אם תרצו, זו אגדה

מציאת מסמכים ישנים במגירות או בארכיונים, כמוה כמציאת עצמותיהם של בני אנוש בחפירות ארכיאולוגיות. שתיהן מרגשות את המוצאים - לעתים אף מרגשות מאד - ושתיהן מגלות רק טפח ומכסות יותר מטפחיים: מי היו האנשים שמאחוריהן? איך הם נראו? מה עשו בחייהם? מה היה אורח המחשבה שלהם ואיך בא לידי ביטוי? מה חשו לנוכח האירועים שחוו וכיצד הגיבו להם? מה שימח אותם? ממה פחדו?...

זכות גדולה ניתנה בידיהם של סופרים, לקרום עור וגידים על אותם אנשים עלומים ולהפיח נשימה באפם. ליצור אותם כמעט יש מאין. לתאר כיד הדמיון הטובה עליהם את חזותם, קורותיהם, מחשבותיהם, תחושותיהם והתנהגויותיהם, ולהביאם בפני הקוראים כדמויות בשר ודם בסביבות שבהן חיו ופעלו.

כשניגשתי לכתיבת הספר היה בידי צרור קטן של מסמכים בלבד, וגם הוא היה רחוק מלהיות שלם. הרגשתי כמי שמנסה להרכיב פאזל כשבידיו רק מעט מזעיר מהחלקים, ועליו להשלים את הרבים החסרים מן הגורן ומן היקב. בדחילו ורחימו חבשתי לראשי את כובע הסופר, ויצאתי לדרך.

בדיעבד אני יכול רק לומר שנהניתי מכל רגע.

השאר כתוב בששת שעריו של הספר.

ניר דונת