אורות נגד

הקדמה טלי קונס

בספר זה מקובצים טקסטים מאת פאול צלאן, שאינם נמנים עם סוגת השירה. מדובר ברשימות פרוזה, מקצתם פורסמו בימי חייו, רובם פורסמו רק לאחר מותו - מן העיזבון. במגוון הטקסטים המופיעים בקובץ זה כלולים אפוא קטעים מסוגות (ספרותיות ולא ספרותיות) שונות, שהמשותף להם הוא שאינם מוגדרים כשירים: מסות, אפוריזמים, קטעי סיפורים, נאומים, רשימות ופיסות מחשבה, חלקם שלמים יותר, חלקם שלמים פחות, אולם כולם כאחד עונים על הגדרה רחבה יותר של "שירתיוּת" - שכן כל אחד ואחד מהם צופן בחובו ניצוץ של דבר מה המבקש "להגיע אל השפה", כלשון צלאן, לבקוע מתוך חשכת התודעה ולהתגבש לכדי אמירה אמיתית, חד־פעמית, בעולם. וכל אחד ואחד מהם נושא את חותמו המובהק של צלאן המשורר בגרסתו הלא מלוטשת - או הלא מלוטשת דיה בעיניו שלו.

מקבץ מקיף ראשון של קטעים אלה יצא לאור בשנת 2005 במהדורה מוערת תחת הכותרת "אלה הם מיקרוליתים, אבנים קטנות". פרוזה מן העיזבון, על ידי חוקרי צלאן ברברה וידמן וברטרן בדיו. אחריו, בשנת 2017, יצא לאור הכרך השישה עשר בסדרת כל כתביו של צלאן, המקבץ את קטעי הפרוזה מן העיזבון במהדורה מחקרית. התרגום לעברית מבוסס ברובו על שני הספרים הללו, המביאים סקירה מקיפה וארכיונית של הקטעים שנמצאו בעיזבון, הכוללת את המחיקות והטעויות שבהם, את נסיבות היווצרותם של הקטעים, את מקומם בעיזבון ואת תיאורם הפיזי. בתרגום העברי מובא מבחר מתוך הקטעים האלה, שמטרתו להציג את פניו האחרות של המשורר פאול צלאן מבלי להכביד על הקורא/ת בדקדוקי דקדוקים ובהערות פילולוגיות. בשל כך הושמטו בתרגום קטעים כפולים, גרסאות מרובות ומשפטים מקוטעים, תלושים, שנמצאו בעיזבונו של צלאן והועתקו אל המהדורה המחקרית כלשונם. עם זאת, המבחר בתרגום העברי נאמן למבנה החלקי, המקוטע, של פרוזת העיזבון של צלאן, ולכן, במקומות שבהם הקריאה בקטעי העיזבון של צלאן יוצאת נשׂכרת מכך, הוספנו הבהרות הנוגעות להקשר ההיסטורי שבו נכתבו, וכן הפניות ליצירות אחרות הנרמזות בהם ולחייו האישיים של צלאן.

הקטעים המתורגמים בספר נכתבו בין השנים 1948 ועד 1970, שנת מותו של צלאן. בתקופה זו כתב ופרסם צלאן את רוב שיריו. בשנים אלה גם היה ממשורר צעיר ולא מוּכּר לאחד מעמודי התווך של השירה בגרמנית: מבן העיר צ'רנוביץ, שגויס בשנות מלחמת העולם לגדוד עבודה יהודי ברומניה מולדתו ואיבד את הוריו במחנות עבודה גרמניים, לתושב הערים הגדולות וינה ופריז, דמות נערצת אך גם חשופה לביקורת ורדופת עבר. שתי פרשיות ציבוריות שבהן היה צלאן מעורב העיקו עליו בייחוד וטבעו את חותמן גם בכתביו הגנוזים: הראשונה, ביקורת שנכתבה על ספר שיריו וייחסה את זרות שיריו למוצאו הזר, שאותה פירש כמתקפה אנטישמית; והשנייה, כאובה לא פחות, האשמתו בגניבת שיריו של המשורר הצרפתי איוון גול על ידי אלמנתו של גול. שתי הפרשיות הללו ליוו אותו בעשר שנות חייו האחרונות והעכירו אותן מאוד. עקבותיהן, כאמור, ניכרות גם ברשימות שנמצאו בעיזבונו.

במהלך עשרים ושתיים השנים האלה נכתב גם קטע הפרוזה הסיפורית היחיד של צלאן שפורסם בימי חייו: "שיחה בהרים" (1959). עם פרסומיו הנוספים בסוגה ספרותית שאינה שירה לירית אפשר למנות רק שבעה־עשר אפוריזמים שפורסמו בעיתון השוויצרי "די טאט" (1949). כל קטעי הפרוזה האחרים שפורסמו בימי חייו של צלאן היו מן הסוגה הפואטולוגית, העיונית, וכמעט כולם נכתבו בתגובה לבקשה או לאילוץ חיצוניים: נאומים, תשובות למוציאים לאור של שאלונים ואסופות ספרותיות, וטקסט מלווה לקטלוג ציוריו של האמן הסוריאליסטי אדגר ז'נה. אולם גם הטקסטים האלה נכתבו מתוך מחשבה מרובה ועכבות לא מבוטלות: על כך יעידו הטיוטות והגרסאות המרובות המצויות בעיזבון, וכן מכתבי הביטול ששלח צלאן ליוזמיהם לאחר שהחל בכתיבתם אך חזר בו.

בחלק הראשון של ספר זה מופיעים אפוא קטעי פרוזה שפורסמו בימי חייו. ביניהם אותם שבעה־עשר אפוריזמים שפורסמו בעיתון השוויצרי "די טאט" ("אור נגד", 1949), המסה "אדגר ז'נה והחלום על החלום" (1948), מכתבי תשובה לשאלונים ספרותיים (1951, 1958, 1968) והנאום שנשא צלאן בפני אגודת הסופרים העברים בביקורו בתל אביב (1969). שלושת האחרונים תורגמו לעברית על ידי מירי קרסין, גבריאל צורן וש. שלום ופורסמו בגיליון 3 של המעורר - כתב עת לספרות ואמנות (1998) ומובאים כאן בתרגום חדש מטעמים של יצירת מקשה אחת. חלק זה אינו כולל שלושה קטעי פרוזה שפורסמו בימי חייו של צלאן: "נאום לרגל קבלת פרס העיר בְּרֶמֶן לספרות" (1958), "שיחה בהרים" (1959) ו"המרידיאן, נאום לרגל קבלת פרס גיאורג ביכנר" (1960). קטעים אלה תורגמו לעברית בידי שמעון זנדבנק ופורסמו בקובץ "סורג שפה" (הקיבוץ המאוחד, 1994).

בחלקו השני של הספר מובא כאמור מבחר מכתביו הגנוזים של צלאן, שמקצתם נמצאו בתיקיות המסודרות לפי נושאים ורובם היו פזורים בעיזבונו בין קטעי שירה, במחברות עבודה, בפנקסי רשימות ובספרי כתובות. פרק זה, "פרוזה מן העיזבון", מחולק כדלקמן:

פרוזה וטקסטים דרמטיים: בפרק זה מקובצים קטעי הפרוזה וטיוטות הדיאלוגים הדרמטיים של צלאן, שרובם ככולם אינם מתוארכים, אך נוצרו כנראה בשנות החמישים. חלקם יצירות פרוזה של ממש וחלקם פרגמנטים. בשונה מן הטקסטים שבפרקים האחרים, מרבית קטעי הפרוזה הסיפורית מודפסים במכונת כתיבה וסביר להניח כי נערכו בידי צלאן.

רשימות "אור נגד": פרק זה מכיל את טיוטות האפוריזמים שנכתבו ב־1949 במסגרת פרויקט "אור נגד", אך לא פורסמו בסופו של דבר.

אורות נגד: בפרק זה מקובצים טקסטים בכתב יד שנמצאו בתיקייה הנושאת את הכותרת "אורות נגד (נגד כנופיית הנבלים)". פרק זה מכיל בעיקר סדרות ארוכות של רשימות בנוסח אפוריזמי, שנכתבו כנראה כפרויקט המשך ל"אור נגד". רוב הטקסטים ב"אורות נגד" מתוארכים בין השנים 1963-1961 וניכר בהם חותמה של פרשת ההאשמה בהעתקה ספרותית משיריו של איוון גול. הפרויקט לא הודפס על ידי צלאן במכונת כתיבה בנוסח סופי, אולם מרשימת יומן ב־1965 עולה כי שקל להוציאם לאור.

אפוריזמים וקטעי פרוזה קצרים: מלבד האפוריזמים והטקסטים שבפרק "אור נגד" ובפרק "אורות נגד" נמצאו בעיזבונו של צלאן קטעי פרוזה קצרים נוספים בעלי אופי אפוריזמי ברובם, שנותרו כמעט כולם בכתב יד והיו פזורים בעיזבונו - מקצתם מתוארכים וחלקם נטולי תאריך. מרביתם מרוכזים בפרק זה.

רשימות פואטולוגיו: בחלק זה מקובצות רשימותיו של צלאן על שירה, שנכתבו בשנות החמישים והשישים ונמצאו גם הן פזורות בעיזבון - רובן בכתב יד ולא מתוארכות. רבות מהם נגנזו אך שובצו אחר כך בצורה זו או אחרת בטקסטים שפורסמו לימים, כגון נאום המרידיאן או במסה על המשורר אוסיפ מנדלשטאם. גם בפרויקט "על אפלת השירי", המובא בפרק הבא, ניכרות חזרות או קישורים לרעיונות המותווים בהן.

על אפלת השירי: פרויקט "על אפלת השירי", שצלאן עצמו קיבץ בתיק הנושא שם זה, מכיל בעיקר טיוטות להרצאה מתוכננת בכנס ספרותי בנושא "אפלה", שהתקיים באוקטובר 1959 בווּפֶּרטַל. צלאן הוזמן לכנס ביוני 1959. בתחילה הביע רצון להשתתף, אך באמצע ספטמבר נמלך בדעתו וגנז את רשימותיו. אחדות מהרשימות שובצו לימים בנאום המרידיאן.

התייהדות (Verjudung) - מתוך הטיוטות לנאום המרידיאן: בפרק זה מקובצות רשימותיו של צלאן הנוגעות למצב היהודי בשירה, כלומר על האופן שבו הניסיון היהודי, ה"זר", מערער את הקונבנציה האמנותית של כתיבה פואטית ומפריע לה, נושא שהעסיקוֹ רבות בעקבות הביקורת על שירתו.

***

"השאירו לשיר את אפלתו," כותב צלאן באחת הטיוטות למסה שלא הושלמה על "אפלת השירי". כתיבתו אכן נותרת אפלה. תרגום הכתבים מן העיזבון, פרי עטו, אינו מבקש להאיר את אפלתם, אלא לראותה היטב. במובן זה עומד גם לנגד עינינו פסוק י"ב ממזמור תהילים קלט, שצלאן מצטט ממנו במחברותיו: "וְלַיְלָה כַּיּוֹם יָאִיר כַּחֲשֵׁיכָה כָּאוֹרָה". הפרוזה של צלאן, כמו שירתו, מציבה במובן זה אתגר לתרגום. תרגום כתביו הגנוזים של צלאן, אף שהוא מבקש להוציאם לאור, להראותם, עליו להישאר נאמן גם לחשכותיו, שבהן אצור סוד - סודו של השיר, סודו של המשורר, סוד הפגישה בין "אני" ל"אתה". על התרגום מוטלת אפוא שליחות דיאלוגית, אך לעתים יש בה סתירה: עליו לשאת ולהעביר את המקור הגרמני, לבוא עמו במשא ומתן, אך בו בזמן לשמור את סודו, את אפלתו, בעברית.

[1] Paul Celan, Mikrolithen sinds, Steinchen. Die Prosa aus dem Nachlaß. Kritische Ausgabe, ed. Barbara Wiedemann und Bertrand Badiou, Suhrkamp 2005. [חזרה] [2] Paul Celan, Prosa im Nachlass in Werke: Historisch-kritische Ausgabe, Band 16, ed. Andreas Lohr und Heino Schmull, Suhrkamp 2017. [חזרה]