אוטוביוגרפיה

אני אהרן בן כהר"ר יצחק ז"ל, נולדתי בטרוינבריצן,8 ח' פרסות [שמונה מילין] מק"ק ברלין, במדינת ברנדנבורג. לא איש דברים אנוכי בלשון הקודש, ועל כן כתבתי בלשון השגורה בפי הבריות.

היות שבעוונתי הרבים לא נותרו לי עוד ילדים, הריני משאיר זאת כמזכרת למשפחתי לאחר מותי. ובכן הגעתי לגיל שבעים ואחת, אשר מלאו לי בה' בתשרי ה'תקס"ב [12 בספטמבר 1801].

אבי, עליו השלום, היה איש אמיד. אבל לקראת שנתו השישים נפל למשכב, רותק למרבה הצער למיטתו ולא היה יכול עוד לנסוע לירידים. היה לו מחסן יפה של סחורות מכל הסוגים שנחוצים בחנות. הוא היה בעל־קיומים9 היחיד כאן. אבל היות שלא היה יכול עוד לנסוע להביא סחורה, הלכה החנות והצטמצמה, וכך נמשך הדבר שנה אחר שנה. כשנתיים לפני מותו אמר לאחי הבכור, אברהם: "כבר בוגר אתה ורואה, שהחנות מתרוקנת מיום ליום. צריך לכל הפחות להביא סחורות, הנחוצות יום־יום, אחרת נמות ברעב. איני חייב דבר לאיש בעולם כולו. ואם תשאל: 'אין לנו כסף, כיצד נקנה?' ובכן - לך אל גובה המסים שלנו, מר ניכלמן, ומסור לו דרישת שלום ממני. גובה המסים הזה, כאשר הייתי נוסע לירידים ללייפציג, או לפרנקפורט והייתי זקוק לכסף, היה מלווה לי אלף וחמש מאות רייכסטאלר ואף יותר, ומעולם לא דרש ממני שטר ערבות. ספר לו על מצבנו, ואמור לו שרצונך לנסוע ללייפציג להביא סחורה".

וכך עשה: הלך אל גובה המסים והציג לפניו את המצב לאשורו. גובה המסים הביע את הבנתו למצבנו, הלווה לו חמש מאות רייכסטאלר ואמר: "אתה ינוקא, וביריד מעולם לא היית. אבל אם תנהג כהלכה ותחזיר את חובותיך בנאמנות כמו אביך, תקבל עוד אשראי גדול יותר". והוא שב הביתה עם הכסף ועם הבשורה. סכום הכסף היה קטן מכדי לנסוע אתו ליריד, כי ההוצאות רבות הן. אמר לו אבי: "הרי יש לנו דברי כסף ומעט זהב, משכן אותם ותוכל ללוות בעבורם כמה מאות רייכסטאלר. קח אתך ללייפציג את ספרי־היריד שלי, ובהם תמצא את כל הסוחרים שאיתם סחרתי. מעולם לא לקחתי מהם דבר בהקפה ושילמתי תמיד במזומן - כך גם חוסכים אחוזים אחדים. אבל אם זה לא אפשרי, מוטב להבליג על כמה אחוזים. הסוחרים הללו מכירים אותי; הם לא יסרבו לתת לך אשראי קטן".

נסע, אם כן, אחי ליריד בלייפציג, שהייתה במרחק של שלושה־עשר מילין בסך־הכול מטרוינבריצן, ושב בשלום הביתה עם הסחורה. בן ארבע־עשרה שנה הייתי אז. הבנתי היטב שמסחר כה קטן לא יכול להביא עושר, ואחי קיבל עליו עול כבד. אבי, עליו השלום, היה משותק תשע שנים בטרם ימות, והוא השאיר אחריו עשרה ילדים, כאשר הצעיר ביותר היה בן שלוש. יצאתי לסחור בדרכים. מאחי לקחתי סחורה בשווי רייכסטאלרים אחדים ואיתה סחרתי בין בתי האיכרים. קיימתי את עצמי, אך היה לי קשה מאוד ולא ראיתי כיצד אוכל לעזור לעצמי.

8 Treuenbritzen בגרמנית.

9 יהודי שהוענקה לו זכות מגורים במקום.