דמדומי העולם

הלילה מתפלש בחלומות קודחים, ומיד עם ההתעוררות, כמו ברטט קר, הנוף הוא חלום שהפך ליום, רוחש רחש סטטי, חלום שמסרב לחלוף, מרצד כמו נורת ניאון שלא הותקנה היטב. מאז הבוקר, יער-העד מהבהב בעינוי טקסי של התעלות חשמלית. גשם. הסערה רחוקה כל כך שהרעם לא נקלט באוזן. האם זה חלום. האם זה חלום. שביל רחב, מימינו ומשמאלו סבך עבות, עלים מרקיבים על הקרקע, טיפות מן העלווה. הג׳ונגל ניצב קשיח, בענווה סבלנית, עד תום המיסה הגדולה של הגשם.

ואחר כך זה, כאילו הייתי שם בעצמי: רעש קולות עמומים ממרחק; צעקות טובות מזג מתקרבות. מתוך אדי הג׳ונגל המטושטשים, דמות לובשת צורה. גבר פיליפיני צעיר נחפז בשביל המשתפל קלות. למרבה המוזרות, בזמן הריצה הוא מחזיק בימינו מעל ראשו משהו שהיה פעם מטרייה, ועכשיו הוא רק שלד של חוטי ברזל ובד קרוע, ובשמאלו — סכין בּוֹלוֹ גדולה. מאחוריו צמודה אליו אישה שתינוק בזרועותיה, ואחריה עוד שבעה או שמונה בני כפר. הדבר שעורר את הרִגשה העליזה אינו נראה לעין. הם חשים לדרכם, ויותר דבר לא קורה. הטיפות הנושרות קצובות מהעצים, השביל הדומם.

זה שביל ותו לא. ואז, בצדו הימני, בדיוק מולי, אחדים מהעלים המרקיבים על הקרקע נעים. מה זה היה? רגע של קיפאון. ואז חלק מקיר העלים שמולי, בערך בגובה העין, מתחיל לזוז. לאט, לאט מאוד, איש-עלים לובש צורה. האם הוא רוח רפאים? הדבר שראיתי כל הזמן, אך לא זיהיתי, אף כי הוא נמצא ממש לנגד עינַי, הוא חייל יפני. הירו אונודה. גם אילו ידעתי היכן הוא עומד קפוא לא הייתי מבחין בו, משום שההסוואה שלו מושלמת. הוא מסיר מרגליו את העלים הרטובים, ואחר כך את הענפים הירוקים שהצמיד לגופו בקפידה. הוא מרים מהסבך העבות את הרובה שלו, שלידו הסתיר גם את תרמיל הגב המוסווה שלו. אני מזהה חייל בן חמישים וקצת, מגויד; כל תנועה מתנועותיו זהירה להפליא. חליפת המדים שלו היא רק רסיסים התפורים זה לזה, קת הרובה עטופה ברצועות קליפת עץ. הוא מאזין בזהירות, ואז נעלם בלי קול בכיוון שיושבי הכפר רצו אליו. מולי נמצא עדיין השביל הבוצי, אבל עכשיו הוא חדש, אחר, ועם זאת אותו שביל, רק מלא סודות. ההיה זה חלום.

השביל, מעט שקוע יותר, מתרחב פה. מהגשם נשאר רק טפטוף. אונודה בוחן טביעות רגל באדמת החומר, אוזנו כרויה תמיד, תמיד על המשמר. עיניו, דרוכות, סורקות את הסביבה בלי הרף. הציפורים נושאות שוב קול, שלוות, כמו כדי להניח את דעתו שהסכנה היא לעת עתה רק מילה בְּמילון, מצב סודי, מסתורי של הנוף. גם זמזום החרקים קצוב. אני מתחיל לשמוע יחד עם אונודה שהזמזום אינו תוקפני, אין בו מרי. במרחק רחשי נחל, אף על פי שעוד לא ראיתי שום נחל, כאילו התחלתי, כמו אונודה, לתרגם את הרחשים.