פטריק קים 1: תאוות בשרים בסן-פרנציסקו

פרק ראשון

פאט החזיק את הסיגריה ברשלנות בפיו ושלח סילוני עשן דקים לעבר התקרה. העשן הכחלחל היתמר לאטו ונספג עד מהרה באוויר הדחוס והכבד של מועדון הדרקון. האורות היו עמומים. על רחבת הריקודים התפתלו מספר זוגות לצלילי המחול הדרום אמריקאי הקצוב והחושני שנוגן בידי התזמורת הקטנה אשר הייתה ממוקמת בירכתי הבמה. כל המנגנים היו ממוצא אסייתי. פאט עצם את עיניו. זה היה החלק הקל והטוב של התפקיד: להסתובב במועדוני לילה. ללגום ויסקי צלול מכוסות זכוכית כבדות ולבנות לאט-לאט את דמותו של הטיפוס שאת תפקידו היית צריך למלא. יכול היית להרפות קצת מן המתח, להירגע, להיות כמעט כמו כל האנשים האחרים.

כמעט, אבל לא בדיוק. אף פעם לא תוכל להיות פשוט ברנש ממוצע, קל דעת וחסר דאגות.

אם תרפה את המתח יותר מדי, אתה עלול לעשות מעשה לא זהיר ובעסק הזה חוסר זהירות היא מילה נרדפת למוות.

התזמורת חדלה פתאום לנגן, דממה מוזרה השתררה במועדון. כל האורות כבו. אי-שם בירכתי הבמה התנפץ קולם המהדהד של המצלתיים, מלווה בהלמותם העמומה, המהירה והקצובה של התופים. זרקור בודד הפיל שלולית של אור על הבמה שבמרכזה, דוממת כפסל ניצבה אישה.

קוביות הקרח בכוסו של פאט שקשקו חרישית. הוא התבונן בבחורה וחייך. כמה טוב היה לשבת שוב במועדון אפלולי ולחזות בחשפניות. הוויסקי היה טוב וחוקי. המוזיקה הייתה רעננה ואפילו העשן הכחול של הסיגריות האמריקאיות נעם לו.

הלמות התופים הייתה עכשיו חרישית ואיטית. הבחורה החלה מתנועעת לאטה, כמתעוררת מתוך חלום. היא הייתה קטנת קומה וזקופה. שיערה השחור והגולש הקיף כמסגרת את פניה שמתוכן הבהיקו זוג עיניים שחורות ובורקות וזוג שפתיים חושניות ואדומות. גופה היה עטוף בגלימת ארגמן חצויה מלפנים. הבחורה הייתה פוסעת לאורך הבמה בצעדים ארוכים וגמישים, כשרגליה הלבנות והחטובות מופיעות ונעלמות לסירוגין מתוך הגלימה. קצב התופים גבר.

פאט גמע מן הוויסקי. נכון, המקום לא היה אלא מלכודת לתיירים אשר חיפשו את המזרח האקזוטי בפרברי הרובע הסיני של סן-פרנציסקו, אולם בכל זאת היה נקי והגון והרבה יותר טוב מן החורים העלובים של יוקוהמה, שלא לדבר כבר על המסבאות המצחינות והמזוהמות של סיאול. כן, זה היה הרבה יותר טוב.

הגלימה נפרשה וחשפה את גוף השנהב המוצק של הבחורה. שדיים כדוריים וזקופים שהתקמרו בגאווה מעל לחזיית הבד המוזהבת שעטפה אותם. בטן קטנה, מעוגלת ועדינה אשר צללה ברכות אל תוך מכנסי המשי הזעירים שהקיפו את מותניה כרצועה דקה ובהירה. ירכיים מוצקות וקמורות, רגליים דקות, חטובות וחזקות. האור שיחק בעצלתיים על גופה והעניק לעורה גוון מבהיק, לבן וחם. קצב התופים גבר. הבחורה התפתלה על הבמה. גווה התנועע מצד אל צד כנחש. ירכיה התגלגלו בקצב. ידיה שהיו נשואות גבוה מעל לראשה החלו יורדות בתנועה איטית, מחליקות על שיערה השחור ופניה הקפואות בחיוך, מלטפות את כתפיה החלקות, יורדות לצדי גופה ונעות לעבר בטנה. כפות ידיה ארוכות הציפורניים החליקו בתנועות סיבוביות על הבטן הרכה והחלו עולות לעבר שדיה שאיימו לפרוץ מבעד לחזייה הדקה. רגליה לא איבדו אף לרגע את הקצב ושפתיה הבוערות פלטו קריאות תאווה קצרות וחושניות. ידיה של הבחורה הגיעו אל צווארה הארוך והענוג ובתנועה פתאומית השליכו מעליה את הגלימה. קצב התופים גבר.

פאט זכר את המודעה שהתנוססה בחזית המועדון – "'הלן אקידו' פצצת הסקס הסינית מהונג קונג. ריקודי חשפנות מסעירים". אולם היא הייתה יפנית; קומתה, מבנה העצמות שלה וצורת פניה סיפקו לעיניו המנוסות את ההוכחה לכך. קרוב למדי שמעולם לא הייתה מזרחה יותר מרחוב השוק. פשוט יפנית קטנה ומסעירה המופיעה שלוש פעמים בערב ברובע הסיני של סן-פרנציסקו, מקום שבו חשבו התיירים שכל עין מלוכסנת הגיעה ישר מהונג-קונג או פור מנצ'ו.

הבחורה הסירה את חזייתה. הפטמות הזקורות קפצו והיטלטלו. הריקוד היה עתה פרוע וחסר מעצורים. הלמות התופים מטורפת. רגליים חשופות מפזזות בקצב. ירכיים מעכסות ומתגלגלות. שדיים זקופים ואדומי פטמה מכים גלים. שיער ארוך ושחור מתעופף בסערה. אפילו קהל האורחים של מועדון הדרקון, הרגיל בהופעות חשפנות, החל משתלהב וקורא קריאות חושניות לעבר הבמה. פאט היה אדיש, אדיש מאוד.

רעם התופים נחלש פתאום והפך שוב חרישי ואיטי. ריקודה של החשפנית קפא. לרגע ניצבה דוממת במרכז הבמה, ואחר כך החלה יורדת במדרגות ופוסעת לעבר השולחנות. גופה היה מכוסה דוק מבהיק של זיעה. מותניה עלו וירדו עם כל צעד, שדיה הלבנים היו שלוחים קדימה בגאווה. היא פסעה בין השולחנות כשהתופים בעקבותיה. היא עצרה ליד שולחנו של פאט והוא הבחין בנקודת החן המפזזת על פני חמוקיה. החיוך הקפוא נעלם מעל פניה כאשר ראתה אותו. פאט קרץ אליה לפני שהמשיכה בדרכה. הוא ידע מה היא חושבת. מעטים מאוד מבין אנשי המזרח הרחוק נהגו להתרגש מהופעות חשפנות. ופטריק ק. קים היה בן המזרח הרחוק לא פחות מאשר מאו צה טונג בכבודו ובעצמו. אין לומר שאנשי אסיה אינם נמשכים אל חתיכות; הסטטיסטיקה של רמת הילודה מוכיחה את ההיפך. יש להם פשוט גישה ישירה יותר לענייני מין והם אינם מתעניינים בהצגות באופן מיוחד.

הבחורה הייתה עתה בדרכה חזרה אל הבמה, כשהיא מציגה לקהל את גבה החלק והמוצק ועכוזה הקטן והעגלגל. על הבמה המתינה לה אלומת האור של הזרקור. היא ניצבה במרכזה, ובתנועה איטית ומתמשכת אשר הפעילה את כל גופה, הסירה את מכנסי המשי הקצרצרים ונעלמה אל מאחורי הקלעים. קול התופים נדם.

הקהל פרץ בתשואות ופאט תרם את חלקו. בגלל המבנה המיוחד של ידיו היו מחיאות הכפיים של פאט קולניות מאוד. הוא זכר זאת וחדל למחות כף. התזמורת בירכתי הבמה החלה מנגנת סמבה. רחבת הריקודים התמלאה שוב בזוגות. מלצרים ומארחות הסתובבו בין השולחנות. פאט עישן בדומיה. אחת המארחות, סינית דקת גזרה ששדיה מבצבצים מבעד למחשופה ושמלתה שסועה לאורך רגלה הימנית עד למותניה, ניגשה אליו ושאלה "אפשר להצטרף?" פאט אפילו לא טרח לענות. רק הניע בראשו לשלילה ופלט סילון של עשן דקיק לעבר התקרה. הסינית הדקה הסתלקה. הוא אותת למלצר שיביא לו כוסית נוספת של וויסקי אירי וערך עם עצמו התערבות קטנה. הוא היה בטוח שבמוקדם או במאוחר תיגש החשפנית היפנית הקטנה אל שולחנו. זה היה בסדר גמור, פאט קים היה זקוק לה כדי להפיץ בעזרתה את סיפור זהותו המזויפת. פאט חייך, הוא היה זקוק לה גם לצורך נוסף. הריקוד הפרוע שלה הותיר מעט מאוד לדמיון ופאט היה מעוניין מאוד לדעת איך הגוף הקטן והסוער הזה מקיים את אשר הוא מבטיח.

בחורה בשמלה קצרצרה הציעה לו סיגריות מתוך מגש. הוא קנה חפיסה ופרם את עטיפת הצלולואיד בציפורן אגודלו. פאט הבחין בכפות ידיו ותמה אם החשפנית תבחין בהן. היו אלו כפות ידיים גדולות, אבל לא באופן יוצא מן הכלל. ידיים אשר יתאימו לזהותו החדשה. ימאים היו ידועים בידיהם הקשוחות והמיובלות. אולם לשום ימאי לא היו ידיים כגון אלה. לשום ימאי לא היו כפות ידיים מסוקסות שקצות אצבעותיהן מיובלות וקשות ככדורי פלדה, שבשרן המיוסר, הנוקשה והכבד הפך אותן למכשירי הרג חדים וקטלניים. ימאים יכולים לסגור את כפות ידיהם ולקמץ אותן לאגרופים. את זאת לא היה יכול פאט קים לעשות.

את זאת לא יכול היה איש מאנשי הקאראטה לעשות.

התזמורת סיימה את שרשרת המחולות הדרום אמריקאים ופתחה בזר נעימות "סלואו" איטיות.

רחבת הריקודים הייתה שרויה בחשיכה מוחלטת פרט למנורה אחת, זעירה ואדומה שהאירה על הזוגות שנעו לאיטם על הרחבה, צמודים וחבוקים. פאט המתין בסבלנות. הוא הבחין בה ברגע שיצאה מדלת הבמה והחלה תרה אחריו בעיניה. כאשר הבחינה בו החלה פוסעת לעברו בצעדים קטנים ומהירים, כשחיוך זעיר מרצד על שפתיה. עקביה הגבוהים השמיעו נקישות חדות ומהירות על רצפת האבן המבריקה. היא הייתה לבושה עתה בשמלה ירקרקה, מתוחה והדוקה לגופה. היא התנדנדה קלות בלכתה והתנועה החופשית של שדיה מאחורי הבד הירקרק העידה שאינה לובשת דבר מתחת לשמלתה. עיניה המלוכסנות חייכו אליו.

"שבי בבקשה," הציע פאט. "אני שותה ויסקי אירי וסודה. תוכלי להצטרף אלי, או להזמין משהו אחר."

"אינך שותה יין אורז? מה יגידו התיירים?"

פאט חייך אליה. "אני באמת מבולבל היום," אמר בקול מבודח. "אפילו את הצמה שלי שכחתי בבית על הארון."

הנערה צחקה. מלצר במעיל לבן ועניבה שחורה ניגש לשולחן. הבחורה הזמינה "ויסקי אירי וסודה, ג'ימי. ויסקי חוקי." המלצר קד קידה עמוקה והסתלק. אצבעותיה הארוכות של החשפנית שלפו סיגריה מהחפיסה שהייתה מונחת על השולחן. פאט הפעיל את המצת שלו בנקישה. הבחורה רכנה קדימה. לאורה הבהיר והמהבהב של להבת המצית היו עיניה כהות מאוד ואישוניהן זעירים מאוד.

"שמי הלן אקידו," אמרה ושאפה את עשן הסיגריה עמוק לתוך ריאותיה. פאט עקב אחר שדיה שהתרוממו מתחת לשמלה הקלה. "בעצם, שמי הראשון הוא הארו," אמרה. "אבל מי יכול לזכור שם כזה."

"שמי פאט קים. בעצם פטריק ק. קים. אבל הייתי מעדיף לשכוח אותו."

"באמת? אם כן, אינך..."

"יפני? לא. אני קוריאני, השבט שלנו מכנה את הדור השני 'איזי'. הם אומרים שהקוריאנים חייבים להיות שונים מן האחרים."

הבחורה נשמה עמוקות ושילבה את רגליה. פאט נאלץ לחלק את מבטו בין הפטמות שנלחצו אל הבד הירקרק והצטיירו עליו בבירור ובין ירכיה הלבנות שנחשפו לרגע.

"משפחתך לפחות לא התעקשה לתת לך אחד מאותם השמות העתיקים," אמרה. "מנין בא הפטריק ק.?"

המלצר הסיני הניח בפניהם את המשקה, קד קידה עמוקה והסתלק. פאט חייך אל הלן. "הכול בגלל איזה היסטוריון אידיוט אשר כינה את הקוריאנים האירים של המזרח. כאשר אבי הגיע לכאן כבר היה מטורף אחרי עניבות ירוקות, משום שירוק זה הצבע הלאומי של אירלנד והתעקש לשתות רק ויסקי אירי. כאשר נולדתי, לא היסס הזקן הרבה וקרא לי פטריק ק. שזה קיצור של השם פטריק הקדוש – קדושם של האירים."

הלן כיסתה את פניה בידיה וצחקה. שיערותיה גלשו על כתפיה ופאט הרגיש את ריחן העדין. הוא התבונן בזרועותיה החשופות, בכפות ידיה. הן היו צחות וחלקות.

"לא!" צחקה הלן. "ואני חשבתי שהשם שלי הוא הגרוע שבשמות, אבל לעומת שלך..."

"זה לא משנה איך היו קוראים לך. את יפה מדי." צחוקה של הלן פסק. היא נשאה אליו את מבטה, עיניה השחורות היוקדות וקטנות האישונים פגשו את עיני הפלדה האפורות והשלוות של פאט. "אתה אומר זאת אחרת, פאט, לא כמוהם" – הלן הנידה בראשה לעבר הקהל – "לא כמו שהם אומרים את זה."

"לא," הסכים פאט. "אינני אומר זאת כמוהם."

זמן מה ישבו שותקים, שואפים לקרבם את העשן ואת המנגינות האיטיות והחושניות.

"נרקוד?" הציע פאט.

"ברצון."

הוא אחז בידה והוביל אותה אל רחבת הריקודים האפלה. לרגע עמדו דוממים זה מול זה, מביטים איש בעיני רעותו. "נרקוד," אמר פאט והניח את שתי ידיו על מותניה המוצקים והערניים. "נרקוד," הסכימה הלן וזרועותיה הקיפו את צווארו השחום והשרירי.

הסקסופון ייבב נוגות. מישהו כיבה גם את הנורה האדומה. "אתה חזק מאוד," אמרה הלן ואצבעותיה החליקו על עורפו וכתפיו.

"ואת רכה מאוד," השיב פאט כשהוא מעביר את ידו על בטנה ומעסה אותה לאטו. הבחורה נלחצה אליו, ציפורניה ננעצו בעורפו. הוא חש את שדיה נמחצים אל חזהו ואת נשימתה הכבדה והתכופה באוזנו. הוא חיבק את מותניה ואימץ אותה אליו בכוח. בטנה הרכה והקמורה נלחצה אל בטנו השטוחה והשרירית. הם רקדו לאטם, כמעט ללא תנועה, בגופים צמודים וברגליים מתחככות. המנגינה תמה. מישהו הדליק את הנורה האדומה. הם חזרו אל שולחנם. כאשר הושיטה את ידה ליטול עוד סיגריה הבחינה בכפות ידיו.

"פאט, אם אינך יכול להרשות לעצמך – כלומר – אני רוצה לומר ש - אוכל לפגוש אותך במקום אחר, יותר מאוחר."

הוא פלט סילון דק של עשן. "לא הלן, זה בסדר, לנו הימאים תמיד יש מספיק כסף. זוהי נסיעה ארוכה מנמל לנמל ובדרך אין איפה לבזבז. בכל אופן, אני שמח שחשבת על זה."

"אתה ימאי?" שאלה הלן בהתעניינות כנה.

"כן, קצין ראשון באונייה 'סאן-בים', אוניית המשא הטובה ביותר באוקיינוס השקט. עברתי דרך ארוכה, מנער סיפון ומלח פשוט עד ל'קצין ראשון'."

הלן העבירה ציפורן אדומה על גבי כף ידו. "היו לך חיים קשים."

"לא קשים יותר מחייך שלך."

שפתיה התרככו ודוק ערפילי כיסה לרגע את עיניה הכהות. "זה הדבר היפה השני שאמרת לי הערב. אני חושבת שתהיה טוב בשבילי פטריק ק. קים. תחכה לי?"

"אפילו אוטובוס מלא תיירים לא יוכל לגרש אותי מפה."

"זה יהיה נפלא," אמרה הלן והתרחקה בצעדיה הקטנים והמהירים ובמותניה המוצקים והמתגלגלים.

לאחר שהלכה הזמין פאט משקה נוסף. המבחן הראשון עבר בהצלחה. היא לא הכירה את ידיו הרצחניות, ידיים שהעניקו לו יתרון רב על כל אותם אנשים שידעו לסמוך רק על אקדחים. הם חשבו שידיים ריקות אינן מסוכנות. הזלזול הזה עלה להרבה אקדוחנים וסכינאים בחייהם. פאט גמע מן הוויסקי. לכל זה לא היה שום קשר עם הלן-הארו אקידו. ואולי כן? היא הייתה חסרת מנוחה. עיניה התרוצצו יותר מדי. הסיבה לכך הייתה יכולה להיות נעוצה באורח החיים שניהלה. במאמץ שבו היא חיה. אבל יכולה הייתה להיות גם סיבה אחרת, עמוקה הרבה יותר. איך שלא יהיה, הלן עלולה להיפגע מכל העניין. מתחת למסווה הקשוח והקר של נערת שעשועים הבחין פאט ברכות, ברצון להאמין באיזה גבר אחד ויחיד, ברצון לבטוח במישהו. אולם המישהו הזה לא יכול להיות פאט. הבוס אמר לא. החברה שבה חי פאט ושאליה השתייך לא התירה לו זאת. זו הייתה חברה קשוחה ודרשנית. חברה שהייתה באופן כללי – האוכלוסייה של ארצות הברית ובאופן יותר מדויק ומוגדר – סוכנות הביון המרכזית של ממשלת ארצות הברית, הסי-איי-איי. פאט קים היה אחד הסוכנים המובחרים של הסי-איי-איי. היה בו שילוב של כישרון ויכולת שכמוהו ניתן למצוא רק אצל אנשים מועטים מאוד, והוא שלט באמנות שרק אנשים מעטים מאוד היו מעוניינים להתמחות בה. זו הייתה הקאראטה, האמנות האגדית של השמדת אנשים בידיים ריקות. בנוסף על כך היה בעל פה קפוץ, יכולת לחשוב במהירות ובקור רוח, משמעת וציות לכל פקודה. צרף לזאת קוריאנית ויפנית שוטפת, הוסף סינית מנדרינית טובה. לכל זה צרף עוד גוף מאומן וגמיש כמו קפיץ של פלדה, ראש צלול ויושר לב עקשני והרי לך איש הסי-איי-איי.

כל זמן שהוא נשאר בחיים.

כל זמן שהצד שכנגד לא הערים עליך וחיסל אותך. כל זמן שלא חלה איזו התפתחות בלתי צפויה ומצאה אותך נתון בלב לבה של התפוצצות.

התפוצצות כזו עלולה להתחולל עתה בכל רגע.

נשלחת אל העיר הזאת כדי לגלות את האיש העומד מאחורי רשת הסמים הגדולה והמסועפת הפועלת במערב ארצות הברית. נשלחת כדי לגלות את האיש ולחסל אותו ואת רשת הסמים שלו. באופן תיאורטי אתה עובד יד ביד עם הסוכנים הפדרליים ו'משתף פעולה' עם המשטרה המקומית. אבל אתה יודע שככל שרב מספר הטבחים הבוחשים בקדירה, כן רבים הסיכויים שהמרק הרותח יועף ישר לתוך פניך. לכן אתה דואג לכך שמספר הגורמים הרשמיים שאיתם אתה עומד בקשר יצומצם לשניים – מאקיי מהסוכנות הפדרלית ולוטננט אלאן קורטר מהמחלקה לסמים משכרים. ואתה יודע שגם שניים עלולים להיות הרבה. יותר מדי.

התזמורת ארזה את כליה והסתלקה. את מקומה תפס פסנתרן שחור שניגן לחנים עגומים אשר שימשו רקע הולם לשיחות שהתנהלו בין שיכורים בפינות השונות של המועדון. מרבית האנשים כבר הסתלקו. אפילו העשן הדחוס שמילא את חלל האולם החל להתפזר. פאט גמע מן המשקה והמתין.

מאקיי היה אדם מוכשר, העושה את עבודתו ביעילות ובמסירות. הוא לא התנגד לבואו של אדם מבחוץ והבטיח לפאט שיתוף פעולה מלא. אולם בעיני המשטרה המקומית לא נשא הדבר חן. קורטר, שיצא לו שם של שוטר נועז, קשוח, ערמומי ועיקש, התנגד. הוא אפילו מחה בפני האף-בי-איי. כמובן שבלי תוצאות. האף-בי-איי לא הייתה מוסמכת להתערב אפילו הייתה רוצה בכך.

מאקיי ידע חלק מהסיפור האמתי. הוא ידע מספיק כדי שיבין את החשיבות המיוחדת והבלתי מעורערת של העניין. עצם העובדה שפאט קים, הסוכן הנודע של הסי-איי-איי, מגיע במיוחד מסיאול, במקום שם היה שקוע ראשו ורובו בציד אכזרי של מרגלים וחבלנים אשר הוחדרו מהגוש הקומוניסטי, הספיקה כדי לשכנעו בחשיבות העניין. אולם מאקיי חשב שמדובר בחיסול רשת הסמים המשכרים. זוהי ללא ספק סיבה מספקת לבואו של פאט קים. אולם האמת הייתה הרבה יותר חמורה ומסוכנת. העניין הופך מסובך ומסוכן הרבה יותר מאשר לו היה מדובר בהברחת דולרים לסין הקומוניסטית. סין הקומוניסטית הייתה זקוקה לדולרים כדי לרכוש סחורות מן הסוחרים תאבי הבצע בחוץ לארץ. היא הייתה זקוקה לחומרי לחימה שאותם לא הייתה יכולה להשיג בשום דרך אחרת. בעזרת דולרים ניתן גם לקנות אינפורמציה סודית מידי בוגדים ולהקים רשתות מסועפות של ריגול וחבלה. זה היה עסק טוב עבור סין הקומוניסטית, לשיווק הרואין שאותו גידלו ועיבדו האיכרים הסיניים אשר לא קיבלו שכר, ולקבל תמורתו דולרים אמריקאים, ירוקים ומרשרשים, הכסף המבוקש ביותר בעולם. הסי-איי-איי הקדיש לעניין הרבה מאוד עבודה ומחשבה. מיטב הסוכנים והחוקרים התחקו על כל רמז אפשרי, בכל כיוון אפשרי. העקבות הוליכו אל סן-פרנציסקו. אל אדם אלמוני ומסתורי. אדם שקיבל את ההרואין ושיווק אותו בסיטונות למעבדים ולספקים. אדם ששלח דולרים ירוקים לסין. וזה היה הגרוע מכול. הכסף זרם בקביעות מקוריאה הדרומית לצפונית. זמן רב היוותה צורת המשלוח של הכסף הבעיה הגדולה ביותר שהעסיקה את הסי-איי-איי בדרום קוריאה.

לבסוף, אחרי ניסיונות נפל רבים וכישלונות לאין ספור, הפילה ירייה מקרית שליח סיני שניסה להבריח את הגבול מן האזור המפורז אל צפון קוריאה. ברשותו של השליח שנפצע בכתפו נמצאו מאה אלף דולרים אמריקאים. שטרות כמעט חדשים לחלוטין. השליח סירב לדבר. המכות שספג מידי שומרי הגבול לא גרמו לשום שינוי בארשת פניו הקפואה. רק עיניו הזגוגיות השחורות יקדו בשנאה עמוקה. הצבא מסר את השליח לידי האר-או-קיי והללו כבר ידעו כיצד לדובב אותו. הטיפול היה שיטתי ויסודי. השליח מת זמן קצר לאחר שסיפר כל מה שידע. האינפורמציה שהתקבלה זעזעה את שירותי הביון של הצבא ושל הסטייט דיפרטמנט. והם בחרו בפטריק ק. קים והטילו עליו את המשימה. משימתו הייתה פשוטה בתכלית הפשטות. למצוא את התשובות לשתי השאלות: מיהו האיש בסן-פרנציסקו? כיצד מגיע הכסף לקוריאה? פשוט מאוד.

פאט שאף מלוא ריאותיו עשן מן הסיגריה הריחנית. עתה הוא היה מוכן להיכנס לפעולה. את שלושת הימים הראשונים של שהותו בסן-פרנציסקו בילה במה שנראה כשיטוט חסר מטרה. במשך שלושה ימים טייל לאורכה ולרוחבה של העיר. למד את מבואותיה ומוצאותיה. הקשיב לשיחות האנשים וביקר בעשרות מועדונים ומסבאות. בהיותו בקיא בעסקי הסמים המשכרים ובהיותו בטוח שהרשת שאותה הוא מחפש קשורה קשר הדוק עם סין הקומוניסטית, התרכז בעיקר באזור הנמל וברובע הסיני של העיר. זה הלילה השלישי שהוא מסתובב במרכזי חיי הלילה של הרובע, מעשן, מרוקן לאיטו בקבוק אחרי בקבוק של ויסקי אירי משובח ועוקב בעיניים אדישות אחרי החשפניות והרקדניות. הגיע הזמן להתחיל בפעולה.

"היי!"

פרט נשא את עיניו ופגש במבטה המלוכסן והמחייך של הלן אקידו.

"אתה שקוע כולך בוויסקי האירי שלך," אמרה וטלטלה את רעמת שיערותיה השחורות. "נדמה לי שאתה קצת שיכור."

גופו הקשוח והמאומן של פאט היה מחוסן לגמרי בפני ההשפעה ההרסנית של האלכוהול. הוא היה מסוגל להריק אל קרבו כמויות עצומות של משקה מבלי שהדבר ישפיע עליו בכלל. הוא לא הסיר ממנה את מבטו והשיב: "אינני שיכור, הייתי פשוט שקוע במחשבות."

"אודותיי כמובן."

"כמובן."

חיוכה של הלן היה רחב וגילה שתי שורות של שיניים קטנות, לבנות וחדות. "אתה מוצא חן בעיני, פטריק ק. קים," אמרה.

עיניו של פאט שוטטו על פני השמלה ההדוקה שהבליטה כל פרט מחמוקי גופה החטוב. "ואת מוצאת חן בעיני, הלן הארו אקידו."

החיוך לא סר מעל פניה. "נלך?" שאלה.

"נלך."

המכונית הקטנה והחזקה של פאט השאירה את מועדון הדרקון הרחק מאחוריה והתפתלה בזריזות ובביטחון בין הסמטאות האפלות. הלן הניחה כף יד אדומת ציפורניים על ירכו של פאט: "עוד מעט נגיע." השעה הייתה שלוש לפנות בוקר כאשר עצרו לפני פתח הבית וטיפסו במדרגות הלולייניות. הדירה הייתה קטנה ומסודרת, כמו הלן עצמה. פאט התבונן בשטיח הרקום אשר כיסה את המיטה, הלן הביטה אל עבר המטבחון הקטן שהוסתר על ידי פרגוד סיני מעוטר דרקונים ופגודות.

"מקום נחמד," אמר פאט ונטל אותה בזרועותיו. הוא נשק לה. לרגע חש את שפתיה החמות והיבשות נענות לו ואת ידיה מתהדקות סביב גופו. הלן צחקה וניסתה להשתחרר מזרועותיו. "חכה, חכה, לא כל כך מהר. לא אכלתי מהבוקר ואני רעבה מאוד," אמרה ורמזה בראשה אל עבר המטבחון.

"גם אני רעב," אמר פאט ונשק לה בשנית. שוב נענו לו השפתיים החמות, הזרועות החלקות והגוף העגלגל בנשיקה ארוכה ועוצרת נשימה. שוב השתחררה ממנו הלן בצחוק. "אני מדברת ברצינות," אמרה והסיטה את הפרגוד.

פאט התיישב על ספסל קלוע ועקב אחרי תנועותיה של הלן שהייתה עסוקה ליד התנור. ידיה נעו בזריזות ובמומחיות שעה שהכינה את הארוחה. היא פסעה הלוך ושוב במטבחון הקטן, עורכת את השולחן, משגיחה על התנור, רוחצת את הפירות. גופה היה בתנועה מתמדת מתחת לשמלה הירקרקה. פאט לא הסיר ממנה את מבטו. הוא חש בחמימות הרבה השופעת ממנה ומביתה הקטן. הוא חש בחום הגדול הקורן מגופה.

הארוחה הייתה טובה, מצוינת. פאט אכל ברעבתנות וביקש תוספת. הלן חייכה אליו והצמידה את ברכיה אל שלו מתחת לשולחן. פאט מזג יין סיני לבן וחריף לתוך שתי כוסות זכוכית גבוהות. הם לגמו לאיטם ושתקו. הוא התבונן בבחורה היושבת מולו וגומעת מן המשקה הצלול. הבחורה בעלת הגוף המסעיר שבעוד זמן קצר תהיה שלו. פאט חש בהתרגשותו הגוברת והולכת, בדמו שהחל פועם בחוזקה ובקצב. מוזר היה לו שחשפנית קטנה זו התגלה כבעלת בית טובה ומסודרת כל כך. הדבר רק הגביר את חיבתו אליה.

"עלי לשטוף את הכלים." הלן התרוממה ממקומה וניגשה אל הכיור. פאט הריק את שארית היין מכוסו וקם אף הוא. גבה היה מופנה אליו. שערותיה נחו ברכות על כתפיה וידיה היו עסוקות בכיור. הוא חיבק אותה ברוך, כפות ידיו נחו על בטנה. "הכלים יכולים לחכות עד הבוקר," אמר והסיט את שערותיה הארוכות. צווארה הארוך והצח נחשף, והוא הצמיד שפתיים חזקות ורעבות אל עורפה. ידיו התהדקו על הבטן הקטנה והרכה. הוא כיסה את צווארה וכתפיה בנשיקות לוהטות. ידיו עזבו לאטן את בטנה כלפי מעלה.

זמן רב אחרי שנרדמה שכב פאט על גבו בדומיה. עוד מעט יאיר השחר. יום חדש יתחיל. יהיה עליו לעזוב את הבית החם הזה, את המיטה הפרועה והמיוזעת ואת האישה הטובה והמסעירה הזו. יהיה עליו לצאת לסמטאות המפותלות והמסועפות של הרובע הסיני ולהתחקות אחרי מבריחי הסמים. יהיה עליו למצוא דרך לגלות את החוליה הראשונה בשרשרת שתוביל לחיסולה הסופי של הרשת. יהיה עליו למצוא את העומד בראשה ולהשמיד אותו. זה היה תפקידו. לקראת זה אומן. קרני האור הראשונות חדרו מבעד לתריסי החלון והטילו צללים מוזרים על הקיר. הלן מלמלה מתוך שינה וחייכה. מתחת לסדין נצמדה ירכה המעוגלת והחמה אל ירכו. פאט התאווה לסיגריה. הוא גישש על השולחן הקטן שליד המיטה אך לא מצא. הוא החליק מתוך המיטה והעלה אור. גוף הרקדנית המטופח של הלן היה יפה להפליא. היא שכבה על גבה כששיערה הסבוך מפוזר סביבה. שיניה הלבנות הבהיקו מבעד לשפתיים האדומות והפשוקות קמעה. שדיה העגולים עלו וירדו לקצב נשימתה השקטה. הפטמות הוורודות היו בתנועה מתמדת ומבעד לעור החם, החלק והצח ניתן היה להבחין ברשת עדינה של ורידים. רגליה היו מכוסות בסדין שהיה מושלך עליהן ברישול. פאט חייך והסיר בזהירות את הסדין. חיוכו קפא על שפתיו. ירכיה היו מכוסות בסימנים הזעירים והכחלחלים שהשאירה המחט של זריקות הסמים המשכרים.

פאט התלבש במהירות ומיהר אל המטבח. הוא הריק אל קרבו שתי כוסות ויסקי, אחר כך חזר אל חדר השינה, קירב שרפרף קלוע אל המיטה והצית סיגריה. הצעד הבא יהיה מכאיב. זה היה החלק הקשה של תפקידו. איש הסי-איי-איי חייב לנצל כל הזדמנות. עליו למלא את תפקידו בנאמנות, בכל מחיר וללא התחשבות כלשהי ברגשותיו האישיים. פאט קים היה אחד הסוכנים המובחרים של המחלקה המיוחדת. הסיגריה התקצרה והלכה. הבחורה הזו זקוקה לעזרה, ואילו הוא חייב ללחוץ עליה, לאיים עליה ולסחוט ממנה את כל האינפורמציה שהיא מסוגלת לספק. פאט מעך את בדל הסיגריה והצית אחרת. הבחורה שעל המיטה זעה ופקחה את עיניה. היא החליקה את שיערותיה וחייכה אליו חיוך קלוש. פאט שלח סילון עשן כחלחל אל התקרה. היא הבחינה פתאום ברגליה החשופות ומיהרה לכסותן בסדין. פאט שתק. הבחורה התיישבה במיטה. שדיה הגאים והזקופים התנודדו קלות.

"כל כך מוקדם קמת?" שאלה בקול רועד. "לא נתת לי הזדמנות להתייפות קצת לכבודך." ידיה רטטו. פאט עישן בדומיה. הלן התעטפה בסדין, התרוממה מן המיטה ופנתה בצעד כושל אל עבר חדר הרחצה.

"התרחקי מחדר האמבטיה," ציווה פאט. "איפה את נפגשת עם ספק הסמים שלך?"

הלן החווירה והתיישבה בכבדות על המיטה. "אתה שוטר?"

"לא."

אצבעות רוטטות הידקו את הסדין סביבה. "אז מה אכפת לך, בשביל מה אתה צריך לדעת?"

פאט חשב שטוב היה אילו היה יכול לספר לה. אילו היה יכול להסביר לה הכול. אולם הוא רק חזר על שאלתו: "איפה את נפגשת עם ספק הסמים שלך?"

הלן כיווצה את שפתיה והניעה את ראשה בסירוב.

"כמה זמן את יכולה להחזיק מעמד בלי מנת סמים?"

היא הידקה את הסדין והביטה בו בשתיקה עקשנית.

"אני יכול לחכות הרבה זמן," פאט אמר. "את לא."

הבחורה לא השיבה ורק הביטה בו בדומיה ובשנאה, שיניה נעוצות בשפתה התחתונה וידיה מהדקות את הסדין אל גופה העירום. פאט ידע שההמתנה תהיה ממושכת וקשה. הוא ידע מה עומד להתרחש והדבר לא מצא חן בעיניו כלל. השתיקה נמשכה זמן רב. החדר הקטן התמלא עשן מהסיגריות של פאט. הרטט בידיה של הבחורה גבר והלך וגופה החל רועד כולו. עיניה נמלאו דמעות, והיא קפצה את שיניה לבל ינקשו.

"איפה את נפגשת עם ספק הסמים שלך?"

היא הביטה בו בשנאה גלויה. לבו של פאט התכווץ בקרבו. "זה בסדר," אמר. "את יכולה להמשיך ולשתוק, אני יכול לחכות כאן כל היום. יש לי הרבה זמן."

הלן קמה על רגליה, וצעדה צעד כושל אחד לפנים. כל גופה רעד, פניה התעוותו. ידיה רטטו כל כך עד שבקושי הצליחה להחזיק את שולי הסדין הדוקים לגופה.

"אני – אני הולכת לחדר האמבטיה," אמרה בקול חנוק.

פאט התרומם לאטו מן השרפרף הקלוע, פסע בעצלתיים לעבר האמבטיה וחסם את הפתח בגופו. "את נשארת במקומך, בובה, עד שתגידי לי איפה את נפגשת עם ספק הסמים שלך. אחרי שתספרי לי תעמוד כל האמבטיה לרשותך."

נדמה היה שהלן מאבדת את השליטה על גופה. ידיה הרועדות נשמטו לצדדים, הסדין נפער ונשאר תלוי ברפיון על כתפיה. גופה התפתל בעווית נוראית. "אני נכנסת לחדר האמבטיה!" זעקה.

"רק אחרי שתספרי לי."

הלן הסתערה עליו ביללה נוראה. הסדין נשמט מעליה.

"תן לי להיכנס! תן לי להיכנס!" צעקה כשהיא שורטת אותו בציפורניה הארוכות, נושכת, מכה וצובטת כאחוזת טירוף. "תן לי להיכנס אני אומרת לך! תן לי להיכנס!" היא נעצה את שיניה החדות בבשר זרועו. כפות ידיו האדירות של פאט סגרו על הגוף המתפתל וזרועותיו החסונות השליכו אותה בתנועה מהירה חזרה אל המיטה.

"קודם כל תספרי לי איפה את נפגשת עם ספק הסמים שלך."

הלן הייתה מוטלת עירומה על המיטה, מייבבת ומתייפחת, מנסה לשווא להתגבר על העווית האיומה שתקפה את גופה המבהיק.

שיניה נקשו בקול ועיניה התכסו דוק ערפילי.

"פאט, אני מתחננת בפניך. פאט, תן לי להיכנס. תן לי להיכנס, בבקשה ממך, פאט. אעשה הכול למענך, רק תן לי להיכנס."

זה היה נורא. פאט חש את קיבתו מתכווצת. הוא התאווה לאסוף את הבחורה המסכנה בזרועותיו, לטפל בה, לדאוג לה ולהרגיע את הגוף הסובל והמיוסר שרק לפני שעות מספר השביע אותו עונג רב כל- כך. הוא מצץ מציצה נוספת מן הסיגריה ואמר, "ברצון רב, בובה. רק קודם ספרי איפה את נפגשת עם ספק הסמים שלך."

"בסדר. אני – אני מספרת – בכל ערב אחרי ההופעה הראשונה שלי – בחדר ההלבשה שלי – הספק הוא הארי צ'ונג – זה שמנגן בסקסופון."

ראשה התנודד מצד לצד ברפיון; סימני קצף הופיעו בזוויות פיה. גופה החשוף התכווץ והתפתל. היא בקושי עמדה על רגליה כשהיא נתמכת בקיר. "בבקשה ממך – אני מתחננת" – פאט זז מן הפתח. הבחורה גיששה את דרכה לאורך הקיר ונבלעה בחדר האמבטיה בלי להגיף את הדלת. נשמעו קולות שקשוק של זכוכית. הלן יצאה עטופה בחלוק פרחוני. העווית נעלמה וגופה היה שוב זקוף וגאה. פאט כיבה את הסיגריה ופסע לעברה, אולם היא אפילו לא הסתכלה לעברו. "הלן – "

"צא מכאן."

"כן. אני כבר הולך, אבל אני אהיה שם הלילה," אמר פאט. "ואת אל תאמרי אפילו מילה אחת להארי, אחרת אכלא אותך עד שדעתך תיטרף עליך – זכרי זאת."

"אתה באמת מסוגל לזאת – ידידי." הלן הסתובבה ופסעה לעבר המטבחון, כשהחלוק נהדף אחורה בלכתה. פאט עקב אחרי הרגליים החטובות עד שנעלמו. אחר פנה ויצא מן הבית.

ברדתו במדרגות הלולייניות, ניסה פאט לפרוק את הזעם, המרירות והסלידה שהצטברו בקרבו. הוא חבט במעקה הברזל בכל כוחו, חבטות קאראטה חדות ואדירות. אולם ידיו הנוקשות והבלתי רגישות לכאב לא חשו דבר. הפורקן לא נמצא. בחוץ כבר האיר היום. הוא נכנס למכוניתו המהירה וטרק את הדלת בחבטה. המכונית הקטנה זינקה ממקומה והחלה מתפתלת במהירות בין הסמטאות. עד מהרה יצאה מן הרובע הסיני ופנתה אל רובע המגורים המפואר של העיר. פאט בלם את המכונית בחריקה לפני אחד ממלונות הפאר הגדולים שליד החוף.

"תדאג שיטפלו במכונית," פלט לעבר השוער הדור המדים. "אני רוצה אותה מוכנה לנסיעה ומלאה בדלק בעוד שעתיים בדיוק."

"כן, אדוני."

בחדרו הבריח פאט את הדלת, ובדק את המנעולים בכל החלונות. הוא פתח את מזוודת העור הקטנה שהייתה מונחת על כיסא ושלף מספר מחרוזות שזורות בחרוזי זכוכית גדולים אשר השמיעו טרטור קולני עם כל תנועה קלה. את המחרוזות הללו תלה על כל דלת ועל כל החלונות. בבית הספר לריגול של המודיעין לימדו אותו שאם כי הרעש שמקימות המחרוזות הללו אינו יכול להעיר את המתים, ואף לא את מי ששנתו חזקה מאוד, הרי שהרעש הזה מסוגל להעיר כל איש סי-איי-איי ששנתו קלה ומתוחה. פאט פשט את בגדיו וקיפל אותם בקפדנות על מסעד הכיסא. המועקה והמתח שירדו עליו בעקבות מה שהתרחש בחדרה של הלן אקידו טרם סרו ממנו. הוא יצא מן המקלחת כשהוא משפשף את גופו במגבת רחצה לבנה ושעירה והחליק עירום אל בין הסדינים. הוא נרדם כהרף עין.

כעבור שעתיים בדיוק הגיח פאט מן המלון כשהוא מגולח למשעי ולבוש בהידור ובקפדנות. בידו החזיק מזוודה גדולה וכבדה.

"מכוניתך מוכנה, אדוני," אמר השוער כשהבחין בדמותו התמירה של פאט. "תודה רבה לך, אדוני," אמר השוער כשפרש את השטר שפאט תחב לידו וגילה שזהו שטר של עשרה דולר.

פאט החנה את מכוניתו במגרש החניה של מטה המשטרה. המעלית נשאה אותו אל הקומה השביעית. משרדו של לוטננט אלאן קורטר נמצא בירכתי הבניין, בקצהו של מסדרון רב דלתות וסואן. על דלת המשרד התנוסס שלט זכוכית קטן שהכריז באותיות שחורות: "מחלקת הסמים המשכרים". פאט דפק בדלת.

"היכנס, היכנס."

לוטננט קורטר היה גבר מגודל, גבה קומה וגברתן. הוא ישב כפוף מאחורי מכתביית עץ רעועה וכפותיו בלטו מתוך מעיל השרד הדהוי שלבש. תנועותיו, בשעה שהצית לעצמו סיגר, היו מגושמות אבל בטוחות. השוטר הגברתן נעץ בפאט זוג עיניים שעקבות של מאמץ וחוסר שינה נראו בהן בבירור. קולו היה גס ומחוספס.

"איך אתה מסתדר באזור שלנו, מר קים?"

פאט התיישב על כיסא ישר גב וקשה. "בסדר גמור, קורטר. כבר הסתדרתי יפה. אני נמצא במלון ריאלטו."

"אני יודע," אמר קורטר. פאט הבחין בשמץ של מבטא זר בקולו של קצין המשטרה. אוזנו הייתה מאומנת בזיהוי קולות ומבטאים. במבטאו של קורטר היה משהו אנגלי. כמובן שהוא יכול היה להיוולד בקנדה.

"אני רואה שאתה יודע הכול, לוטננט."

קורטר נהם בחוסר שביעות רצון. "כנראה שאיני יודע מספיק. כך כנראה חושבים הבוסים במשטרה הפדרלית. אחרת לא היו שולחים אותך הנה."

"אעשה כמיטב יכולתי שלא להפריע לך בעבודתך."

"מוטב שתעשה זאת באמת," אמר השוטר.

ידו של הלוטננט צנחה אל תוך כיסו ומיד שבה ועלתה אל עבר פיו. זו הייתה תנועה חלקה ומאומנת. תנועה שנרכשה כתוצאה מניסיון רב שנים. תנועה אשר הפכה להרגל, ואשר נעשתה ללא מחשבה.

"מר קים, האם יש לך דין וחשבון למסור לי?"

בשקט, מחוץ לשדה הראייה של השוטר, היו גם ידיו של פאט מבצעות תנועות שהיו תוצאה של הרגל ותרגול. הן היו חובטות בקצב על גבי מושב הכיסא. באופן זה נשארה הקשיות של יבלות הקאראטה.

"אין לי שום דין וחשבון."

"יפה, יפה," אמר קורטר. לסתותיו עלו וירדו כשהן לועסות משהו בקול פיצוח.

"אני מנסה לעקוף אותך, לוטננט. יש לי הוראות משלי."

קורטר הוציא משהו מפיו והשליך אותו לתוך מאפרה. ידו שבה וצנחה לעבר כיסו. "טוב לדעת את זה."

פאט קם ממקומו. "אינני רוצה שיעקבו אחרי."

קורטר קם אף הוא ממקומו. פניו הסמוקים והזועמים היו סמוכים מאוד לפרצופו האדיש והשליו של פאט. "מר קים," אמר ברתחה. "אינני מקבל פקודות ממך, אתה אינך מוסר לי דין וחשבון על מעשיך ואני ודאי אינני מחויב למסור לך דין וחשבון על מעשי שלי. חמש עשרה שנה אני משרת במחלקת הסמים המשכרים של משטרת סן-פרנציסקו. חיסלתי מבריחים רבים יותר ופיצחתי רשתות סמים רבות יותר מכל אדם אחר במערב ארצות הברית. ואינני מתכוון להניח לפרחח כמוך להתערב בענייני. זה ברור לך, מר קים?!"

פאט אף לא הניד עפעף. הוא היה רגיל להתפרצויות כאלה מצד המשטרה המקומית בכל מקום שאליו נשלח. ההתערבות מבחוץ תמיד פגעה בגאוותם ועוררה את זעמם. אדישותו הגלויה של פאט הוציאה את קורטר מכליו. "דע לך שזו הטריטוריה שלי," צווח. "אני מכיר היטב את הרובע הסיני ויודע איך לפעול בו!"

פאט התבונן במאפרה. מסתבר שקורטר באמת מיטיב להכיר את הרובע הסיני, חשב. רק לבנים מעטים נהגו לפצח גרעיני אבטיח. ולבנים מעטים עוד יותר היו מסוגלים לעשות את זה במומחיות רבה כל כך.

"בכל אופן, באתי להודיע שאני מתכונן להיכנס לפעולה," הפטיר כלאחר יד.

"זה הכול?"

"זה הכול."

"אם כן, אין לך כבר מה לעשות כאן יותר. את ההודעה שלך כבר מסרת," סינן השוטר מבין שיניו.

"לא כדאי להתרגז כל כך, לוטננט קורטר," אמר קים. "אדם בגילך צריך כבר להשגיח על לחץ הדם שלו."

תשובתו הנזעמת של השוטר נבלמה על ידי הדלת שנסגרה בעדינות מאחורי גבו של פאט קים.

היה עליו לטפל בעוד עניין אחד בעיר. הוא החנה את מכוניתו לפני בית הדואר המרכזי של סן-פרנציסקו. קיר אחד של הבניין היה מכוסה בתיבות דואר קטנות ובמגירות נעולות אשר הושכרו תמורת תשלום. המפתחות למגירות ולתיבות הם אנונימיים ובלתי ממוספרים. דסקית המתכת ששימשה את מלון ריאלטו כדי לסמן את מפתחות החדרים התאימה מאוד למפתח התיבה של פאט. בצעדים מדודים של איש עסקים האוסף את הדואר היומי שלו, ניגש פאט אל אחת התיבות, תחב את המפתח למקומו, סובב והדלת נפתחה חרישית על צירים משומנים. התיבה הכילה כתריסר מעטפות מבוילות וחתומות. פאט שלף מן התיבה מעטפה שנראתה כמכתב דואר אוויר שגרתי, והחליק אותה לכיסו. הוא ידע שהמעטפה מכילה חומר לבנבן שנראה כמו הרואין, שטעמו כטעם ההרואין ואף פעולתו דומה לפעולתו של הרואין טהור ומשובח. אלא שלא היה זה הרואין. הוא נעל את התיבה, החזיר את המפתח אל צרור מפתחותיו וירד בריצה במדרגות.

ליד בניין הדואר מצא מסעדה קטנה ונקייה. התיישב ליד הדלפק והזמין מיץ תפוזים, סלט ירקות ענקי, שני ספלי קפה ועיתון בוקר. המלצרית הבשרנית שהגישה לו את ארוחת הבוקר תוך נדנוד ירכיים וחיוכים רחבים, ניסתה לשווא לעורר את תשומת לבו של הקוריאני הענק שהיה שקוע כולו בקריאת עיתון הבוקר. פאט סיים את שתיית הקפה, סילק את החשבון ויצא מן המסעדה. לרגע ניצב על הסף, ממצמץ בעיניו לאורה של שמש הבוקר הבהירה. הוא עיווה את פרצופו –

המועקה מליל אמש טרם סרה.

הוא הריץ את המכונית על הכביש הרחב היוצא מן העיר, העובר במקביל לחוף הים והמוביל אל המדבר. המכונית הקטנה והשחורה טסה במהירות מסחררת על גבי הכביש הישר והריק. פאט עקב אחרי המחוג של מד המהירות – 90 – 100 – 120– הוא אהב את המכונית הזו שנבנתה במיוחד עבור סוכני הסי-איי-איי. כלפי חוץ דמתה לאלפי מכוניות אחרות, קטנה, שחורה ומיושנת במקצת. אולם המנוע האדיר נבנה במיוחד על ידי מפעלי רולס-רויס המפורסמים. שלד הפלדה שלה יוצר באופן בלעדי עבור הסי-איי-איי על ידי מפעל המטוסים הנודע "לוקהיד". הוא הרגיש את עצמו בטוח בין הכתלים המשוריינים והחלונות הבלתי חדירים לכדורים. פאט לחץ על דוושת הדלק והמכונית טסה כהרף עין על הכביש המדברי הישר. שעה ארוכה ישב כך, רכון על ההגה, בעיניים שלוחות לפנים ובשפתיים קפוצות, מתמכר לטיסה המסחררת והשיגעונית. לאחר דהרת פרא של כמאה וחמישים מייל החלה המכונית להאט. לפתע סטתה מהכביש והחלה עושה דרכה במאונך אליו היישר אל תוך המדבר. פאט הסיט את מוט ההנעה הקדמית והמכונית קפצה והיטלטלה על גבי השטח המדברי החולי והמסולע. לאחר שלושת רבעי שעה של נסיעת טירוף על גבי גבעות טרשים ובין נקיקי סלעים אימתניים, הגיע אל מישור רחב שהרוחות העזות סחפו ממנו את החולות והותירו את האדמה הקשה חשופה לשמש המדברית הלוהטת. בקצה הדרומי של המישור התנשא עץ דקל בודד, כפוף גבע ורחב כותרת.

פאט ידע שמתחת לעץ נמצאת בריכת מים מתוקים קטנה וצלולה שניזונה ממעין זעיר וסבלני. הוא החנה את המכונית בצל העץ, יצא מתוכה וניצב דומם, סוקר את המדבר במבט מהורהר. הוא זכר את דברי מורה הקאראטה הזקן שלו: "התאמן פטריק ק. קים, התאמן. חייו של איש הקאראטה הם קודש לאמנותו, עליו לשמור עליה ולטפח. עליו לשמור עליה ולטפח אותה. עליו להיות מאומן תמיד." הוא החל פושט את בגדיו ותולה אותם בקפידה על סיקוסי הדקל. פאט קים ניצב עירום בלב המדבר. במערומיו נראה ענק וכביר כוח עוד יותר. ראשו העגול בעל תווי הפנים החטובים והעזים, שפתיים קשות וחושניות וסנטר מוצק ובולט, נח בגאווה, עיניים שחורות ויוקדות, עצמות הלחיים הגבוהות, על צווארו החסון והשרירי: הוא דמה לפסל מגולף. כתפיים רחבות רפודות בשרירים. חזה כאילו רוקע משני לוחות פלדה ואשר השתפל לעבר בטן שטוחה וקשה כאבן, גם חלציו היו מוקפים ברשת משוריינת של שרירים. שרירי ברזל הקיפו את מותניו הצרים וריפדו את רגליו הארוכות והאיתנות. מתוך הקימורים האדירים של זרועותיו השתלחו גידים עבים לעבר כפות ידיו הנוקשות והמצולקות, כלי הרצח של איש הקאראטה. לאורך גבו הרחב התפתלו שני כבלים עבים של שרירים.

פאט נהנה לחוש את השמש המדברית המלטפת את גופו החשוף ואת עורו השחום והמתוח. הוא חייך חיוך של שיניים חזקות וקצובות ופתח בריצה. רגליו הארוכות נשאו אותו במהירות ובביטחון, בצעדים גדולים וקצובים. נדמה היה שהוא אינו חש כלל במרחקים שהוא גומא. הריצה ארכה כשעה וכשחזר אל הדקל הבודד היה כל גופו מבהיק ומכוסה בזיעה, אולם בנשימתו הקצובה והשלווה לא חל כל שינוי. הוא קרס על האדמה והחל חובט על הקרקע בכפות ידיו. החבטות היו עזות ושיטתיות. כף היד, גב היד, האצבעות, הפרקים והצדדים. שעה ארוכה הופרה דממת המדבר על די התיפוף המונוטוני של כפות ידיו הנוקשות על גבי אדמת המדבר הקשה והמלובנת. לבסוף הוא קם ופתח בסדרה של תרגילי קאראטה מורכבים ומסובכים. הייתה זו סדרה אינסופית של זינוקים, התפתלויות, ניתורים, גלגולים וקפיצות. נדמה היה שהגוף האדיר הזה מתנגד לכל חוקי כוח המשיכה. הוא ניתר לגבהים בל-יאמנו, וביצע היפוכים וגלגולים שאף אקרובטים מקצועיים היו נדהמים למראיתם. השעות חלפו לאטן ופאט לא ידע לאות. הוא התאמן בהתמדה ובמסירות, תוך השמעת קריאות קרב מקפיאות דם לפי מיטב מסורת הקאראטה. עתה לא היה איש מזהה אותו עם הגבר ההדור והלבוש בקפידה אשר יצא באותו בוקר מפתח מלון ריאלטו ונסע במכוניתו לכיוון בלתי ידוע.

האימון עמד להסתיים. פאט חדל מקפיצותיו וניגש בצעדים מדודים אל הדקל. חזהו האדיר עלה וירד כמפוח. שריריו החסונים והמשורגים הבהיקו מזיעה. עורו השחום נצץ. בצלו של העץ השתהה לרגע ואחר החל מנחית עליו מהלומות בצדי כפות ידיו השטוחות, מכות עזות וחדות כמכות גרזן. שבבים התעופפו מן העץ והתפזרו לכל עבר. עתה בא השלב הסופי של האימון, מבחן הכוח של כל איש קאראטה – מכת ה"טגאטאנה" האיומה המסוגלת לבתק ערימה של שמונה שכבות של רעפי בניין. בצעדי פנתר גמישים ניגש אל המכונית, משך מתוכה את המזוודה הכבדה, הרים את המכסה והוציא חבילה גדולה עטופה בנייר אריזה חום. היו אלו שמונה רעפים אדמדמים. הוא הניח את השמונה זה על גבי זה והציב את כל הרעפים על סלע חלק שהתנשא עד לגובה חזהו בצד הבריכה הקטנה. הוא הניף את זרועו גבוה מעל ראשו והנחית אותה בתנופה אדירה. על גבי הסלע החלק נחו שתי ערימות. בכל ערימה היו שמונה חצאי רעפים. פאט חייך בשביעות רצון. הוא היה בכושר מצוין. מורהו הזקן היה מתגאה בו. בניתור קל הניף עצמו על הסלע. לרגע היה דומה לפסל ברונזה אדיר הניצב על בסיס של צוק מדברי כבד. הוא זינק אל הבריכה. המים הצלולים והקרירים ליטפו את גופו העירום, רעננו אותו ושטפו מעליו את האבק והזיעה. הוא השתכשך בהם בהנאה. פאט יצא מן הבריכה כשהוא נוטף מים ומחייך. שעה ארוכה ניצב דומם בשמש כשאד קל עולה מגופו החשוף. הוא עצם את עיניו וצחק. השרירים שעל חזהו השתרגו. המועקה מליל אמש נעלמה כליל. הוא חש עצמו רענו ומטוהר. הגיע הזמן לחזור. הוא התלבש בקפדנות, העביר מסרק בשערותיו ונכנס אל המכונית.

לפנות ערב הגיע פאט חזרה לעיר. הוא החנה את המכונית המאובקת לפני פתח המלון. השוער קידם את פניו בהצדעת כבוד.

"תדאג שיטפלו במכונית," פלט פאט לעברו. "אני רוצה אותה מוכנה לנסיעה ומלאה בדלק בעוד שלוש שעות בדיוק."

"כן, אדוני."

במסעדה של המלון הזמין סלט ירקות ענקי, תירס קלוי ושלושה ספלי קפה. לאחר שכילה את ארוחת הערב, עלה לחדרו, פשט את בגדיו והחליק אל בין הסדינים. כעבור שלוש שעות שב והגיח מתוך המלון ונכנס אל המכונית הממתינה. השוער הביט בקנאה בצעיר העשיר והמצליח הזה היוצא לגלות את חיי הלילה של סן-פרנציסקו.

הוא הגיע למועדון הדרקון שניות ספורות לפני תום ההופעה הראשונה של הלן אקידו. עוד הספיק לראות אותה מפשילה את מכנסי המשי הקצרצרים ונעלמת בסערה של איברים מבהיקים ורוטטים. פאט הריק את כוסית הוויסקי האירי עד תומה. אחר-כך קם ופסע אל הדלת שהובילה אל מאחורי הקלעים. איש לא עצר בעדו. הוא פתח את הדלת הראשונה שנקרתה לפניו וגרם למהומת בהלה בקרב קבוצת הרקדניות שהתלבשה והתאפרה שם. סינית קטנה ומלאת איברים אשר נאבקה ללא הצלחה בקימונו הדקיק שלה שהיה צר מלהכיל את חמוקי גופה השופעים הדריכה אותו לחדרה של הלן. על דלת חדרה התנוסס כוכב דהוי. הוא פתח את הדלת, אבל מבלי לדפוק. להפתעתו היו הצירים משומנים היטב והדלת נפתחה ללא קול. גלימת הארגמן, החזייה הזהובה ומכנסי המשי הקצרצרים היו מושלכים על משענתו של כיסא, על הקיר ממול היה תלוי קימונו מעוטר בפרפרים. הלן לא הבחינה בו, היא ניצבה עירומה לפני הראי וסרקה את שיערה הסבוך והשופע. פאט חש איך דמו מתגעש שוב למראה הגוף הנשי והבשל הזה. הוא התבונן בפרופיל הגאה, בכדורי שדיה ורודי הפטמה שתנועות ידה המעבירה מסרק בשערותיה הרטיטו. עיניו בלעו את קימורי בטנה ועכוזה ופניו התעוו למראה סימני הזריקות הזעירים שהכחילו על ירכיה. הלן הניחה את המסרק ונשאה את שתי ידיה כדי לאסוף את שערה. שדיה התרוממו וקפאו. פאט השתעל בנימוס. הלן שמטה את ידיה והסתובבה בבהלה. היא הבחינה בו, פלטה קריאת חרדה זעירה וחטפה את הקימונו שהיה תלוי על הקיר.

"ערב טוב לך, הלן הארו אקידו."

היא הפנתה אליו את גבה וסיימה את רכיסת הקימונו הצבעוני. כאשר שבה ופנתה אליו היו פניה חיוורים ועיניה יוקדות.

"אני רואה שבאמת באת."

"אני תמיד משתדל לקיים את הבטחותיי," אמר פאט. "ומה בקשר להבטחה שלך?"

"גם אני קיימתי. לא סיפרתי דבר."

"זה יפה מצדך," אמר פאט. "קיוויתי שלא תספרי."

הלן נטלה צלוחית זכוכית קטנה והחלה מאפרת את עיניה בגוון ירקרק. "אינני מבינה אותך," אמרה. "אילו היית שוטר כבר היית אוסר אותי. מי אתה?"

"הבה נאמר שאני איש עסקים."

היא פנתה אליו בתנועה חדה. "איש עסקים! הייתי צריכה לדעת – איש עסקים קוריאני שירד זה עתה מהאונייה כשצרור כסף שמן מונח בכיסו והוא מחפש קשרים. מה עוד יש לך בכיס, אדוני הקוריאני? חשיש? קוקאין? הרואין?" היא קראה לו 'קוריאני' ביפנית כשהיא מבטאת את המילה כדרך היפנים, ברקיקה של בוז.

"עוד סוחר סמים מחורבן," אמרה אל דמותה שהשתקפה בראי. "איזו מין טיפשה אני."

"הארי," אמר פאט. "מתי הוא מגיע?"

"הוא צריך להגיע בכל רגע," אמה הלן. "אתה תסלח לי, אבל אני צריכה להתלבש להופעה הבאה שלי." היא נטלה את ערימת הבגדים ונעלמה מאחורי הפרגוד שניצב בפינת החדר. פאט התיישב על הכיסא שהתפנה והצית סיגריה. זרועה החשופה שלה הלן הגיחה מאחורי הפרגוד, והשליכה לעברו את הקימונו. "תלה את זה על הקיר." הוא נטל את הבגד הדקיק ופסע לעבר הקיר. קולה של הלן נשמע שוב מעבר לפרגוד. "הארי יהיה נרגז מאוד כשימצא אותך כאן."

"הוא יהיה נרגז עוד יותר כשאצא מכאן. המחזה עלול להיות לא כל-כך נעים. כדאי לך להסתלק במהירות כדי שלא תצטרכי להיות נוכחת."

הלן יצאה מאחורי הפרגוד כשהיא עטופה בחלוק הארגמן שלה. היא התבוננה בו בעיניה המלוכסנות. "שמך באמת פאט קים?" שאלה.

"כן."

"אינני יודעת מי אתה פטריק ק. קים. אם תשאל לדעתי הרי שאינך נראה כאיש עסקים וסוחר סמים. מה אתה מתכונן לעשות עם הארי?"

"יש לי איזה עסק קטן להציע לו."

"אינני חושבת שהוא יסכים לעשות עסקים אתך."

"אל תדאגי, אני כבר אשכנע אותו."

"האם תכה אותו?" שאלה הלן ועיניה התרחבו.

פאט חייך. "זה עוד לא בטוח. את הרי יודעת איך זה עם הילדים המפונקים האלה. צריך ללטף אותם קצת לפני שהם מסכימים לשמוע בקולך."

היא צחקה, אחר כך הרצינה. "הכה אותו גם בשבילי," אמרה כשהשנאה מפעפעת בקולה.

"ברצון רב."

נשמעה נקישה קלה על הדלת. הלן פלטה קריאת חרדה והחווירה. "זה הוא."

"עכשיו הסתלקי מכאן," אמר פאט והדף אותה בקלות לעבר הדלת. היא פתחה את הדלת וחמקה בזריזות על פני הסיני הגוץ שנכנס לחדר.

"מה מתרחש פה, לכל הרוחות," אמר הארי.

שני צעדים גמישים העמידו את פאט בינו לבין הדלת. הוא סקר את הסיני בשתיקה. היה זה גבר נמוך קומה ורחב כתפיים, בעל ראש קצוץ שיער ושפם דק גזוז בקפידה. גופו הרחב והשרירי היה עטוף במעיל עבה מצבע היין ובידו נשא תיק עור קטן.

"אתה הארי?" שאל פאט.

הארי העביר לשון אדומה על שפתיו הבשרניות. "מי אתה בכלל? מה אתה רוצה ממני?"

פאט עשה צעד לקראתו. הסיני נרתע לאחור. "הרואין." אגלי זיעה בצבצו על מצחו של הארי. "לי אין שום דבר."

"יש לך ספק חדש – אני."

שיווי המשקל של הארי החל חוזר אליו. הוא משך בכתפיו הרחבות. "אינני יכול לשמוע אותך, ידידי."

פאט חבט בו. הסיני הועף אל הקיר כשראשו נחבט בקול עמום.

"אתה כבר שומע אותי, ברנש?" שאל פאט. "או שאני צריך להמשיך ולנקות לך את האוזניים?"

עיניו הקטנות של הסיני התיזו רשפי שנאה, גופו התכווץ ונדרך. "אני כבר אראה לך מה זה זה להתעסק עם הארי צ'ונג," הוא הסתער לעבר הקוריאני המחייך. אך משהגיע למקום בו ניצב פאט שנייה אחת קודם מצא שם חלל ריק, כף יד אדירה נחתה במרכז פניו ומחצה את אפו. פרץ של דם כיסה את פרצופו המעוות של הארי.

"אני מצטער שנאלצתי ללכלך לך את השפם," אמר פאט בקול שליו. "אולי נוכל לשוחח בשקט עכשיו."

הארי נהם בזעם וידו נעה לעבר כיס מעילו. כף ידו הפתוחה של פאט נעה כברק וחבטה בצלעותיו של הסיני הגוץ. אצבעותיו המהירות סגרו על הפה הפעור והחניקו את זעקת הכאב שעמדה לפרוץ ממנו.

"צלע אחת הלכה," סינן פאט מבין שיניו. "אבל יש לך עוד הרבה." הוא הרפה את אחיזתו ומעיל הערב בצבע היין החליק כלפי מטה, לאורך הקיר לעבר הרצפה. רוח הקרב עזבה את הארי לחלוטין. הוא לפת את צדו בשתי ידיו ונאנח. "אה, אה, מספיק. אל תכה אותי יותר, מספיק." הוא פגע ברצפה בחבטה.

"היום אני מספק את הדוגמאות," אמר פאט והפיל את המעטפה לחיקו של הסיני. "זו הדוגמה השנייה."

הארי התרומם בקושי כשהוא נתמך ונעזר בשולחן קטן שעליו ניצב מכשיר טלפון מיושן. פניו היו מיוזעים ומעוותים.

"שמע – "

"שמע אתה. החומר הזה הוא לא מתוק, אבל אני אקח ממך אלף. מחר באותה שעה תקבל מעטפה נוספת ואני אקבל אלף דולרים נוספים. זה ברור?"

הסיני הגוץ התיישב בכבדות על השולחן הקטן ונשען על הקיר כשהוא ממשיך לאחוז את צדו בשתי הידיים. "אלף? אני – אני – אין לי כל-כך – "

ידו של פאט התרוממה. הסיני נרעד והתכווץ. "בסדר, בסדר," מלמל. "תקבל, אבל תצטרך לקחת בעצמך. בכיס הפנימי של המעיל," פניו היו מעוותים מכאב וידיו נצמדו בכוח אל צלעו השבורה. פאט שלח את ידו אל תוך המעיל האדום. מתחת לבית השחי נתקל במתכת קרה.

הוא שלף החוצה אקדח אוטומטי. "מעניין מאוד," אמר ודרך את האקדח. הסיני החוויר והביט בו בעיניים קמות. "ממתי נותנים לילדים לשחק בצעצועים כאלו. זה מסוכן מאוד, אתה יודע. מישהו עלול להיפצע, אפילו אתה." הוא נופף את האקדח הדרוך לעבר הסיני המכווץ על השולחן. הארי החל מייבב חרש.

"אל תבכה, ילד," אמר פאט. אצבעותיו החזקות עקרו את הפטיש הדרוך ממקומו והשליכו את האקדח לפינת החדר. "ועכשיו לעסקים." ידו חזרה אל תוך המעיל מצבע היין ושלתה ארנק עור מבריק ותפוח. הוא קילף עשרה שטרות מתוך הצרור השמן שמצא בארנק והשליך את היתר לחיקו של הארי. "שלום, חבוב. תהיה ילד טוב ולהתראות מחר."

פאט סגר אחריו את הדלת ופנה אל תוך המסדרון. מתוך החדר עלו מלמוליו הבלתי מובנים של הארי צ'ונג. בדרכו חזרה אל האולם המרכזי תמה מה תוכל הלן להסביר לברנש המוטל מוכה וחסר אונים בחדרה. הוא לא היה יכול לחשוב על שום הסבר. האולם המרכזי של מועדון הדרקון היה מלא מפה לפה. האורות היו עמומים ועשן סיגריות מילא את החלל. פאט חלף במהירות על פני השולחנות הצפופים ונטל את מעילו במלתחה. על הבמה הסירה הלן אקידו את חזייתה.

הוא הניע את המכונית הקטנה והחל נוסע מערבה במהירות. כעבור חמש דקות היה בטוח שעוקבים אחריו. עכשיו הבין את פשר מלמוליו המוזרים של הארי צ'ונג.

"הממזר הזה טלפן," חשב. הוא ידע שלמעקב הזה יכולה להיות רק מטרה אחת – לחסל אותו. פאט רצה לפגוש באנשי רשמת הסמים ולמצוא דרך לתקשר אתם. אולם העדיף לעשות זאת במקום ובתנאים שיבחר הוא בעצמו. מבט קצר בראי הראה לו שהמכונית העוקבת היא מסוג "לינקולן" שחורה ובעלת מנוע חזק ביותר. מכוניתו הקטנה החלה מבצעת תרגילי התחמקות כשהיא נעזרת בכל הידע שרכש פאט בימים ששוטט ללא מטרה ברחבי הרובע. היא התפתלה בזריזות במבוך הסמטאות, וביצעה פניות חדות וסיבובים בלתי צפויים לכל הכיוונים. אולם נהג ה-"לינקולן" לא הרפה מן המכונית הקטנה. הוא היה נהג מצוין ונראה שהטיב להכיר את סמטאות הרובע הסיני. פאט הבין שלא יכול להתחמק בסבך הסמטאות. הוא הדהיר את המכונית ופרץ מתוך הרובע כשהוא נוסע מערבה, בכיוון לים. מכונית ה-"לינקולן" הכבדה עקבה אחריו בנאמנות ונדמה היה שהמרחק בין המכוניות מצטמצם והולך. כשהגיעו לכביש החוף הישר והריק החל פאט מגביר את המהירות. המכונית הקטנה נורתה קדימה כשהיא מגדילה בהתמדה את המרחק בינה לבין הלינקולן המנסה לשווא להדביקה. לפתע הגיע לאוזניו קול נפץ של צרור יריות ומיד אחר-כך התיפוף העמום של הכדורים הפוגעים בגוף המשוריין של המכונית.

"הממזרים האלה רוצים לשחק באש," סינן פאט מבין שיניו והאט את מהירות הנסיעה. הכביש הישר שנסלל לאורך המצוק הגבוה היה ריק מכלי רכב. הוא הביט בים השחור שהבהיק הרחק מתחתיו וחייך. המרחק בין המכוניות הצטמצם והלך, אולם כל מאמציו של נהג הלינקולן להדביק את המכונית הקטנה והמיושנת עלו בתוהו. כשלוש מאות מטרים לפני הפנייה החדה הראשונה, החל פאט מגביר את המהירות שוב. כשהגיעו אל הסיבוב היו שתי המכוניות טסות במהירות עצומה. פאט שהיה מוכן והכיר היטב את מכוניתו הקטנה והרגישה סובב בחוזקה את ההגה, ולחץ בקלות על הבלמים. המכונית הקטנה הסתובבה כמעט על המקום כשהיא מחטיאה כחוט השערה את המעקה הלבן שהפריד בין הכביש ובין התהום הפעורה שבקרקעיתה רחש הים.

ללינקולן הכבדה לא היו כל סיכויים לחזור על התרגיל הזה. המכונית הגדולה טסה ישר לעבר המעקה הלבן. הנהג נאבק בהגה ובבלמים אך לשווא. נשמע קול חבטה ונפץ. המעקה הלבן התמוטט והמכונית הכבדה הידרדרה לתהום. היא התהפכה פעמיים באוויר ופגעה במים בקול שקשוק. המים השחורים סגרו עליה כהרף עין.

"מי שמשחק באש – סופו שהוא מרטיב את מיטתו," אמר פאט בקול והפנה את מכוניתו חזרה לעבר האורות הקורצים של סן-פרנציסקו.

פגודת הדובדבן היה מועדון לילה גדול יותר, צבעוני יותר ורועש יותר, מסוג המקומות שמשך את התיירים והאורחים שבאו זה עתה אל העיר. מלצר לבוש בתלבושת מנדרינית עתיקה הוביל אותו אל השולחן שבחר. פאט התיישב כשגבו מופנה אל הקיר. הוא הזמין ויסקי אירי וסקר את המועדון בעיני פלדה שלוות.

פגודת הדובדבן המתה מאנשים. המיה מתמדת של בליל לשונות וניבים מילאה את החלל והתערבה בעשן הסיגריות הכבד ובפרצי הצחוק הרעשניים שעלו מעם השולחנות הצפופים. מלצרים נושאי מגשים עמוסי משקאות התרוצצו הלוך ושוב, ומארחות סיניות נאות בחצאיות שסועות טיילו בין השולחנות והצטרפו ברצון אל האורחים. על הבמה דמוית הפגודה גלגלה קבוצת נשים בחצאיות עשב את מותניהן בריקוד "הולה" חושני מאיי הוואי. פרט לחצאיות העשב הן לא לבשו דבר. פאט חשב שהן נראות עייפות. הוויסקי האירי היה משובח. הוא גמע מן המשקה והמתין. הוא ידע שחבריו של הארי צ'ונג ושל אנשי מכונית ה"לינקולן" יופיעו עד מהרה. שום כנופיה לא תתיר למישהו מבחוץ להתערב בענייניה באופן גלוי כל-כך. הכנופיות שנאו כל מי שמנסה לפעול באופן עצמאי. לא קשה היה למצוא אותו במועדון. אסייתי ענק היושב באדישות ליד שולחן במועדון המלא מפה לפה בתיירים משולהבים. הוא יוצא דופן ובולט כמו ריקשה בתערוכה של מכוניות יגואר. אולם פאט היה מוכן לקראתם, כאן היה מוכן לפגוש בהם. קומתו הגבוהה, בגדיו ההדורים וארשת פניו השלווה והתקיפה משכה את תשומת לבן של המארחות. הן נמשכו אל השולחן שבפינה ועברו על פניו אחת-אחת, מחייכות ומצפות להזמנה. שלל טיפוסים של נשים אסיאתיות שהציגו מגוון מרהיב של שוקיים וירכיים חשופות המבצבצות מבעד לחצאיות השסועות. ארשת פניו של פאט לא השתנתה. הוא גמע מן המשקה והמתין.

הוא הבחין בהם ברגע שנכנסו למועדון. קל היה לזהות אותם. הוא הכיר טיפוסים כאלו בערים השונות על פני מחצית ארצות העולם. הם ניצבו ליד רחבת הריקודים וסקרו בעיניהם את הקהל. האחד היה צעיר בעל פנים מוארכים ושיער מסורק בקפידה ומבריק משמן. הוא היה לבוש בחליפה שחורה והדוקה ולרגליו נעל זוג נעליים גבוהות עקב ומחודדות חרטום. השני היה גבר מגושם ומקריח בעל חוטם פחוס של מתאגרף ועיניים קטנות וערמומיות ביותר. הוא היה לבוש במעיל ספורט דהוי וידיו היו תחובות עמוק בכיסיו. הצעיר הבחין בו והשניים עשו דרכם לעברו בין השולחנות. פאט המתין להם כשכפות ידיו שטוחות על גבי השולחן. הם התיישבו לידו.

"ערב טוב," אמר פאט בנימוס. "מה תשתו?"

"אתה פאט קים?" שאל הצעיר.

"עם מי יש לי הכבוד?" השיב פאט בשאלה.

"יש לנו הודעה עבורך מהארי צ'ונג," אמר הצעיר.

הגבר המגושם התבונן בהם בשתיקה.

"אה, אתם מהדואר," אמר פאט. "ואיפה אני צריך לחתום?"

הצעיר הכניס את ידו לכיסו. "הארי צדק," אמר. "לברנש הזה באמת יש חוש הומור."

"תיזהר שלא תמות מצחוק," אמר פאט בשלווה מבלי להסיר את מבטו מידו של הצעיר.

הסכין הקופצת נשלפה והלהב הארוך והחד זינק מתוכה. באותו הזמן שלח האיש המגושם את ידו לעבר בית שחיו מתחת למעיל הספורט. פאט שלח את רגליו קדימה מתחת לשולחן בבעיטה אדירה והתגלגל מהכיסא. האקדוחן קלט את הבעיטה בברכו. הוא פלט קריאת כאב חדה ונהדף לאחור. הסכין שהונפה בידי הצעיר קרעה את המפה הלבנה וננעצה בשולחן. בזינוק חתולי קם פאט על רגליו, כשאצבעותיו הפרושות שלוחות אל עיני הצעיר. הבחור נסוג לאחור בבהלה כשהוא נתקל בשולחן הסמוך, משהו רך ודביק נמעך מתחת לאגודלו של פאט. הבחור נשא את שתי ידיו וכיסה את פניו. זרועו של פאט הייתה מונפת גבוה מעל לראשו, הוא הנחית אותה במכת "טגאטאנה" אכזרית, המכה האיומה המסוגלת לבתק שמונה שכבות של רעפים ולנפץ אפילו עץ כבד. כף ידו הנוקשה פגעה בכתפו הימנית של הצעיר כשהיא מפצפצת את העצמות וקורעת את הסחוס והגידים. ידו של הצעיר נשמטה ונתלתה ברפיון. הוא כבר לא יחזור להחזיק סכין קפיצית ביד זו. הצעיר בחליפה האיטלקית ההדורה צנח בעילפון על הרצפה.

פניו המצולקים של הגבר המגושם היו חיוורים כסיד. בידו החזיק אקדח 38 מ"מ, קצר קנה. הוא התחיל לאזן את הכלי הקטלני כאשר כף ידו של פאט הלמה בסנטרו והטיחה את ראשו לאחור. זה היה המצב האידיאלי עבור שתי הסטירות האדירות שפאט הנחית עליו כשכפות ידיו קעורות. שתי הכפות האדירות נחתו על אוזניו של האקדוחן הנדהם. לחץ האוויר הפתאומי שנוצר כתוצאה מהן קרע את עור התוף של האיש. הוא השמיע צווחת כאב חדה ונוקבת. האקדח נפל לרצפה בקול קשקוש מתכתי. פניו של הגבר המגושם החווירו מכאב, דם פרץ מחוטמו והציף את פיו וסנטרו. מבט זגוגי התגנב לעיניו. הוא היה מחוסל. לאיש לא היה צורך באקדוחן חירש.

הכול התרחש במהירות עצומה. כל העניין לא ארך יותר משניות ספורות. מרבית הנוכחים במועדון לא הספיקו להבין מה מתרחש כאשר שני הגברים היו כבר מוטלים על הארץ, מעולפים ובעלי מום. רק עתה החל המועדון להתעורר לחיים. הגברים קמו ממקומותיהם כדי לחזות במתרחש. מספר נשים החלו לצווח בקולות גבוהים. פאט מחה את האבק מבגדיו והתבונן סביבו. המלצרים, בתלבושות סיניות מסורתיות, החלו להצטופף סביב דלת היציאה. מאחוריהם נשמעה שריקה חדה והוא הבחין בחליפת מדים כחולה ובכובע משטרה בעל מצחייה שחורה. הוא היה מוכרח לצאת במהירות מן המועדון. הדרך היחידה הייתה חסומה על ידי המלצרים והשוטר שהגיע בריצה. יהיה צורך לעבור על פניהם. פאט קיווה שאיש מהם לא ייפגע באופן רציני מדי, אולם היה עליו להימנע בכל מחיר מליפול לידי המשטרה. מאסר בשלב זה של המשחק עלול לקלקל את כל תוכניותיו. גוף הפלדה שלו נדרך והתכונן לזינוק.

יד עדינה, ארוכת ציפורניים, אחזה בזרועו.

"בוא אתי," לחש קול מתנגן, נמוך וחם.

פאט פנה לאחור ובאפלולית המועדון הבחין בדמות נשית תמירה שעמדה סמוך מאוד אליו, כשידה אוחזת בזרועו.

"מה העניינים?" שאל.

"בוא אתי," חזרה האישה על דבריה.

קבוצת המלצרים הסינים החלה מתקרבת לעברו בגוש מאיים.

מספר שוטרים נוספים הופיעו בריצה. במעלה הרחוב נשמעה היבבה הצורמנית והרמה של ניידת משטרה. פאט החליט במהירות, "בסדר, אני בא," אמר.

הדמות התמירה הסתובבה והחלה פוסעת במהירות אל עבר ירכתי המועדון. הוא מיהר בעקבותיה, כשעיניו מנסות לשווא להבחין בקווי דמותה. הם חלפו מבעד למסך החרוזים שכיסה את היציאה האחורית של האולם. הוא הלך בעקבותיה אל תוך מסדרון חשוך. פאט אימץ את עיניו אך לא היה מסוגל לראות דבר. רק תקתוק עקביה של האישה התמירה נשמע כשהוא נחפז לפניו. ההמולה של המועדון נשמעה כעולה ממרחק רב.

"חכה רגע," אמר הקול הנשי.

הוא לא הספיק לעצור ונתקל בה. גופיהם נפגשו לרגע ופאט הבין שזו אישה במלוא מובן המילה. צחוקה החרישי והרך הצטלצל באפלת המסדרון.

"אל תמהר כל-כך, ידידי. עלינו עוד להגיע רחוק."

הוא שמע קול של בריח מוסט ואחריו חריקה של צירים כבדים ובלתי משומנים. פס של אור הופיע במקום שם נפתחה הדלת.

"בוא."

הוא יצא אל סמטה צרה וערפילית. הרוח הקלילה הייתה מרעננת, אחרי הצפיפות המחניקה של המועדון והאוויר הכבד והדחוס של המסדרון החשוך. היא הושיטה לעברו זרוע ארוכה. פאט אחז בידה וחש שוב בחום הלוהט השופע ממנה.

"עכשיו אפשר למהר," היא אמרה ופתחה בריצה מהירה. פאט מיהר אחריה מבלי להרפות מידה. עתה יכול היה לראות אותה קצת יותר טוב. היא הייתה לבושה בחצאית צרה שהבליטה יפה את חמוקי ירכיה המעוגלים. רגליה הארוכות, בנעליים גבוהות עקב, פיזזו על פני מרצפות הסמטה בצעדי ריצה מהירים וקטנים. שיערה הארוך התנופף ברוח. נשימתה הייתה מהירה, ופאט התאווה מאוד לראות את פניה. הם הגיעו לקצה הסמטה ופנו במהירות ימינה. אוזניו הרגישות של סוכן הסי-איי-איי הבחינו בקולות ריצה שהגיעו מאחוריהם. הקולות הלכו וקרבו. "עוקבים אחרינו," לחש לאישה בחצאית הצרה.

היא זרקה מבט לאחור והוא הבחין להרף עין בפניה המזרחיים. היא יפה מאוד, חשב בלבו. הצעקות הרמות של הרודפים הלכו וגברו. עוד רגע ויגיעו אל קצה הסמטה.

"עלינו להתחבא," לחש לה.

"בוא אחרי."

היא משכה בידו והובילה אותו אל קיר הבית שממול.

"יש כאן כוך קטן," אמרה ודחקה אותו פנימה. "אני מקווה שהוא יכיל את שנינו." הוא חש בגופה התמיר נלחץ אל גופו. ריח עדין ומשכר היכה בנחיריו. היא נשענה עליו בקלות. הכוך היה צר מאוד. פאט חש בזוג שדיים מוצקים נצמד אל חזהו, ואת הבל נשימתה המתוק על פניו.

"מי את?" לחש.

כף ידה התהדקה על ידו. "ששש... שקט."

קבוצה של כעשרה גברים בתלבושת סינית מסורתית התקרבה לעברם בריצה תוך החלפת קריאות רמות. כמחציתם נשאו אקדחים שלופים בידיהם. השאר היו מצוידים בסכינים ובאלות.

האישה נלחצה אליו בפחד. פאט לא הרפה מידה, כרך את זרועו סביב מותניה ואימץ אותה אליו. הרודפים חלפו על פניהם בדהרה ועד מהרה נדם גם קול צעקותיהם. האישה ניעורה לחיים. בתנועה חתולית השתחררה מחיבוקו ומשכה אותו מתוך הכוך.

"עלינו למהר, הם עוד מעט יחזרו," אמרה ופתחה שוב בריצה. הם חלפו על פני מספר סמטאות צרות וחשוכות ופנו לחצר מוזנחת. האישה עשתה את דרכה בביטחון והובילה אותו אל בניין קודר שניצב בירכתי החצר. היא שלפה מפתח מארנקה שהיה תלוי על זרועה ופתחה לפניו את הדלת. "הגענו."

הדירה הייתה שונה לגמרי מדירתה של הלן. היא הייתה גדולה, חסרת צורה ומוזנחת. אפילו באפלה ששרה בה, הבחין פאט באי הסדר הרב ששרר במקום. האישה ניגשה אל המנורה שעמדה בפינת החדר. אפילו גבה נראה כלא מתאים למקום המרושל הזה. המנורה נדלקה ואור צהבהב מילא את חלל הדירה. החדר היה מלא וגדוש במזכרות זולות. פסלונים צבועים וחייכנים של בודהה בגדלים ובמצבים שונים, מסכות שטן זועמות יצוקות מגבס גס, מגילות קיר מודפסות על נייר גרוע וזול, מניפות במבוק בצבעים עזים ורועשים – כל הדברים שנראים כסיניים ולמעשה יוצרו על ידי הסוחרים האמריקאים. מתוך כל הגיבוב חסר הערך הזה בלט פסלון גאה של כלב מקדש דמוי אריה. עיניו המנוסות של פאט הבחינו שהפסל הזה הוא אמתי ועתיק ללא ספק, בעל ערך רב. כלב המקדש ניצב בגאווה על בסיס אבן מלוטש והביט בזלזול בכל האשפה המזויפת שהייתה פזורה סביבו.

אולם האישה שניצבה מולו לא הייתה מזויפת. היא הייתה אמתית מאוד. היא טרם נרגעה מהריצה ומההתרגשות. נשימתה נפלטה במהירות מבעד לשפתיה הפשוקות והלחות והסעירה את שדיה הגבוהים, וההדורים. פני השנהב שלה היו עטורים במסגרת של שיער שופע ושחור כעורב. גופה התמיר והמעוגל היה ללא פגם. היא הייתה צירוף מופלא של כל הנשים המסתוריות והיפהפיות של סין. את פאט תקף רצון עז להסיר ממנה את הבגדים האירופיים ההדורים ולהלביש אותה במלבושים סיניים מסורתיים ועדינים. היא הייתה צריכה להיות לבושה בקימונו מלכותי, כשטיפות אבן ספיר מעטרות את צווארה ופנינים לבנות שזורות בשיערה הכהה. ברקע הייתה צריכה להיות נגינה רכה של גונגים מברונזה, ריח יסמין ועץ הסנדל. יופייה היה אגדי, בעל קווים עדינים של ציור סיני עתיק. מעור גופה הצח והמבהיק שהיה שקוף כמעט בקעה חיוניות וחדוות חיים עזה. עיניו של פאט התרחבו, פיו היה פעור ולא ממאמץ הריצה דווקא. עיני השקד שלה ריצדו במשובה כאשר צחקה. צחוקה דמה לצלצול פעמונים במקדש שעל ההר הקדוש. "הצלחנו."

פאט סגר את פיו במאמץ ומיהר לפתוח אותו שוב. "כן, אבל למה עשית את זה?" שאל.

האישה צחקה שוב וטלטלה את שיערה הארוך. הוא חש בזיקי חשמל ארוטיים פולחים את גופו למראה כל תנועה מתנועותיה. היא התבוננה בו בעיניים צוחקות וחיוך נפלא היה שפוך על שפתיה החטובות והחושניות.

"שמי לינג האן. אני הזמרת במועדון פגודת הדובדבנים."

פאט נאבק בעצמו לבל יחבוק את הגוף הנהדר הזה בזרועותיו ויקרע ממנה את הבגדים האירופאים.

"עדיין איני מבין מדוע עשית זאת למעני," שאל.

צחוקה הצלול שב והרטיט את גופו האדיר. "הדבר פשוט מאוד," אמרה. "כמה מהמלצרים במועדון הם ידידים שלי. לא רציתי שמישהו מהם ייפגע."

פאט מצא את עצמו מתבונן בשפתיה האדומות והמלאות ועוקב אחרי המשחק המהיר של לשונה הוורודה שהחליקה על פני שיני הצדף הלבנות שלה עם כל מילה שביטאה. הוא היה מוקסם. לפתע הבחין שהיא מתבוננת בו בשתיקה. עיניה לא פסקו מלחייך. הוא התנער.

"יכול להיות שהם – פשוט היו משליכים אותי החוצה."

החיוך נעלם מעיני השקד הבוהקות. "לא. שמעתי כבר אודות גברים כמוך – גברים שלמדו את התורה העתיקה של 'זרועו של טאנג'". כשביטאה את שלוש המילים האחרונות התגנב לדבריה של לינג מבטא מנדריני מדויק ומובהק. היא ניגשה אל ארון זכוכית שהיה קבוע בקיר. פאט עקב כמכושף אחרי התנועה המשיית של ירכיה.

"זרועו של טאנג?" אמר. "קצת ג'ודו שימושי ולא יותר."

גבה היה מופנה אליו. החצאית הייתה הדוקה היטב אל אחוריה העגולים. היא החזיקה בקבוק יין צלול בידה. זרועותיה החשופות הבהיקו שעה שמזגה את המשקה לתוך כוס זכוכית גבוהה. היא התבוננה בו מעבר לכתפה. "ומיהו זה שהוא מומחה כל כך גדול בג'ודו?" שאלה.

פאט הבריח את הדלת מאחוריו. האישה המקסימה הזו פשוט לא התאימה לחדר הזול והצעקני. משהו כאן היה לא כשורה. היא פנתה אליו בתנועת גוף אצילית וגמישה והגישה לו את יין האורז המתוק.

"שמי פאט קים," אמר. "תודה לך על שחילצת אותי."

אחת מגבותיה המקושתות אשר צוירו ביד אמן התרוממה בפליאה. "קים? זו כבר הטעות השנייה של הערב. אינך יפני, נכון?"

"נולדתי בקוריאה!"

"ארץ יפה. עכשיו תסלח לי, מר קים – "

"קראי לי פאט."

היא הבזיקה לעברו את חיוכה הנהדר. "עכשיו תסלח לי, פאט. עלי להתרענן מעט אחרי הריצה המשותפת שלנו. תחכה לי?" היא רמזה באצבע ארוכה לעבר ספת הבמבוק הקטנה שהייתה מכוסה בבד זול.

"לנצח."

לינג האן סגרה את דלת חדר הרחצה מאחוריה. לפאט היה נדמה שהוא שומע את רשרוש בגדיה. אחר-כך נשמע כל המים הניגרים. הוא צעד הלוך וחזור על פני החדר המרווח, בחוסר מנוחה גובר, כשכוס היין נעלמת כמעט לחלוטין בכף ידו הגדולה. המחשבה אודות גוף השיש המעורטל של הזמרת העומדת זקופה תחת קילוחי המים הצוננים הסעירה את דמו. תקף אותו חשק אדיר להסתער על הדלת הנעולה ולנפץ אותה לרסיסים. מחדר הרחצה עלה קול שירה ערב וצלול.

לינג האן השתכשכה להנאתה במים המקציפים והמבושמים. פאט גמע מן הכוס שבידו. חום נעים הציף את גופו. השירה שמאחורי הדלת פסקה. הוא לא ידע מנוחה. צעדיו הארוכים והגמישים נשאו אותו הלוך ושוב על פני החדר רחב הידיים. פרגוד סיני עשוי ממשי זול ומעוטר בענפי דובדבן משך את עינו. הוא ניגש אליו ועמד מאחוריו. על גבי וו שהיה נעוץ באחד מקני הבמבוק של הפרגוד היה תלוי קימונו ארוך ושחור. הייתה זו גלימה כבדה עשויה משי שחור ומשובח ורקומה בחוטי כסף וזהב. הרקמה הייתה עשירה ומעודנת, מעשה אמן להתפאר. זה היה קימונו גברי. פאט הבין שהגלימה הזו גדולה בהרבה ממידתה של לינג האן, למרות קומתה הגבוהה. כמובן, חשב, לא יתכן שלאישה כה נהדרת לא יהיה שום גבר בחייה. הוא חש צביטת קנאה בלבו. בעל או מאהב – הגבר שלבש את הקימונו הזה זכה באישה מופלאה. אישה שכמותה מחפשים רוב הגברים במשך כל ימי חייהם ושרק מעטים מאוד מוצאים כמוה. הוא שמע את קול המפתח הסובב במנעול ומיהר לצאת מאחורי הפרגוד. לינג האן פתחה את דלת חדר הרחצה. שערותיה הארוכות והלחות מן הרחצה נחו ברכות על כתפיה. היא הייתה לבושה בקימונו שחור וקצר שרוולים שהיה העתק מדויק ומוקטן של זה שהיה תלוי מאחורי הפרגוד. אותו הצבע השחור, אותה הגזרה ההדורה ואותה הרקמה האמנותית. רק המשי היה הרבה יותר דק וקל. היא ניצבה מחייכת בפתח החדר. האור שנפל עליה מאחור הפך את הלבוש לשקוף למחצה. הצלליות הארוכות והמהוקצעות של רגליה נראו בבירור לכל אורכן. גם הקווים הגאים של שדיה הזקופים והכתמים הכהים והמעוגלים של פטמותיה החדודות. בשתי ידיה המטופחות החזיקה את שולי הקימונו לבל ייפתח.

פאט חש מחנק בגרונו. הוא נאבק עם החשק להצמיד את שפתיו הבוערות אל שפתיה העדינות והחושניות.

עיניה של לינג האן ריצדו במשובה. "לא יכולתי למצוא את החגורה שלי," אמרה בקולה הגרוני והחם.

פאט נזכר ברצועת המשי השחורה והדקה שהייתה תלויה לצדו של הקימונו הארוך מאחורי הפרגוד. זכרו של הקימונו הזה לא נעם לו. לפי הטעם הגרוע שבו רוהט החדר יכול היה בעל הקימונו להיות אמריקאי. אולם זה לא היה מחויב המציאות. היו מספיק ענקים בסן-פרנציסקו – צאצאיהם של השבטים שהתגוררו במעלה נהר היאנגדה. קריאת החדווה של לינג העירה אותו מהרהוריו.

"הנה אתה!" קראה. "כל-כך התגעגעתי אליך." פאט עקב אחרי אצבעה והבחין בגור חתולים סיאמי שהופיע מתחת לספת הבמבוק. לינג רכנה כדי להרים את הגור. קימורי שדיה הצחים נדחקו אל פתח הקימונו ואיימו לפרוץ מתוכו. הזמרת הזדקפה כשהיא מחזיקה בגור המתפתל באצבעותיה הארוכות. עתה הייתה רק יד אחת פנויה כדי למנוע בעד החלוק מלהיפתח. לינג עשתה כמיטב יכולתה. היא הצמידה את הגור אל מחשוף הגלימה, לחצה אותו אל שדיה החמים כשהיא ממלמלת דברי חיבה. "איזו פרווה חלקה יש לך – כמה אתה חם – כמה אתה נעים –"

במרכז הגלימה נפער משולש קטן שהלך והתרחב כלפי מטה כשהוא חושף את בטנה הלבנה והשטוחה ואת טבורה. לינג הורידה את החתול הלבן מחזה וסגרה את שולי הקימונו. היא התיישבה על ספת הבמבוק, כשהגור מפרפר בחיקה. אצבעותיה הארוכות, אדומות הציפורן, השתעשעו בפרוותו הסבוכה. "ראית פעם חתול שובב כל-כך?" צחקה אל פאט. "ממש נמר. כל-כך קטן, וכל-כך פראי. עוד לא אמרת לי מה דעתך על החתול," אמרה ושילבה את רגליה.

"עוד לא אמרת לי מה שמו," השיב פאט בקול ניחר.

"שמו מאו."

"שם מסוכן."

"אף אחד לא יחפש אותך במועדון?" שאל פאט משום שהיה מוכרח לומר משהו.

"יכול להיות שיחפשו, אבל אף אחד לא יפנה למשטרה." היא הרימה את החתול גבוה מעל ראשה, בתנועה שהרטיטה את הפטמות מתחת למשי הדקיק. לפתע נשמט החתול מידה, נפל בקול יללה בין ירכיה הפשוקות והזדחל מתחת לשולי הקימונו. לינג האן קפצה ממקומה בצחוק מצלצל. החתול המכורבל על הספה ליקק את שפתיו בלשון זעירה וורודה.

"איזה חתול, איזה חתול," צחקה. לפתע הבחינה במבטו של פאט. הצחוק פסק, עיניה הרצינו.

"מר קים – " אמרה.

"פאט."

היא תיקנה את עצמה בחיוך זעיר. "אתה צודק, הרי הסכמנו. פאט, נדמה לי שהסכנה חלפה. מוטב שתלך עכשיו."

היא הייתה קרובה מאוד אליו, ריח הבושם החם שלה הסעיר את דמו. הוא פנה אליה בתנועה מהירה והניח את שתי ידיו על כתפיה. היא עצרה אותו בתנועת ראש.

"לא, פאט."

הוא משך אותה אליו ואימץ אותה אל חזהו וחש בגופה הרך מתחת לגלימת המשי הדקה. היא חזרה על דבריה.

"לא פאט."

פאט הניח לה להשתחרר מחיבוקו. הוא חשק באישה הזו, הוא חשק בה עד כאב. עד כדי טירוף. אולם הוא ידע שאסור לו לקחת אותה בכוח. הוא חשק בה כשהיא נענית לו, מייחלת לו ומתמסרת לו כולה. לינג האן פסעה לאחור.

"זה הוא," אמר בקול צרוד. "בעל הקימונו השחור?"

היא לא השיבה. עיניה נמנעו מלפגוש את עיניו. פאט צעד אל הדלת. "כן, אני משער שהסכנה חלפה." הוא הסיט את הבריח, "אני הולך."

"תפנה ברחוב הראשון ימינה. זאת הדרך הבטוחה ביותר." שפתיה רטטו.

פאט העיף מבט אחרון בחדר המוזנח. הוא סקר את הצעצועים והמזכרות, את כוסות המשקה הבלתי רחוצות, את המאפרות הגדושות באפר סיגרים ובקליפות גרעיני אבטיח. הוא שלח מבט של פרידה בפרגוד המשי, בספת הבמבוק, בכלב המקדש הגאה ובחתול המצונף בפינה.

"אולי אראה אותך שוב," אמר.

קולה היה נמוך ועצור. "אבותינו היו נוהגים לומר שבמשך הזמן הכול יכול להיות."

הדלת שנסגרה בנקישה הייתה כמו ספר שנסגר... אבל פאט ידע שהוא לא ישקוט עד שיקרא את הספר עד תומו.

פאט הסיע את המכונית ללא מטרה ברחובות העיר. זכרה של לינג האן לא הרפה ממנו. דמותה התמירה וזכר איבריה הצחים המופיעים ונעלמים מבעד לקפלי הקימונו לא משו מנגד עיניו. הוא ידע שהוא חייב להשתחרר מן הסערה שעוררה בדמו. עבודה רבה ומסוכנת חיכתה לו ואסור היה לפגוע בהצלחת התוכנית בגלל גופה המסעיר של זמרת מועדונים מקסימה, אולם צחוקה המתנגן המשיך לצלצל באוזניו. הוא הפנה את המכונית והדהיר אותה מערבה אל הים. הוא קרע מעליו את החליפה ההדורה ופסע עירום ויחף אל החוף. זוג צעירים שהתעלס בצל אחד מעצי הקוקוס שעיטרו את החוף נדהם למראה הענק המעורטל שצעד ישר לעברם. הבחורה פלטה זעקת חרדה חנוקה והחלה מגששת על פני החול ומחפשת את חולצתה. הם המתינו בלב הולם. אולם פאט אף לא הרגיש בהם. הוא צעד בראש מורם אל תוך המים השחורים. הגלים המקציפים התנפצו בזעף על פני גופו האדיר. הוא זינק לתוכם והתחיל שוחה בתנועות חזקות וקצובות. תנועותיו המאומנות נשאו אותו במהירות הרחק מן החוף. שחייתו הייתה חרישית, זרועותיו החסונות פילחו את המים בדומיה ורק שובל הקצף הזעיר שהותירו רגליו העיד שזה אדם המחליק על פני המים ולא דג ענקי.

כעבור שעה ארוכה, הבחין הצעיר בדמות ענקית המגיחה מתוך המים ומנערת מעליה ענן של טיפות כסף זעירות. פאט חזר אל המכונית הקטנה והתלבש. השחייה הארוכה עזרה. הוא היה עתה מוכן שוב לפעולה. המכונית הקטנה החזירה את פאט למלון. פקיד הקבלה התנמנם בכיסאו כשראשו שמוט על חזהו. פאט חצה את המסדרון בצעדי חתול חרישיים וטיפס בגמישות במעלה המדרגות המוליכות אל חדרו. המלון הגדול היה דומם – וחשוך. רק מנורות זעירות שהיו קבועות במרחקים שווים לאורך המסדרונות הארוכים, הטילו את אורן הקלוש. מרחוק נשמעה ההמיה החרישית של הים. פאט החליק את המפתח לתוך המנעול וסובב אותו. הוא ידע שהאיש העומד מאחורי רשת הסמים והדולקים לא יוותר על נקלה. חיסולם של כמה מסוכניו ועוזריו לא זו בלבד שלא ירתיע אותו, אלא ודאי יגביר את זעמו ושאיפת הנקם שלו. הדלת נפתחה חרש, מחליקה על ציריה המשומנים היטב. הוא המתין שנייה ואחר נכנס פנימה ומיהר לקרוס על ברכיו. דממה עמדה בחדר. הוא ישב כך, שפוף, עד שעיניו הסתגלו לחשיכה. הכול היה כשורה. שום אקדוחן לא הגיח מאחורי הדלת. איש לא שילח לעברו סכין מלחשת ושום אלה לא הונחתה על ראשו. שריריו התרפו. הוא הזדקף, סגר את הדלת והדליק את האור, מבטו הזהיר והחודר סקר את החדר בדקדקנות קפדנית. איש לא הפר את הסדר בחדרו, איש לא נגע במלכודות הרבות שהשאיר בו. דלת הארון נשארה פתוחה בדיוק באותה זווית בה עזב אותה, החוטים הדקיקים שהשחיל במנעולי המזוודות שלו היו במקומם. קפלי השטיח שכיסה את המיטה הרחבה היו אף הם במצב בו סידר אותם. איש לא הסתתר מתחת למיטה. פאט הסיר את מעילו ורופף את קשר העניבה שלו. שלושה צעדים ארוכים נשאו אותו אל עבר חדר האמבטיה. שם חיכה לו האקדוחן. זה היה גבר קטן קומה וצנום, לבוש בחליפה אפורה.

פניו הקפואים היו קרים, נוקשים ומוכי רוח. עיניו היו חיוורות וחסרות הבעה. אקדח הפלדה הכחלחל נראה גדול מדי ביחס לידו הצנומה. קולו היה שקול ויבש שעה שאמר, "עצור, שים את הידיים על הראש."

פאט חייך בחביבות. "הו, שלום לך, ידידי. ערב נעים, לא כן?"

פניו של האיש האפור לא שינו במאומה את קיפאונם. גם בקולו המשועמם לא חל כל שינוי כאשר חזר על הפקודה.

"שים את הידיים על הראש. יש תשעה כדורים באקדח הזה וכל אחד מהם מסוגל לקדוח בגופך חור בגודל של דולר כסף."

פאט ציית, ידיו התרוממו ונשארו תלויות באוויר. עיני הפלדה שלו שהסתתרו מאחורי החיוך הרחב בחנו את המצב בזהירות. הוא הכיר טיפוסים כאלה. לא היה זה צעיר שאפתני וחסר ניסיון וגם לא איש שרירים מטומטם. הברנש הקטן והאפור היה אקדוחן מקצועי, אכזרי וחסר רגשות כמו אקדח המגנום 44 שהחזיק סמוך לגופו. רק אקדוחן ותיק ובעל ביטחון היה יכול להשתלט על כלי בעל עוצמת אש גדולה כל-כך. האקדח הכבד היה מאוזן בידו של האיש האפור בקלות ובביטחון של מכר ותיק.

"עכשיו הכנס את הידיים לאט-לאט לכיסי מכנסיך," פקד האקדוחן הקטן, "והפוך לאט את הכיסים. אבל תעשה את זה באמת לאט. תנועה פזיזה אחת ואני משחיל לך כדור עופרת בין העיניים."

ידיו של פאט צנחו לאטן לעבר כיסיו. בהעריכו את המרחק ידע שהוא יכול בקלות לבדוק את ה-"אטאמי-מאזה", הבעיטה המזנקת אל הראש והמסוגלת לשבור אף צוואר של פר. אולם הגיע כבר הזמן להפסיק לחסל דגי רקק ולהתחיל בלכידת הלוויתן. הגיע הזמן לפתוח בשלב הבא של התוכנית. הוא ידע שהאקדוחן מתכוון להוביל אותו למקום כלשהו. במידה והיה רוצה לחסל אותו היה פותח ביריות ברגע שפתח את דלת חדר הרחצה. כיסי המכנסיים היו ריקים והפוכים.

"הכנס את הידיים לכיסים והשאר אותן שם," אמר האקדוחן האפור. "אם תנסה להוציא אותן, תהיה מת לפני שתגיע למחצית הדרך."

"מזל שהאמא שלי לא רואה אותי עכשיו," אמר פאט. "היא תמיד אמרה לי שאסור להחזיק ידיים בכיסים."

בעל האקדח היה מחוסר כל חוש הומור. "הסתובב," פקד. "רד במדרגות, צא לרחוב ופנה ימינה. אני נמצא רק צעד אחד מאחוריך. התחכמות אחת ואני הופך את גבך למסננת."

הקוריאני הענק ירד לאטו במדרגות השוממות. האקדוחן האפור פסע מאחוריו בשלווה כשאקדחו המאיים מאוזן ויציב. הדממה הופרה רק על ידי נחרותיו הרמות והשרקניות של פקיד הקבלה שנרדם על כיסאו.

מכונית פורד ירוקה חנתה בסמטה אפלה. "היכנס פנימה," ציווה האקדוחן.

בשעה שפתח את הדלת והתכוון להיכנס למכונית, הבחין פאט מזווית עינו בתנועתו של האקדח שהונף בחוזקה בידי האיש הקטן. הוא התחיל ליפול שבריר של שנייה לפני שהמכה המכוונת פגעה בגולגולתו. למרות שהדבר החליש בהרבה את החבטה, הצית האקדח הכבד מטר של ברקים וניצוצות מאחורי עיניו העצומות של פאט. הוא הניח לעצמו להתמוטט בכבדות על המושב המרופד כשנשימתו נפלטת בשריקה מפיו הפעור. האקדוחן התיישב ליד ההגה והתניע את המכונית. מבעד לעיניים עצומות למחצה עקב פאט אחרי תנועותיו השקולות של האיש הקטן. אין ספק שהוא בעל מקצוע מעולה, קר, מחושב ובטוח בעצמו. אילו פגעה חבטת האקדח במקום שהייתה צריכה לפגוע, הייתה מוציאה אפילו גבר נוקשה כפאט קים מכלל פעולה למשך למעלה ממחצית השעה. האיש לא טרח להציץ אפילו פעם אחת במשך כל הנסיעה בגבר שהיה שרוע על המושב. הוא בטח בעצמו בכל מאת האחוזים. כיוון הנסיעה היה מוכר היטב לפאט – מערבה לעבר הים. הפורד הירוק יצא מן הרובע הסיני, חלף על פני רובעי המגורים השונים של העיר ועשה את דרכו לעבר הנמל. האקדוחן הקטן נהג בזהירות, כשהוא מקפיד על כל פרט מחוקי התנועה. מבטו הקפוא היה נעוץ וקבוע בכביש האספלט שלפניו. מבעד לעיניים עצומות למחצה עקב פאט בהתעניינות אחרי פעולות של מכונת-אדם זו. ריח של ים, דגים, זפת ופיח היכה בנחיריו. הוא ידע שעתה הם נמצאים בשטח הנמל. אורות המכונית החרידו להקה של שחפים אשר נמלטו על נפשם בקול צווחה רמה. המכונית האטה ועצרה. האקדוחן כיבה והדליק את האורות מספר פעמים. דמות אדם הופיעה מבין הצללים כשבדל סיגריה מהבהב בפיה.

"אני רואה שהצלחת להביא את הטיפוס הזה. שמעתי שהוא מסוכן מאוד." היה זה גבר גברתן ושרירי, לבוש בגדי מלח מקומטים שמטפחת צהובה ומזוהמת כרוכה סביב צווארו השזוף. הוא התייחס ביראת כבוד גלויה אל האקדוחן הקטן. "אני רואה שהוא חסר הכרה לגמרי. איך תפסת אותו, קלאם?" שאל המלח.

"בלום את פיך, לסלי," אמר האקדוחן ביובש. "עזור לי להוציא את הברנש הזה מכאן."

שני הגברים אחזו בזרועותיו של פאט ומשכו אותו מתוך המכונית. הם תמכו בו משני עבריו וגררו אותו לאורך הרציף החלקלק. הוא הניח לרגליו להיסחב על הארץ ולראשו להישמט על חזהו ולהיטלטל ברפיון.

"עשית מלאכה יפה," אמר המלח בהערכה.

האקדוחן לא השיב. הם גררו את הגוף הרפוי לעבר הפתח המשחיר של אחד ממחסני הנמל הגדולים.

"הבוס ישנו?" שאל האקדוחן לפתע.

"כן," השיב המלח. "הוא מחכה לך בקוצר רוח. אין לו טיפת סבלנות. ודאי יש לו פגישה עם הבחורה החדשה שלו. חתיכה הגונה, אין מה לדבר." הוא פרץ בצחוק פרוע. פאט הניח להם לגרור אותו לתוך הבניין האפל שריח כבד של דגים ועורות מילא את חללו. הם דחפו אותו במעלה מדרגות עץ רעועות וחורקניות ולאורך מסדרון חשוך. בקצה המסדרון הבליח ריבוע אור בהיר.

"נכניס אותו למשרד," אמר המלח. "הבוס מחכה שם."

הדלת נפתחה ופאט נהדף פנימה והושלך לתוך כיסא עץ ישר משענת. ידיו נתלו לצדיו ברפיון וראשו נשמט בכבדות על השולחן. קול צחוק צורמני עלה מאחוריו.

"ובכן, זה הברנש שריסק חמישה מאנשי? הוא נראה די מעורר רחמים, אם תשאלו לדעתי."

"אל תזלזל בו, בוס, הוא מסוכן," אמר האקדוחן בשלווה.

"בסדר, קלאם, בסדר," השיב הקול הצורמני. "אבל מישהו צריך להעיר את הברנש, אינני רוצה לבזבז עליו את כל הלילה."

"צריכים לשפוך עליו מים," אמר קול נשי.

"חבל על המים," צחק הקול הצורמני. "אני מכיר שיטה הרבה יותר טובה לעורר ברנשים רדומים."

שתי סטירות לחי עזות נחתו על פניו של פאט.

"תתעורר, ברנש, תתעורר. בחור קשוח כמוך לא צריך להיות מושפע כל-כך ממכה קלה בגולגולתו."

המלח פרץ בצחוק פרוע ופאט עשה את עצמו כמרים את ראשו בקושי רב וכפוקח את עיניו במאמץ עילאי. הוא טלטל את ראשו כמנסה לסלק את הכאב וסקר את החדר בעיניים עצומות למחצה. החדר היה מרוהט בפשטות. שולחן עץ מקולף צבע, כמה כיסאות פשוטים. ארונות ברזל ירקרקים נשענו על קיר הבטון האפור. האקדוחן ניצב בשקט ליד הדלת החיצונית. בצדו השני של החדר הייתה עוד דלת שעל משקופה נשען ברישול המלח. באחת הפינות האפלות קלטו עיניו דמות מטושטשת של אישה. גבר גבה קומה וכבד בשר חשף מולו שני טורי שיני סוס גדולות.

"ובכן, נפלת בידי, מה?" אמר בקולו הצורמני.

"מסתבר שכן," אמר פאט. "התרגיל הזה בחדר האמבטיה היה מצוין."

הגבר הגבוה פרץ בצחוק. "גם אני חשבתי שזה תרגיל טוב. קלאם הוא מומחה בעניינים כאלה. נכון, קלאם?"

פני האבן של האקדוחן אף לא זעו. עיניו השלוות וחסרות ההבעה היו נעוצות באיזו נקודה נסתרת בחלל. פאט אימץ את עיניו כדי להבחין בדמות האישה המסתתרת באפלה, אך לשווא.

"שמי יו הגדול. גם אני מקוריאה. כבר שמעתי עליך ואני מוכרח להודות שברוב טמטומך אתה מבייש אותנו הקוריאנים," אמר הגבר הבשרני.

פאט נגע בזהירות בחבורה שצמחה על גולגולתו ועיווה את פרצופו בכאב. יו הגדול צחק.

"כואב, מה? להבא תדע לא לדחוף את אפך למקום שלא צריך. סיפרו לי שאתה ברנש קשוח. אינך נראה כזה. קלאם מספר לי שאפילו אינך נושא אקדח. כבר היו כאן מספיק טיפוסים כמוך שחשבו שהם שווים משהו עד שמצאו את גוויותיהם צפות במימי הנמל. אנחנו מספקים טרף לדגים בסיטונות."

פאט עיסה את ראשו בזהירות. "אתה גם מספק סמים בסיטונות?"

החיוך נעלם מעל פניו המחוטטים של יו הגדול. כתפיו הבשרניות התכדרו ואגרופו הגדול נקמץ על השולחן.

"אתה אינך שואל שאלות, חביבי," נהם. "אתה רק עונה על שאלות כאשר שואלים אותך. אתה חיסלת ארבעה מבחוריי וכמעט שגמרת גם עם הארי. אתה תשלם ביוקר על זה. החומר שנתת להארי היה הרואין משובח, כמה חומר עוד נשאר לך?"

פאט הביט בו ושתק.

"אינך עונה, מה?" נהם יו הגדול. "אני כבר אפתח לך את הפה. אצלי אתה כבר תדבר. אצלי אתה תשיר."

כף ידו נחתה באכזריות על פניו של פאט והעיפה אותו מעל הכיסא. המלח צחק בקול. פאט הרים את עצמו בכבדות מעל הרצפה כשהוא נועץ עיניים מהורהרות באקדוחן שליד הדלת. נראה היה שהאיש הקטן קרא את מחשבותיו. בפעם הראשונה זע משהו בפניו הקפואים וצל של חיוך נראה על שפתיו הדקות.

"רק תנסה," אמר, "ואני משחיל תשעה כדורים בקודקודך לפני שאתה פוגע ברצפה."

פאט חזר והתיישב בכיסא. הוא ידע שהעניין מתחיל להיות רציני. עליו לשחק את תפקידו בנאמנות.

"נדמה לי ששאלתי אותך כמה חומר נשאר לך?" חרק קולו של יו הגדול.

פאט קפץ את שפתיו בעקשנות והניע בראשו לאות שלילה. יו הגדול שלח אגרוף כבד ישר בפניו. פאט הועף אחורה ונפל בחבטה על הרצפה. שוב נשמע קול צחוקו של המלח.

"זהו זה, בוס. תן לו בשיניים. מגיע לו לנבל הזה. ראיתי היום את הארי ואת שני האחרים. צריכים לרסק לו את כל העצמות."

"קום מהרצפה וחזור לכיסא," ציווה יו הגדול.

פאט קם לאטו כשהוא נתמך בשולחן.

"אתה מוכן לדבר?" שאל הקול הצורם. הוא הניע בראשו לשלילה.

"בסדר, ברנש, אנחנו כבר נערוך לך טיפול יסודי. אצלנו כבר תתחנן שנרשה לך לדבר. לסלי!"

המלח הגברתן קפץ בבהלה. "כן, אדוני."

"כבול את ידיו של הברנש המטופש הזה. אנחנו צריכים להכניס קצת שכל לגולגולתו החלולה. ואין לי כל חשק לבזבז עליו את כל הלילה."

"החתיכה כבר מחכה, בוס?" צחק המלח.

"בלום את פיך, אידיוט, ותעשה מה שאומרים לך."

"כן, אדוני."

"גם את הרגליים?" שאל המלח לאחר שכרך חבל גס סביב כפות ידיו של פאט וכפת אותן בחוזקה אל משענת הכיסא מאחוריו.

"גם את הרגליים," נהם יו הגדול. "הטיפול הזה יהיה יסודי ומהיר."

"זהו זה," אמר המלח כשסיים את מלאכתו. "אלה הם קשרי ספנים משובחים. הברנש הזה לא יוכל להזיז אבר."

"בסדר, לסלי," אמר יו הגדול. "הבא לי את מבער האצטילן."

חיוך רחב השתפך על פניו של המלח – "זה רעיון מצוין, בוס. הברנש הזה ישיר כמו ציפור." פני האבן של האקדוחן נשארו קפואים. זיעה קרה בצבצה על מצחו של פאט. נראה היה לו שהאישה זעה אי-שם בצל. יו הגדול לחץ על שסתום המבער, הגז בדחוס פרץ מתוכו בשריקה. הוא חיכך גפרור בסוליית נעלו וקירב אותה אל הפייה. הגז התלקח ברעם מחריש אוזניים. להבה כחולה פרצה מן המבער. הוא התקרב בצעדים מדודים אל הכיסא שאליו היה פאט כפות.

"ובכן, ידידי, נשוחח מעט?" גיחך.

פאט חש בחום האדיר הבוקע מן הלהבה הצהובה. הוא העביר את לשונו על שפתיו היבשות והניע בראשו לאות שלילה.

"אתה עדיין מסרב?" צחק יו הגדול וקירב את המבער לפניו של פאט. ריח חריף של שיערות מילא את חלל החדר. האישה בצל מלמלה משהו לא מובן. המלח עקב אחרי תנועות ידו של יו הגדול בעיניים פקוחות לרווחה. האקדוחן נראה משועמם עד מוות. פניו של פאט היו שטופי זיעה. פלגי זיעה ניגרו על מצחו, לחיו וצווארו. הוא חשק את שיניו ושתק.

"אתה תדבר," אמר יו הגדול. "אתה תספר לי הכול. המכשיר הזה מסוגל לדובב אפילו את המתים." בתנועת יד מהירה קרע את החולצה מעל גופו של פאט. הלהבה הצהובה הטילה צללים מרקדים על חזהו האדיר ועל שריריו המשורגים. היד האוחזת במבער החלה מתקרבת למטה אל החזה החשוף.

"בסדר," אמר פאט. "אני אדבר – תמיד שנאתי בשר צלוי."

יו הגדול כיבה את המבער בתנועה סיבובית. הרעש פסק בבת אחת.

"כמה חומר?" שאל.

"בערך חצי קילו."

"כולל מה שמכרת להארי."

"נוסף על מה שמכרתי להארי."

יו הגדול הפליט שריקה חרישית. "זה הרבה חומר. אתה מתכונן לקבל עוד בעתיד הקרוב?"

פאט עצם את עיניו ושתק. יו הגדול לחץ על שסתום המבער. שריקת הגז המתפרץ זעזעה את החדר.

"בסדר, בסדר," אמר פאט. "אני מקבל את אותה כמות מדי שבוע, כל זמן שהשוטרים לא תופסים את השיטה."

"ספר לי על השיטה."

פאט הניע בראשו לאות שלילה. "את זה אני לא מספר. ברגע שתדע את השיטה, תשמח לצוות על קלאם להפעיל את התותח שלו. וקלאם בוודאי ישמח להטעים אותי מהעופרת הרותחת שלו. לא, ידידי, אינני מגלה אפילו אם תצלה אותי על השיפוד ותזרה פלפל אדום על גופי."

יו הגדול חייך פתאום והניח את המבער על הרצפה.

"אתם רואים," אמר, "אמרתי לכם שהוא איננו טיפש. שום קוריאני אינו יכול להיות טיפש. הברנש הזה הוא פשוט עקשן. אבל הוא בחור לרוחי. היית צריך לדעת שאסור להתעסק עם הארגון. זה אף פעם לא משתלם."

"חשבתי שאפשר יהיה להרוויח יותר בלי מתווכים ואנשי ביניים," אמר פאט. "היה כדאי לנסות, אבל מסתבר שטעיתי."

יו הגדול הניע את ראשו בהסכמה נמרצת. "טעית, ועוד איך טעית. אצלנו אין חוכמות. אתנו לא משחקים."

"כן," הודה פאט. "עכשיו זה ברור לי. מה אנחנו עושים עכשיו? לאן אנחנו ממשיכים?"

יו הגדול התיישב על קצה השולחן. "החומר לא נמצא בחדרך, קלאם בדק את זה. תביא את החומר, נבדוק אותו ונחליט מה לעשות."

"צריך לחכות עד שיפתחו את החנויות בבוקר. אין שום אפשרות להגיע אליו בלילה."

הקוריאני המגודל שקע בהרהורים.

"בסדר, זה נשמע הגיוני. הקילוגרם יכניס לנו ארבעים אלף דולר, אחרי שנחלק אותו בין בספקים. אתה מצטרף לארגון ומקבל את חלקך, חמישה עשר אלף דולר לקילו. גם עבור זה שכבר הבאת וגם עבור אלו שיגיעו בעתיד."

"זה חלק קטן מאוד," אמר פאט בחוסר שביעות רצון.

"אני מסתדר יפה מאוד גם בלי החומר שלך. אתה תמיד יכול לסרב, כמובן. במקרה שאתה מסרב, מזדרז קלאם ומטביע אותך במים העכורים של הנמל ואתה נרשם אצלנו במאזן בחשבון של הפסדים."

"או-קיי," אמר פאט. "אני מעדיף להירשם במאזן של הרווחים."

קול צחוקה של האישה עלה מתוך הצללים.

"הוא באמת בחור נבון," הכריז יו הגדול. "זה עתה מנעת נתח מזון רציני מהדגים."

מתוך הצללים צחקה האישה שוב. יו הגדול הפנה את ראשו לעברה.

"הביאי משקה לשותף החדש שלי, בטי. פאט קים, הכר נא את בטי צ'אנג."

האישה ניגשה אל אחד מארונות הברזל ושלפה מתוכו בקבוק ויסקי וכמה כוסיות. היא הייתה אישה גבוהת קומה ומלאת איברים. חולצת המשי הצהובה והדקה שלבשה הבליטה את שדיה הגדולים והכבדים. ירכיה העגולות והרחבות הצטיירו יפה מבעד לחצאית האדומה. פניה היו פני אישה קוריאנית. פאט עקב אחריה שעה שמזגה את הוויסקי לתוך ארבע כוסות זכוכית. היא הבחינה במבטו והבזיקה לעברו חיוך קטן ומוסתר והוא השיב בחיוך. יו הגדול הבחין בחילופי החיוכים.

"היא מוצאת חן בעיניך, שותפי החדש? אתה צודק בהחלט. בטי צ'אנג היא בחורה מצוינת ויודעת היטב את המלאכה. כל מיני מלאכות."

המלח פרץ בצחוק פרוע. פניה של בטי צ'אנג הסמיקו.

"בלום את פיך, יו הגדול," אמרה בזעף. צחוקו של המלח התגבר. פאט הניף את כוסו המלאה לעבר הקוריאני המגודל. "סאינג-ואהי קו-לאן," אמר.

"אתה צודק," אמר יו הגדול. "לחיי הקשיים שבחיים. אתה נשמע בדיוק כמו הזקנים מהמולדת הישנה. הזקן שלי בקושי ידע לדבר מילה אחת אנגלית."

"בדיוק כמו הזקן שלי," אמר פאט וחש בצביטה של מוסר כליות. אבא קים היה גאה מאוד בשליטתו המלאה בכל רזי השפה האנגלית העשירה.

יו הגדול הריק את כוסו בגמיעה אחת. "אנחנו הקוריאנים צריכים לעבוד יחד. אנחנו מהווים צוות טוב. אתה תקבל פקודות ותעשה כל מה שאומרים לך. אם תעשה את זה טוב, תגיע רחוק, אני מבטיח לך. אנחנו זקוקים לבחורים קשוחים ופיקחים כמוך."

"אתה יכול לסמוך עלי. את הלקח שלי כבר קיבלתי."

"זהו זה, ברנש. תפסת את הפרינציפ." יו הגדול הניח את כוסו על השולחן וקם בכבדות ממקומו. "אני צריך עוד ללכת לאנשהו הלילה. אתה תישן שם מאחור. קלאם יישאר כאן – והיזהר לך, פאט קים, הוא אינו מרבה לישון בלילות. לסלי, בוא אתי, אתה תנהג הערב את המכונית."

פאט גמע מן הוויסקי. "ומה עם בטי צ'אנג?"

יו הגדול צחק. "גם היא נשארת כאן. זה המקום שלה. היא מטפלת בשליחים המביאים את החומר לספקים. היא עובדת קשה במשך הלילה – גם בטי אינה מרבה לישון בלילות."

הוא צעד אל הדלת כשעודנו צוחק, ופאט תמה אם הוא מפצח גרעיני אבטיח ומעשן סיגרים עבים, אם קימונו מסוים בחדרה של אישה יפהפייה היה יכול להתאים לו.

"אונגי קאשי-או," אמר יו הגדול.

"לך לשלום," השיב פאט באופן אוטומטי וחשב שהברכה הקוריאנית המסורתית הייתה מאוד לא במקום בערב זה.