אלהא דמאיר ענני

תלמידיו של רבי מאיר בעל הנס

תלמידים רבים היו לרבי מאיר בעל הנס, ביניהם: רבי אפרים מקשאה, רבי מתיא בן־חרש, רבי סומכוס, רבי שמעון בן־אלעזר, רבי שמעון בן רבי יהודה ורִבי יהודה הנשיא. רבי מאיר זכה להעמיד תלמידים גדולי עולם.

***

צריך לדעת, כשלומדים בקדושה וטהרה, בכל פעם שאנו מזכירים את שמו של צדיק, חכם, תנא או אמורא — אנחנו מורידים את האור שלו וכוחו עלינו, כי הרי שפתותיהם דובבות בקבר ונעשה להם נחת־רוח והם לא נשארים חייבים.

שפתותיהם, אל תקרא שושנים אלא ששונים. שפתותיהם דוברות בקבר והם עומדים מליצי־יושר עלינו.

בזכות כל הצדיקים שהזכרתי עד עכשיו וזכות כל אלו שאזכיר בהמשך השיעור, בעזרת השם יתברך, זכותם תגן עלינו ועל כל ישראל. אמן!

***

רבי אפרים מקשאה

רבי אפרים מקשאה היה אחד מתלמידיו של רבי מאיר, והוא דרש בשם רבו: מה ראה עובדיה להתנבא על אדום? אלא דווקא עובדיה שהיה גֵר אדומי, הוא היה מסוגל יותר להתנבא על אדום, וכפי שהפתגם אומר: ״מניה וביה אבא ניזיל ביה נרגא״. כלומר מתוך היער עצמו לוקחים עץ לעשות ידית לגרזן כדי לכרות את עצי היער. ורצה לומר מאדום עצמם יצא עובדיה כגֵר שינבא על האדומים.

רבי סומכוס

רבי סומכוס היה תלמידו של רבי מאיר והוא נזכר הרבה בגמרא. עליו אומרת הגמרא:

רבי סומכוס היה אומר על כל דבר של טומאה ארבעים ושמונה טעמים. יכל לומר ארבעים ושמונה טעמים למה הדבר הזה טמא? וגם ארבעים ושמונה טעמים למה הדבר הזה טהור?

הוא ירש את הכוח הזה מרבי מאיר, כי כך גם היה טבעו של רבי מאיר בעל הנס — היה יודע לטהר את השרץ מדין תורה, בארבעים ושמונה טעמים טהור וארבעים ושמונה טעמים טמא.

זאת אומרת, כתוב במדרש תהילים:

תלמיד ותיק היה לרבי עקיבא והוא רבי מאיר. מה הכוונה יכול לטהר את השרץ? — היה לו כוח הפלפול והלימוד, שאם תביא לפניו אפילו בשר וכל דבר אחר, אז הוא מסוגל מהלימוד שלו להעמיד את הדבר והיה מביא לך ארבעים ושמונה פלפולים וראיות: איך זה טהור ואיך זה טמא?

ועם כל זאת, גדולתו היא שהשתמש באמִתתה של תורה ולא הסיט את התורה כמו שהוא רצה, אלא הכניע את דעתו, עם כל רמתו הגדולה וכל הפלפול הגדול — מה התורה מבקשת? ולא לבוא ולהתאים את התורה אליו, אלא את עצמו אל התורה.

רִבי יהודה הנשיא

אחד מתלמידיו המובהקים של רבי מאיר היה רִבי יהודה הנשיא, מחבר כל השִשה סדרי משנה הקרוי רִבי. וכך אומר רִבי יהודה הנשיא בגמרא מסכת עירובין:

אמר רִבי: ״זה שאני חד וחריף יותר מכל האחרים, משום שפעם אחת ראיתי את רבי מאיר מאחוריו. אילו ראיתי אותו מקדימה הייתי חד יותר, שנאמר: ׳וְהָיוּ עֵינֶיךָ רֹאוֹת אֶת מוֹרֶיךָ׳.״

מה משתבח רִבי יהודה הנשיא: ״למה אני כל־כך חריף וזכיתי למעלה כזאת גדולה? — כי ראיתי פעם אחת את העורף של הצדיק רבי מאיר, אבל לא ראיתי את הפנים.״

כתבו המפרשים, כותב בספר תורת חיים: רש״י הרי פירש:

היה יושב אחריו בשורה בבית־המדרש, וכשישב אחריו אז ראה את העורף ולא ראה את הפנים.

אבל יש שפירשו שהסיפור קרה אך ורק פעם אחת בחיים שהזדמן לו לראות אותו מאחורה.

מסופר בירושלמי, מסכת ביצה:

רִבי יהודה הנשיא עשה חתונה לשמעון בנו וכולם עם הידיים היו מטפחים. לא עם הידיים בצורה רגילה, אלא בשינוי היו מטפחים ומוחאים כפיים, וזה היה בשבת, שבת חתן שרִבי יהודה הנשיא עשה לבנו שמעון.

רִבי יהודה הנשיא היה תלמידו של רבי מאיר ורבי מאיר עבר שם מהרחוב והוא ראה ושמע את הקולות שמטפחים שם ידיים מאחור. אמר מילה אחת: ״מי זה שבא לחלל שבת, מה זה הותרה שבת?״ שתי מילים אמר והלך.

שמע את הקול הזה בתוך הבית רִבי יהודה הנשיא ואמר: ״מה זה, מי בא לצער אותנו פה.״

אמרו לו: ״בוא נראה.״

יצאו החוצה. רבי מאיר ברח ולא נשאר לעמוד שם. תוך כדי שברח, יצא לו מאחורה הצעיף מהעורף, וראה רִבי יהודה הנשיא את רבי מאיר מעורפו ולא ראה אותו מלפניו.

ועל זה שראה אותו פעם אחת בעורפו אמר: ״זה שאני מחודד יותר מכולם, כי פעם אחת ראיתי את רבי מאיר בעורף שלו ולא ראיתי אותו מכיוון פניו.״

***

בכתבה שהתפרסמה על אסתר איזנקוט, האימא של גדי איזנקוט, הרמטכ״ל ה־21:

גדי בן חמישים וארבע הטברייני, בנה של אסתר איזנקוט שמספרת שעד היום הוא מתייעץ עם רב בירושלים על כל מה שהוא עושה. רק יש לה בעיה אחת כי רצתה בן רב, ובמקום שיהיה לה בן רב קיבלה בן רמטכ״ל.

היא מספרת: כשהייתה בחודש השביעי להיריונה, פקדה את הקבר של רבי מאיר בעל הנס וראתה את רבי מאיר מאחוריו. רק את העורף, לא ראתה אותו מקדימה. אז אמר לה אבא שלה: ״כנראה שיהיה לך בן גדול.״

הבן אכן יצא רמטכ״ל — משהו גדול בצבא. והיא כואבת: ״יצא גדול, אבל למה לא נהיה רב?״

אם להיות רב־אלוף או להיות רב בישיבה, תלוי בבחירה של האדם. זה לא יעזור אם תראה את רבי מאיר. כלומר אם תהיה מנהיג וחכם, לזה יועיל האופן שראית את רבי מאיר מאחורה, אבל זה לא יעזור שתהיה רב. כי להיות צדיק או רשע, להיות אדם שומר דת או לא שומר דת, זה תלוי כבר בבחירה של האדם.

***

הגמרא מספרת לנו:

פעם אחת רִבי יהודה הנשיא יצא לשדה ביום שבת ולקח את הטלית עליו כשהיא לא לבושה כדרך הלובשים, אלא הייתה מקופלת עליו. כך הלך רִבי יהודה הנשיא.

עמד לפניו רבי יהושוע בן־זירוז שהיה נכדו של רבי מאיר מאישה שנייה ואמר לו: ״האם בדבר כזה רבי מאיר לא היה מחייב חטאת?״ רצה להשמיע לו: ״איך אתה הולך ככה, רבךָ, רבי מאיר, האם בדבר כזה לא היה מחייב חטאת?״

אמר לו: ״מה כן! רבי מאיר דיקדק עד כאן?״

מיד רִבי יהודה הנשיא הפשיל בשבת את הבגד, שלא ילך עם בגד מקופל, אלא ללכת עם בגד שטוח. להראות לך שאפילו בחומרות שהיה נוהג רבי מאיר, תלמידו רִבי יהודה הנשיא חשש לו.

ומכאן כלל גדול שעל כך הקדמתי: כל המשניות היום שלפנינו, כל סתם־משנה בכל שִשה סדרי משנה שבתורה שבעל־פה, כולם הם רבי מאיר, אפילו אם לא כתוב את שמו. משום שרִבי יהודה הנשיא קיבל קבלה מרבו רבי מאיר המקבל האחרון, וכל המשניות שיש לך בכל הש״ס (שִשה סדרי משנה) כולו, ולא כתוב שֵם אחר אלא כתובות בסתם, סתם־משנה — רבי מאיר. זאת גמרא במסכת סנהדרין.

אם פתחת משנה כלשהי בכל מסכת ולא כתוב עליה שֵם, דע לך, רִבי יהודה הנשיא כתב אותה בשֵם רבו רבי מאיר ולא פירש את השֵם.