סדרת הנבלים של דיסני 3 – אורסולה

חלפו הרבה שנים מאז ראתה אורסולה את חברותיה, האחיות המכשפות. למעשה, הפעם האחרונה שביקרה אותן היתה קצת אחרי שטריטון גירש אותה מחצר המלכות שלו. היה הרבה במה להתעדכן, הרבה על מה לדבר. כשעשתה את דרכה לעברן, ראתה את האור רוקד ומרצד על הגלים וידעה שהיא סוף־סוף מתקרבת אל פני המים. היא כמעט הצליחה להבחין בצלליות של שלוש האחיות, שעמדו על החוף וחיכו לבואה.

באמת עבר הרבה זמן, חשבה לעצמה והחליטה שאם כבר אז כבר — למה שלא תהמם אותן בכניסה מרשימה, כזאת שהן לא ישכחו עוד זמן רב. היא הרגישה שהיא גדֵלה ומתעצמת. הזרועות התמנוניות שלה הלכו והתארכו — תנועה שתמיד גרמה לה להרגיש כמו שליטת ים אימתנית, כפי שאכן היתה.

לא הרגשתי עוצמה כזאת כבר תקופה ארוכה.

היא הטביעה ספינות עצומות בדרך דומה. השמידה וביקעה אותן ונתנה לשרידים המפורקים שלהן לצלול אל מעמקי הממלכה החשוכה והמאיימת שלה. אורסולה ראתה את מבטי הפליאה בעיניהן הבולטות של האחיות המשונות, כשיצאה מהמים והתנשאה לגובה אדיר. שלוש האחיות המכשפות — לוּסינדָה, רוּבּי ומרתה — נראו קטנות מאוד לידה, כשעמדו על הסלעים השחורים הרטובים ורעדו מקור.

אורסולה חשבה שהאחיות מתהדרות בסוג מחריד של יופי, עם עיניהן הקצת יותר מדי גדולות, פיותיהן הקטנטנים ופניהן החיוורות שמוסגרו באופן מושלם על ידי תלתליהן הארוכים והשחורים כדיו. היא סברה שהן יפהפיות, אף על פי טיפות המים שדבקו לנוצות שבשׂערן שבגללן הן נראו כמו ציפורים רטובות ומפוחדות שאינן מסוגלות לעוף.

המבטים המפוחדים שלהן אולי מטעים, הירהרה אורסולה לעצמה, שכן המכשפות האלה היו לא פחות מאגדתיות. הן היו בנות דודו של המלך הזקן — אביה של המלכה המכונה שלגייה. והן גם סייעו רבות לפֵיָה האפלה, מַליפיסֶנט, ולנסיכה הנרדמת שלה. אף שאורסולה מעולם לא היתה אומרת את זה בקול, היא חבה את הכוחות המחודשים שלה לאחיות המשונות. הן הרי השיבו את השרשרת שלה. למרות זאת, כך חשבה, זאת היתה עסקה לא רעה תמורת משהו שאחותן הקטנה רצתה מאוד.

לוסינדה השתנקה כשכמויות מים אדירות נשפכו מדמותה האדירה של אורסולה וניתזו על פניהן מוכות יראה. האוזניים שלהן כמעט התפוצצו מקול צחוקה הרועם של מכשפת הים.

"אני כל כך שמחה לראות אתכן, אחיות. באמת עבר יותר מדי זמן."

אורסולה רכנה לעבר האחיות המשונות כדי שתוכל לדבר איתן בגובה העיניים. הן באמת מרשימות, חשבה לעצמה.

אבל קצת יותר מדי יופי ולא בפרופורציות הנכונות.

ידיה של אורסולה נמתחו לצדדים כדי לחבק את כל השלוש יחד. האחיות מיהרו לחיקה ונרגעו כשהבינו שאורסולה לא כועסת עליהן.

"אני רואה שאת עונדת את המתנה שלנו," אמרו האחיות ביחד, כשהבחינו בשרשרת הקונכייה המוזהבת שאורסולה ענדה על צווארה. הן חששו שהיא תכעס אם תגלה שהשרשרת אוחסנה במזווה שלהן במשך כל התקופה הזאת.

אורסולה צחקה, הפעם בגלל קולן הצורם של האחיות והנוצות השמוטות וספוגות המים שבשׂערן השחור.

"תודה לכן, חברותי היקרות. אבל תהיו חייבות לספר לי, מתישהו, איך הצלחתן לקחת בחזרה את השרשרת מאחי. או שזאת היתה קירקה? לא שאלתי אותה כשהיא הביאה לי אותה. ואיפה קירקה באמת? אני מופתעת שהיא לא כאן, איתכן."

קירקה.

רק לשמע שמה הרגישו האחיות כאילו סכינים ננעצו בלִבּן. היא בעצם היתה הסיבה שלוסינדה ביקשה את עזרתה של אורסולה. קירקה היתה הסיבה שהאחיות בכו בלי הפסקה וזעקו לשווא את שמה אל תוך החשיכה, בתקווה שסוף־סוף תחזור בשל תחינות הסליחה שלהן. קירקה לא נענתה לקריאות של אחיותיה, ולכן הן ביקשו את עזרתה של מכשפת הים. אבל מובן שאורסולה תדרוש משהו בתמורה, כפי שעשתה תמיד.

היא אהבה לעשות עסקאות.

לוסינדה דיברה ראשונה. "קירקה, אהובתנו, הסתלקה..." שמלת הסאטן האדומה שלה היתה מוכתמת בדמעות. עיניה, בדיוק כמו העיניים של אחיותיה, היו מרוחות באיפור שחור כפחם, שנזל במורד לחייה לאחר שעות ארוכות של בכי.

"היא כל כך כועסת עלינו! היא הלכה למקום שאליו הקסמים שלנו לא יכולים להגיע," המשיכה רובי.

היבבות העזות של מרתה כמעט שלא איפשרו לה לדבר. "לכן פנינו אלייך, אורסולה. אנחנו רוצות לראות שוב את אחותנו הקטנה."

אורסולה שאלה את השאלה המתבקשת: "ניסיתן לזמן אותה, יקירות? לאחת מהמראות המכושפות שלכן?"

האחיות שוב פרצו בבכי.

"היא ככל הנראה הטילה כישוף שמונע מאיתנו לזמן אותה!" עיניה העצובות והבולטות של מרתה, בדיוק כמו אלה של אחיותיה, התמלאו בצער ובחרדה.

אורסולה הבינה שהן באמת מפחדות. היא לא יכלה להיזכר שראתה אי־פעם את חברותיה במצב כזה — מלאות חרטה ומוכות יגון. "אני מבטיחה לך, מרתה, שאעזור לכן למצוא את קירקה. אני מבטיחה לכל אחת מכן, יקירותי, שתראו שוב את אחותכן הקטנה."

ואז אורסולה חייכה את אחד החיוכים המופלאים שלה — חיוך שהפך לאִטו למשהו קצת פחות נלהב בזמן שעטתה על עצמה צורה אנושית וחיבקה חזק את מרתה המתייפחת. היא ידעה שהאחיות יעשו וייתנו הכול כדי לראות שוב את קירקה, וככל שרצתה לעזור להן — וברור שתשמח לסייע — היא גם לגמרי במקרה היתה זקוקה לסוג הקסם הייחודי והבלעדי של האחיות המשונות בתמורה לטובה שתעשה עבורן.