Skipper's
ב־NJIT כמעט לא היו בנות, ואלה שהיו לא הזכירו בשום צורה את הבנות הסקסיות מ־cams-on. מאתיו היה בחור נאה מאוד: מאה שמונים וחמישה סנטימטר, דק אבל שרירי וגמיש, בעיקר הודות לגנים טובים וקצת בשל אימוני אייקידו שהחל בהם בשנה
הראשונה. פניו ילדותיות משהו, מעט נמשים על האף, שערו בהיר, נוטה לג'ינג'י, עיניו בולטות מעט וצבען מזכיר את רוטב החרדל והדבש במקדונלד'ס, והוא נטה לצמצם אותן בהבעת ספק סקרני. הבנות חשבו שהוא חמוד, אבל הוא חש בחברתן מגושם וחסר ביטחון.
בשנה השנייה הוא יצא פעמים אחדות עם סנדי, סטודנטית ממונטנה בעלת שיער קצר בצבע תירס ומנת משכל ואגן ענקיים. היא התגוררה במעונות, בבניין רדווד, והתחילה איתו בספרייה. היא פשוט התיישבה לידו והזמינה אותו בלחישה באוזן לצאת איתה בערב לשתות בירה. עיניה היו גלויות ומביעות טוב והריסים כל כך בהירים עד שכמעט לא ראו אותם. האף שלה היה מחודד, שפתיה דקות וסנטרה חד. היא חייכה הרבה, היתה מצטיינת דיקן והיו לה דעות מגובשות מאוד בנושאים פוליטיים, חברתיים וכלכליים. עבודת הגמר שלה היתה בנושא "מעקב אלקטרוני אחר סחר נשים וילדים למטרות מין". היא היתה מבוגרת ממנו בכמעט שלוש שנים, והיתה לה מכונית. מאתיו לא הבין מה היא מוצאת בו, אבל היא טיפחה את הקשר ביניהם והיה נדמה שהיא נהנית ללמד אותו דברים: היא לקחה אותו להפגנה מול בניין האו"ם, הפנתה אותו למאמרים בנושא העבודה שלה וניסתה להעביר אותו להרגלי אכילה בריאים יותר. מדי פעם יצאו ל־Skipper's, שהגדיר את עצמו כ־plane street pub, בשדרות יוניברסיטי פינת רחוב קמפבל. על קיר הלבנים הלבנות שפנה לרחוב קמפבל צוירו בסגנון ילדותי בקבוק יין, כוס מלאה ביין אדום, כוס מרטיני וכוס בירה. בחזית היה סוכך ירוק ובחלון שלט ניאון של Bud Light. סנדי שתתה בירה בלגית מחבית ואהבה לשתות הרבה, כשהיא צוחקת על עצמה בעניין הערכים הבריאותיים של השתייה. כשיצאו מהפאב בפעם הראשונה, הבריחה אותו בניגוד להוראות החמורות לחדרה ולימדה אותו להתנשק. הניחה את ידו על שדיה הגדולים, ונתנה לו ללטף אותם. היא הפשיטה אותו, השכיבה אותו במיטתה על גבו, שכבה לצדו כשהיא מלטפת את כל גופו, ואחר כך התיישבה עליו. תנועותיה על גופו הזכירו לו את תנועות החותרים בסירות המשוטים הצרות של נבחרות אוניברסיטאות האייבי ליג. היא החליקה עליו קדימה ואחורה, מפיקה מגופו הנאה. אחרי כמה פגישות כאלה הוא השתכלל ולמד ליהנות מזה ואפילו חיבב מאוד את סנדי. אבל הוא הרגיש שהיושר וההגינות מחייבים אותו להגיד לה שהוא לא מאוהב בה. הם ישבו בסקיפר'ס והוא גימגם: "סנדי, את יודעת, אני..." הוא לעס פרצלס מלוחים מהצלוחית שעל השולחן. היא ביקשה מהברמן סיגריה, הדליקה אותה ואמרה: "לא, מאתיו, אתה לא זורק אותי, נכון?"
"זורק? מה פתאום? רציתי רק שנהיה בטוחים ששנינו רואים את זה אותו דבר."
"אני יודעת איך אני רואה את זה. איך אתה רואה את זה?"
"אני מאוד נהנה איתך. אני חושב שאת בחורה מדהימה, אבל... אני לא מאוהב בך." היא לגמה ארוכות מהבירה שלה והתחילה לצחוק. התכופפה אליו, תפסה אותו בעורף ונישקה אותו בכוח, נשיקה בטעם מעורב של בירה ומרלבורו. "מתוק שלי. אל תדאג, כל עוד אין לך מישהי אחרת, אני שמחה במה שיש. בסוף השנה ממילא אני עוזבת ואתה נשאר, נכון? אז בוא נמשיך עם זה כל עוד מתאים לשנינו. והאהבה, כשתבוא היא תבוא, ובינתיים היא לא בדיוק קשורה לעניין, בסדר?" מאתיו הופתע והוקסם. "אני אוהב את זה," אמר לה וקם לנשק אותה בחזרה.
בסוף השנה נעלמה מחייו עם חיוך לספר הבוגרים כשהיא מנופפת בידה לשלום, עוטה גלימה סגולה ומעיפה את המצנפת המצחיקה לשמים, ביחד עם שאר בוגרי המחזור שלה. היא לא אמרה לו אפילו לאן היא נוסעת.
לימור –
קונוורז’ן
ספר מתח טוב, עם קצב מהיר עלילה טובה נסחפתי כבר מתחילת הספר ועד סופו, ספר שנשאר איתך גם אחרי שסיימת לקרוא.