אהבה למכירה

בגיל חמש־עשרה יש בגוף הורמונים שעדיף שלא היו קיימים. את קמה בוקר אחד, לא מוקדם במיוחד, ומחפשת את בחיר ליבך. הגיל הזה טיפשי ומיותר, שלב בחיים שאולי עדיף אם היו מוחקים. תרדמת ארוכה לאורך כל גיל העשרה הייתה יכולה לעשות עימי חסד. אחי הגדול, הקטן מבין שני אחיי והתינוק הנצחי של אימי, לא הקל עליי בגיל ההורמונים.

אלמוג לא היה ילד טיפוסי, הוא היה חנון מדופלם. עוד כשהיה בצבא הוא חשב עשור קדימה וידע איך חייו המושלמים ייראו. טל, אחי הבכור והפחות ילד־של־אמא, לא הפריע לגיל ההתבגרות שלי כי הוא היה זקן מדי, וכך גם החברים שלו. ביני לבין אלמוג מפרידות רק חמש שנים, אבל טל גדול ממני בהרבה יותר, מעל עשור. חמש שנים הן לא הרבה, לכן אלמוג כן הפריע לגיל ההתבגרות שלי. טוב, זה לא באמת היה אלמוג אלא יותר החבר המעצבן שלו, אדי. אדוארד, בחור רוסי וחסר תקנה. אלמוג קיבל את אדי כעונש בבית הספר. הוא היה צריך לחנוך אותו ולעזור לו להתקדם בלימודים. זאת הייתה תוכנית שיקום כזאת לתלמידים סוררים. אדי היה לא יותר מפושטק והוריי לא אהבו את הקשר החברי שנוצר בין השניים, יותר נכון אימי לא אהבה כי לאבא לא באמת היה אכפת. לפחות לא בהתחלה.

לפני שאדי נכנס לחייו של אלמוג, אחי לא ידע באמת לבלות. הוא לא טרח לצאת למועדונים ובטח לא טיפח חיי חברה עשירים. הייתה לו חברה, אולי אפילו שתיים, אבל הוא לא היה מהבחורים האלה שמרבים להחסיר שעות שינה. הלימודים היו הכול עבורו, הוא אהב ללמוד והיה גאה בהצלחותיו ובשאיפותיו. ילד פלא, כך כיניתי אותו. אני לא הצלחתי כמוהו בלימודים, לא הלך לי טוב כל כך. לא מצאתי את עצמי מרוכזת על ספסל הלימודים, ובכך אני מאשימה רק את אדי. הבחור הפושטק הזה שגדול ממני בחמש שנים ולא אמור להזיז שריר בגופי, גרם לי לחלומות אסורים.

הוא היה מגיע אלינו הביתה ומיד הייתי נשבית בקסמו. זה היה קסם רע, הרבה יותר כישוף מאשר קסם ובכל זאת הוא הצליח להשפיע עליי. לעומת אלמוג, אדי לא היה חננה טיפוסי, הוא היה בנוי טוב ונראה כמו דוגמן תחתונים. אם אבי היה יודע מה עבר לי בראש הוא היה בועט בי ורוצח את אדי. אדוארד בלונדיני אבל לא בלונדיני נקי אלא כזה מחוספס, תמיד עם זיפים. יש לו עיניים כחולות עמוקות וריסים בהירים שמתאימים למראה הכללי. הוא עלה מברית המועצות לפני מיליון שנה, נולד במוסקבה ואז הגיע לארץ השמש הנצחית שלנו. תמיד חשבתי שהם משפחה מוזרה. לא היו לאדי הורים כי הם בחרו להישאר במוסקבה, הוא טען שהם ויתרו עליו ולכן הוא הגיע לארץ עם סבתו. הסיפור נשמע הזוי, וכמה שניסיתי לדלות עוד פרטים על אודותיו הוא לא הרבה לדבר איתי. בעיניו הייתי לא יותר מהאחות הקטנה והמרגיזה של החבר שלו.

הפעם הראשונה שאבי נזף באלמוג על החברות עם אדי הייתה כאשר אדי עשה קעקוע על גבו. אימי הגנה על אדי ואלמוג, ואבי יצא מהבית בעצבים. הסיבה היחידה שהוא בכלל ידע על הקעקוע הייתה כי הם דיברו עליו בסלון. אדי לא בא והראה לו ובטח לא יזם איתו שיחה על קעקועים, אבל אבי היה חייב לדחוף את האף לכל מקום. הפעם השנייה הייתה כאשר אדי הצליח להוציא את אלמוג למסיבה, הם היו בני שמונה־עשרה ובאמת הגיע הזמן שאלמוג ישתחרר מהעול של להיות עצמו. עד מתי נשמע על החלום שלו להיות וטרינר? אתה ילד, עדיין צעיר, אז תחיה ותפסיק לחשוב על העתיד.

אני אוהבת את אבא שלי אבל לפעמים הוא יכול להיות מעצבן. הוא שמרני מדי. לעומתו אמא קלילה יותר ובצד שלנו, הנוער.

אדי ואלמוג לא התגייסו באותו מחזור גיוס. אלמוג גויס לחיל האוויר למשהו שקשור במחשבים ואדי התגייס לגולני. הגיוס של אדי היה חודשיים לפני זה של אלמוג, אני זוכרת כמה התעצבתי כי הוא כבר לא יתנחל אצלנו בבית על בסיס יום יומי. הוא היה יותר מחודשיים בטירונות ואז היה לו איזה קורס, רק השד ידע מתי אראה אותו שוב. הוא לא היה מודע לגעגוע שלי, הוא לא היה מודע אליי בכלל.

לא הוזמנתי למסיבת הגיוס של אדי לכן החלטתי להזמין את עצמי, ורק בגלל שהיה מדובר במסיבה בבית של חברתי, סיוון, יכולתי. היא האחות הקטנה של בן, עוד חבר של אלמוג ואדי. בן היה מעט יותר מרוחק מהצמד אבל הם עדיין היו חברים טובים, ולכן את מסיבת הגיוס של אדי הם ערכו אצלו בבית. אבא שלי היה יורה למישהו בראש לפני שהיה מסכים שתיערך אצלנו מסיבה.

לבשתי ג'ינס צמודים עם קרעים לכל אורכם וחולצת טריקו שחורה צמודה. הייתי שזופה בצורה מושלמת ושערי הגלי נח על גבי כאילו עוצב במספרה. שמתי ליפגלוס ורדרד והפרחתי לעצמי נשיקה במראה. יצאתי מהחדר כמו גנבת וקיוויתי לא להיתקל באבי, לא היה לי חשק לשמוע הרצאה על מכנסי הג'ינס המזעזעים שלי. נראיתי מעולה בעיני עצמי ורציתי רק להגיע לבית של סיוון.

קבענו שניפגש אצלה ומשם נצא לסרט. קיוויתי שנחליט באופן פתאומי לא לצאת. הגעתי לבית הרועש ופילסתי את דרכי דרך חבורת נערים בני שמונה­־עשרה. אז הייתי רק בת שלוש־עשרה אבל עם המון תובנות לגבי החברים של אחי. ידעתי שאני צעירה מדי עבורם, חמש שנים בגיל הזה הן כמו חיים שלמים. אף אחד מהם לא טרח להביט לכיווני למרות שכבר הייתי מפותחת, גידלתי חזה חמוד והתחלתי לפתח קימורים של אישה צעירה. מצאתי את סיוון במטבח, רבה עם אחיה כדי שהחברים הדוחים שלו, לדבריה, לא ייכנסו לחדר שלה בזמן שהיא לא בבית.

ההורים שלהם היו במשלחת בחו"ל, הם הרבו לנסוע ולהשאיר אותם לבד. המשפחה של בן הייתה אמידה, הם שונים מאוד בנוף שלנו, בייחוד הנוף שאדי הכיר. בן וסיוון לא באמת עניינו אותי באותם רגעים, רציתי רק לראות את אדי. חזרתי לסלון וחיפשתי אותו בתוך הרעש וההמון שהיה עסוק בשתיית אלכוהול ועישון סיגריות בצורה מוגזמת. ראיתי את אלמוג מדבר עם בחורה חמודה, מצא חן בעיניי לדעת שאחי מתפתח. לא רציתי שהוא יהיה עוף מוזר כל החיים. בספה מול אלמוג ישב אדי, הוא חיבק בחורה. אם אני זוכרת נכון קראו לה תמר והיא כבר הייתה בצבא. אדי הביט לכיווני וחייך.

"מה את עושה כאן?" הוא כיווץ את גבותיו. "את לא אמורה להיות כבר במיטה או משהו כזה?" נעלבתי מהערתו אבל הבנתי שהיא במקום. הוא לא מרגיש כלפיי את מה שאני מרגישה כלפיו, ולעולם לא ירגיש.

אותו הערב נגמר באכזבה מוחלטת כאשר ראיתי את אדי מנשק את תמר, נשיקה שאני רציתי לחוות וטרם הספקתי, נשיקה שרציתי שתהיה רק איתו.

שנה שלמה לא ראיתי את אדי, הצבא גנב לי אותו ובגלל שגם אלמוג התגייס, לא היה לי סיכוי לראותו. היציאות שלהם לא היו מתואמות וגם כשהן כן נפלו על אותו סוף שבוע, הם לא טרחו להגיע אלינו הביתה אלא היו מנצלים את הזמן לבחורות ולבילויים. שנאתי את זה. שנאתי את העובדה שלאדי לא היה אכפת לא לראות אותי. הוא זה שאמר שאני כמו אחותו הקטנה, ועכשיו לא טרח להגיע.

כשחגגתי יום הולדת חמש־עשרה, צמד החמד אלמוג ואדי טרחו לומר לי מזל טוב לפני שיצאו לעוד לילה של בילויים. אחרי שנתיים של התעלמות, הוד מעלתו הגיע אלינו הביתה והתייחס אליי. כבר שכחתי איך הוא נראה והלב שלי התחיל להחלים מהתאהבות הנעורים הטיפשית שחוויתי, ואז הוא בא. למה? למה להרוס החלמה של שנתיים ברבע שעה של הימצאות באותו חלל? למה הוא נשם את האוויר שלי ולגם מכוס השתייה שלי? כאשר הוא הרים את כוס הלימונדה שלי ולגם, רגליי רעדו. הרגשתי צמרמורת שוטפת את גופי ועקצוצים קטנים החלו להופיע באצבעותיי. לקחתי את הכוס אחרי שהוא הניח אותה ולגמתי מהמשקה. סובבתי אותה על שפתיי וידעתי שזה הכי קרוב לנשיקה שאקבל ממנו.

"אמילי, את באה?" ירון נכנס למטבח וקרא לי שאבוא כי אנחנו מאחרים. תכננו לצאת לסרט והמונית כבר הגיעה.

אדי הביט בירון ואז בי וחייך. "יש לך חבר?" האדמתי לשאלתו.

"לא עניינך," קרצתי לעברו והלכתי. הרגשתי מגניבה, כאילו הצלחתי להחזיר לאדי על שנים של התעלמות.

יצאתי לכיוון המונית ורגע לפני שהספקתי להיכנס בעקבות ירון לתוכה, אדי תפס בידי. "תשמרי על עצמך," הוא אמר ונשק למצחי. באותו הרגע הרגשתי מיוחדת, כאילו שנים של המתנה החלו להשתלם.

כשחזרתי הביתה אדי ואלמוג ישבו בסלון וצפו בטלוויזיה. זה היה מוזר כי מזמן לא ראיתי אותם אצלנו בבית יושבים ככה סתם. אלמוג אמר לי שלום ואדי התעלם ממני בצורה מרגיזה ביותר. התיישבתי ביניהם וחיבקתי את אחי הגדול־קטן. "תודה," אמרתי לו כשחיוך על שפתיי.

"את האחות שאני הכי אוהב," הוא צחק.

"אתה בוגד בי עם אחות אחרת ולא ידעתי?"

"ברור," קולו היה עייף והוא המשיך לצפות בטלוויזיה במקום להתייחס אליי.

"תודה על השרשרת, אני אוהבת אותה." לפני שיצאתי הוא הביא לי מתנת יום הולדת, שרשרת עם תליון בצורת לב מזהב לבן, משובץ אבנים קטנות ונוצצות.

"תגידי תודה לדביל כאן לידי, הוא בחר אותה." הופתעתי מתשובתו, לא שיערתי שלאדי היה חלק בבחירת המתנה עבורי.

"תודה," אמרתי ונשקתי ללחיו של אדי.

"אני זז." אדי קם ממקומו ואסף את חפציו. "ניפגש מחר," הוא אמר, והייתה לי הרגשה שהוא נמלט מהדירה.

לא ראיתי את אדי כמה שבועות לאחר מכן. הייתה לי הרגשה שהוא מתחמק ממני ולכן הפסיק להגיע אלינו. שנאתי את ההרגשה הזאת, היא הכאיבה לי. הייתה תקופה שראיתי באדי אח גדול, לאחר מכן מושא הערצה ולבסוף התאהבתי בו עד עמקי נשמתי. שנים שאני מאוהבת ומתכחשת. שנים שאני מחכה רק לו שיראה אותי.