חשוב והתעשר – מהדורה מעודכנת

פרק 1 כוח המחשבה האיש ש"חשב" את דרכו לשותפות עם תומס אלווה אדיסון

האמת היא ש"מחשבות הן מעשים," ומעשים רבי עוצמה, כשנוספות להן מטרה מוגדרת, דבקות במטרה ושאיפה בוערת להפיכתן לעושר או לעצמים חומריים אחרים.

אדווין בארנס גילה עד כמה אמיתית היא העובדה שאנשים חושבים ומתעשרים. הוא לא הגיע לתגליתו בבת אחת, אלא מעט־מעט, החל משאיפה בוערת להפוך לשותף לעסקים של אדיסון הגדול.

אחד המאפיינים העיקריים לשאיפה זאת היה היותה מוגדרת. הוא רצה לעבוד עם אדיסון, לא בשבילו. כשהתבונן בתשומת לב בתיאור הדרך שעשה כדי לתרגם את שאיפתו למציאות, הבין טוב יותר את שלושה־עשר העקרונות המובילים לעושר.

כששאיפה זאת עלתה לראשונה בדעתו כפעימת מחשבה, הוא לא היה במצב שבו יכול היה לפעול להגשמתה. שני קשיים עמדו אז בדרכו: הוא לא הכיר את אדיסון, ולא היה לו די כסף לקניית כרטיס רכבת לאיסט אורנג', ניו ג'רזי.

קשיים אלה היו מספיקים כדי לרפות את ידי רוב בני האדם מעשיית מאמץ כלשהו למימוש שאיפתם. אבל שאיפתו הייתה יוצאת דופן. הוא היה כה נחוש למצוא את הדרך להגשים את שאיפתו, עד שהחליט לנסוע לאיסט אורנג' ברכבת משא ולא לוותר על שאיפתו.

הוא הציג את עצמו בפני אדיסון במעבדתו, והכריז שבא כדי לעבוד עם הממציא. שנים אחר כך, בעת שסיפר על פגישתם הראשונה, אמר אדיסון: "הוא עמד לפניי, עם מראה של קבצן רחוב, אך היה משהו בהבעת פניו שנתן את הרושם שהוא נחוש להשיג את מבוקשו. למדתי משנים של ניסיון עם בני אדם שכאשר אדם באמת שואף לדבר עד כדי כך שהוא מוכן להמר בכל הונו על סיבוב אחד של גלגל הרולטה כדי להשיגו, הוא לבטח ישיגו. נתתי לו את ההזדמנות שביקש, מפני שראיתי שמנוי וגמור עמו להמשיך עד שיצליח להשיגה. האירועים שאירעו אחר כך הוכיחו שלא שגיתי."

מה שאמר בארנס הצעיר לאדיסון בהזדמנות זאת היה הרבה פחות חשוב ממה שחשב. אדיסון עצמו אמר זאת. לא יכול להיות שהופעתו של הצעיר במשרדו של אדיסון היא שהביאה להתקבלותו למשרה, היות שהיא בהחלט לא דיברה לזכותו. מחשבתו היא שעשתה את ההבדל.

לו היה מתאפשר להעביר את משמעותו של המשפט הקודם לכל מי שקורא אותו, לא היה צורך לקרוא את יתרת הספר הזה.

בארנס לא הפך לשותפו של אדיסון בפגישה הראשונה, אלא קיבל הזדמנות לעבוד במשרדיו במשכורת סמלית ביותר, בעבודה לא חשובה לאדיסון אבל חשובה מאוד לבארנס, מפני שהיא נתנה לו את ההזדמנות להציג את "הטובין" שלו במקום בו רצה ש"שותפו" המיועד יוכל לראותה.

עברו חודשים. על פני השטח, לא קרה דבר שקידם את בארנס אל המטרה שהציב לעצמו כיעד ראשי מוגדר. אולם משהו בעל משמעות התרחש במוחו של בארנס. כל אותו זמן, הלכה והתחזקה שאיפתו להפוך להיות שותפו לעסקים של אדיסון.

פסיכולוגים אומרים, בצדק, ש"כשאדם מוכן באמת לדבר כלשהו, זה ניכר בהופעתו." בארנס היה מוכן לשותפות עסקית עם אדיסון. יתר על כן, הוא היה נחוש להמשיך בנכונותו זאת עד שישיג את מבוקשו.

הוא לא אמר לעצמו "מה הטעם? נראה לי שאשנה את דעתי ואנסה לעבוד כאיש מכירות." במקום זאת אמר: "באתי לכאן כדי להיכנס לעסק עם אדיסון, ואני אשיג מטרה זאת, אף אם השגתה תארך כל שארית חיי." הוא התכוון לכך! איזה סיפור שונה היו בני אדם יכולים לספר לו רק היו מאמצים מטרה מוגדרת, ודבקים בה ויהי מה, עד שתהפוך לשיגעון לדבר אחד!

אולי בארנס הצעיר לא ידע זאת בזמנו, אך עקשנותו הבולדוגית ודבקותו בשאיפה יחידה היו עתידות להתגבר על כל התנגדות ולתת בידיו את ההזדמנות שביקש.

בהגיע ההזדמנות, היא הופיעה בצורה ובכיוון שונים מאלו שציפה להם. זהו אחד מתעלולי ההזדמנות. יש לה ההרגל הערמומי להתגנב מהדלת האחורית, ולעיתים קרובות היא באה מחופשת לפורענות או למפלה זמנית. אולי זאת הסיבה לכך שכה רבים אינם מבחינים בה.

אדיסון סיים אז בדיוק לשכלל התקן משרדי, שנודע באותו זמן כמכשיר ההכתבה של אדיסון (לימים קיבל את השם אדיפון). אנשי המכירות שלו לא התלהבו מהמכונה החדשה. הם לא האמינו שאפשר למוכרה ללא מאמץ רב. בארנס הבחין כאן בהזדמנות שלו. היא הזדחלה פנימה בחשאי, חבויה במכשיר מוזר למראה שלא עניין אף אחד פרט לו ולממציא המכשיר.

בארנס ידע שהוא יוכל למכור את מכשיר ההכתבה של אדיסון. הוא הציע זאת לאדיסון, וקיבל מייד את ההזדמנות שלו. ואכן הוא מכר אותו, ובהצלחה כה גדולה, שאדיסון חתם איתו על חוזה להפצתו ולשיווקו בארה"ב כולה. שותפות עסקית זאת הולידה את הסיסמה "יוּצר על ידי אדיסון והותקן על ידי בארנס."

השותפות העסקית שלהם הפכה את בארנס לעשיר, אולם הוא עשה משהו גדול מכך בהרבה — הוא הוכיח שאדם יכול באמת "לחשוב ולהתעשר".

אין לי דרך לדעת כמה כסף הביאה לבארנס שאיפתו המקורית — אולי שניים־שלושה מיליון דולר. אולם הסכום, גדול ככל שיהיה, הופך לחסר חשיבות בהשוואה לנכס הגדול יותר שרכש בצורת ידע מוגדר, שלפיו מחשבה מופשטת יכולה להפוך למקבילתה המוחשית על ידי יישומם של עקרונות ידועים.

בארנס חשב את עצמו, פשוטו כמשמעו, לכדי שותפות עם אדיסון הגדול! לא היה לו במה להתחיל, פרט ליכולת לדעת מה הוא רוצה ולהחלטיות להתמיד בשאיפה זאת עד למימושה.

לא היה לו כסף התחלתי, השכלתו הייתה זעומה, לא הייתה לו השפעה כלשהי, אך היו לו יוזמה, אמונה ורצון לנצח. עם כוחות לא מוחשיים אלה הפך את עצמו לאיש מספר אחת של הממציא הגדול ביותר בתולדות האנושות.

בוא נתבונן עתה במצב שונה, ונלמד את המקרה של אדם שהיה בעל נכסים רבים, אך איבד אותם מפני שנעצר במרחק מטר מהיעד ששאף אליו.

כפסע מהזהב

אחד הגורמים השכיחים ביותר לכישלון הוא ההרגל לעזוב הכול כשאתה מגיע למפלה זמנית. אין אדם שלא עשה שגיאה בהזדמנות כזאת או אחרת.

ר. יו. דארבי, שהיה לימים אחד מסוכני הביטוח המצליחים ביותר בארץ, מספר את הסיפור הבא על דודו, שנתקף ב"קדחת הזהב" בימי הבהלה לזהב, ונדד כמו רבים אחרים מערבה במגמה לחפור ולהתעשר. הוא לא שמע מעודו שיותר זהב נכרה ממוחותיהם הקודחים של בני אדם ממה שנחפר אי פעם מן האדמה. הוא גידר לעצמו חלקה, והחל לעבוד עם את ומעדר. העבודה הייתה קשה, אך תשוקתו לזהב הייתה נחרצת.

אחרי שבועות של עבודה בא עמלו על שכרו כשהאיש גילה עורק של העפרה הנוצצת בחלקה שלו. הוא נזקק לציוד כדי להעלותה אל פני השטח. הוא כיסה בחשאי את המכרה, חזר לביתו בוויליאמסבורג, מרילנד, וסיפר לקרוביו ולכמה שכנים על "המכה" שעשה. הם אספו ביניהם כסף לציוד הנחוץ, ושלחו אותו אל החלקה. הדוד ודארבי שבו לעבוד במכרה.

הקרון הראשון, טעון בעפרה, שוגר אל המצרף. התוצאות הראו שהמכרה שלהם היה אחד העשירים בקולורדו! נדרשו רק עוד כמה קרונות לכיסוי החובות, ואז יגיע הרווח הגדול.

המקדחים ירדו לבטן המכרה, ותקוות דארבי ודודו נסקו למעלה; אולם אז קרה משהו בלתי צפוי: עורק הזהב נעלם. הם הגיעו לקצה הקשת, אך סיר הזהב לא היה שם. הם המשיכו לקדוח, במאמץ נואש לעלות שוב על העורק — אך לשווא.

לבסוף החליטו לעזוב. הם מכרו את הציוד לסוחר גרוטאות בעד כמה מאות דולרים, ועלו על הרכבת הביתה. יש סוחרי "גרוטאות" שוטים, אך הסוחר שקנה את ציודם לא היה אחד מהם. הוא ביקש ממהנדס מכרות לבדוק את המכרה ולערוך כמה חישובים. המהנדס הסביר שהפרויקט נכשל מפני שהבעלים לא הכירו את "גבולות הטעייה". חישוביו הורו שהעורק יימצא כמטר אחד בלבד מתחת לנקודה שבה הפסיקו הדארבים לקדוח. והוא אמנם נמצא שם.

איש "הגרוטאות" הוציא מהמכרה עפרה בשווי מיליוני דולרים, מפני שידע שעליו להיוועץ במומחה לפני שהוא אומר נואש.

רוב הכסף לקניית הציוד נאסף במאמציו של ר. יו. דארבי, שהיה אז צעיר מאוד. הכסף היה של קרוביו ושכניו, וניתן לו מפני שהיה להם אמון בו. הוא שילם חזרה כל דולר, אף כי זה לקח לו שנים.

זמן רב אחר כך זכה דארבי לגמול גדול פי כמה על הפסדיו, כשגילה ששאיפה יכולה להפוך לזהב טהור. הגילוי בא אחרי שנכנס לעסקי מכירת ביטוח חיים.

דארבי לא שכח כיצד איבד הון עתק רק משום שהפסיק לחפור מטר מהזהב, והרוויח מהניסיון שרכש בעבודה זאת פשוט בכך שאמר לעצמו, ״עצרתי מטר מהזהב, אך לעולם לא אעצור רק משום שאנשים אומרים 'לא' כשאני מציע להם לקנות ביטוח."

דארבי משתייך לקבוצה הקטנה של פחות מחמישים איש המוכרים פוליסות ביטוח חיים ביותר ממיליון דולר לשנה. הוא חייב את דבקותו במטרה לשיעור שלמד מחוסר התמדתו במטרה במכרה הזהב.

לפני שאדם זוכה בהצלחה הוא צפוי ברוב המקרים לנחול תבוסה זמנית גדולה, ואולי אף כישלון. כשאדם נוחל תבוסה, הדבר הקל וההגיוני ביותר לעשותו הוא לפרוש. זה בדיוק מה שעושים רוב בני האדם.

יותר מ־500 אנשים מהמצליחים ביותר בתולדות ארה"ב סיפרו למחבר שהצלחתם הגדולה ביותר באה להם כשעשו צעד אחד מעבר לנקודה שבה השתלטה עליהם התבוסה. הכישלון הוא נוכל תחבולן עם כישרון רב לאירוניה ועורמה. הוא מפיק הנאה מרובה מיכולתו להמעיד אדם ולהפילו דווקא כשההצלחה כמעט בהישג יד.

שיעור בחצי דולר בדבקות במטרה

זמן קצר אחרי שמר דארבי קיבל את התואר שלו מ"אוניברסיטת החיים של מכות ומפלות" והחליט להפיק רווח ממפח הנפש שספג בעסקי מכרות הזהב, התמזל מזלו להיות נוכח באירוע שהוכיח לו ש"לא" אין פירושו בהכרח לא. לדודו היה משק גדול, שבו גרו מספר חקלאים אפרו־אמריקאים שעיבדו את האדמה במשותף.

יום אחד, אחר הצהריים, כשעזר לדודו לטחון חיטה בטחנה ישנה, נפתחה הדלת בשקט, וילדה אפרו־אמריקאית קטנה, בתו של אחד מהם, נכנסה ועמדה לידה.

הדוד הרים את מבטו, ראה את הילדה ונבח עליה בגסות: "מה את רוצה?"

הילדה ענתה בשפלות רוח: "אימא שלי אמרה שתשלח לה חמישים סנט."

"לא," השיב הדוד, "עכשיו רוצי הביתה."

"כן, אדוני," אמרה הילדה, אך לא זזה ממקומה. הדוד המשיך לעבוד, והיה כה שקוע בעבודתו שלא שם לב לכך. כשהרים את ראשו וראה שהיא עדיין עומדת באותו מקום, צעק עליה: "אמרתי לך ללכת הביתה! עכשיו לכי, לפני שאכעס."

הילדה אמרה שוב: "כן אדוני," אך לא זזה אף לא סנטימטר אחד. הדוד השליך על הארץ שק גרעינים, אותו עמד לרוקן לתוך צינור הקליטה של הטחנה, הרים לוח של חבית והתקרב אל הילדה כשהבעת פניו משדרת צרות.

דארבי עצר את נשימתו. הוא היה בטוח שהוא עומד להיות עד לרצח. הוא ידע שלדודו אופי פראי. הוא ידע שילדים אפרו־אמריקאים אינם אמורים להפר פקודה של אדונים בחלק זה של הארץ.

כשהגיע הדוד אל הילדה, היא צעדה במהירות צעד אחד קדימה, הביטה לתוך עיניו וצעקה במלוא קולה החד: "אמי זקוקה לחמישים סנטים אלה!"

הדוד נעצר, הביט בה לרגע, אחר הניח לאיטו את לוח החבית על הרצפה, הכניס את ידו לכיסו, לקח חצי דולר ונתן לה.

הילדה נטלה את הכסף וצעדה באיטיות אחורה לכיוון הדלת, בלי להפסיק להביט בגבר שזה עתה ניצחה. אחרי שהלכה, התיישב הדוד על תיבה ובהה לו בחלל במשך עשר דקות. הוא שקע במחשבות, מדוכדך בשל ההשפלה שספג זה עתה.

גם דארבי חשב. זאת הייתה הפעם הראשונה בכל החוויות שעברו עליו, שבה ראה ילד כהה־עור משתלט ביוזמתו על אדון. איך הילדה עשתה זאת? מה קרה לדודו, שגרם לו לאבד את פראותו ולהפוך לרך כטלה? באיזה כוח מוזר השתמשה הילדה כדי להשתלט על מי שנמצא במעמד גבוה ממנה? שאלות אלו ואחרות עלו במוחו של דארבי. את התשובות להן מצא רק שנים אחר כך, כשסיפר לי את הסיפור.

באורח מוזר, סופרה החוויה הבלתי רגילה הזאת למחבר בטחנה הישנה, בדיוק באותו מקום בו הושפל הדוד. באורח מוזר לא פחות, הקדשתי רבע מאה לחקירת הכוח שאִפשר לילדה אפרו־אמריקאית שאינה יודעת קרוא וכתוב לגבור על אדם משכיל.

כשעמדנו שם בטחנה הישנה, העבשה, חזר דארבי על הסיפור של ההשפלה הבלתי רגילה, וסיים אותו בשאלה "איך אתה מסביר את זה? באיזה כוח מוזר, שהשפיל כל כך את דודי, השתמשה הילדה?"

התשובה על שאלתו נמצאת, במלואה ובשלמותה, בעקרונות המתוארים בספר זה. היא מכילה פרטים והוראות שדי בהם כדי לאפשר לכל אחד להבין וליישם את אותו כוח שהילדה הקטנה עלתה עליו באקראי.

שמור על דעה צלולה, ערנית ופתוחה, ואז תבין בדיוק איזה כוח מוזר נחלץ לעזרתה של הילדה. תזכה להציץ בכוח זה בפרק הבא. במקום כלשהו בספר תגלה רעיון שיאיץ את כוחות הקליטה שלך ויציב לפקודתך, לתועלתך, את אותו כוח שאין להתנגד לו. המודעות לכוח זה עשויה לצנוח עליך בפרק הראשון, או להבריק במוחך באחד הפרקים אחריו. היא עשויה לבוא בצורת רעיון בודד, בצורת תוכנית, או בצורת מטרה. שוב, זה יכול לגרום לך לחזור לחוויות קודמות של כישלון או תבוסה ולהבליט לקח כלשהו, שבאמצעותו תוכל לזכות מחדש בכל מה שאיבדת בכישלון או מפלה.

אחרי שתיארתי למר דארבי את הכוח שהילדה הקטנה השתמשה בו באופן לא מודע, הוא שחזר במהירות את ניסיון שלושים השנים שלו כאיש מכירות של ביטוח חיים, והודה בגילוי לב שהוא חייב את הצלחתו בתחום זה לא במעט ללקח שלמד מאותה ילדה.

הוא ציין ואמר, "בכל פעם שלקוח פוטנציאלי ניסה לעוזבני בלי לקנות, ראיתי את הילדה הזאת עומדת שם בטחנה הישנה, עיניה הגדולות נוצצות בהתרסה, ואמרתי לעצמי: 'עליי לממש את המכירה הזאת ויהי מה.' את רוב המכירות מימשתי אחרי שהלקוח אמר 'לא'."

הוא נזכר גם בטעותו כשעצר מטר מהזהב. "אולם" אמר, "התנסות זאת הייתה ברכה מוסווית. היא לימדה אותי להמשיך עד הסוף, לא להרפות, לא משנה כמה קשה ההליכה בדרך זאת. זה לקח שהיה עליי להפיק לפני שיכולתי להצליח במשהו."

סיפור זה של מר דארבי ודודו, של הילדה ושל מכרה הזהב, ייקרא ללא ספק על ידי מאות אנשים המתפרנסים ממכירת ביטוח חיים. לכל אלה המחבר מבקש להציע את דעתו, שדארבי חייב לשתי חוויות אלה את יכולתו למכור פוליסות ביטוח חיים ביותר ממיליון דולר כל שנה.

החיים משונים, ולעיתים קרובות בלתי צפויים באופן שקשה להעלותו על הדעת. שורשי ההצלחות והכישלונות גם יחד נעוצים בהתנסויות פשוטות. התנסויותיו של דארבי היו רגילות ופשוטות למדי, ועם זאת טמנו בחובם את התשובה לייעודו בחיים; לכן הן היו חשובות לו כעצם החיים. הוא הפיק תועלת משתי התנסויות דרמטיות אלה הודות לכך שניתח אותן וגילה את הלקח הגלום בהן. אך מה יעשה אדם שאין לו הזמן או הנטייה ללמוד מהכישלון בחיפוש אחר הידע העשוי להוביל להצלחה? היכן וכיצד ילמד את אומנות הפיכת המפלה לקרש קפיצה להזדמנות?

ספר זה נכתב כמענה לשאלות אלה.

התשובה חייבה תיאור שלושה־עשר עקרונות, אך זכור, בעת שאתה קורא ספר זה, שהתשובה שאתה עשוי לחפש על השאלות שגרמו לך להרהר על מוזרות החיים, עשויה להימצא במוחך שלך, בצורת רעיון, תוכנית כלשהי, או מטרה, העשויים להופיע במוחך בעת הקריאה.

רעיון מבוסס אחד הוא שכל מה שאדם זקוק לו הוא להגיע להצלחה. העקרונות המתוארים בספר זה מכילים את הידע הקיים הטוב והמעשי ביותר על הדרכים והאמצעים להגיית רעיונות שימושיים ומועילים.

לפני שנמשיך לתאר עקרונות אלה, אני סבור שאתה זכאי לקבל את הטענה החשובה הבאה: כשהעושר מתחיל לבוא, הוא בא במהירות כה גדולה, בשפע רב כל כך, שאדם תוהה היכן נחבא כל אותן שנים רזות. זהו היגד מדהים, בעיקר כשאנחנו מביאים בחשבון את האמונה המקובלת האומרת שעושר הוא מנת חלקם של אלה העובדים קשה ובמשך זמן רב בלבד.

כשתתחיל לחשוב ולהתעשר, תגלה שהעושר מתחיל מדרך חשיבה מסוימת, מהגדרת היעד, ללא עבודה קשה או תוך עבודה מעטה בלבד. עליך ועל כל אדם אחר להתעניין בידיעה איך להגיע לדרך חשיבה זאת המושכת עושר. הקדשתי עשרים וחמש שנים למחקר, תוך ניתוח סיפורי חייהם של יותר מ־25,000 אנשים, מפני שגם אני רציתי לדעת "איך הפכו אנשים לעשירים".

ללא מחקר זה, לא היה ספר זה נכתב.

שים לב לאמת חשובה מאוד: השפל הכלכלי הגדול החל בשנת 1929, והסלים את עצמו לחורבן הכלכלי הגדול בכל הזמנים, עד זמן מה אחרי שהנשיא רוזוולט החל את כהונתו. אז, החל השפל להימוג ולהיעלם. בדיוק כפי שחשמלאי בתיאטרון מגביר את האורות בהדרגה, כדי שהאפלה תהפוך לאור לפני שתיווכח בכך, כך התפוגג בהדרגה הפחד בליבם של בני האדם ופינה את מקומו לאמונה.

אחרי שתתחיל לשלוט בעקרונות הפילוסופיה הזאת, ולמלא את ההוראות ליישומם, שים לב ותראה כיצד מצבך הכספי מתחיל להשתפר, וכל דבר שאתה נוגע בו מתחיל להפוך לנכס מועיל לך. בלתי אפשרי? כלל וכלל לא!

אחת החולשות העיקריות של המין האנושי היא היכרותו הקרובה והאינטימית של האדם הממוצע עם צמד המילים 'בלתי אפשרי'. הוא מכיר את כל הכללים שלא יפעלו. הוא מכיר את כל הדברים שאי אפשר לעשותם. ספר זה נכתב לאלה המחפשים את הכללים שהפכו אחרים למצליחים ומוכנים להמר בכל מה שיש להם על כללים אלה.

לפני שנים רבות קניתי מילון טוב. הדבר הראשון שעשיתי איתו היה למצוא את צמד המילים 'בלתי אפשרי' ולגזור אותן בקפידה מהספר. לא יהיה זה בלתי נבון מצידך לעשות כמוני.

הצלחה באה אל אלה המפתחים תודעת הצלחה.

כישלון בא אל אלה המרשים לעצמם לפתח תודעת כישלון.

מטרת הספר הזה היא לעזור לכל אלה המבקשים ללמוד את האומנות של שינוי דרך החשיבה שלהם מתודעת כישלון לתודעת הצלחה.

חולשה אחרת המתגלה אצל אנשים רבים מדי היא ההרגל למדוד כל דבר וכל אדם דרך הרשמים והאמונות שלהם. חלק מקוראי שורות אלה מאמין שאיש אינו יכול לחשוב ולהתעשר. הם אינם יכולים לחשוב במונחי עושר, מפני שהרגלי החשיבה שלהם ספוגים ורוויים עוני, מחסור, אומללות, כישלון ותבוסה.

מיליוני אנשים מתבוננים בהישגים אליהם הגיע הנרי פורד, ומקנאים בו בשל מזלו הטוב או גאונותו או על כל דבר אחר שהם מייחסים לסיבת עושרו. אולי אדם אחד מתוך מאה אלף יודע את סוד הצלחתו של פורד, ואלה היודעים סוד זה צנועים מדי או אינם רוצים לדבר עליו, בגלל פשטותו. סיפור אחד ידגים את "הסוד" בצורה מושלמת.

כשפורד החליט לייצר את מנוע 8-V שלו, הידוע כיום היטב, הוא בחר לבנות מנוע שכל שמונת הצילינדרים בו יצוקים כגוש אחד, והורה למהנדסיו להכין תוכנית למנוע. התוכנית שורטטה על גבי נייר, אך כל המהנדסים הסכימו שאי אפשר לצקת גוש אחד של שמונה צילינדרים במנוע בנזין של מכונית.

פורד אמר: "יצרו את זה בכל זאת."

"אבל," השיבו המהנדסים, "זה בלתי אפשרי!"

"גשו למלאכה," פקד פורד, "והמשיכו עד שתצליחו. לא חשוב כמה זמן זה ייקח."

המהנדסים החלו במלאכה. לא הייתה להם ברירה, כי הם רצו לשמור על מקום עבודתם. שישה חודשים עברו, ושום דבר לא קרה. עברו עוד שישה חודשים, ועדיין שום דבר לא קרה. המהנדסים ניסו כל תוכנית מתקבלת על הדעת לבצע את הדבר שהורה להם פורד לעשות, אך זה נראה בלתי אפשרי.

בסוף השנה בדק פורד מה הספיקו מהנדסיו לעשות, והם אמרו לו שוב שלא מצאו דרך למלא את הנחיותיו.

"המשיכו לנסות," אמר פורד. "אני רוצה את זה, ואשיג את מה שאני רוצה."

הם המשיכו, ואז כבמטה קסם, התגלה הסוד. נחישותו של פורד ניצחה שוב!

הסיפור הזה אולי לא סופר בפירוט מדויק, אך עיקרו וסיכומו נכונים. הסק ממנו, אתה הרוצה לחשוב ולהתעשר, אם תוכל, את סוד המיליונים של פורד. לא תצטרך לחפשו רחוק.

הנרי פורד היה סיפור הצלחה מפני שהוא הבין ויישם את עקרונות ההצלחה. אחד מהם הוא שאיפה: על האדם לדעת מהו רצונו האמיתי. זכור את הסיפור על פורד בהמשך קריאתך, וחקוק בראשך את השורות שבהן מתואר הישג מדהים זה. אם תוכל לעשות זאת, אם תוכל לשים את אצבעך על קבוצת עקרונות מסוימת שהפכה את הנרי פורד לעשיר, תוכל להשתוות עם הישגיו כמעט בכל מקצוע שאתה מתאים לו.

הנרי פורד של שלהי המאה העשרים היה ביל גייטס. כשם שפורד חולל מהפכה בתעשיית הרכב בכך שייצר כלי רכב שכמעט כל אחד יוכל לרכוש ולנסוע בו, כך חולל ביל גייטס מהפכה בתעשיית המחשבים בכך שבנה תוכנה שמאפשרת לכל אחד — לא רק טכנוקרטים מומחים לדבר — להשתמש במחשב, ואחר כך הפך את המחשב האישי לכלי חיוני והכרחי בכל משרד, בית ספר ובמרבית בתי האב. זה הביא לכך שביל גייטס צבר הון עתק של מיליארדי דולרים, והיה לאדם העשיר ביותר בארצות הברית.

גייטס החל להימשך כמהופנט למחשבים ולתכנות בגיל שלוש־עשרה. בשנת 1973 החל ללמוד באוניברסיטת הארוורד כתלמיד שנה ראשונה, והתגורר במעונות במרחק כמה חדרים מסטיב באלמר, מנכ"ל מיקרוסופט. בעודו בהארוורד פיתח גייטס גרסה של שפת התכנות בייסיק למיקרו־מחשב הראשון שלו.

כשהגיע לשנת לימודיו שלפני האחרונה, היה גייטס שקוע כל כך בחלומו להקים חברת תוכנה ועזב את הארוורד על מנת להקדיש את מרצו להגשמת חלומו. כמה שנים קודם לכן הקים עם חבר ילדותו פול אלן חברה ייעודית משלהם, מיקרוסופט, ככלי להגשמת המשימה הזאת. מונחים על ידי האמונה והחזון שהמחשב עתיד להיות כלי עבודה רב־ערך על כל שולחן משרדי ובכל בית, הם החלו לפתח תוכנה למחשבים אישיים. ראיית הנולד של גייטס וחזונו למחשוב אישי היו גורם מרכזי בהצלחת מיקרוסופט ותעשיית התוכנה בכלל.

אחרי שהגשים את היעד המרכזי שלו המשיך גייטס להציב לעצמו יעדים חדשים הן בעסק של יצירת תוכנות מחשב הולכות ומשתפרות והן בעבודתו הנדבנית, במסגרתה ייסד יחד עם אשתו מלינדה את קרן הצדקה הגדולה בעולם.

אתה "האדון לגורלך, קברניט נשמתך".

כשהמשורר האנגלי ו. ק. הנלי כתב את השורות הנבואיות "אני אדון גורלי, אני קברניט נשמתי", היה עליו ליידע אותנו שהסיבה לכך שאנחנו האדונים לגורלנו וקברניטי נשמתנו היא שיש לנו הכוח לשלוט במחשבותינו.

היה עליו לומר לנו שהמקום שבו צף כדור הארץ, שבו אנחנו נעים ומתקיימים, הוא צורת אנרגיה הנעה בשיעור תנודות שגובהו לא ייאמן ושהוא מלא בכוח כלל־עולמי בעל צורה מסוימת, המסגל את עצמו לאופי מחשבותינו ומשפיע עלינו, בדרכים טבעיות, להפוך את מחשבותינו למקבילתן הפיזית.

לו היה המשורר אומר לנו אמת גדולה זאת היינו יודעים מדוע אנחנו אדונים לגורלנו, קברניטי נשמתנו. הוא היה צריך להגיד לנו, בהדגשה גדולה, שכוח זה אינו מנסה כלל להבדיל בין מחשבות הרסניות למחשבות בונות, ושהוא יאיץ בנו להפוך מחשבות על עוני למציאות פיזית באותה מהירות שבה ישפיע עלינו לפעול לפי מחשבות על עושר.

הוא היה צריך לומר לנו גם שמוחותינו מתמגנטים במחשבות השולטות בהם, ובדרך שאינה ידועה לשום אדם, "מגנטים" אלה מושכים אלינו את הכוחות, האנשים ונסיבות החיים המתואמים באופן הרמוני עם טבע מחשבותינו העיקריות.

הוא היה גם צריך להגיד לנו, שלפני שיהיה באפשרותנו לצבור עושר רב עלינו למגנט את מוחנו בשאיפה נמרצת לעושר, שעלינו להפוך להיות "מודעים לכסף", עד שהשאיפה אליו תדחוף אותנו ליצור ולגבש תוכניות ברורות להשגתו.

אולם בהיותו משורר, ולא פילוסוף, הסתפק הנלי באמירת אמת גדולה בלבוש שירי, והשאיר לאלה העוקבים אחריו לפרש את המשמעות הפילוסופית של שורותיו.

מעט־מעט נתגלתה האמת, עד שכעת נראה שהעקרונות המתוארים בספר זה מכילים את סוד השליטה בגורלנו הכלכלי.

עוד דוגמה מובהקת לאדם שהמחיש בחייו ובפועלו את העיקרון של היות האדם "אדון גורלו" הוא סטיבן ספילברג, אחד מבמאי הקולנוע הגדולים בכל הזמנים. כבר כילד חלם ספילברג להיות במאי קולנוע. הוא התחיל ליצור סרטים חובבניים עם מצלמה פרימיטיבית בעודו ילד, והחלום נותר בעינו, חי ורענן כתמיד, מאז ועד היום.

האופן שבו הסתנן ספילברג לאולפני יוניברסל הוא סיפור שהיה לאגדה בתעשיית הקולנוע. הוא לקח את הסיור המודרך באולפנים, מוקד משיכה שמאפשר למבקרים לזכות במבט מבפנים על עסקי הקולנוע. המבקרים נוסעים ברכבת קלה סביב שטח האולפנים ומקבלים הסבר על המתקנים השונים ועל תהליך העשייה הקולנועית. סטיבן חמק מן הקרונית והתחבא בין שתי במות סאונד עד תום הסיור. כשיצא בסוף היום הקפיד לומר כמה מילים לשומר בשער.

הוא המשיך לבוא לאולפנים במשך שלושה חודשים, יום אחר יום. בכל פעם שעבר על פני השומר הוא נופף אליו לשלום, והשומר נופף חזרה. הוא לבש תמיד חליפה ונשא תיק מסמכים, וכך גרם לשומר להניח שהוא אחד הסטודנטים שהתקבלו לעבודת קיץ באולפנים. הוא טרח לדבר עם במאים, כותבים ועורכים, ולהתיידד איתם. הוא אפילו מצא משרד ריק, השתלט עליו והוסיף את שמו לרשימה השמית של הבניין.

הוא יזם היכרות עם סיד שיינברג, שהיה אז מנהל הפקות הטלוויזיה של האולפנים. הוא הראה לו את הסרט שיצר כמיזם למכללה, וזה הרשים כל כך את שיינברג שהוא התחיל להעסיק את הבחור הצעיר תחת חוזה עם האולפן.

סרטו הראשון באורך מלא, שוגרלנד אקספרס, קיבל ביקורות נלהבות, וזכה בפרס התסריט הטוב ביותר בפסטיבל הסרטים בקאן של 1974. למרבה הצער לא זכה הסרט להצלחה דומה בקופות.

הפריצה הגדולה שלו באה שנה לאחר מכן, כשהגיע לידיו הספר מלתעות. האולפן כבר החליט לעבד את מלתעות ולהפיקו כסרט, ואף בחר בבמאי ידוע לצלם אותו.

ספילברג השתוקק בכל מאודו לעשות את הסרט הזה. הכישלון הפיננסי של שוגרלנד אקספרס לא ערער את ביטחונו העצמי, והוא הצליח לשכנע את המפיקים לבטל את מינוי הבמאי שבחרו בו ולהפקיד את הסרט בידיו.

זאת לא הייתה משימה קלה. מן ההתחלה פקדו את ההפקה צרות מצרות שונות. הסרט נקלע לבעיות טכניות וחריגות תקציביות. אולם כשיצא מלתעות לאקרנים ביוני 1975 הוא נהנה מהצלחה כפולה: הסרט שבר שיאים קופתיים, והמבקרים אהבו אותו. בתוך חודש מיציאתו לאקרנים גרף הסרט 60 מיליון דולר בקופות, סכום שלא נשמע כמותו באותם ימים. בהמשך הכניס הסרט קרוב למיליארד דולרים.

בשנים הבאות ביים ספילברג כמה סרטים, כולל סדרת אינדיאנה ג'ונס הפופולרית, הצבע ארגמן עטור הפרסים, אימפריית השמש ואי־טי.

בהמשך ביים את פארק היורה, שהפך להיות — בזמנו — הסרט המצליח ביותר בתולדות הקולנוע, הסרט השלישי של ספילברג ששבר את השיא, עם הכנסות של יותר ממיליארד דולר, כולל צעצועים ושאר אביזרים.

ספילברג ממשיך ללכת אחר חלומותיו. כשהוא ועוד שניים מגדולי הוליווד הקימו חברת הפקה משלהם, הם קראו לה "דרימוורקס".

אנחנו מוכנים כעת לבחון את הראשון בין העקרונות שלנו. שמור על ראש פתוח, וזכור בעת הקריאה שהעקרונות אינם פרי רוחו של אדם אחד. העקרונות נאספו מניסיונות החיים של יותר מ־500 אנשים שצברו עושר רב, אנשים שהיו עניים בראשית דרכם, בעלי השכלה מועטה וחסרי השפעה. העקרונות פעלו בשבילם, וגם אתה תוכל להפעילם לתועלתך לאורך זמן.

יהיה לך קל; לא קשה לעשות זאת.

לפני שתתחיל לקרוא את הפרק הבא, אני רוצה שתדע שהוא מכיל מידע עובדתי שיכול לשנות בקלות את כל גורלך הכלכלי, כפי ששינה לבלי הכר את גורלם של שני האנשים המתוארים בו.

ברצוני שתדע גם שהיחסים בין שני האנשים האלה לביני הם כאלה שלא יכולתי לחרוג מהעובדות, גם אם הייתי רוצה לעשות זאת. אחד מהם היה החבר הקרוב ביותר שלי במשך עשרים וחמש שנים, והשני הוא בני. הצלחתם הבלתי רגילה, שאותה הם מייחסים בנדיבות לב לעיקרון שיתואר בפרק הבא, מצדיקה, ואף יותר מכך, את אזכורם כאמצעי להמחשת הכוח מרחיק הלכת של עיקרון זה.