ארגייל

ששת אלפים קילומטרים מהאולפן במוסקבה - זירת הניצחון הטלוויזיוני של וסילי פֶדֶרוֹב - בנקודה שבה צפון תאילנד גובלת במיאנמר ובלאוס, באזור בדרום־מזרח אסיה הידוע בשם "משולש הזהב", דמות מתנדנדת לה ברפיון על גבי ערסל במרפסת עץ בבקתת במבוק בפאתי צִ'יַאנג סֶאן.

אוֹבְּרִי אַרְגַייל הוא איש בתחילת שנות העשרים שלו, כולו איברים ארוכים וכתפיים רחבות, עם עיניים צלולות וסנטר חזק שגומה קטנה מרככת אותו, ושיער כהה ומתולתל שקשור לו מאחור עם גומייה חומה שהוא מצא באותו בוקר על רצפת סניף הדואר ביישוב. השערות שחמקו מהגומייה הסתלסלו בחום. אתמול החום כאן היה מעל שלושים ושמונה מעלות, ואף על פי שהיום קצת פחות חם, הלחות גבוהה מכדי שהזיעה החמה תתאדה, אז במקום זה היא יוצרת שכבה דביקה על העור שלו.

אחת מכפות הרגליים היחפות והצרות של ארגייל מונחת על רצפת העץ ומנענעת את הערסל, אבל שאר גופו דומם. היומן שהוא כתב בו רק כמה רגעים לפני כן נח הפוך על הבטן שלו, והעט נשכח בכף היד. לא עבר הרבה זמן מאז חזר מהדרכת קבוצת תיירים קטנה במסע רגלי אל Wat Phra That Pha Ngao, מקדש בודהיסטי על ראש גבעה כמה קילומטרים מהיישוב. המקדש עצמו לא מיוחד, אבל הוא מספק תצפית עוצרת נשימה על נהר המֶקונג ועל היערות ברכס ההרים שמעבר לו, עד לאוס. "זה זה?" שאלו אותו התיירים תוך כדי שאימצו את המבט לכיוון ההפוך אל עבר הגבעות הטרשיות של מיאנמר, אף שהם עדיין קוראים לה בורמה. "אנחנו נמצאים עכשיו ב'משולש הזהב'?"

אַרְגַייל רגיל להתמודד עם האכזבה של התיירים, שמגיעים לכאן בציפייה לראות שיירות פרדות עמוסות סוליות אופיום צועדות על קו הרכס המרוחק. הסחר באופיום שפרסם את האזור באור שלילי משנות ה־1960 ועד שנות ה־1990 עבר עכשיו ברובו לאפגניסטן. יש עדיין כנופיות שבטיות פעילות, בייחוד בצד של מיאנמר, ואופיום עדיין מנותב משדות הפרג בפסגות ההרים למטה דרך צ'יאנג רַאי ובנגקוק, אל אמריקה והונג קונג. אבל סוחרי הסמים שנשארו עכשיו נוטים לסחור במתאמפטמין, שהוא יותר רווחי אבל בלי אותו זוהר ישן שמושך את התיירים.

ארגייל היה בהחלט יכול לספר להם שאין שום זוהר בסחר בסמים.

אם הייתם שואלים את ארגייל כמה זמן בדיוק הוא מגרד לו פרנסה בחור הטרופי הזה, הוא היה נותן לכם תשובה עמומה. "שנתיים", הוא היה אולי פולט, אם כי זה יותר חמש שנים. הוא לא רוצה להתמודד עם העובדה שהוא הגיע למבוי סתום.

הוא יודע למה הוא חזר לכאן - בחיפוש אחרי תשובות. אבל אין לו מושג למה נשאר.

הוא סוחב את עצמו לעמוד על הרגליים ומרוקן את הבירה שהתחממה כבר. הוא נכנס לבקתה, שבנויה מקרשים המונחים לאורך מסגרת מעץ, קירות וגג מבמבוק וחלונות בלי זכוכית הפתוחים לאוויר החם והלח. הוא ניגש לקרש שנח על שני פחי שמן ריקים, ומשמש מדף לשורת ספרים חבוטים - כמה ספרי טיסה סטנדרטיים שתרמילאים ותיקים מחליפים ביניהם, וכמה ספרים יותר מפתיעים. קאמי, קפקא, ג'יימס בולדווין. בקצה יש ערימת יומנים, וארגייל מניח עליה את היומן שבו כתב לפני כן.

רוב היומנים הם מהסוג הזול שהוא קונה ביישוב. רק זה שממש בתחתית שונה. הוא עבה, עם כריכת עור, וסימניית משי אינטגרלית מבצבצת מתחתיתו. הוא לא צריך לפתוח אותו כדי לדעת מה כתוב בעמוד הפנימי: העולם נפלא מכדי לא לכתוב עליו. מתנה מאמא שלו, בחג המולד לפני שמתה. הוא אף פעם לא פתח אותו אפילו, רק מלמל תודה ושכח אותו בתחתית התיק שלו. רק חודשים אחר כך, אחרי כל מה שקרה, הוא פתח אותו, החליק עם האצבעות על הנייר העבה בצבע קרם, והתחיל לכתוב לאורך השורות: תיאורים של דברים שראה, קטעי שיחה. והוא לא הפסיק. כל היומנים האלה מלאים מילים.

הוא כותב אליה. הוא יודע את זה. כותב לה על העולם שהיא כבר לא יכולה לראות.

ארגייל מרים את שולי רשת היתושים שתלויה מוו על התקרה ושולף זוג מכנסי ג'ינס שמונחים על מזרן היחיד הדק על הרצפה. בפעם הראשונה שעלה להרים, הוא לבש מכנסיים קצרים. הוא לא חזר יותר על הטעות הזאת. על מדרגות המרפסת יש זוג נעלי ספורט ישנות בלויות - הריח שלהן לא מדהים אז הוא משאיר אותן בחוץ - והוא מחליק לתוכן בלי לטרוח לקשור את השרוכים. את המראה משלימה חולצת טי שירט דהויה עם הדפס של ג'וני קאש.

התוכנית היא לנסוע באופנוע שלו צפונה דרך סוֹפּ רוּאַק - הכפר שבו תאילנד מתמזגת עם לאוס ומיאנמר - ולמעלה לגבעות. מבחינה טכנית, זה אומר שהוא יעבור דרך מיאנמר, שעדיין נמצאת תחת שלטון צבאי נוקשה, אבל במקרה שיעצרו אותו יש לו סיפור כיסוי: מדריך תיירים שמחפש מסלולים חדשים. זה לא כמו פעם. בכל מקום יש סימנים שהאזור מתקדם. אולם למרות הדימוי המטויח, ארגייל מודע היטב לסכנות שעדיין אורבות כאן. ההרואין אולי פינה מקום למתאמפטמין, אבל אין אשליות, זה עדיין סחר קטלני. הרווחים אדירים - מיליארדי דולרים - וכך גם הסיכונים. כנופיות פשע בינלאומיות פועלות בג'ונגלים האלה, למרות השלטים בכל מקום המודיעים על עונש מוות לכל מי שייתפס בהברחת סמים. ברוני סמים, הטְריאָדוֹת (המאפיה הסינית), אפילו המאפיה הרוסית. אלה לא אנשים שיתחשק לכם לשתות איתם בירה, ולא נדיר שמגלים פתאום גופה, שהשחיתו אותה בצורה נוראה. הכניסה לשטח של כנופיה מתחרה היא על אחריותכם בלבד.

ומה הוא באמת מחפש, ארגייל, בזמן שהוא עושה את דרכו עם האופנוע בשביל העפר מאחורי סוֹפּ רוּאַק? מה מחזיר אותו שוב ושוב אל תוך הג'ונגל, ותוקע אותו בתבנית המשתקת הזאת של חייו?

הוא משאיר את האופנוע בצד השביל, ומתחיל לטפס בנתיב שאיתר כרגע מבעד לסבך השיחים. נוסף לזוג בקבוקי מים, הוא הביא בתרמיל שלו מָצֶ'טָה קטנה, כדי לפלס דרך בצמחייה העבותה. זו עבודה קשה, לא מתגמלת, והרגליים שלו מרימות אבק אדום בכל צעד. מבעד לחופת יער הגשם שמעל הראש, השמים בצבע צהוב בוצי. מפעם לפעם הוא נתקל בגדר קונצרטינה - מאמץ של מיאנמר לתחום את הגבולות שלה. הוא הולך בכיוון אחד מכפרי אַקְהָא. האקהא הם אחד משבטי הגבעה, עקורים מסין או טיבט שלא התקבלו בברכה באף אחת משלוש המדינות המצטלבות כאן. בעבר השבט היה קשור בצורה הדוקה לגידול פרג האופיום, אבל עכשיו אנשיו מתפרנסים ממכירת חפצי אומנות שהם מייצרים ומכך שהם מתקשטים לטובת פוזות צילום בתשלום עבור קבוצות התיירים שמגיעות לכאן.

ארגייל מדבר תאילנדית שוטפת, כמו גם ערבית, מנדרינית, ספרדית, צרפתית, גרמנית ורוסית, אבל אנשי האַקְהָא מדברים בניב ייחודי משלהם, ולדבר איתם ולשאול אותם שאלות, זה תהליך איטי. יש לו בכיס תמונות של הוריו, שהקצוות שלהן ממורטטות מרוב מגע.

אבל כשהוא עדיין שעה הליכה מקרחת היער, שבה בקתות הבמבוק של השבט ניצבות בצורה אופיינית על כלונסאות עץ מעל הקרקע, ארגייל נעצר.

מעל הציוץ הרך של ציפורי הפודרגיים, והצפצוף של רחב־המקור הירוק וארוך הזנב, וקריאת הסבכי בענפים הגבוהים, מעל חבטת סוליות נעלי הספורט שלו על הקרקע וקול הפיצוח של עלים וזרדים יבשים, נשמע במרחק זמזום נמוך של כלי טיס קל.

זה מיד מחזיר את ארגייל בזמן לשדה תעופה קטנטן בג'ונגל, רק שלושה או ארבעה מטוסים, כשהוא דחוס בתא הטייס ואביו מדבר איתו דרך המכשירים. זרם האדרנלין באותה פעם ראשונה שגלגלי המטוס ניתקים מהקרקע, והידיעה שהכול עכשיו בידיו. שדות התעופה משתנים - ברזיל, הפיליפינים, מערב אפריקה, דרום ספרד, כל מקום שעסקי היבוא/יצוא של הוריו לוקחים אותם - אבל תמיד יש מטוס, ותמיד אביו: חסר סבלנות, תזזיתי, תובעני, אוהב. מתוסבך.

ארגייל ניגש למקום חשוף בין העצים כדי להסתכל על המטוס. חד־מנועי, אולי שישה מושבים, עם מדחף בחרטום וסימוני כחול־זהב. הוא כבר ראה את המטוס הזה, בשדה תעופה קטן במוֹנְג סַאט במיאנמר, קרוב לגבול, כשהוא ואביו הנחיתו שם את הסֶסנָה שלהם בטיול של סוף שבוע.

"זה נכון שהסי־אַיי־אֵיי ניהלו כאן פעם מבצע להברחת הרואין?" שאל אותו מוקדם יותר אחד מקבוצת תיירים שהוא הדריך. ארגייל משך בכתפיים. ייתכן, הוא אמר לקבוצה. ארצות הברית רצתה שמיאנמר, לאוס ותאילנד יהיו משוחררות מההשפעה של סין הקומוניסטית, שנמצאת במרחק של כמה מאות קילומטרים בלבד מהמקום. לצורך כך הם גיבו את ה־KMT, סינים גולים שניסו לקחת בחזרה את המדינה מידי הקומוניסטים, ומימנו את המאבק שלהם בעזרת ההכנסות מהסחר בהרואין. אם הסי־איי־אֵיי היה מעורב בצד הזה של הדברים, בצורה ישירה או עקיפה, זה ניחוש בלבד, אבל הוא בהחלט בנה באזור אנטנות רדיו, וגם סייע בהקמת שדה התעופה הקטן ההוא, שבאופן כללי כבר אין בו שימוש, חוץ מגיחות מפעם לפעם של אנשי סי־איי־אֵיי או די־אִי־אֵיי.

ארגייל מסתכל על השיוט של המטוס בשמים, כשהוא עדיין שקוע בעבר. תקופת חיים אחרת.

בום! רעש מחריש אוזניים קורע את שלוות הג'ונגל, ומשתיק את הציפורים. לשבריר שנייה העולם נעצר, כל החיים דוממים. המטוס הקטן מרחף באוויר ללא קול. ואז... הצליל שאין לטעות בו של מנוע מגמגם.