אני רוצה לספר לך הרים וגבעות

אי תנועה

אֲנִי רוֹצָה לְסַפֵּר לָךְ הָרִים וּגְבָעוֹת
שֶׁבָּאִים לִקְרָאתִי בַּלֵּילוֹת
מְכַתְּרִים אֶת שְׁנָתִי
בְּשִׁנַּיִם חַדּוֹת.
אֲנִי רוֹצָה לְסַפֵּר לָךְ אֵיךְ אֲנִי קָמָה עִם שַׁחַר,
רֵיקָה וּלְבָנָה כְּמוֹ שֵׁן, נִנְעֶצֶת בַּמְּצִיאוּת
וְקוֹפֵאת.
אֲנִי לֹא זָזָה.
אֲנִי רוֹצָה לְסַפֵּר לָךְ שֶׁאֲנִי לֹא זָזָה.
הָאוֹר עוֹלֶה וּמַזְמִין אוֹתִי אֵלָיו.
הוּא לוֹחֵשׁ: רְאִי, הַגּוּף שֶׁלָּךְ שׁוֹתֵק
וְכָל כֻּלֵּךְ תְּנוּעָה.

“אני רוצה לספר לך הרים וגבעות” מגיש לקוראיו שירה אישית וייחודית, בעלת ממד רוחני עמוק, שירה מדיטטיבית הנטועה בנוף המדברי ומדובבת אותו; הבית אל מול המרחבים שבחוץ, הפנייה לאהוב ולאהובה, הצלילה לנבכי הנפש והנסיקה אל הנשגב. שירי הספר הם תוצאה של שנות עבודה פנימית, שבמהלכן גיבשה לילך גליל סגנון מינימליסטי ומרוכז משלה, העולה בקנה אחד עם עולמה הפנימי. במציאות קוטבית כמו שלנו, טוב למצוא שירה חרישית ומעודנת הנטועה בנופים מדבריים ותרה אחר השקט שבלב הסערה שמסביב.
(אגי משעול)