איך לחשוב כמו סטיב ג’ובס

כאשר סטיב ג'ובס נפטר בשל סיבוכים הקשורים לסרטן הלבלב ב-5 באוקטובר 2011, החדשות התקבלו בפרץ של יגון חסר תקדים בהיסטוריה של קהילת התעשייה והעסקים. זה היה האייטם המרכזי בערוצי החדשות בטלוויזיה וברדיו ברחבי העולם. הידיעה מילאה את עמודי השער של עיתונים וכתבי עת רבים מספור.

על ג'ובס נכתבו שבחים בכמויות עצומות בפורומים באינטרנט וברשתות החברתיות; רק בסין לבדה נכתבו עליו 35 מיליון שבחים. דמויות מפתח בעולם הפוליטיקה, העסקים והבידור הוציאו הצהרות אבל על מותו והיללו את חייו המרשימים. זה היה סוג התגובות שלהן זכו עד אז רק סמלי תרבות כגון הנסיכה דיאנה, או הזמרים והשחקנים האהובים ביותר. עם זאת, לא היה מפתיע כל כך שג'ובס עורר תגובה כזאת, כיוון שחייו ופועלו השפיעו - וממשיכים להשפיע - באופן יוצא דופן על החיים של כולנו.

אינכם צריכים להיות משתמשי מקינטוש, מכורים לאייפוד או מעריצים מושבעים של האייפון כדי להיות מושפעים מעבודת חייו של ג'ובס. לא מוגזם לומר שכל אותם גופים שהוזכרו לעיל - החדשות באמצעי התקשורת השונים, עולם הבידור, האינטרנט, הפוליטיקה או העסקים - היו נראים היום אחרת לגמרי ללא ההשפעה של סטיב ג'ובס, כיוון שהוא לא רק צייד כל אחד מהמגזרים האלה בכלים ששינו את צורת העבודה שלהם, הוא גם שינה את הגישה של החברה כלפי הדרך שבה אנו מתייחסים לטכנולוגיה ועושים עסקים. ציוץ אחד שרץ בטוויטר סיכם באופן מושלם כיצד העולם שלנו הוגדר מחדש על ידי שלושה תפוחים: "התפוח שחוה אכלה, התפוח שנפל על ראשו של ניוטון והתפוח שסטיב ג'ובס ייסד."

"אין עדות גדולה יותר להצלחתו של סטיב מעצם העובדה שכל כך הרבה אנשים בעולם התעדכנו על מותו דרך המכשיר שהוא המציא."

ברק אובמה

הדבר הבולט ביותר בשבחים שזכה להם ג'ובס היה שמיליוני אנשים שמעולם לא באו אתו במגע אישי, הרגישו קשר חזק אליו. כולם היו חברים ב"צוות ג'ובס", כל אחד תרם תרומה משלו למה שג'ובס ייצג בעיניו. בעבור חלקם הוא היה פשוט גאון: ממציא, חדשן, פורץ גבולות ואיש חזון. לאחרים הוא היווה השראה: אדם שידע לזהות רעיון טוב, להפוך אותו למשהו גדול ואז למכור אותו בהצלחה חסרת תקדים.

בעבור אלו שלא נשבו בקסמיו, סטיב ג'ובס היה בריון, סמל של תרבות הצריכה וגנב של רעיונות של אחרים. לכל ההשקפות האלה יש לפחות מידה של לגיטימיות. גם אם הוא היה אדם גדול, הוא לא בהכרח היה תמיד אדם טוב. עם זאת, אין כל ספק הוא שהוא אכן היה יחיד במינו.

יחד עם סטיב ווֹזְנִיאַק, הוא חולל מהפכה בעסקי המחשבים האישיים. דבר זה לבדו היה יכול להעניק לו דריסת רגל משמעותית בהיסטוריה של המאה העשרים. למעשה, למשך זמן מה נראה היה שזו אכן תהיה התרומה הגדולה ביותר שלו. אבל אז התחיל הגל השני שלו: מאמצע שנות התשעים הוא שינה את תעשיית סרטי האנימציה בקולנוע בכך שהעניק לחברת פיקסאר כנפיים. באותה עת, ככל שהמאה הקודמת הלכה והסתיימה לקראת בואה של מאה חדשה, הוא פתח תקופה של יצירתיות כמעט פלאית בחברת אפל. מחשב ה-iMac עורר מחדש את העולם הרדום של המחשבים האישיים, וזמן קצר אחריו הופיעו גם ה-iPod, שהפך את עולם המוזיקה על פיו, ה-iPad , שלצד הישגים אחרים שינה במידה רבה את הדרך שבה אנחנו קוראים (דבר שלא עלה על הדעת כלל עשר שנים קודם לכן), וה-iPhone, שבעבור רבים מן המחזיקים בו, הפך להיות "חיים שלמים בכיס".

אפשר לטעון שההישג הגדול ביותר של סטיב ג'ובס לאורך הקריירה המרשימה שלו היה להפוך כל דבר "חנוני" לאופנתי וסקסי. הוא דיבר אל ה"גיק" שבכל אחד ואחת מאתנו וגרם לנו לחוות את הרוח ההרפתקנית המפעמת בנו. הוא גם הבין שאם ברצונו להיות חדשני ופורץ גבולות, עליו לטעות לעתים לאורך הדרך. כפרפקציוניסט-על הוא קיבל זאת בתנאי שילמד להשתמש בכל פיסת מידע וניסיון כדי להבטיח תוצאות טובות יותר בפעם הבאה. ובמילים שלו: "לפעמים כשאתה מחדש או ממציא, אתה עושה טעויות. הדבר הטוב ביותר הוא להודות בהן מהר, וללמוד מהן איך לשפר את החידושים האחרים שלך."

בבסיס כל עבודתו של ג'ובס הייתה האמונה בעשיית הדברים הפשוטים כמו שצריך. כמובן, הוא הבין שהמוצרים גם צריכים להיראות יפים ומושכים, כפי שאמר בריאיון למגזין פורצ'ן בשנת 2000: "יצרנו את הכפתורים על המסך כך שייראו כל כך טוב שבא לך ללקק אותם." אבל יחד עם זאת הוא ידע שגם אם יפתח מוצר מלוטש ובעל מראה שאי אפשר לעמוד בפניו, הוא לא יהיה שווה כלום אם לא יעבוד כמו שצריך. על כך הוא אמר ב-2003: "עיצוב זה לא רק איך המוצר נראה ומרגיש. עיצוב זה גם הדרך שבה הוא עובד."

כמפתחם של מוצרים שקבעו את פני התקופה, מוצרים שכל אחד חייב שיהיו לו, סטיב ג'ובס לא היה רק פורץ דרך בעל מגע זהב, אלא למעשה אדם שכתב מחדש את כל ספר החוקים. הייתה לו כוונה, במילים שלו, "להשאיר חותם על העולם".

מבחינה זו, הוא היה הצלחה מסחררת. אז בואו נצא למסע בעקבות הדברים שג'ובס אמר ועשה - לרוב דברים מוערכים מאוד אך לפעמים פחות - וניכנס אל תוך מוחו של איש יוצא דופן זה.