אנו הישראלים ההרואיים

אברהם יצא מאזור הפרת והחידקל, "עבר הנהר" בלשון הפסוק, למסע אמוני הקורא בשמו של א־ל אחד. אלא שכבר בתחילת הדרך הוא צווה "וֶהְיֵה בְּרָכָה" — ברכה כלכלית לכל העמים. משה רבנו גיבש עם בהוציאו אותנו מארץ מצרים "בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל" ובהמשך הפכנו לאומה בעלת עולם ערכי ייחודי על בסיס מתן תורה בהר סיני. נהיינו לאום ריבוני בארצו, בעל כלכלה משלו, כשיהושע כבש את ארץ ישראל וחילק אותה לנחלות לשבטים, משפחות ויחידים. בערוב ימיו הוא חזר וחיבר את השבטים השונים לא־ל אחד ולתורה, בברית פומבית אותה כל אחד ואחת נושאים עימם תמיד: "וַיִּכְרֹת יְהוֹשֻׁעַ בְּרִית לָעָם בַּיּוֹם הַהוּא וַיָּשֶׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט בִּשְׁכֶם… וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ אֶל כָּל הָעָם הִנֵּה הָאֶבֶן הַזֹּאת תִּהְיֶה בָּנוּ לְעֵדָה כִּי הִיא שָׁמְעָה אֵת כָּל אִמְרֵי ה' אֲשֶׁר דִּבֶּר עִמָּנוּ וְהָיְתָה בָכֶם לְעֵדָה פֶּן תְּכַחֲשׁוּן בֵּאלֹהֵיכֶם. וַיְשַׁלַּח יְהוֹשֻׁעַ אֶת הָעָם אִישׁ לְנַחֲלָתוֹ" (יהושע כד, כה–כח).

ד"ר דימה אדמסקי, מומחה לחדשנות בטחונית, אמר לי: "רק יהודים היו יכולים להגות ולהקים את מדינת ישראל, ורק צברים ישראלים יכולים לנהל אותה". הקמת מדינת ישראל היא אחת מההמצאות הגיאופוליטיות הגדולות והמצליחות ביותר של העת המודרנית. חשיבה ארוכת טווח, הוליסטית ורב־ממדית, המאפיינת את החוכמה היהודית, איפשרה לתכנן את הרעיון הציוני, לתרגם את החזון המהפכני לתוכנית מאסטר מורכבת ובהמשך לתוכנית פעולה קונקרטית. השיטוט שלנו בין האומות הגדולות, הבנת הטרנדים העולמיים ועליונות תפיסתית שמקורה בהבנת הייחודיות של העם היהודי המפוזר בתפוצות, אפשרו לחזות הקמת מדינה ליהודים. מתוך הבנה אינטלקטואלית עמוקה של מניעים ומגמות, כשהעולם התארגן מחדש מסביב למדינות לאום אחרי הסכם ווסטפליה, התעוררו תקוות בנות אלפיים וקרמו עור וגידים כפי שניבא יחזקאל ב'חזון העצמות היבשות':

הִנֵּה אֲנִי מֵבִיא בָכֶם רוּחַ וִחְיִיתֶם. וְנָתַתִּי עֲלֵיכֶם גִּדִים וְהַעֲלֵתִי עֲלֵיכֶם בָּשָׂר וְקָרַמְתִּי עֲלֵיכֶם עוֹר וְנָתַתִּי בָכֶם רוּחַ וִחְיִיתֶם וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה'… וְהִנַּבֵּאתִי כַּאֲשֶׁר צִוָּנִי וַתָּבוֹא בָהֶם הָרוּחַ וַיִּחְיוּ וַיַּעַמְדוּ עַל רַגְלֵיהֶם חַיִל גָּדוֹל מְאֹד מְאֹד. וַיֹּאמֶר אֵלַי בֶּן אָדָם הָעֲצָמוֹת הָאֵלֶּה כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל הֵמָּה הִנֵּה אֹמְרִים יָבְשׁוּ עַצְמוֹתֵינוּ וְאָבְדָה תִקְוָתֵנוּ נִגְזַרְנוּ לָנוּ. לָכֵן הִנָּבֵא וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם כֹּה אָמַר ה' א־להים הִנֵּה אֲנִי פֹתֵחַ אֶת קִבְרוֹתֵיכֶם וְהַעֲלֵיתִי אֶתְכֶם מִקִּבְרוֹתֵיכֶם עַמִּי וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל אַדְמַת יִשְׂרָאֵל… וְנָתַתִּי רוּחִי בָכֶם וִחְיִיתֶם וְהִנַּחְתִּי אֶתְכֶם עַל אַדְמַתְכֶם וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה' דִּבַּרְתִּי וְעָשִׂיתִי נְאֻם ה'. (יחזקאל לז, ה–יד).

חשיבה עמוקה, רחבה ומערכתית כזו, המניעה לפעולה חסרת תקדים ברמה הבינלאומית שאפיינה את אבות המייסדים — האינטלקטואלים הציוניים — אינה טבעית למנטליות הצברית־ישראלית העכשווית. הישראלי־צבר הטיפוסי, שנולד וגדל במדינה משלו, השוכנת לחופיו המזרחיים של הים התיכון, אינו יהודי מסורתי מהתפוצות. הוא הרבה פחות קוסמופוליטי מאברהם אבינו, הרצל, ויצמן, בן גוריון או גולדה מאיר.

לכן, ישראלים צברים, במיוחד אלו העוסקים בענייני ביטחון לאומי, אינם נוטים לחשיבה מעמיקה ולגיבוש מערכתי של רעיונות גדולים. הישראלים, שמקיימים בפעילותם היומיומית את המדינה שהפכה בינתיים לעובדה מוגמרת, הם אנשים של עשייה, בעלי ביטחון עצמי המסוגלים לאלתר. האתגרים העומדים בפני הישראלים כיום מכוונים אותנו למצוא פתרונות חדשניים, לרוב טכנולוגיים, ולעיתים כנגד כל הסיכויים.

תכונות ויכולות אלו מבטיחות הישרדות בתנאי VUCA (סביבה תנודתית, לא־ודאית, מורכבת ומעורפלת), אשר מאפיינים את הסביבה הפנימית והחיצונית של ישראל מאז הקמת המדינה. הישראלים־הצברים מצטיינים בחדשנות ממוקדת ונוטים לתיעול טקטיקות כאסטרטגיה. כמובן גם דרך התנהלותו של צה"ל ושיטת ה'סמוך' הישראלית, הסמי־כאוטית, הן קריטיות לרוח החדשנות המאפיינת את ישראל, ומובילות להישגים שאינם שגרתיים. בעוד שהציונים היו יזמים אסטרטגיים, שהגו ופיתחו רעיון כה גדול כמו הציונות, והפכו אותו לקמפיין בינלאומי, מטבע הדברים הישראלים החדשניים והנון־קונפורמיסטיים מתחברים לא פעם דווקא לאנטי־אינטלקטואליות ופרובינציאליות.

להבנתי, בעידן הנוכחי אנו נדרשים לסינתזה. בתקופה הנוכחית העולם עובר ארגון מחדש כפי שלא אירע מאז מלחמת העולם השנייה והקמת המדינה. מדינות מתפרקות וקמות מדינות קטנות חדשות. כוחות עולמיים מתנגשים ומתגוששים בזירות שונות כפי שלא עשו שמונים שנה. גם הסכמי אברהם הם חלק מאותו שינוי אזורי טקטוני. דרום מזרח אסיה עולה, הדמוקרטיות מתערערות וסימני שאלה מרחפים על עתידה של מדינת הרווחה. בעת הזו, יהודים־ישראלים יכולים להפוך את המדינה הצעירה שלנו לאומה גדולה ומשפיעה, מקור הברכה לעם ישראל, לאזור ולעולם כולו.

***

ערב מלחמת עולם הראשונה האימפריה העות'מאנית כונתה האיש החולה של אירופה ובהמשך היא אכן התפרקה. היום אירופה כולה חולה. כמעט ואין צמיחה כלכלית באירופה והיא מאויימת צבאית על ידי רוסיה. בראייה קצרת טווח, וכדי לחפות על פשיטת הרגל של המדיניות האירופאית שכוללת בין השאר ילודה נמוכה, אירופה ייבאה אתגר תרבותי־דתי. הניסיון לבנות פירמידה של ידיים עובדות, שיתפעלו את האימפריה המתנוונת, ללא שותפות באתוס וללא שייכות לאומית, מתפוצץ לה בפנים מעשית ותרבותית.

ולכן, יהודים־ישראלים, עשויים לפעול היטב בבלאגן העולמי, להמשיג מחדש לאן פני מדינת ישראל, ומה העולם יכול ללמוד מאיתנו. ההנהגה הישראלית צריכה להפסיק לחשוב כמו פרובינציה ולהתחיל להתנהג כמו מעצמה המעצבת שיח, מובילה תרבות ומרכזת את האינטרסים של כל האומות הבאות איתנו במגע. ראייה רחבה של המציאות העולמית, בשילוב חתירה לחדשנות, עשויות לבנות את האתוס להתמודדות עם התמורות הכלכליות והעולמיות, לבסס מדיניות רלוונטית ולפתח את המנגנונים העדכניים שמכוננים את הסדר העולמי החדש.

אלטנוילנד תנ"כי

התורה איננה מנחילה דת לפרטים. התורה בונה אומה. אומנם קיימים ציוויים רבים המחייבים אנשים פרטיים, אבל התורה בעיקר מתווה תוכנית עסקית ותוכנית ביצוע לאומה בארצה.1 המצוות המוטלות על האדם הפרטי הן חלק מהמרקם החברתי ישראלי שהתורה מעוניינת ליצור. על בסיס ערכים של חירות וצדק, ובאמצעות דחיפה לשיתופי פעולה ומימוש יכולות, התורה מחברת את הפרטים לאומה משגשגת וסולידרית תחת א־ל אחד. רובה המוחלט של התורה עוסק במשימות הלאומיות של העם ובחוויות היומיום כמו מה לאכול, יחסים במשפחה, נזקים, משפטים, מסחר ועוד. התורה כמעט ואיננה עוסקת בעניינים רוחניים ובטח שאיננה דוגלת בניתוק מהחיים לטובת התמסרות לעולמות הדת והרוח.2

בחזרתנו לארצנו אחרי אלפיים שנות גלות, ובמבט לשנת ה־100 למדינת ישראל, יש בפנינו הזדמנות לשאול איזו כלכלה ואיזו חברה ראוי לנו, היהודים־הישראלים לפתח? כלכלה אמריקאית? גרמנית? רוסית? קפיטליסטית? מדינת רווחה אירופאית? מהן התכונות הראויות למערכות המשפט והפוליטיקה במדינה שמכוננים היהודים החוזרים לארצם באמצעות הגישה הישראלית? על איזו מדינה חלמנו אלפיים שנה וכיצד מבססים אותה כמעצמה ישראלית במציאות העולמית הנוכחית? נוכח השינויים הדרמטיים שעוברת הכלכלה העולמית, התמורות הגיאו־פוליטיות ומדיניות הרווחה בעשור השלישי למאה העשרים, המציאות קוראת לנו מתוך הערפל לייסד משהו חדש־ישן. אחרי טבח שמיני עצרת, בשבעה באוקטובר 2023, נשאלת השאלה במשנה תוקף: בביתו המתחדש של הלאום היהודי־ישראלי, כלכלה ישראלית אותנטית מהי? חברה ישראלית מהי? מנהיגות ישראלית מהי? ופקידות ישראלית ייחודית מהי?

בוויכוח שבין מצדדי הכלכלה הפוזיטיבית (כלכלת שוק חופשי הממקסמת יעילות) למצדדי הכלכלה הנורמטיבית (כלכלה המקדמת ערכים על חשבון היעילות), התורה מכוונת לכלכלה מסוג שלישי. באמצעות מערך מורכב של נורמות מגוונות הכוללת ציווי להלוות לאביונים — חקלאים ובעלי עסקים שנתקלו בקשיי נזילות; מנגנונים מורכבים של השוק המקומי לטיפול בהפקעת מחירים שלא באמצעות הרגולטור; קנסות לאכיפה משמעותית שיקדמו אמון ואמינות במסחר; התורה טווה כלכלה נורמטיבית המגדילה את השגשוג הכלכלי. על כך הרחבתי בסדרת הספרים 'עץ החיים והכסף'. בהתאם לגישתה הייחודית של התורה, לקראת הכניסה לארץ, משה מצווה לכונן אירוע לאומי כללי על הצומת הכלכלית החשובה של דרך המלך עם דרך הים באזור שכם. במסגרת זו כולם מצהירים בפני כולם על מחויבות מוחלטת לערכי היסוד של ישראל הכוללים סולידריות ואמון. מדינה שחוגגת את הקפיטליזם האמריקאי, ומתגאה בכמות המותגים, סניפי המקדונלדס ובחוויה צרכנית־אנושית הממוקדת בזול ומהר, היא חסרת ייחודיות. כלכלת־ברית, שעומדת על תרבותה המיוחדת ונהנית מסולידריות פנימית, מרוויחה גם שגשוג כלכלי, גם אחדות וגם חוסן.

בבואנו להמשיג מחדש את האתוס הישראלי, עלינו לעשות שימוש נבון בנכסים האדירים שיצרנו, ושיצרה האנושות כולה, בארבעת אלפים השנים האחרונות, בתחומי היהדות, הטכנולוגיה והערכים. החזון לכינונה מחדש של מדינת ישראל מחבר את ברית סיני לקפיטליזם המודרני. הסינתזה בין השניים יוצרת את קפיטליזם הברית — כלכלת האחווה של המאה ה־21, והשנים הטובות שיבואו בהמשך.

לאורך ספר זה נראה איך הברית ביננו בונה כלכלה בריאה יותר, כלכלה המאפשרת הזדמנויות ומטילה אחריות גדולה יותר על האזרחים מאשר על הממשל; איך תשתית הברית מתעקשת על אחווה וסולידריות אזרחית כפתרון לאתגר העוני; איך התורה צפתה מראש שינויים כלכליים ודאגה להתוויית כלים וכללים שהשווקים ימשיכו לפעול, ואיתם הצמיחה והשגשוג.

הספר נבנה על בסיס הטור השבועי שפירסמתי בעיתון גלובס ושנכתב ברוח פרשת השבוע שנקראת בכל שבוע בבתי הכנסת לפי סדר פרשיות התורה. בתורה, בכוונה תחילה אין סדר ענייני פשוט, כדי למנוע התקבעות בתבניות, ובמטרה לעודד יצירתיות. וכך, הטורים "דילגו" כל שבוע מנושא לנושא. עם זאת, בעריכת הספר סודרו הטורים תחת ארבעה נושאים ראשיים — יסודות הכלכלה הישראלית, אחריות ואחווה, מדיניות, תובנות למשקיעים — וכל נושא חולק לפרקים. במספר מקומות הוספתי הקדמות וסיכומים כדי להעמיק את החיבור הנושאי. כמובן שנשמר גם הקישור לפרשות השבוע כפי שהטורים פורסמו בגלובס במקור, ומי שרוצה לעקוב אחר סדר הפרשות, יכול להיעזר במפתח הפרשות שבסוף הספר.

בחרתי לפתוח את הספר במאמר שנכתב לאחרונה וטרם פורסם בבמה כלשהי, העוסק בכלכלה חציונית ודמוקרטיה חציונית. מאמר זה, העוסק בחוזה החברתי־כלכלי החדש למדינת ישראל, מקפל בתוכו רבים מן הרעיונות והיישומים שהצגתי בטורי פרשת השבוע שפורסמו בגלובס. כחתימה לספר זה צירפתי מאמר שנכתב במקור באנגלית ופורסם בכתב העת Tradition והוא נע על הציר שבין ישראל וערכיה לבין החיים בקהילות היהודיות בגולה.

1 הפסוק הראשון בתורה "בראשית ברא א־להים את השמים ואת הארץ", וסיפור הבריאה שבעקבותיו, העסיק את הפרשנים. רש"י, ציטט את דברי ר' יצחק במדרש, ששאל מדוע התורה התחילה בסיפור הבריאה ולא התחילה במצווה הראשונה לישראל — מצוות קידוש החודש, במסגרתה נקבע לוח החגים והמועדים. כלומר, הנחת היסוד של השאלה היא שהתורה איננה ספר היסטוריה אלא היא אמורה להיות ספר מצוות. הרמב"ן לעומתו, סבר שהתורה איננה ספר מצוות בדווקא, אלא נועדה לכונן את האתוס הישראלי: "מעשה אבות סימן לבנים", כלשונו. ועדיין, ראוי לציין שגם רש"י בשם המדרש לא שם את האצבע על מצווה פרטית. השאלה היתה על מצוות קידוש החודש — קביעת הלוח העברי, והתשובה עסקה אף היא בנושא הקשור לכלל האומה, כנושא שאליו מכוונת התורה: היה חשוב לציין את בריאת העולם על ידי ה', כדי לתת תוקף משפטי־קנייני להחלטה של ה' לתת את ארץ ישראל לעם ישראל.

2 הרמב"ם ראה את הנביא, הנמצא בקשר ישיר עם דבר הא־ל, כפיסגת שאיפותיו של האדם. לדבריו, על מנת להתחבר למדרגה הרוחנית הגבוהה הנביא "פורש מדרכי כלל העם ההולכים במחשכי הזמן" (יסודי התורה ז, א). עם זאת, רמוז בדבריו שאין זו הדרך לרבים וכך גם כתב ספר החינוך (מצוה תקטז): "...ומי זה האיש ירא השם יזכה ויעלה בהר השם יתברך ויקום במקום קדשו? אחד מאלפי רבבות אנשים הוא המשיג למעלה זו, ובדור שראוי לכך…". בנוסף יש לציין שאחרי הכל תפקיד הנביא הוא להדריך העם בשמירת התורה ובדברי הרשות במציאות הריאלית: "לצוות על דברי התורה ולהזהיר העם שלא יעברו עליה… וכן אם צונו בדברי הרשות כגון לכו למקום פלוני או אל תלכו עשו מלחמה היום או אל תעשו בנו חומה זו או אל תבנוה" (רמב"ם, יסודי התורה ט, ב).