איך לתפוס מיליארדר

זו היתה אהבה ממבט ראשון.

"מעולם לא ראיתי משהו יפה יותר," אמרה קארה כאשר הביטה דרך חלון הראווה של חנות הנעליים האופנתית ברחוב צ'אפל.

"את חייבת לקנות אותן," הסכימה גרייסי, אפה דבוק אל החלון.

"הן מיותרות לגמרי. לא נחוצות כלל."

"אז תהיי ריקנית, כל עוד את מספיק צעירה כדי שזה ייחשב לתכונה מקסימה."

"אבל זה עיצוב של קייט מאדן!" הטעימה קארה, מקווה שלפחות תשמע טיעונים שיניאו אותה מרכישה נמהרת כזו.

"אז?"

"אז הן עולות יותר ממה שאבא שלי נהג להרוויח בשבוע!"

גרייסי הסתובבה אליה. "זו הסיבה המוזרה ביותר ששמעתי מעודי לא לקנות משהו בכסף שהרווחת בעבודה קשה. אפילו מפי קארה, מלכת החסכנים."

קארה החליטה שעדיף להמשיך להתרכז בנעליים.

"וכמה את מרוויחה בשבוע?" שאלה גרייסי כאילו דיברה עם תינוקת בת שנתיים.

"יותר מאבי," הודתה קארה.

"זהו!" גרייסי אחזה בזרועה של קארה וסובבה אותה כך שעמדו פנים-אל-פנים, והנעליים נצצו בזוויות העיניים שלהן. "אין לך ברירה. זה רציני. אנחנו לא מתעסקות כאן עם סיכות ביטחון ומוס לשיער במחסנים נידחים, בעיצוב דוגמניות רעבות לירחונים. לא מדובר כאן במציאת בגדי מעצבים במחירי מרתף. אנחנו מדברות על כרטיסי אשראי זהובים. על לימוזינות. זו טלוויזיה!" גרייסי פשטה את ידיה לפניה כאילו הצביעה על העתיד. "את רוצה לעשות רושם ואלה הנעליים שיעזרו לך בכך."

מבטה של קארה נמשך באופן לא רצוני אל היצירות המרהיבות שעמדו על כן קטיפה שחור. הנעליים היו אלגנטיות, אדומות, עשויות סאטן רקום, והיו להן עקבים שאפשר היה לעשות בהם שימוש כנשק קטלני במקרה הצורף. בשתי מילים, הן היו בלתי נשכחות.

"ותחשבי," אמרה גרייסי, מניחה את ראשה על כתפה של קארה בזמן שחזרה להביט בנעליים הגזעיות ביותר שראו מעודן, "אם לא תשיגי את העבודה, אז לפחות יהיה לך זוג נעליים הורסות שינחמו אותך."

קארה הנהנה. העניין היה שהיא חייבת להשיג את העבודה. היא תהיה בת עשרים-ושבע בעוד חודשיים, בגיל בו היה אביה כאשר פשט רגל בפעם הראשונה, ואם תרצה להשלים את תוכניותיה הרציניות בנוגע לבניין הדירות סיפורי סט. קילדה, אזי זו הדרך היחידה לעשות זאת, זולת זכיה בלוטו.

וזה חייב להיעשות. אין אפשרות אחרת. הנכס הזה יהיה שלה. כל לבנה. כל רעף. כל גרגר אבק. רק אז היא תהיה חופשיה מהתחושה הבלתי פוסקת שאחת הלבנים האלה נמצאת בתוך חזה.

גרייסי צדקה. העובדה שקארה נודעה לשמצה במציאת בגדים ישנים בחנויות יד שניה לא תקדם אותה במקום אליו היא מנסה להגיע. הטלוויזיה עוסקת בדברים חדשניים, לא בחסכנות. ואם היא רוצה לזכות במשרה בעלת שכר גבוה כסטייליסטית של הכוכבת הגדולה ביותר שקמה לטלוויזיה האוסטרלית, אז עליה להיות בלתי נשכחת בעצמה.

"אתה עובד עלי!" אמר אדם, קולו תערובת של הלם וצחוק.

"לא," החזיר כריס בחיוך רחב. "אני אופיע בטלוויזיה כגורם המשיכה העיקרי בתוכנית שידוכים משלי."

צחוקו של אדם גווע ברגע בו הבין שזה לא עניין לצחוק. למרות שחברו ושותפו לעסקים היה גאון כאשר מדובר ביצירת תוכניות טלוויזיה חדשניות, הרי שהוא לא היה בדחן גדול.

"החוזה נחתם סופית הבוקר," אמר כריס.

אדם זינק מכסאו והתהלך בחדר. "הייתי שמח אם היית מספר לי קודם שאתה שוקל דבר כזה, כריס. היית צריך לדבר אתי קודם."

"לא, לא הייתי צריך."

אדם עצר ולטש עיניים בידידו. אבל כריס, שבדרך כלל נכנע לרצונו של אדם, החזיר לו מבט. זה ידרוש טיפול מסוים. "אתה העמדת אותי בראש הצד הציבורי של החברה, וככזה, אתה צריך להיוועץ בי בכל דבר שעלול לגרום לשינוי בתדמית של מהפכה אלחוטית."

"לא מדובר כאן בחברה," אמר כריס. "מדובר בי. לכן זה לא עסקך כראש אגף השיווק של מהפכה אלחוטית. אבל כידידי, רציתי שתדע."

"בסדר. עכשיו, כידיד שלך, אני אומר לך שזה הדבר המגוחך ביותר ששמעתי מעודי. תוכנית שידוכים טלוויזיונית? בחייך! אם אתה מחפש בחורה, אז אני אקח אותך לבילוי ואמצא לך מישהי. אני מכיר המון נשים שישמחו להתלוות לאחד הרווקים המבוקשים ביותר באוסטרליה."

כאשר כריס לא מש מעמדתו, אדם אחז בזרועו ומשך אותו אל הדלת. "מיליונים מהן נמצאות בעולם המציאות. אני יכול למצוא לך אחת בקרן הרחוב ברגע זה!"

כריס ניער מעליו את מגעו של אדם ואגרופיו נקפצו לצדי גופו. "אני לא רוצה איזו נערה שאוכל למצוא בפינת רחוב."

בראותו את מצוקתו של כריס, אדם חיכה שניה בניסיון לכבוש את דאגתו שיצאה מחוץ לשליטה. "לא לזה התכוונתי ואתה יודע את זה."

"אני רוצה אשה אתה אוכל לבלות את הרגעים השקטים שלי," הסביר כריס. "אני רוצה רעיה. אני לא רוצה מישהי שזרקת. הנשים שאתה יוצא אתן מייצגות בדיוק את ההפך ממה שכל גבר נורמלי ירצה ברעיה. כל גבר זולת אביך, כמובן. ואם כבר מדברים על יחסים, אז בוא נדבר על שלך."

אדם החליט להתעלם מהעקיצה הסופית הזו והתרכז בדברים בהם הוא רצה להתרכז. "אנחנו מדברים עליך, חבר, לא עלי, ואני טוען שאתה יכול להשיג כל מי שאתה רוצה. מאיפה כל זה צץ פתאום? למה עכשיו?"

כריס משך בכתפיו והתרכך מעט, כפותיו נפתחות עד שתלו ישרות לצדי גופו. "הגיע הזמן. אני עובד קשה מכדי למצוא מישהי בחוגי ההכרויות הרגילים. השנים חמקו בלי ששמתי לב. השנה ימלאו לי שלושים-וחמש."

"אני כבר בן שלושים-וחמש."

ההערה זיכתה את אדם בגבות מורמות.

"כריס, לפי איך שאתה מתנהג אפשר היה להאמין שאתה בגיל העמידה. אנחנו עדיין גברים צעירים, וכל החיים שלנו לפנינו."

"זה בדיוק מה שאני אומר. אני רוצה מישהי שאתה אוכל לחלוק כמה שיותר זמן מעכשיו ועד עולם כל עוד אני צעיר."

אדם הרגיש שנגמרים לו הטיעונים והטריד אותו לראות שכריס כל-כך בטוח בעצמו. כריס הנחמד, תמיד דבוק למחשב האישי שלו, יוצר פתרונות עסקיים מבריקים לחברת הטלקומוניקציה העכשווית והעולה שלהם, מחפש סיפוק מעבר לגבולות המוח החריף שלו. העולם בחוץ קורץ לו לפתע.

ולמרות מחאותיו באשר להשפעת תוכניותיו של כריס על תדמית החברה, לא זה מה שהפריע לאדם באמת. הוא היה מודע היטב לכך שהעולם הגדול והרע יכול לבלוע בחור טוב מזג ככריס.

"בסדר," אמר אדם, אוסף את כוחותיו, מתרכז בחברו הכסיל, "תסביר בבקשה למה אתה חושב שאתה צריך להשתתף בתוכנית שידוכים בטלוויזיה כדי למצוא רעיה?"

"מפני שזו הדרך היחידה להכיר נשים שאין להן מושג מי אני."

אדם נענע בראשו. "חזור שנית."

"המפיקים עשו מאמצים כבירים כדי לבחור שלושים נשים מכל רחבי אוסטרליה. שלושים נשים מצודדות, מצליחות, מעניינות שעברו מבחני התאמה רציניים. שלושים נשים שאין להן מושג מי הבעלים של מהפכה אלחוטית, ולכן אין להן מושג כמה אני שווה. הן יכירו אותי בזכות עצמי. כריס, בחור אוסטרלי פשוט. לא כריס גייר, הרווק האוסטרלי העשיר ביותר מתחת לגיל ארבעים."

את זה אדם הבין. כשני הבעלים הצעירים של חברת הטלקומוניקציה, אחת מאימפריות העסקים המתפתחות בקצב המהיר ביותר באוסטרליה, הוא וכריס נחשבו למציאה רצינית על ידי נשים בחוגים החברתיים בהם הסתובבו, נשים שידעו בדיוק כמה הם שווים.

ההערות הקודמות של כריס נטחו במוחו. אז מה אם הוא יצא עם נשים נוטפות יהלומים ויומרות רציניות, בדיוק כמו אלה שגרמו לאביו להפסיד את כל כספו פעם אחר פעם? ככה לפחות אין סיכוי שהוא יטעה ברגשותיו ביחס לאף-אחת מהן ולכן לעולם לא ייכנע לגורל דומה. ולא היתה לו שום כוונה להניח לחברו הנאיבי והטוב ליפול למלכודת דומה. בעיקר של בחורה נבערת מדעת שנבחרה על ידי מפיקי טלוויזיה שאין בראשם דבר זולת הרייטינג.

"אני בדרכי לתחנת הטלוויזיה ברגע זה. אתה בא אתי? לא תזיק לי קצת תמיכה מוסרית, אם זה בסדר מבחינתך," אמר כריס בזמן שהניח את מקטורנו על כתפו ופנה אל הדלת.

"אני בא, בהחלט," אמר אדם. "אבל רק כדי שבנסיעה לשם אוכל לעשות הכל כדי לשכנע אותך לצאת מזה."

"בסדר, אבל אתה לא נכנס אתי לפגישה," אמר כריס. "אתה חתיך מדי. הם ישכחו ממני בשניה ויעשו הכל כדי לקחת אותך במקומי."

"אל תדאג, חבר," לאט אדם. "אני לא אכנס לנעליך בעד שום הון שבעולם."

קארה בדקה את הגלוס שעל שפתיה בראי הקטן שלה בפעם השלישית במהלך הנסיעה במונית.

היא לבשה בגדים שמרניים, שכן שיערה שכך ירצו להלביש את הבחור שלהם. היא לבשה שמלת מעטפת יד שניה עשויה בד שחור ותכשיטי כסף עתיקים ופשוטים. תספורתה הקצרה והמתולתלת אפשרה לה להסיט את שערה מפניה ולעגן אותו בפרח היביסקוס אדום גדול, ואיפורה היה עדין, כדי ששום-דבר לא יסיט את תשומת הלב מנעלי קייט מאדן החדשות והאדומות שלה, שהיו יקרות מספיק כדי להפוך תשלומי משכנתא חודשיים למעמסה.

היא הרגישה כיצד הלבנה בחזה נעשית כבדה יותר כאשר נזכרה במחיר ששילמה תמורת הנעליים. אבל אם תשיג את העבודה הזו זה לא יהיה חשוב – היא תהיה חופשיה לגמרי. ואת זה היא צריכה להזכיר לעצמה כל הזמן.

היא סגרה את הראי, קפצה שפתיים וגילתה שנהג המונית מתבונן בה בראי האחורי שלו. היא שלחה לעברו חיוך נבוך.

"פגישה חשובה?" שאל.

קארה נענעה בראשה. "ראיון עבודה."

"בתחנת הטלוויזיה? איזו עבודה? את קריינית או משהו?"

"לא, בכלל לא. אני מקווה לקבל עבודה באחת מתוכניות השידוכים החדשות האלה. אני אפילו לא יודעת מה שם התוכנית. הכל מאוד חסוי, למעשה."

היא זינקה קדימה במושבה כאשר הוא לחץ על דוושת הבלם בפתאומיות.

"באמת?" אמר הנהג. "את תהיי אחת מאותן בנות בביקיני שיושבות כל היום בג'קוזי?"

"אלוהים, לא!" קראה. "אני אהיה מאחורי הקלעים. אני רוצה לקבל עבודה כסטייליסטית של המשתתף הראשי בתוכנית."

"אה," אמר הנהג לפני שחזר להתרכז בכביש. נראה שג'קוזי וביקיני היו יותר העניין שלו.

הוא עצר במהרה לפני בניין הבטון הישן שהחזיק את אולפני הטלוויזיה. קארה קפצה החוצה והושיטה לו כסף דרך החלון לצדו.

"בהצלחה," אמר הנהג. "ואני אחפש אותך על המסך הקטן."

הוא בחן אותה וקארה ידעה שאינו מאמין לה לשניה ושהוא היה שמח לראות אותה בביקיני. למרות שידעה שהיא נראית יותר כרקדנית בלט מאשר כמועמדת טבעית לדוגמניות בע"מ היא הסמיקה בכל זאת בהשפלה כאשר הוא משך בכתפיו קלות כאילו רצה להגיד שכבר ראה דברים טובים יותר.

קארה מתחה את השמלה שנולדה מחדש, טפחה קלות על תלתליה, התנשמה עמוקות ונכנסה פנימה.

אדם ישב במבואה של הקומה העליונה של תחנת הטלוויזיה ופקק את פרקי אצבעותיו.

הוא יכול היה לחכות במכונית. הוא היה יכול לטייל לאורך חלונות הראווה ליד תחנת הטלוויזיה. הוא יכול היה לנצל את ההזדמנות שנתנה לו כמה רגעי פנאי ולעצור ולהריח את הפרחים בפארק הסמוך. אבל הוא לא עשה כן. הוא רצה להיות במקום בו כריס נמצא. ומאחר שכריס נלקח לפגישה בדלתיים סגורות, הרי שהמבואה היתה המקום הקרוב ביותר האפשרי מבחינתו.

לאחר שבילה שעה ארוכה במניית המרצפות של תקרת חדר ההמתנה הפתוח, אדם רצה לעזוב. ולקחת אתו את כריס. אם היה אפילו רמז, ולו הקלוש ביותר, לכך שכריס מוכן לשנות את דעתו, אדם רצה להיות שם כדי להיאחז בו ולהחזיר אותו לעולם המציאות של מחירי מניות וטכנולוגיות חדשניות. עולם מדיד שאין בו העמדות פנים שהנך מי שאינך.

כך שאדם חיכה קרוב למקור, פרקי אצבעותיו מתפוקקים, עיניו תרות אחר כל תנועה בסביבתו.

קארה בחנה את בבואתה בדלתות המעלית.

היא הרימה את ידה כדי לטפוח על שערה. היא היתה מרוצה לראות שגוני הקרמל החדשים בשערה החום העניקו רמז מדויק לתחכום שאותו ביקשה להציג. הפרח האדום הענק שהחזיק את שערה היה מהודק במקומו אבל היא התקינה אותו למרות הכל. כל-כך יתאים לה שהפרח ייפול משערה ויתלה בזווית נוראה כל היום בלי ידיעתה, ושתבונתה, כישוריה והגוונים החדשים בשיער ייעלמו מאחורי החזות המביכה לעתים שלה.

חבריה הטובים ביותר קראו לה "קארה הקלאסית" מפני שתמיד היתה כל-כך מאורגנת, אבל זו היתה גם חצי בדיחה, מפני שכולם ידעו מה נדרש ממנה כדי להגיע לזה.

היא הביטה בנעליים הבלתי נשכחות שלה בחיפוש אחר תמיכה מוסרית. היא נזקקה לכל כוחות הריכוז שלה כדי להישאר זקופה, שכן הן היו כל-כך גבוהות ומעודנות. והיא היתה מאלה שצריכים להרים את כפות הרגליים כדי לא למעוד כאשר הם יחפים.

המעלית עצרה בקומה העליונה ובטנה נפלה. ברגע האחרון עצמה את עיניה, הצמידה את עקבי נעליה והשמיעה משאלה למי מהפיות הטובות המקשיבה עכשיו.

"תני לי את המשרה הזו ואני לא אבקש יותר שום-דבר לעולם."

דלתות המעלית נפתחו, כמו גם עיניה, והיא יצאה החוצה, נעליה האדומות הבלתי נשכחות מובילות אותה.

אדם הרים את עיניו כאשר שמע את רחש המעלית.

אשה יצאה, צועדת כמו רקדנית בלט: ראשה זקוף, כתפיה מתוחות לאחור, במכוון, כאילו החזיקה על ראשה ספר ולא רצתה שהספר ייפול.

האשה הזו היתה מספיק מושכת כדי שאדם יפסיק לפוקק את פרקי אצבעותיו ויניח לידיו לנוח על פני גב הספה.

היא עצרה מחוץ למעלית ובחנה את הרישומים של העובדים, גוהרת מעט ממותניה ומעלה, מספקת לאדם נוף נחמד מאוד של... נוף נחמד מאוד. מרוצה לכאורה מהעובדה שהיא במקום הנכון, היא פסעה לעברו.

רק כאשר התקרבה הוא הבחין בעדות לחששות. היא בלעה את הרוק יותר מדי פעמים, עיניה נעו לכל עבר כאילו קטלגה כל מה שנמצא שם, פרקי אצבעותיה הלבינו למול התיק השחור החלק שהחזיקה בידיה כאילו היה חבל הצלה.

מבטה נע לבסוף לעברו.

היא הצליחה להציג חצי חיוך, שפתיה המלאות והחלקות התעקלו בצד אחד, מדגישות את החיוך הקטן והסקסי ביותר לאורך לחי חיוורת אחת.

"סליחה," אמרה בקול צרוד ומקסים, "אבל כאן מחכים לבחורים מ...?" היא עשתה אתנח, פיה נסגר בהבעה מלבבת בזמן שחיפשה את המילים. "אני אפילו לא יודעת איך קוראים לזה. תוכנית ההיכרויות החדשה?" קמט מודאג הופיע מעל אפה הקטנטן בזמן שחיכתה לתשובתו.

"זה המקום," אמר, מושך את עיניו מהקמט אל עיניה הממצמצות. ירוקות, זה צבען, ומגנטיות. כמו עיני חתולה.

"אוה, תודה לאל," אמרה ויד דקיקה נעה אל חזה בזמן שעיני החתולה חזרו למצמץ. "היה לי נורא קשה לגלות לאן ללכת. נראה שהכל כל-כך סודי, שרוב העובדים בבניין לא יודעים על זה כלום. אבל אחרי מאמצי המרובים, אני משוכנעת שעכשיו כולם כבר יודעים."

היא התיישבה על הספה ממול, זקופת גוו, התיק עדיין מוחזק בידיה.

"באת הנה לראיון?" שאל.

"כן. ואני לא מאמינה כמה אני עצבנית. מעולם לא עשיתי משהו כזה בעבר."

נכון לשאול כמו מה בדיוק? לפתע התחוור לאדם שהאשה הזו עשויה להיות אחת מהשידוכים של כריס. והמחשבה הבלתי מבוקרת הראשונה שלו היתה שכריס בר מזל. אדם נע על מושבו, לפתע מרגיש אי-נוחות בחברתה של האשה המבעבעת הזו.

ואז נזכר גם שאף-אחת מן הנשים אינה יודעת את מי היא עומדת לפגוש בתוכנית. סתם בחור, איזה לוזר שמחפש לעצמו אשה. לא חברו כריס; גבר מתוק ומיליארדר.

אבל המוזר היה שהאשה הזו נראתה מתוקה בעצמה. נערה מתוקה עם עיניים שדורשות מבט נוסף ופה שמתחנן לנשיקה.

אדם נענע בראשו כדי לטהרו ממחשבותיו העכורות. מה זה משנה שהיא ממש מושכת? הוא מתעניין בה רק בגלל הנזק שהיא עלולה לגרום לכריס.

זה היה מנגנון הגנה. זה הכל.

כריס היה נחמד מכדי לדעת מה טוב בשבילו ותפקידו של אדם לדאוג לו. הוא חייב לו את זה. אם לא הכל.

דלת המשרדים נפתחה וטיפוס של מפיק אופנתי וצעיר, בבגדים מקומטים ויותר מדי ג'ל בשיער, הוציא את ראשו החוצה.

"קארה מרלו?"

חברתו של אדם קמה.

"אני."

"נהדר," אמר הבחור בחיוך מעודד. "בואי."

האשה ירתה לעבר אדם מבט פרידה שכלל חיוך סקסי נוסף. "תאחל לי הצלחה."

הצלחה פירושה שתוך כמה ימים הפנים המתוקים והרעננים האלה והאשה המצודדת הזו יוכלו לצאת עם חברו הטוב ביותר. הוא גילה שכל מה שהוא יכול להגיד זה, "לכי תראי להם."

קארה הלכה בעקבות הברנש הצעיר, ששמו היה ג'ף, דרך מבוך של מסדרונות וחדרונים אל משרדו בתוך קרביה של הקומה העליונה של תחנת הטלוויזיה.

"שבי," ציווה.

היא התיישבה.

"קפה?"

"אה, לא, תודה." כשקפאין בעורקיה היא תזנק מהקירות תוך זמן קצר.

"אני לא כל-כך טוב כמוך," אמר ג'ף ונופף לעברה בספל הריק שלו. "אני כבר חוזר."

קארה ישבה זקופה על הכסא הפשוט בזמן שחיכתה לשובו של ג'ף. היא הביטה בנעליה האדומות, שנצצו לעברה. ומצמצה. ג'ף צעד לפניה כל הזמן והיא היתה בטוחה שלא הסתכל ברגליה אפילו פעם אחת.

אבל הבחור במבואה הסתכל בהן. היא היתה בטוחה בזה. למעשה, היא היתה בטוחה שהוא תיעד לעצמו כל סנטימטר מגופה, כה עז היה מבטו. היא התקשתה לשמור על זקיפות קומה בחברתו. נעליים חדשות או לא. גבר כזה יכול לגרום לברכיה של אשה להתמוטט תחתיה בלי לנסות אפילו.

היה לו שיער כהה גלי, עיניים כחולות עזות מבע, מבנה מוצק, ידיים שנראו כאילו הן מסוגלות לנגן בפסנתר ולהחליף נורת חשמל. הוא היה חתיך וחצי. היא תהתה לרגע מה הוא עושה שם, ממתין במבואה בה נאמר למשתתפים בתוכנית הסודית החדשה לחכות.

אולי הוא הרווק? זה שתצטרך לסגנן? היא דמיינה אותו בחליפה המושלמת שלו עם הנעליים המבריקות והתספורת היקרה. אם הוא האחד, אז העבודה שלה תהיה מיותרת. היא תצטרך לעתים ליישר את העניבה שלו ולהעביר את ידיה בשערו רגע לפני שהמצלמות יתחילו לצלם.

המחשבה על קרבה כה גדולה אל הגבר המסוים הזה גרמה לה לפתע לאי-נוחות. היא נעה על כסאה ואז צחקה בקול. איזה צורך יש לגבר כזה בתוכנית היכרויות? הוא היה עוצר נשימה. הטיפוס החזק והשקט. היא דמיינה גל של אימה מתנוצץ מהעיניים הכחולות האלה לשמע הרעיון.

פעמון אזעקה החל לפעול במקום כלשהו בבניין וקארה חזרה אל ההווה וזכרה שהיא אמורה להתכונן לראיון העבודה החשוב ביותר בחייה. בזה היא צריכה להתרכז, לא לחלום בהקיץ על הגוון המדויק של עיניו הכחולות של איזה זר. אבל מובן שהיא חשבה עליו רק בגלל שהוא יוכל לתת לה את התמריץ הכלכלי הנחוץ לה.

זה היה מנגנון הישרדות. זה הכל.

מוחה התבהר והיא ראתה שנעליה האדומות עודן מבהיקות לעברה. עליה לחשוב על דברים חשובים מאוד ברגע זה ולא על הכרות חטופה עם הגבר הנאה שם. עליה לעשות רושם גדול על ג'ף.

היא הצליבה את רגליה לצד אחד אבל נעליה היו חבויות עדיין, אז היא הצליבה אותן בכיוון השני.

היא לא שמעה אפילו את ג'ף בשובו כך שכאשר סובבה את רגלה הימנית מעל השמאלית, היא נתקלה בחלק העליון של הירך של המסכן. ספל הקפה שלו עשה היפוך לאחור מעל שולחנו, מתיז קפה בהיר על הכל בדרכו. ה"אוף" המתלווה לאירועים פרץ מפיו של ג'ף ואמר לה שהמהלומה לא היתה קלה. היא זינקה על רגליה, מתירה את סבכן.

"ג'ף, אני כל-כך מצטערת! הנה, שב, בבקשה."

היא לקחה את ג'ף אל השולחן שלה, ואז הושיטה את ידה אל השולחן שלו והעמידה את הכוס, כאילו שזה ישנה משהו.

"אתה בסדר?" שאלה, תשומת לבה מתמקדת בבחור שהחזיק בידיו את היציבות הכלכלית שלה. ברגע זה הידיים הללו היו תחובות בין רגליו.

"האם פגעתי בך חזק? איך אני יכולה לעזור?"

הוא חיכה כמה שניות עד שהתעשת ואז אמר, "מתי תוכלי להתחיל?"

"להתחיל מה?" שאלה, לפתע מודאגת שמא הוא מתכוון לעזרה שהציעה לו.

"המשרה. העבודה. התוכנית."

"העבודה שלי?" שאלה קארה, קולה המצווח מביע את הסקפטיות שלה.

"כן," הבטיח ג'ף, נשימתו חוזרת לנורמלי.

"אתה לא רוצה לראות את תיק העבודות שלי?"

"אין צורך. ראינו מה את יכולה לעשות וקיבלת המלצות מעולות מאלה שעבדו אתך, כולל מאיה רמפלינג מהירחון פרש, שחושבת עלייך, ואני מצטט, 'מתנה משמים', ושלעזרתה ודאי נזדקק לצורך שיווק התוכנית בשלב מאוחר יותר. וזה מספיק בשבילנו."

קארה הסתובבה על המקום אבל היתה צריכה לייצב את עצמה כנגד השולחן כאשר נעליה איימו להתמוטט תחתיה.

"אז, את שלנו?"

"כולי שלכם, ג'ף. אני שלך עכשיו."

הצעיר הרים את עיניו אליה וזיק של חיוך הופיע על פניו. קארה סגרה את פיה וחיכתה לתגובה הגיונית בהחלט לניסוח הבלתי מוצלח שלה, אבל במקום, מבטו נשלח שוב אל הרצפה והוא נענע בראשו.

"חתיכת נעליים, מיז מרלו. וכואב לי לדמיין מה הן היו עלולות לעשות לי אלמלא נתנו לך את המשרה הזו."