן אחי וערן בני היו הכוח המניע בתוכי להקמת הכפר השיקומי עדי נגב - נחלת ערן, שה-DNA שלו ניזון מתוך השבועה "לעולם לא משאירים פצועים בשטח" והמהות היומיומית שלו היא מימוש נשגב של הערכים ערבות הדדית ואהבת אדם, ערכים מובילים בהיסטוריה של העם היהודי מזה 3,000 שנה.

מנהיג נדרש למכלול רחב של תכונות, בכללן ביטחון ואמונה בצדקת הדרך, נחישות ואומץ להוביל, גיבוש חזון, יעדים ותוכנית עבודה לממשם חרף הקשיים הכרוכים בכך, יושר אישי, דוגמה אישית, רגישות אנושית ודאגה לזולת בכלל, ובפרט - לאלה ההולכים אחריו.

הפרקים הראשונים בספר שלפנינו עוסקים באופי הנדרש למנהיג ובערכיו. עם אלה נמנות חוזקות "הבטן", "הראש" ו"הלב" (פרקים 2-4 בהתאמה). "אומץ" ו"נחישות" (המוגדרים כ"חוזקות של הבטן"), "אינטליגנציה", "יצירתיות", "ראייה רחבה" ו"פתיחות מחשבתית" (המוגדרים כ"חוזקות של הראש"); "אהבת המנהיג להולכים אחריו/ המפקד לפקודיו, דאגה להם וסלחנות - כשטעו" (המוגדרים כ"חוזקות של הלב"). המחברים אף מצטטים את הרעיון היהודי של "תיקון עולם" כביטוי למנהיגות המושתתת על חוזקת הלב: "העיקרון ביהדות של תיקון עולם מייצג עוד הכרה נושנה בחשיבותו של טוב הלב, כמרכיב בחברה האזרחית. ...תיקון עולם הוא תפיסה מורכבת שנשענת על ההבנה שיישומה בפועל יהפוך את העולם למקום טוב יותר," עמ' 80).

בצבא האמריקאי עוסקים רבות בחישול אופי המנהיג. באקדמיה הצבאית בווסט פוינט, בה שירתו כותבי ספר זה, ממוקד סגל המדריכים והמנחים, ובכללם מומחים מתחום הפסיכולוגיה ומדעי ההתנהגות, בהשפעה על אופי הצוערים בכל שעה ויום בארבע שנות ההכשרה הארוכות. הצוערים נבחנים שם בכל תחומי פעילותם - כולל בהובלת משימות ופיקוד על חבריהם - ומקבלים ציונים ומשוב שוטף, הכולל התייחסות ממוקדת לתכונות האופי אותן הם נדרשים לפתח.

בצה"ל תהליכי הכשרת המפקדים שונים. אצלנו, המפקדים "צומחים מן השורות". הטובים מבין מפקדי הכיתות יצאו לקורס קצינים; מפקדי המחלקות הטובים ביותר יתפתחו למפקדי פלוגות והמצטיינים מבין אלה - ימונו למפקדי גדודים וכך הלאה.

אופיים של מפקדי צה"ל מתפתח במקביל לפיקוד מעשי. מאפייני סגנון הניהול האזרחי בישראל שואבים מהצבאי. מנהלים רבים שימשו מפקדים בצה"ל, ואת יסודות ההובלה של ארגון ואנשים למדו שם. כמו בצבא, אנו מזהים במנהלים מוצלחים תכונות של יוזמה, נחישות, דבקות במשימה ומחויבות ולצדן - מודעות ורגישות לצורכי העובדים ודאגה להם ולרווחתם.

אולם, לצד הדמיון המתקיים בין פיקוד צבאי לניהול אזרחי יש לעמוד על המבדיל המשמעותי ביניהם: הפיקוד בצבא והמנהיגות המהווה את שדרתו נתונים בהקשר של לחימה וסכנת חיים. אין לכך מקבילה אזרחית. מנהל שטועה עלול להביא להפסד כספי ובמקרי קיצון - לפיטורי עובדים וסגירת החברה אותה הוביל. בצבא, להבדיל, מחיר מנהיגות שכשלה הוא הגבוה ביותר: אובדן חיים. לפיכך, אחריותם של מפקדים, מזוטר ועד בכיר, היא טוטלית ומבחנה הוא הקשה מכולם: מבחן האש.

לצד הערכים ותכונות האופי הנדרשות למפקד (שכאמור מהווים את המוקד של הספר שלפנינו), מכוונים בצה"ל את מאמצי ההכשרה והחניכה לפיתוח יכולות. יכולת אלה מהוות אבני בניין של ה"מנהיגות בפועל" ובמיוחד - המנהיגות הקרבית. רבים מהמפקדים שנלחמו בגבורה במלחמות ישראל כמו גם בשבת שמחת תורה, 7 באוקטובר 2023, הפגינו יוזמה וחתירה למגע עם האויב בלי שקיבלו שום פקודה ממפקדיהם בשרשרת הפיקוד בנסיבות ההפתעה ותנאי הפתיחה הקשים שיצרה המתקפה האכזרית של ארגון הטרור חמאס מתוך רצועת עזה, מתקפה שלוותה ברצח, התעללות ותקיפת אזרחים חסרי הגנה, ובחטיפתם של כ-240 אזרחים וחיילים לשטח רצועת עזה.

המנהיגות שהתעצבה במדינת ישראל הנהּ מנהיגות מבוססת אחריות קיומית לגורלה של המדינה היהודית היחידה בעולם. מדינה שקמה בסערת מלחמה שלוש שנים בלבד לאחר השמדת שישה מיליון מיהדות אירופה. אני שייך לדור הראשון שנולד במדינה היהודית החדשה. רבים מחברי בנים ובנות לניצולי שואה, שלא האמינו שיום אחד ילדיהם ישרתו בצבא יהודי ובמדינה עצמאית לאחר 2,000 שנות גלות. רובו של צבא הגנה לישראל מבוסס על אנשי מילואים. הם גם אלה הנושאים בנטל הכלכלה והפיתוח. ביניהם מדענים, אנשי אקדמיה ומחקר, מובילי ההיי טק הישראלי, אנשי תעשייה, רופאים, מהנדסים, עורכי דין, חקלאים, אמנים. מנהיגותם ונכונותם לחירוף נפש נובעת במידה רבה מתוך תחושת האחריות לקיומה וגורלה של המדינה היהודית היחידה בעולם. מדינה שחזון קיבוץ גלויות עדיין מפעם בעורקיה, מדינה שהיא נס בהתהוותה, מדינה של עם שחזר לדבר, לכתוב וליצור בשפה העברית לאחר שננטשה במשך 2,000 שנה. הורי שנולדו בארץ ישראל תחת המנדט הבריטי, נתנו בי ובאחי את התחושה שאין דבר יקר יותר מקיומה של מדינת ישראל. למענה צריך להיות נכון גם לתת את חיינו.

המנהיגות הנדרשת בצה"ל ובמשק האזרחי בישראל שמה דגש על תכונות ויכולות יסוד הנדרשות ממפקדים ומנהלים ובכללם, יצירת אמון ומוטיבציה, לכידות ועבודת צוות, למידה והפקת לקחים, יצירתיות, חתירה למצוינות ושיפור מתמיד.

יכולות אלה הנדרשות למנהיג - מפקד או מנהל - מוזכרות ברובן בספר זה. ואני, כל חיי ביקשתי לעשות: ליזום, ליצור, להשפיע ולהרבות את הטוב והצודק. מעולם לא הצלחתי בכך לבד. מנהיג אינו מסוגל לעשות דבר ללא אלה הרואים בו מוביל והולכים בדרך אותה הוא מתווה.

אבקש להודות לפקודַי הרבים, שהלכו אחרי לאורך השנים בשדה הקרב ובשגרת הפעילות הצבאית היומיומית, לאלה שעבדו תחתי כיו"ר וכמנהל ולקחו חלק בעשייה חשובה מאין כמותה בשדות הפעולה האזרחיים-חברתיים, לאל"מ (מיל') צור קרן המלווה אותי כיועץ אסטרטגי מזה כ-26 שנים בצה"ל ובסוכנות היהודית, לעובדים המסורים של עדי נגב - נחלת ערן ושל הסוכנות היהודית לישראל, שבימים אלה אני מכהן כיו"ר הנהלתה, לבני משפחתי ובראשם אבי ואמי שלצערי אינם כבר בין החיים, לרעייתי האהובה דידי, שותפתי לחיים מזה כ-50 שנה, לבתנו היחידה ניצן ולכל חברי ורעי לדרך שחלקם כבר לא איתנו וזכרם מהדהד יום-יום בתוכי, וביניהם שני הערנים שלי - ערן אחי וערן בני. כל אחד ואחת מהם שותף מלא בעיצוב פעילותי, מנהיגותי ובמי שאני.