אפקט הטלומרים

פרק 1 כיצד הזדקנות מוקדמת של התאים גורמת לנו להיראות, להרגיש ולתפקד כמו זקנים

נקדים ונשאל את השאלות הבאות:

1. בן/בת כמה את/ה נראה/נראית?

צעיר/ה מגילי

פחות או יותר בגילי

מבוגר/ת מגילי

2. כיצד היית מדרג/ת את מצבך הבריאותי?

מצבי הבריאותי טוב יותר משל מרבית האנשים בגילי

מצבי הבריאותי דומה לזה של מרבית האנשים בגילי

מצבי הבריאותי פחות טוב ממרבית האנשים בגילי

3. בן/בת כמה את/ה מרגיש/ה?

אני מרגיש/ה צעיר/ה יותר מגילי הכרונולוגי

אני מרגיש/ה פחות או יותר בהתאם לגילי

אני מרגיש/ה מבוגר/ת יותר מגילי הכרונולוגי

שלוש שאלות פשוטות למדי, אך תשובותיך יכולות לחשוף דפוסים חשובים בכל הקשור לבריאותך ולהזדקנותך. בהחלט ייתכן שאנשים שנראים מבוגרים יותר מגילם הכרונולוגי סובלים מהלבנת שיער ונזקים בעור הגוף הקשורים להתקצרות טלומרים. בעיות בריאות אמנם נובעות מסיבות רבות, אבל כניסה מוקדמת ל"תחום המחלה" מעידה במקרים רבים על הזדקנות התאים. בנוסף, מחקרים מוכיחים כי אנשים שמרגישים מבוגרים מגילם הכרונולוגי נוטים לחלות בגיל צעיר יותר מאלה המרגישים צעירים יותר.

כאשר אנשים אומרים שהם פוחדים מהזיקנה הם בדרך כלל מתכוונים לומר שהם פוחדים מתקופת חיים ממושכת בתוך תחום המחלה. הם פוחדים מהקושי שבטיפוס במדרגות, מהתאוששות מניתוח לב פתוח, מהתניידות עם בלון חמצן. הם פוחדים מהתרככות העצמות, מגב כפוף ומגובנן, והם מבועתים מאובדן זיכרון ואובדן התודעה. והם פוחדים גם מההשלכות של כל אלה: מאובדן היכולת לקיים קשרים חברתיים בריאים ומההכרח להחליף אותם ביחסי תלות. אבל לאמיתו של דבר, הזדקנות לא חייבת להיות כל כך טראומטית.

אם מתשובתך לשלוש השאלות עולה שאת/ה מבוגר/ת מכפי גילך בהרגשתך ובחזותך, ייתכן שהסיבה לכך היא שחיקה מואצת מדי של טלומרים. אולי אותם טלומרים שהתקצרו מאותתים לתאים שהגיע הזמן להאיץ את תהליך ההזדקנות. התרחיש לא נעים – אבל אל דאגה! באפשרותך לפעול רבות כדי להילחם בהזדקנות המוקדמת במקום הנכון מכולם – במישור התא.

מכל מקום, כדי להביס את אויבך עליך בראש ובראשונה להבין אותו היטב.

בחלק זה של הספר נצייד אתכם בידע הדרוש לקראת המערכה. הפרק הראשון מסביר מה קורה במהלך הזדקנות מוקדמת של התא. כאן תוכלו לבחון מקרוב תאים מזדקנים ולהבין את מקור הנזק הכבד שהם גורמים לגוף ולמוח. בנוסף, יתבהר לכם מדוע רוב המחלות המפחידות והקשות ביותר קשורות לטלומרים שהתקצרו, דהיינו לתאים שעברו תהליך הזדקנות. בהמשך, בפרקים השני והשלישי, יתברר לכם כיצד הטלומרים והאנזים המרתק טֶלומראז יכולים להביא אתכם בטרם עת אל תחום המחלה, או לחלופין לפעול לשמירה על בריאות התאים.

מה ההבדל בין תאים המקדימים להזדקן לבין תאים בריאים?

אפשר לדמות את גוף האדם לחבית מלאה בתפוחים. תא אנושי בריא הוא כמו אחד מהתפוחים האלה, טרי ובוהק. אך מה קורה כשיש תפוח רקוב בחבית? לא רק שאיננו יכולים לאכול אותו, אלא שהוא גם עלול לגרום לריקבון בשאר התפוחים. תפוח רקוב כזה משול לתא מזדקן בגוף.

לפני שנסביר את הסיבות לכך רצוי להדגיש שוב את העובדה שהתאים המרכיבים את גופנו צריכים להתחדש כל הזמן כדי להישאר בריאים. התאים המתחדשים האלה, המכונים תאים מתרבים (Proliferating), חיים בחלקי הגוף השונים, כמו למשל:

מערכת החיסון

מעיים

עצמות

ריאות

כבד

עור

זקיקי השיער

לבלב

מערכת הלב וכלי הדם

תאי השריר החלקים של הלב

אזורים שונים במוח, כולל ההיפוקמפוס (Hippocampus, מרכז הלמידה והזיכרון)

על מנת שרקמות חיוניות אלה יישארו בריאות, תאיהן חייבים להתחדש ללא הרף. בגוף יש מערכות מדויקות להפליא שתפקידן להעריך מתי התא צריך להתחדש; גם אם למראית עין רקמת גוף נראית אותו הדבר במשך שנים, התאים המרכיבים אותה מוחלפים כל הזמן בתאים חדשים, בקצב ובכמות הנכונים. אך צריך לזכור כי כושר החלוקה של תאים מסוימים מוגבל. כאשר תאים כבר לא יכולים להתחדש, רקמות הגוף שהם מתחזקים יתחילו להזדקן ותפקודן ייפגע.

מקורם של תאי הגוף השונים בתאי גזע. אלה מתאפיינים ביכולת המופלאה להפוך למגוון רחב של תאים ייעודיים שונים. הם מתגוררים ב"מלוניות" ייעודיות, מעין "מתחמי אח"מים", שם הם נשמרים רדומים עד שהם נדרשים. "מלוניות" אלה נמצאות על פי רוב ברקמות שתאי הגזע מיועדים לחדש, או בקרבתן. תאי גזע ייעודיים לעור שוכנים מתחת לזקיקי השיער, חלק מתאי הגזע של הלב שוכנים בקיר החדר הימני, ותאי גזע של השרירים שוכנים במעמקי הרקמה הסיבית. כאשר הכול מתנהל כשורה נשארים תאי הגזע ב"מלונית" שלהם. אך כאשר נדרש חידוש של הרקמות, מתייצב תא הגזע לעבודה. הוא נחלק ויוצר תאים בעלי כושר התרבות (Proliferative) – הנקראים גם תאי "אב קדמון" (Progenitor) – שחלקם משתנים והופכים לתאים הייעודיים הדרושים. כשאנחנו חולים וזקוקים לתאים חיסוניים (תאי דם לבנים), יופיעו במחזור הדם תאי גזע של הדם, שהתחלקו זה עתה ב"מלונית" שלהם במח העצם. דפנות המעי נשחקות כל הזמן כתוצאה מתהליכי עיכול רגילים, תאי העור נושרים, ותאי הגזע מחדשים ללא הרף רקמות אלה. אם במהלך אימון ריצה נוצר קרע בשריר השוק האחורי, חלק מתאי הגזע של השריר יתחילו להתחלק, כאשר כל תא ייצור שני תאים חדשים. האחד יחליף את תא הגזע המקורי ויישאר במקומו (ב"מלונית"), ואילו השני יהפוך לתא שריר ויסייע בשיקום הנזק שנגרם לרקמה. מלאי נאה של תאי גזע בעלי כושר התחדשות חיוני לשמירה על בריאות ולהתאוששות ממחלות ופציעות.

אך כאשר הטלומרים של התא הולכים ומתקצרים הם מאותתים למנגנון החלוקה והשכפול של התא, והוא נעצר; המנגנון שנעצר לא מסוגל לחזור ולפעול; הזיקנה קופצת עליו והוא נעשה זקן. אם מדובר בתא גזע, הפרישה שלו סופית והוא לא יעזוב יותר את ה"מלונית" הנוחה שלו בעת הצורך. תאים אחרים נשארים בזיקנתם בחוסר מעש, בלי יכולת לבצע את תפקידם. שיבוש במפעל הכוח הפנימי שלהם, המיטוכונדריה, גורם למשבר אנרגיה.

ד.נ.א של תא זקן לא מסוגל לתקשר היטב עם שאר חלקי התא, והדבר פוגע בכושר התפקוד השגרתי של התא. המרחב הפנימי של התא הזקן נגדש, בין השאר, בערימות של חלבונים לא מתפקדים וגבשושיות "פסולת" חומות הקרויות לִיפופוסין (Lipofuscin), שעלולים לגרום לניוונים מקומיים בעיניים ולמחלות נוירולוגיות. אך גרוע מכך, תאים זקנים, כמו תפוחים רקובים בחבית, שולחים אותות אזהרה מסולפים בדמות חומרים דלקתיים, המגיעים גם לחלקים אחרים בגוף.

תהליך הזדקנות בסיסי דומה מתרחש בתאים שונים ברחבי הגוף, בין אם מדובר בתאי כבד, תאי עור, תאי זקיקי השיער או התאים שבדפנות כלי הדם. עם זאת, תהליך זה משתנה בהתאם לסוג התאים ולמיקומם בגוף. תאים מזדקנים במח העצם מונעים את חלוקתם של תאי גזע במערכות הדם והחיסון, או שולחים אותות מסולפים המובילים לייצור לא מאוזן של תאי דם. תאים מזדקנים בלבלב עלולים לטעות ב"הבנת" האותות המווסתים ייצור אינסולין. תאים מזדקנים במוח עלולים להפריש חומרים שממיתים תאי עצב. בעוד שתהליך ההזדקנות דומה בעיקרו במרבית התאים שנחקרו, האופן שבו התא מבטא את תהליך ההזדקנות עלול לפגוע בגוף בדרכים שונות.

אפשר להגדיר את הזדקנות התא כ"התפתחות הדרגתית של ליקויים תפקודיים וירידה ביכולת להגיב נכון לגירויים סביבתיים ופציעות". תאים מזדקנים כבר לא מסוגלים להגיב בצורה רגילה ללחצים, בין אם הלחץ הוא גופני ובין אם נפשי.1 במקרים רבים מדובר בתהליך רצוף, שבמעבר איטי, בלתי מורגש וסמוי מהעין, מוביל למחלות הזיקנה – מחלות שחלקן נוצרו בעקבות התקצרות הטלומרים והזדקנות התאים. כדי להבין את ההזדקנות והטלומרים בצורה טובה יותר, נחזור לרגע אל שלוש השאלות ששאלנו בתחילת הפרק:

בן/בת כמה את/ה נראה/נראית?

איך היית מדרג/ת את מצבך הבריאותי?

בן/בת כמה את/ה מרגיש?

 

הלאה הזקנים, יחי הנוער:

הסרת תאים מזדקנים מעכברים הופכת את תהליך ההזדקנות המוקדמת

מחקר מעבדה עקב אחר עכברים שעברו שינוי גנטי, כך שרבים מתאי גופם החלו להזדקן בטרם עת – העכברים איבדו מאגרי שומן ולכן נראו מקומטים; שריריהם הידלדלו, לבם נחלש והם פיתחו קטרקט (ירוד, מחלת עיניים). חלקם מתו בגיל מוקדם כתוצאה מכשל לבבי. אחר כך, במעשה קסם גנטי ניסיוני שאינו ניתן לשחזור בבני אדם, הצליחו החוקרים להסיר את התאים המזדקנים של העכברים. סילוק התאים המזדקנים ביטל את מרבית תסמיני ההזדקנות המוקדמת והפך את התהליך: הקטרקט נעלם, השרירים המדולדלים התחזקו, מאגרי השומן התמלאו (והקמטים נעלמו), ו"תחום הבריאות" גדל.2

תאים מזדקנים (Senescent) שולטים בתהליך ההזדקנות!

 

הזדקנות מוקדמת של התאים: בן/בת כמה אני נראה/נראית?

כתמי גיל ופיגמנטציה, שיער מאפיר, הצטמקות השלד או תנוחת גוף כפופה הנובעות מאובדן עצם - שינויים אלה מתחוללים אצל כולנו. אבל אם הזדמן לכם לאחרונה להשתתף בכנס מחזור של התיכון, בוודאי נוכחתם שהם אינם מתרחשים באותו הזמן ובאותו האופן אצל כולם.

נסו להיזכר בפגישת המחזור שציינה עשור לסיום הלימודים בתיכון. כל הנוכחים עדיין בשנות ה-20 לחייהם. חלקם דיגמנו מלתחה יוקרתית, אחרים היו לבושים בבגדי יומיום או בבגדים מרופטים. חלק מהנוכחים התגאו בקריירות מוצלחות, חברות סטארט-אפ, או פוריות יתרה (צאצאים); ואילו אחרים שתו אלכוהול בקצב וביכו את מר גורלם. זה כמעט נשמע לא הוגן. ובכל זאת, בכל הקשור לסימני ההזדקנות בגוף אין כמעט שום הבדל ביניהם. כמעט כל אלה שהגיעו למפגש – עשירים, עניים, מצליחים, מתקשים, מאושרים או עצובים – כולם נראו בשנות ה-20 לחייהם. שיער בריא, עור חלק, וכמה מהם אף גבוהים במספר סנטימטרים מכפי שהיו בסיום הלימודים. כולם נראו קורנים, בשיא הבגרות המוקדמת.

ועכשיו נדמיין את פגישת המחזור הזאת כעבור חמש או עשר שנים, והתמונה משתנה. עכשיו אנחנו שמים לב שחלק מהחברים הוותיקים מתחילים להיראות ותיקים באמת... השיער מאפיר בצדעיים והמצח גדל. העור מוכתם בבהרות וכבר אינו בהיר ואחיד; קמטי הצחוק מצדי העיניים העמיקו והפכו לרגלי עורב. פה ושם רואים כרס מתעגלת, וחלק מהנוכחים אפילו כפופים. אצל כל אלה החל תהליך מואץ של הזדקנות גופנית.

לעומתם, בני ובנות כיתה אחרים התברכו במסלול הזדקנות איטי יותר. במהלך השנים, בפגישות המחזור המציינות 20 עד 60 שנים מסיום הלימודים, ניכרים שינויים בשיער, בפנים ובגוף גם אצל אותם בני ובנות מזל, אלא שהשינוי איטי, הדרגתי ומלא חן.

לטלומרים, כפי שיתברר להלן, יש לפחות תפקיד אחד קטן בקביעת הקצב שבו נראים עלינו סימני ההזדקנות, והאם נהיה מאלה ש"מזדקנים יפה".

הזדקנות העור

השכבה החיצונית של העור, האפידרמיס, מורכבת מתאים מתרבים המתחדשים כל הזמן. חלק מתאי העור הללו, קרטינוציטים (Keratinocytes), מייצרים טלומראז ולכן אינם מתבלים והופכים לתאים מזדקנים, אבל כושר ההתחדשות של מרבית התאים נחלש עם הזמן.3 מתחת לשכבת העור הגלויה נמצא הדֶרמיס, שכבת תאי סיב (Fibroblast, פיברובלסטים), שהיא התשתית של אפידרמיס מלא ובריא, בין השאר באמצעות ייצור קולַגֶן, אלַסטין וחומרים מעודדי צמיחה.

ככל שאנחנו מזדקנים, תאי סיב אלה מפרישים פחות קולגן ואלסטין, וכפועל יוצא שכבת העור החיצונית נראית יותר ויותר מהוהה ורפויה. ככל שהעור המזדקן מאבד את הריפוד השומני והחומצה ההיאלורונית (Hyaloronic acid, מוסיפה לחות טבעית לעור ולמפרקים), הוא נעשה דק יותר וחשוף יותר לפגעי מזג האוויר.4 הזדקנות תאי מֶלַנוציט גורמת לכתמי זקנה אך גם לחיוורון העור. בקיצור, כל אותן תופעות מוכרות של עור מזדקן – כתמים, חיוורון, ריפיון וקמטים – מקורן בעיקר בהזדקנות תאי הסיב של העור, הפיברובלסטים, המפסיקים לתמוך בשכבה החיצונית.

במקרים רבים, תאים מזדקנים מאבדים את יכולת החלוקה, אם כי לא אצל כל האנשים. חקירת תאיהם של אלה מגלה שהם מתמודדים טוב יותר עם נזקי החמצון ושהטלומרים שלהם ארוכים יותר.5 אמנם טלומרים קצרים אינם בהכרח הגורם להזדקנות העור, אך הם ממלאים תפקיד מסוים בתהליך, בעיקר בהזדקנות הנובעת מחשיפה לשמש: החשיפה לקרינה אולטרה סגולה (UV) עלולה להזיק לטלומרים.6 פטרה בוקאמפ (Boukamp), חוקרת טלומרים בתאי עור מהמכון הגרמני לחקר הסרטן בהיידלברג, ועמיתיה, השוו בין תאי עור מאזור החשוף לשמש – עורף – לבין תאי עור מאזור מוגן משמש – הישבן. בתאים החיצוניים של העורף ניכר בלאי מסוים של הטלומרים עקב החשיפה לשמש, בעוד שבתאים מהאזור המוגן-משמש של הישבן כמעט ולא נראתה שחיקה של הטלומרים כתוצאה מהזדקנות! תאי עור, כשהם מוגנים מהשמש, מסוגלים לגלות עמידות בפני הזדקנות למשך תקופה ארוכה.

אובדן עצם

ברקמת העצם האנושית מתקיימים תהליכים של פירוק ובנייה מלידה ועד מוות, וצפיפות עצם בריאה נובעת מאיזון בין התאים הבונים את העצם (אוסטאובלסטים, Osteoblasts) לבין התאים המפרקים את העצם (אוסטאוקלסטים, Osteoclasts). התאים הבונים זקוקים לטלומרים בריאים כדי להמשיך בהתחלקות והתחדשות, וכאשר הטלומרים קצרים הם מזדקנים ולא עומדים בקצב הפירוק, האיזון מופר, והתאים המפרקים (אוסטאוקלסטים) מדלדלים את העצם.7 אם לא די בכך, תאי העצם שהזדקנו עקב שחיקת הטלומרים נעשים דלקתיים. עכברי מעבדה שגודלו עם טלומרים קצרים במיוחד סובלים מגיל צעיר מאובדן עצם ואוסטאופורוזיס,8 כפי שקורה לבני אדם שנולדו עם ליקוי גנטי המוביל לטלומרים קצרים במיוחד.

שיער שיבה

במובן מסוים, כולנו נולדים עם שיער צבוע. כל קווצת שיער צומחת מתוך זקיק משלה ובנויה מקראטין, שמייצר שיער לבן. אך בתוך זקיק השיער נמצאים תאים מיוחדים – מלנוציטים – אותם תאים האחראים על צבע העור – ואלה מחדירים חומר צבע (פיגמנט) לשיער. ללא תאים אלה, הצובעים אותו באופן טבעי, השיער יאבד את צבעו. תאי גזע בזקיק השיער מייצרים את המלנוציטים. כאשר הטלומרים של תאי הגזע האלה נשחקים, התאים כבר לא מסוגלים להתחדש בקצב שבו צומח השיער והתוצאה היא שיער שיבה. בסופו של תהליך, לאחר שכל תאי המלנוציט מתים, השיער נעשה לבן לגמרי. המלנוציטים גם רגישים לכימיקלים שונים ולקרינה אולטרה סגולה; במחקר שהתפרסם בכתב העת Cell, עכברים שנחשפו לקרינת רנטגן פיתחו תאי מלנוציט פגומים ופרוותם האפירה.9 גם עכברים שהוחדרה בהם מוטציה גנטית של טלומרים קצרים במיוחד הצמיחו פרווה אפורה בשלב מוקדם, אך החזרת הטלומראז השיבה את הפרווה לצבעה הכהה.10

מהו תהליך נורמלי של הלבנת שיער? שיער מאפיר פחות מאפיין אמריקאים ממוצא אפריקאי ואסיאתים, ומתרחש בעיקר בקרב בלונדינים.11 השיער מאפיר בקרב מחצית מבני האדם עד שלהי שנות ה-40 לחייהם ובקרב כ-90% מבני האדם בראשית שנות ה-60 לחייהם. מרבית המקרים של הלבנת שיער מוקדמת נחשבים לנורמליים, ורק במיעוט המקרים השיער מאפיר או מלבין בגיל צעיר, בשנות ה-30; תהליכים אלה מעידים לעתים על מוטציה גנטית הגורמת לטלומרים קצרים.

מה המראה שלך אומר על בריאותך?

יהיה מי שיאמר, "אז כמה שערות האפירו. ופה ושם הופיעו לי כתמי זיקנה סביב העיניים. זו סיבה להתרגש? באמת חשוב יותר להתמקד במראה צעיר ולא בבריאות?" שאלה מצוינת. אין שאלה בכלל: בריאות חשובה מכול. אבל באיזו מידה משקפת החזות המזדקנת את המצב הבריאותי? חוקרים ביקשו מבוחנים מיומנים, שעברו הכנה מיוחדת, להעריך את גילם של אנשים באמצעות צילומיהם.12 ואכן, לאותם אנשים שנראו זקנים יותר נמדדו, בממוצע, טלומרים קצרים יותר. זה לא מפתיע, כשזוכרים את תפקידם של הטלומרים בהזדקנות העור ובהלבנת השיער. מראה מזדקן מקושר במידה מצומצמת אך מדאיגה לסימנים המעידים על בריאות גופנית לקויה. על פי רוב, אנשים שנראים זקנים נוטים להיות חלשים, במבחני זיכרון ציוניהם נמוכים, בבדיקות דם נמדדת להם רמה גבוהה של סוכר וקורטיזול בדם, והם מציגים סימנים מוקדמים למחלות לב וכלי דם.13 החדשות הטובות הן שמדובר בהשפעות מזעריות בלבד. הדגש העיקרי הוא על מה שקורה בתוך הגוף, אבל מראה המעיד על הזדקנות מוקדמת – מראה מותש – הוא בכל זאת עניין שראוי לשים לב אליו. אולי הוא מעיד שעליך להגן טוב יותר על הטלומרים.

תזכורת: מה עליך לעשות כאשר מופיעה התמונה בעמוד? ראו עמוד...

הזדקנות מוקדמת של התא: עד כמה את/ה בריא/ה?

נוכל להבין טוב יותר את המידה שבה טלומרים קצרים מסוגלים להזיק לתאי הגוף בפרט ולבריאות בכלל באמצעות השאלה: מהו להערכתך מצב בריאותך הגופנית?

ניזכר שוב בפגישות המחזור של החבר'ה מהתיכון. בפגישת המחזור לציון 20 או 30 שנה לסיום הלימודים ראינו שרבים מהמחזור מתחילים להתמודד עם מחלות האופייניות לזקנה, למרות שהם בני 40 או 50 בלבד. כלומר, מבחינת הגיל הם עדיין לא זקנים. אם כן, מדוע גופם מתנהג כאילו הם זקנים? מדוע הם הגיעו כל כך מוקדם לתחום המחלה?

דלקת ההזדקנות

מעניין מה היינו מגלים לו יכולנו להציץ לעומק התאים של כל משתתפי פגישת המחזור ולמדוד את אורך הטלומרים שלהם. לו יכולנו, היינו רואים שבעלי הטלומרים הקצרים הם אלה שבממוצע חולים יותר, חלשים יותר, ושפניהם מפגינות את הקושי שבהתמודדות עם בעיות בריאות כסוכרת, מחלות לב וכלי דם, מערכת חיסונית חלשה ומחלות ריאה. בנוסף, יש להניח שהיינו מגלים שבעלי הטלומרים הקצרים ביותר סובלים מדלקות כרוניות. הגילוי שתהליכים דלקתיים מתעצמים עם ההזדקנות ושהם הגורמים למחלות הזיקנה חשוב במידה שזיכתה אותו בשם משלו: Inflammaging – שילוב של Inflammation (דלקת) ו-Aging (הזדקנות). מדובר בדלקת קלה ומתמשכת שהשפעתה עלולה להצטבר לאורך השנים. לתופעה זו יש סיבות רבות, כגון נזק מצטבר בחלבונים. סיבה שכיחה נוספת לדלקת ההזדקנות קשורה לנזק הנגרם לטלומרים.

כאשר נגרם נזק לגנים בתא או כשהטלומרים של התא קצרים מדי, התא יודע כי נשקפת סכנה לד.נ.א יקר-הערך. התא משנה את התכנות הפנימי ומשחרר מולקולות שמסוגלות להגיע לתאים אחרים ולבקש עזרה. מולקולות אלה, הקרויות SASP ("מולקולה מזדקנת מהפנוטיפ המפריש"), יכולות להביא תועלת. אם הזדקנות התא נובעת מפציעה, הוא יאותת לתאים חיסוניים או תאים אחרים, בעלי כושר שיקום, הנמצאים בקרבת מקום, שביכולתם להניע את תהליך הריפוי.

אלא שדווקא במקרה זה הכול משתבש. פגיעה בד.נ.א מעוררת תגובה חריגה של הטלומרים. הטלומרים ממוקדים בהגנה על עצמם במידה כזאת, שלמרות שהתא עצמו זימן את העזרה, הם חוסמים את הכניסה לתא. ממש כאותם אנשים שמתנגדים לקבלת סיוע כלשהו בעת מצוקה כי הם לא מסוגלים להודות בכישלון. טלומר שהתקצר יכול להיות בתוך תא במשך חודשים ולשגר שוב ושוב אותות מצוקה אך לא לאפשר לתא לפעול לתיקון הנזק. לאיתות הבלתי פוסק – שאינו מביא לתוצאות – עלולות להיות השלכות הרסניות, כיוון שעכשיו התא הופך לאותו תפוח רקוב בחבית. הוא מתחיל להשפיע על כל הרקמות בסביבתו. בתהליך SASP מעורבים ציטוקינים, אותם חלבונים המעודדים דלקות, ואלה, במהלך הזמן, מסתובבים בגוף ומחוללים דלקות כרוניות מערכתיות. ג'ודית קמפיסי (Campisi) ממכון באק לחקר ההזדקנות, שחקרה את תהליכי ה-SASP, גילתה כי התאים הללו יוצרים מרחבים המעודדים התפתחות סרטן.

תמונה 5: תפוח רקוב אחד בחבית של תפוחים. חשבו על חבית תפוחים. בריאותם של כלל התפוחים תלויה בטריותו של אחד מהם. תפוח רקוב אחד פולט גזים שגורמים לשאר התפוחים להירקב. תא מזדקן אחד משגר לתאים בסביבתו אותות שמעודדים דלקות וחומרים שתומכים במצב שאותו ניתן לכנות "ריקבון תאי".

במהלך העשור האחרון זיהו מדענים שדלקות כרוניות (שמקורן ב-SASP או אחר) ממלאות תפקיד מכריע בהתהוות מחלות רבות. דלקת חריפה אך קצרה מסייעת להחלמת תאים פגועים, אך דלקת ממושכת מפריעה לתפקוד הנורמלי של רקמות בגוף. לדוגמה, דלקת כרונית עלולה לגרום לכשל תפקודי של תאי הלבלב ולשיבושים בייצור האינסולין, שעלולים להוביל להתפתחות סוכרת. דלקת כרונית עלולה לגרום להצטברות משקעי אבנית בדפנות העורק ולקרעים בדפנות. דלקת כרונית עלולה לגרום למערכת החיסונית לתקוף את עצמה.

אלה דוגמאות בודדות בלבד של מקרים המדגימים את הכוח ההרסני של דלקות, אבל הרשימה המלאה ארוכה וקטלנית. דלקות כרוניות הן גורם משפיע במחלות לב, מחלות מוח, מחלות חניכיים, מחלת הקרוהן, צליאק, דלקות פרקים כרוניות, אסטמה, צהבת, סוגי סרטן שונים, ועוד. זו הסיבה לכך שמדענים רבים חוקרים דלקות הזדקנות. זה אמיתי.

אם תרצו להאט את דלקת ההזדקנות, אם תרצו להישאר בתחום הבריאות במשך שנים רבות, חובה למנוע את ההתפתחות של דלקות כרוניות. ומרכיב חשוב בשליטה בדלקות משמעו הגנה על הטלומרים. מכיוון שתאים בעלי טלומרים קצרים במיוחד משגרים אותות מודלקים, חובה לוודא שהטלומרים נשארים ארוכים ובריאים.

תמונה 6: מטלומרים קצרים למחלה. התקצרות הטלומרים היא אחד המסלולים המוקדמים המובילים למחלות. טלומרים קצרים מובילים לתאים מזדקנים שנשארים בגוף או, אם התמזל מזלנו, מורחקים מהאזור בשלב מוקדם. גורמים רבים מחוללים הזדקנות תאית, אך נזק לטלומרים הוא אחת הסיבות השכיחות לכך בקרב בני האדם. כאשר תאים מזדקנים מצטברים בגוף במשך עשרות שנים, כשהם מגיעים למסה קריטית הם הופכים לתשתית של רקמות חולות. דלקות גורמות להתקצרות הטלומרים אבל גם להזדקנות התאים, ותאים מזדקנים, בתורם, מעודדים היווצרות דלקות חדשות.

מחלות לב וטלומרים קצרים

כל אחד מהעורקים בגוף, מהגדול ועד לקטן, מצופה בשכבות תאים הקרויים אנדותליום (Endothelium). על מנת שמערכת כלי הדם תישאר בריאה חייבים תאי האנדותל להתחדש, להגן על הדפנות, ולא לאפשר חדירה של תאי מערכת החיסון לדפנות העורקים.

אך כשהטלומרים בתאי הדם הלבנים קצרים, עולה הסיכון של מחלות בכלי דם (על פי רוב, הימצאות טלומרים קצרים בדם חושפת את קיומם ברקמות אחרות, למשל בתאי האנדותל). אנשים שסובלים מבעיות גנטיות שכיחות המובילות לטלומרים קצרים עלולים לסבול גם מבעיות בכלי הדם.14 כאשר אורך הטלומרים בתאי הדם הוא כשליש או פחות בהשוואה לשאר האוכלוסיה, הדבר מגדיל ב-40% את הסיכון העתידי לחלות במחלות לב וכלי דם.15 למה? עדיין לא פענחנו את כל נתיבי ההתפתחות, אבל הזדקנות כלי הדם היא אחד מהם: כאשר טלומרים קצרים מורים לתאים להזדקן בטרם עת, תאי האנדותל לא מסוגלים להתחדש וליצור ציפוי חזק וחלק לכלי הדם. הציפוי נחלש ונעשה פגיע יותר למחלות. כשאנו בוחנים את המשקעים שברקמת כלי הדם, אנחנו אכן מגלים טלומרים קצרים.

בנוסף, טלומרים קצרים בתאי דם יכולים לחולל דלקות, המכינות את התשתית למחלות לב וכלי דם. תאים מודלקים נצמדים לדפנות העורקים, לוכדים כולסטרול ויוצרים משקעים, או מערערים את המשקעים הקיימים. כאשר מקטע מהמשקע נקרע, עלול להיווצר סביבו קריש דם ולחסום את העורק. כאשר מדובר בעורק כלילי, חסימה כזו תעצור את אספקת הדם ותגרום להתקף לב.

מחלות ריאה וטלומרים קצרים

בקרב אנשים הסובלים מאסטמה, מחלת ריאות חסימתית כרונית (COPD) ופיברוזה ריאתית (מחלה חמורה ובלתי הפיכה, כאשר רקמה צלקתית בריאה גורמת לקשיי נשימה), הטלומרים בתאי מערכת החיסון ובתאי הריאות קצרים בהשוואה לאלו של אנשים בריאים. באופן מובהק, פיברוזיס ריאתי נגרם מטלומרים פגועים. ההוכחה לכך היא אותם בני אדם, שלרוע מזלם נולדו עם מוטציה גנטית נדירה במנגנון המתחזק את הטלומרים ולכן סובלים מפיברוזה ריאתית. לצד גילוי זה, תועדו גם מספר מסלולים שונים של ראיות מרשיעות. סך הממצאים מפנה אצבע מאשימה לתחזוקה בעייתית של הטלומרים כבעיה המשותפת לכלל התופעות התורמת ל-COPD, אסטמה, דלקות ריאות, ותפקוד ריאתי לקוי – והדברים נכונים לגבי כולם, לא רק בקרב אלה הסובלים מהמוטציה הגנטית הפוגעת במנגנון תחזוקת הטלומרים. כאשר תחזוקת הטלומרים רופפת, תאי הגזע בריאות ובכלי הדם בריאות הופכים לתאים מזדקנים. הם לא מצליחים לחדש את רקמת הריאות ולספק את צרכיה. הזדקנות תאי המערכת החיסונית יוצרת סביבה השעודדת דלקות המחלישות עוד יותר את הריאות, כך שתפקודן הולך ונפגע.

הזדקנות תאית מוקדמת: בן/ת כמה את/ה מרגיש/ה?

נחזור שוב אל מפגש המחזור של התיכון, והפעם למפגש החוגג ארבעה עשורים לסיום הלימודים, כאשר חבריך לספסל הלימודים נושקים לגיל 60. זה השלב שבו חלק מהנוכחים מגלים סימנים של האטה בכישורים קוגניטיביים. קצת קשה להגדיר מה בדיוק השתנה אצלם אבל אפשר לראות שהם קצת לא בפוקוס, לא בעניינים, ופחות זורמים בכל האמור לקודים החברתיים. יכול להיות שיידרש להם קצת יותר זמן להיזכר בשם שלך. יותר מכל דבר אחר, פגיעה בכושר המנטלי היא שגורמת לנו להרגיש ממש, אבל ממש, זקנים.

האטה קוגניטיבית ומחלת אלצהיימר

איננו מופתעים כשאנו למדים שלאנשים הסובלים מבעיות קוגניטיביות בגיל צעיר יחסית יש טלומרים קצרים. הקשר בין שני אלה לא נעלם ככל שהם מתבגרים. במחקר מסוים, שבדק גברים ונשים בריאים בשנות ה-70 לחייהם, טלומרים מקוצרים ניבאו הידרדרות קוגניטיבית כללית בעתיד.16 בקרב מבוגרים צעירים לא נמצא קשר בין אורך הטלומרים לבין תפקודים קוגניטיביים, אך קצב התקצרות מהיר בפרק זמן של כעשור ניבא ירידה בתפקודים קוגניטיביים.17 קשר אפשרי בין אורך הטלומרים לבין חדות מחשבה מעורר עניין רב בקרב החוקרים. האם טלומרים קצרים יכולים לנבא שיטיון (דמנציה) ואלצהיימר?

מחקר גדול ומרשים שנערך בטקסס ניסה לענות על שאלה זו.18 החוקרים ערכו הדמיות מוח ממוחשבות לכ-2,000 מבוגרים מאזור דאלאס. הגורמים שנבדקו במחקר היו גיל, עישון, מגדר, ומצבו של גן בשם אפו-אפסילון 4 (APOE-epsilon 4, להלן "אפו"). וריאנט רגיל של אפו מעלה את הסיכון לחלות באלצהיימר. כצפוי, התגלו סימנים להתכווצות המוח בהתאמה לגיל בקרב כמעט כל המשתתפים במחקר. אבל בהמשך בחנו החוקרים את אותם אזורים במוח שמעורבים ישירות ברגשות ובזיכרון. אזור ההיפוקמפוס, למשל, מסייע ביצירת זיכרונות, ארגונם ואחסונם; הוא גם מסייע ביצירת קשר בין זיכרון לבין הרגשות והחושים. ההיפוקמפוס הוא אחת הסיבות לכך שהריח הנודף מקופסת מחקים מעלה בתודעתנו זיכרון של היום הראשון ללימודים בבית הספר היסודי; הוא אחת הסיבות לכך שיש לנו בכלל זיכרונות מאותה תקופה. למרבה התדהמה, החוקרים מטקסס גילו כי כאשר למשתתפים בניסוי יש טלומרים קצרים בתאי הדם הלבנים (המהווים "צוהר" לאורך הטלומרים בשאר הגוף), ההיפוקמפוס שלהם קטן יותר מאשר בקרב אלה שהטלומרים שלהם ארוכים יותר. ההיפוקמפוס מורכב מתאים שחייבים להתחדש – ויכולת הגוף לחדש את תאי הזיכרון היא תנאי לתפקודי זיכרון טובים.

לא רק ההיפוקמפוס קטן יותר אצל בני אדם שהטלומרים שלהם קצרים. תהליכים דומים מתרחשים באזורים אחרים של המערכת הלימבית, ובכללם בבלוטת האמיגדלה (השקד) ובאונות הרקה והקודקוד. לצד ההיפוקמפוס, אזורים אלה מסייעים בוויסות זיכרון, רגש ומתח, ואלה אותם אזורים שמתנוונים במחלת האלצהיימר. המחקר שנערך בדאלאס טוען שטלומרים קצרים בדם הם אינדיקטור גולמי להזדקנות המוח. יכול להיות שאחד הנתיבים החשובים המובילים לשיטיון מתבסס על הזדקנות התאים, בהיפוקמפוס או בגוף כולו. ייתכן ששמירה על בריאות הטלומרים קריטית במיוחד לאנשים שנושאים את אותו גן המעלה את הסיכון לחלות באלצהיימר בגיל מוקדם. מחקר אחר גילה שהסיכוי למוות בגיל צעיר של נשאי גן זה, שיש להם טלומרים קצרים, גדול פי תשעה משל נשאי הגן שהטלומרים שלהם ארוכים.19

ייתכן שטלומרים קצרים משפיעים ישירות על התפתחות אלצהיימר. וריאנטים שכיחים בגנים TERT ו-(OBFC1) עלולים להוביל לטלומרים קצרים. מעניין לציין, שגם אלה שיש להם רק אחד מבין וריאנטים שכיחים אלה משתייכים, סטטיסטית, לקבוצת סיכון גדולה יותר להתפתחות אלצהיימר.20 השפעתם לא מובהקת, אך היא מדגימה קשר סיבתי: הטלומרים אינם רק סמן לתופעות אחרות או תופעת לוואי, אלא הם גורמים לחלק מהזדקנות המוח; הם מגדילים את הסיכון לתהליכי ניוון במערכת העצבים. הגנים TERT ו- OBFC1 קשורים ישירות לתחזוקת הטלומרים בדרכים מובנות היטב. הראיות לכך מצטברות. כדי לשמור על חדות המוח צריך לחשוב על הטלומרים. בחטיבת ההערות בסוף הספר מובאת הצעה להשתתפות במחקר הבודק את הזדקנות המוח.21

להרגיש צעיר

אם בפגישת המחזור לציון ארבעה עשורים מאז סיום הלימודים היית עולה לבמה ומבקש/ת מכל הנוכחים/ות שמרגישים/ות בני ובנות 60 להרים יד, התגובה היתה מעניינת. רוב הנוכחים – 75% – יאמרו שהם מרגישים צעירים מגילם הכרונולוגי. למרות השנים שחלפו, ואף על פי שתאריך הלידה ברישיון הנהיגה מעיד שאנחנו מזדקנים, רובנו ממשיכים להרגיש צעירים.22 תגובה זו להזדקנות מעידה על הסתגלות. הרגשה של גיל צעיר קשורה לדרגה גבוהה יותר של סיפוק בחיים, צמיחה אישית וקשרים חברתיים.23

השאיפה להיות צעיר והשאיפה "להרגיש צעיר" אינן היינו הך. אנשים שמשתוקקים לשוב לגיל (כרונולוגי) צעיר (למשל, בן 50 שמייחל לשוב ולהיות בן 30) אינם שבעי רצון מחייהם ואף מרגישים מסכנים. שאיפה והשתוקקות לחיי הנעורים עומדת בניגוד גמור למשימה ההתפתחותית העיקרית שלנו עם חלוף השנים, והיא: לקבל את עצמנו כפי שאנחנו, גם כשאנחנו עובדים, במקביל, על שימור הכושר הגופני ובריאות הנפש.

 

כדי להזדקן בריא, צריך לחשוב אחרת על הזדקנות

היזהרו בדרך שבה אתם תופסים זיקנה וזקנים. מי שמאמץ סטריאוטיפים שליליים של זיקנה עלול להפוך לסטריאוטיפ כזה בעצמו. תופעה זו, הקרויה "גילום סטריאוטיפ", זוהתה על ידי בקה לוי (levy), פסיכולוגית חברתית מאוניברסיטת ייל. ללא קשר למצבם הבריאותי העכשווי, אלה המחזיקים בהשקפות שליליות אודות הזדקנות מתנהגים אחרת מאלה הרואים אותה באור חיובי.24 הם סבורים שאינם שולטים באמת בהתפתחות מחלות, ומשקיעים פחות בשמירה על בריאות – לדוגמה, לא מקפידים על נטילת תרופות מרשם. סיכוייהם ללקות בהתקף לב כפולים מהממוצע באוכלוסיה, ועם ההזדקנות הם סובלים מפגיעה קשה יותר בזיכרון. כשהם נפצעים או חולים, החלמתם איטית יותר.25 במחקר אחר של זקנים, עצם האזכור של סטריאוטיפים גילניים גרם למשתתפים להשיג תוצאות נמוכות במיוחד, כאילו הם כבר סובלים משיטיון.26

 

ניתן לשנות תפיסה שלילית של הזדקנות באמצעות מאמץ מודע. להלן רשימת סטריאוטיפים המבוססת על "דירוג דימויי הזדקנות" שפיתחה בקה לוי.27 תוכלו לדמיין את עצמכם משגשגים כזקנים, ומגלמים חלק מהאפיונים החיוביים. כשאתם תופסים את עצמכם במחשבה שלילית על זיקנה, הזכירו לעצמכם את הצד החיובי שלה:

 

מהו הפרופיל הרגשי שלנו בזקנתנו? בניגוד לדימוי של זקן נרגן המזעיף פניו לנוער, לורה קרסטנסן (Carstensen), חוקרת הזדקנות מאוניברסיטת סטנפורד, מצאה שהזדקנות מעצימה את החוויה הרגשית היומיומית. על פי רוב, היומיום מזמן לזקנים יותר רגשות חיוביים מאשר שליליים. אין מדובר בחוויית "אושר" טהור, אלא שעולמנו הרגשי נעשה עשיר ומורכב בחלוף השנים: אנו נוטים לחוות, בו-זמנית, רגשות חיוביים ושליליים, כגון באותם רגעים שבהם אדם חש אושר והוא מזיל דמעה, או תחושות בו-זמניות של גאווה וכעס: מקובל להגדיר כשירות זו כ"מורכבות רגשית". מצבים רגשיים מורכבים אלה מסייעים לנו להימנע מהעליות והירידות הדרמטיות שחווים צעירים יותר, והן גם מסייעות לנו לשלוט בצורה טובה יותר ברגשות שלנו. בהשוואה לשליטה ברגש חיובי או שלילי טהור, קל יותר להתנהל ברגשות מעורבים. ולכן, מהיבט רגשי, ההרגשה הכללית משתפרת. שליטה רגשית טובה יותר ומורכבות רבה יותר פירושן חוויה יומיומית טובה יותר: מי שהמערכת הרגשית שלו מורכבת יותר, יזכה לחיים ארוכים יותר ב"תחום הבריאות".28 חוקרי זיקנה גם יודעים שאנשים מזדקנים גם ממשיכים לגלות עניין באינטימיות ובמין. מעגלינו החברתיים מצטמצמים, אלא שזה קורה בעיקר מתוך בחירה. במהלך הזמן, אנחנו מעצבים את המעגל החברתי סביבנו כך שיכלול את הקשרים החשובים ביותר, ומסתלקים מהקשרים הבעייתיים. תהליך זה מוביל ליומיום שיש בו יותר רגשות חיוביים ופחות מתחים. כושר התעדוף שלנו משתפר ואנו מתמקדים בדברים שחשובים לנו. אולי זו אחת הדרכים להגדיר את "חוכמת הזיקנה".

היכולת והנכונות לדמיין זיקנה טובה יותר, בריאה יותר וחיונית יותר, משתלמת. לוי הזכירה למשתתפי מחקרה את יתרונות ההזדקנות – למשל תבונה ותחושת הישגיות – ואחר כך הציבה להם משימות מלחיצות. היא גילתה שהם הגיבו למתחים בצורה נינוחה יותר (ירידה בקצב פעימות הלב ולחץ הדם) ביחס למשתתפי קבוצת הביקורת.29 כמו שאומר הפתגם: "זה לא הגיל, אלא התרגיל"; במילים אחרות, זיקנה היא לא רק מצב חומרי אובייקטיבי, אלא עמדה נפשית.

 

שתי דרכים

עצמו עיניים, וחשבו על הדבר הבא: כיצד ייראה עתידכם אם הטלומרים בגופכם יתקצרו מהר מדי ותאי גופכם יזדקנו בטרם עת. תרגיל מחשבתי זה נועד להמחיש לכם היטב מהי הזדקנות תאית מוקדמת. כעת חשבו: איזו מין הזדקנות אינכם רוצים לחוות בשנות ה-40, ה-50, ה-60 וה-70 של חייכם. האם התרחישים הבאים מאיימים עליכם?

"אני כבר לא מפוקס. כשאני מדבר, עמיתיי הצעירים מאבדים עניין כי אני מלהג ולא ממוקד".

"אני כל הזמן חולה בדלקות כלי הנשימה; אני נדבק מכל וירוס בסביבה".

"קשה לנשום".

"איבדתי תחושה ברגליים".

"אני לא יציב, ופוחד מנפילות".

"אני עייף ואין לי כוח לכלום. כל היום אני יושב על הספה וצופה בטלוויזיה".

"אני שומע את הילדים שלי מדברים ביניהם, 'תורו של מי לטפל באמא?'"

"אני לא יכול לטייל לפי מה שתכננתי, כי אני פוחד להתרחק מהרופא שלי".

הצהרות כאלה חושפות כניסה מוקדמת ל"תחום המחלה" – חיים שעדיף להימנע מהם. יכול להיות שהוריכם או סביכם מאמינים במיתוסים של פעם, לפיהם החיים נותנים לנו כמה עשורים טובים עד שמגיע הזמן להיות חולים או להיכנע. כולנו מכירים אנשים, שבגיל 60 או 70 החליטו, בינם לבין עצמם, שהחיים שלהם נגמרו. אנשים אלה נועלים נעלי בית, מתיישבים בכורסא נוחה וצופים בטלוויזיה עד שמחלות יכריעו אותם.

כעת דמיינו עתיד אחר, עתיד עם טלומרים ארוכים ובריאים ותאים שמתחדשים. כיצד נראים עשורים אלה של בריאות טובה? האם יש בסביבתכם מודל חיקוי?

במקרים רבים ההזדקנות מתוארת בצורה כל כך שלילית, שרובנו משתדלים אפילו לא לחשוב עליה. אם אחד מהוריכם או הורי-הוריכם חלו בגיל צעיר או פשוט נכנעו מרגע שהגיעו לגיל מסוים, ייתכן שקשה לכם לדמיין שאפשר להיות זקן, בריא, נמרץ ומלא חיים. אבל אם תוכלו לדמיין לעצמכם תמונה ברורה וחיובית של הזיקנה שאתם רוצים, הרי שמאותו רגע תהיה לכם מטרה שתוכלו לשאוף אליה בעודכם מזדקנים – וסיבה טובה לשמור על בריאות הטלומרים והתאים. מחשבות חיוביות על הזדקנות מגדילות את הסיכוי שחייכם יתארכו ב-7.5 שנים, כך לפחות טוען מחקר מסוים.30

אחת הדוגמאות האהובות עלינו להתחדשות מתמדת היא מארי-ז'אן הצרפתייה, חברה של ליז וביולוגית מולקולרית מקסימה המתגוררת בפריז. מארי-ז'אן בת 80 בערך, שיערה לבן, פניה מקומטים וגבה קצת כפוף, אבל היא מקרינה חיוניות ותבונה. לאחרונה בילינו בצוותא אחר צהריים אחד. אכלנו צהריים. ביקרנו במוזיאון האמנות פטי פאלה (Petit Palais), עלינו וירדנו במדרגות והתבוננּו במרבית המוצגים. צעדנו ברחבי הרובע הלטיני וביקרנו בחנויות ספרים. עברו שש שעות, ומארי-ז'אן נראתה רעננה ונמרצת כתמיד. אני עצמי כבר נפלתי מהרגליים. הצעתי שנחזור ("כדי שמארי-ז'אן תוכל לנוח"). כשמארי-ז'אן הציעה שנבקר בעוד מקום התביישתי להודות שרגליי דואבות ובדיתי התחייבות קודמת, רק כדי שאוכל לחזור למלון ולתת מנוחה לרגליי. מארי-ז'אן מגלמת בהווייתה ובגופה את מרבית המאפיינים של הזדקנות בריאה:

היא ממשיכה להתעניין בתחומי עיסוקה גם בזיקנתה. אמנם רשמית היא כבר בפנסיה, אך היא ממשיכה להגיע למשרד במכון המחקר שבו עבדה.

היא מקיימת חיים חברתיים מגוונים. מדי חודש היא עורכת בביתה ארוחת ערב, המתנהלת בשפות רבות, לעמיתיה הצעירים.

היא גרה בקומה חמישית בבניין ללא מעלית. קורה שחבריה הצעירים מוותרים על המפגש החודשי כי קשה להם, עקב עייפות או בעיות בריאות, להעפיל במדרגות הרבות, אך מארי-ז'אן עולה בקלות, כפי שעשתה במשך השנים.

היא תמיד מתעניינת בחוויות חדשות, לדוגמה בתערוכות חדשות המגיעות למוזיאונים בפריז.

גם לך יכול להיות מודל חיקוי דומה, או מטרות הזדקנות משלך.

הנה כמה דוגמאות שהגיעו לאוזנינו:

"כשאזדקן, אני רוצה להיות כמו השחקנית ג'ודי דנץ', ובמיוחד כמו הדמות M שהיא גילמה בסרטי ג'יימס בונד – שיער לבן, שולטת בעניינים, והכי פקחית בחדר".

"הרעיון של 'הגיל השלישי' מעורר בי השראה. במערכה הראשונה בחיי התמקדתי ברכישת השכלה. במערכה השנייה התמקדתי בקריירת הוראה; במערכה השלישית אני מתכננת לעבוד בעמותות כדי לעזור לחד-הוריות בגיל העשרה להישאר בבית-הספר ולהשלים את לימודיהן".

"סבא שלי לקח אותנו לטיולי סקי ולימד אותנו להדליק מדורה בשלג גם אחרי שמלאו לו 70 שנה. אני רוצה לעשות דברים כאלה עם הנכדים שלי".

"כאשר אני חושב על הזדקנות, אני מדמיין שהילדים גדלו ועזבו את הבית. אני אתגעגע אליהם, אבל יהיה לי יותר זמן לעצמי. סוף סוף אוכל להיענות להצעה לכהן כיו"ר המחלקה".

"כל עוד אצליח לשמור על סקרנות אינטלקטואלית, ואמשיך לכתוב וגם לעבוד על פרויקטים התנדבותיים, אהיה שבעת רצון. מתוך הערכה ליופיו של כדור הארץ ולטוב שבזולת ובעצמי, יש בי צורך לתת לאחרים כפי שאני קיבלתי".

התאים שלנו יזדקנו. אבל אין סיבה שיזדקנו בטרם עת. בעצם, רובנו מייחלים לחיים ארוכים ומספקים, ולהזדקן רק לקראת הסוף ממש.

הפרק הזה הראה לנו כיצד הזדקנות מוקדמת של תאים פוגעת בנו. בפרק הבא נדון לעומק בטלומרים: מה הם וכיצד הם מעניקים לנו את הסיכוי הטוב ביותר לחיים ארוכים וטובים.